פריז יפה עוד יותר מהחלון של הסגוויי

10 באוקטובר, 2008

נראה כאילו אני בחורה חומרנית, אבל אתם מוכרחים להאמין לי: זה עניין רוחני בכלל, שלא לומר נפשי. ידעתי שהסגוויי הזה הוא בשבילי, עוד כשדין קיימן שקד על פיתוחו, תחת השם ג'ינג'ר, ואני בכלל לא אוהבת ג'ינג'ר. אבל היה לי ברור שההבטחות לכלי הרכב הזה, שמאפשר לנוע לבד ומהר וטוב וחלק, שמנחש את הגוף, כמעט את הרצונות, ומביא אותך למחוז חפצך בקלילות ואלגנטיות מתאימות בול לשאיפות השיטוט האינסופי שלי. מכיוון שהפנמתי כבר, פחות או יותר, שהמג'יק סטיק של גבי ודבי הוא כבר לא אופציה, הג'ינג'ר, סגוויי, אפילו הטרקר שלא דומה בכלום ובכל זאת,  נראה לי האפשרות הטובה הבאה בתור.

באמת שכלי רכב לא ממש מרגשים אותי, אם תשאלו אותי באיזה אוטו נוסע איקס, במקרה הטוב אוכל לתאר לכם את הצבע. אבל הסגוויי זה משהו אחר לגמרי. מ' כבר עשה סגוויי, לפני שנתיים, בטיולנו האחרון בפריז. היינו רוכבים יחד אם זה היה תלוי בנו, אבל היתה לנו תינוקת לשמור עליה. בימים ההם, לגיל שוויד עדיין לא היה בן להחזיק אותו במנשא בזמן רכיבת הסגוויי בפארק הירקון, ולנו לא היה מספיק מעוף כדי לדמיין או להעיז לעשות את זה בעצמנו. אז מ' התנדב לרכב על הסגוויי בקור של נובמבר ואני נבחרתי ברוב קולות לעמוד שעתיים בתור לפומפידו כדי שבייבי מ' תתעורר ברגע שניכנס סוף סוף פנימה.

בכל מקרה, או כמו שאומרים כאן דונק, חברינו היקרים מאוד, א' וע' הגיעו לעיר ואחרי סרבנות קשה מצד שלטונות הסגוויי (יש כאן מונופול של חברה אחת) הצליח מ' המנוסה, שחש חוב מוסרי כלפיי, עוד מהתור ההוא של הפומפידו, לשנורר לנו סיור, אתמול בשתיים בצהריים.

ידעתי, ידעתי שאני אמות על זה. אבל לא תארתי לי, שאני ארגיש על הסגוויי כמו גיבורת על. זה מה שזה עושה, הדבר הזה: זה הופך, בהתמסרות מוחלטת וללא תנאים, להיות השלוחה המשוכללת ביותר של הגוף, שמאפשרת לו לזוז מהר יותר, חלק יותר, אלגנטי יותר. המדריך אמר שכדי להניע את המכשיר צריך לשלוח יד קדימה, כמו כדי להגיע לספר שנמצא על מדף גבוה, אבל בעצם, כל מה שצריך זה לרצות: לזוז קדימה, להאט כי קצת מפחיד (רק בשניה הראשונה וטיפה כשעולים ויורדים מדרכות), להסתובב כדי לראות את הנוף מצד שמאל או כדי לעשות דאווינים על העוברים והשבים. אין סיבוב דאווין שווה מזה, אם רק היה אפשר להפטר מהקסדות, שאפילו למלאני פרס היו עושות עוול.

חוץ מלסייר סוף סוף בעיר, מה שלא ממש עשיתי עד כה, ולגלות (שוב, שוב) כמה יפה כאן וכמה מקומות נמצאים מרחק מטרו אחד מהבית שלנו, על גבי הסגוויי הרגשתי זריזה, חלקה, מהירה, כל יכולה. לא עשיתי סקי מעולם, וגם אין לי שום כוונה (חופשות שמושתתות על ספורט הן מאוד משונות בעיני; ובכל מקרה הסיכוי שאשבור את הרגל או אוציא לעצמי את העין עצום); אבל נדמה לי שהנסיעה על הסגוויי הרגישה כמו סקי בתוך העיר. זה נוסע כל כך חלק ויפה הדבר הזה, כלומר עם ההיתוך הזה בין המכשיר וביני יצא שאני נוסעת כל כך חלק ויפה, באלגנטיות של מחליקה על הקרח, ובבטחון מוחלט, שחששתי לרגע לשכוח שאין לי רגליים, ובאותה קלילות וזריזות, להחליק לתוך המדרגות של המטרו.

אלא שכמו בסקי – וזה הקוץ הכמעט יחידי באליה השמנה והמשובחת הזאת – קפאנו מקור. לפני שעולים על הסגוויי מתאמנים ברחבה סגורה הסמוכה לאייפל, וככה, יחד עם האימונים המוקדמים והסיור עצמו, יצא שהיינו שלושתנו, א', ע' ואני, המון שעות בשבע מעלות של קור פריזאי. זאק, מדריך הקבוצה שמחזיק לדעתי באחת העבודות הכי שוות בתבל, אחרי מוכר גלידה, שוקולטייר ומבקרת בתי קפה, הפליג בהסברים ארוכים מדי אודות הכיבוש הנאצי בצרפת, וכך יצא שהשתתפנו, בלי כוונה, בסיור בעקבות לוחמים, אם היטלר ונפוליאון נחשבים בעיניכם לוחמים. ולמרות זאת כל כך נהנינו. זאק הקפיד לתאר את תולדות המחלוקות סביב פירמידת הזכוכית בלובר (הם משוגעים על מחלוקות אסתטיות כאלה, הצרפתים) ואנחנו קפאנו מקור. זה לא ביטוי: בקבוק מים שיצא איתנו לדרך במצב נוזלי חזר קפוא. ואם היו מחלקים לנו גלידה היינו קצת מתחממים.

וכך, רכבנו שלושתנו שיכורים, כל אחד על הסגוויי שלו, כל אחד מסיבותיו הוא: א' היה משועמם מההסברים של זאק, אבל מאושר מהריחוף של הסגוויי. הוא חג במעגלים רחבים סביב הקבוצה שלנו תוך שהוא מזמר בקול עמוק מחרוזות אינסופיות של שירי ארץ ישראל, קצת תקומה כקונטרה לסיפורי השואה. ע', שרצתה אבל פחדה נורא, היתה מסטולית ככל הנראה מהפער בין ההצלחה שלה לשלוט בסגוויי ובין הידיעה שעוד רגע יקרה משהו נורא. אני סבלתי מהקור כמעט עד עילפון ובטח עד כדי אובדן תחושה או חושים. בכל פעם שהשיניים שלי פצחו בעוד ריקוד פלמנקו אני צחקתי כבר מהידיעה, מההשלמה, כי עוד רגע עוד יחדול עוד איבר לשלוח לי תשדורות לגזע המוח. אבל למי אכפת כשאני על הסגוויי הזה ברחובות פריז.

* 70 יורו למשתתף, תזמינו מראש.

עדכון: מתברר שיש אלטרנטיבות נוספות:

moveus, מציעה סגוויי לפי שעות, מתחיל ב-15 יורו לשעה, 40 לחצי יום ו-65 ליום, ו-260 יורו לשבוע.

logicway, מציעים את השעה הראשונה ב-20 יורו, השניה ב-15, 75 ליום שלם, 140 לווויק אנד ו-255 לשבוע.

וכאן מסבירה מישהי למה זה פדיחות על לרכב על סגוויי בפריז, עם קסדות ואפודים זוהרים.


תגים: , , , , ,
שייך לקטגוריות מסלולים וספיישלים, שימושי



הפוסט הזה סגור לתגובות כרגע.