הפרדוקס הצרפתי: טעים ובריא בפריז / שאלות ותשובות

8 במרץ, 2009

 

פטה כפרי. המון. יש רופאים שיגידו שזה טוב לנשמה, לפחות

פטה כפרי. המון. יש רופאים שיגידו שזה טוב לנשמה, לפחות

פריזאית יקרה,

הרי לך שאלה מאתגרת:

לאחרונה התבשרתי שמצב בריאותי אינו כשהיה. אני סובל ממרעין בישין שמשמעותם צורך דחוף וכרוני להמנע מרוב סוגי האוכל: מוצרי חלב, בשר, שומנים, פחמימות וכיו"ב.
אבקר בפריז בקרוב, והנה צצה לה שאלה מדאיגה: ומה אוכל? והיכן? הלכו להם הקרואסונים, השוקולדים, העוגות, המקרונים, הסנדויצ'ים, הגבינות, הבשרים המבושלים לאט ברוטב סמיך, ובקיצור נשארתי כמעט רק עם האוכל של האוכל.
אני מניח שאיני לבד עם צרה זו. יצטרפו אלי ודאי כל הזקנים, השמנים והגרגרנים.
מה עושים?

זאב

– – –

זאב זאב,

התגובה האינסטינקטיבית שלי היתה – תנחומים והמלצה חמה להחליף את הכרטיס לפריז בכרטיס להודו.

אבל אתה יודע מה? השד לא נורא כל כך, כי בפריז, יחד עם הוליב, התחילו להפנים שלאכול שמן זה לא להיט כזה גדול. הביסטרואים המקומיים עדיין מגישים סלטים עם הרטבים המזעזעים האלה, אבל בהנחה שעוף מותר לך, ודגים, שממילא הם לרוב אפויים כאן ולא מטוגנים, ופירות ים בוודאי, וגם ירקות – לדעתי נשאר לך עוד המון מה לאכול כאן, ואפילו לאכול טוב (הקלידה בעוד חופן שוקולדים נוסף עושה את דרכו מהשקית אל פיה. טוב, אני לא בקורס קצינים כאן, דוגמה אישית זה לא העניין).

 

בגט וגבינה. פעם ביום, נו. בכל זאת, טיול

בגט וגבינה. פעם ביום, נו. בכל זאת, טיול

מסעדות העלית מוכנות לקבל תכתיבים, אם הם מגיעים מראש. מסעדות הביניים (הביסטרונומיק, 30 יורו לארוחת שלוש מנות) פחות ערוכות לזה, כי לרוב הן מגישות תפריט מצומצם מאוד. אבל בכולן ניתן להשיג עוף, דגים רזים וחטובים וירקות טובים. יש לי חבר שמזמין תמיד בכל מקום רק את התוספות של הכל, זה עולה כמעט כמו העיקרית, אבל לרוב טעים למדי. זאת גם שיטה.
יש לי תחושה שאם תרים טלפון מבעוד מועד ל-spoon למשל ותאתגר אותם בדיאטה שלך, הם ישמחו ליצור הכלאות חדשות ומוזרות לא פחות מאלה שהם ממילא רוקחים שם. וגם בגי סבואה.

אם בכל זאת תרצה להעשיר את מאגר המסעדות שלך בתוקף המגבלה החדשה והמפוארת הזאת (רגע, עוד חופן של מלטיזרס), אני יכולה להמליץ על כמה.
ארפז' של אלאן פסארד, שבה עוד לא הייתי אז אני מסתמכת על נסיונם של אחרים ועל ביקורות, נחשבת מסעדת חובה לצמחונים עשירים מאוד. נראה לי שהגיע הזמן שתבזבז שבעים יורו על מנת השעועית הירוקה החלוטה שלה. זה בהחלט עלול להחזיר לך את טעם החיים (ואז לקחת אותו עד הביקור הבא).
גם Racine, ברובע התשיעי, אמורה להיות אורגנית לתפארת וגם טעימה וברנז'אית. אני לא הייתי שם, בגלל שילוב של עקבים גבוהים מדי, בעיה בהערכת זמנים וגסות רוח של מי שענה לי לטלפון שהודיע לי שאופס – השולחן שלי כבר נמסר, אבל זה נשמע מקום שווה.
רוז בייקרי מכינה עוגות גזר ואמנם גם ארוחת בוקר עם בייקון ואגז, אבל בוודאי אפשר לעצור אצלה לאוכל בריא.
והייתי מנסה כמובן את היפניות בשביל אוכל רזה ואלגנטי. יש המון יפניות מומלצות מאוד, חלקן זולות, אבל ב-yen אכלנו גם אוכל מרתק, אם כי שים לב שהיא יקרה יחסית בוודאי בשביל הדקור ההו-כה-מינימליסטי שלה.

בסך הכל, לדעתי, זה עניין של בחירה במסעדות שיש להן איזו מחויבות ללקוח (היותר מעוצבות, המעט יותר יקרות, וכל הביסטרונומיק) וכושר איפוק יוצא דופן כשעוברים ליד בולנז'רי, חמש מאות פעם ביום. קטן עליך.

באותו עניין:

כמה מסעדות צמחוניות חדשות ומומלצות על ידי לובראנו

חמש (ובעצם שש. ובעצם תשע) המסעדות הכי טובות לצמחונים בפריז (Paris by Mouth)


תגים: , , , , , , , ,
שייך לקטגוריות אוכל, שאלות ותשובות, שימושי



תגובות:

  1. מאת אתי דנטס:

    אוווף איתך!
    עשית אותי רעבה.

    מאד!

  2. מאת אלינה:

    שלום כנרת!
    אני מאוד נהנית לקרוא באתר, כל פעם מחדש את מצליחה לרתק ולהעביר את טעם העיר דרך המסך..
    אבל לשאלה מעשית..איך את מצליחה באמת?!
    זאת אומרת, אני בטוחה שיש נוסחה סודית כלשהי לשמור על הגזרה ולטעום את כל האוכל המזמין כל כך שמשדרות תמונות האתר אבל..
    יש רגעים שאני פשוט בטוחה שלכל נשות העיר פריז יש מטאבוליזם מהיר פי כמה מלשאר בני האנוש:\

  3. מאת דריה:

    גם אני עכשיו רעבה נורא. הקטע עם העקבים הגבוהים בידר אותי כהוגן

  4. מאת כנרת:

    * דריה, בידר אותך, את רוצה לומר, שגם את בטח הפסדת כמה שולחנות בגלל עקבים גבוהים מדי. זה לא מצחיק, זה כואב.

    * אלינה, לשאלתך, הייתי שמחה לנפנף בעקביי הגבוהים ובחצאיתי הקצרה ולומר לך שהנה, ככה אני מצליחה, על ידי הפסד מתמיד של שולחנות במסעדות. אבל לצערי, העמוק באופן שמילים מוקלדות לא תדענה להעביר, התשובה הכנה היא שאני ממש, אבל ממש לא מצליחה.

    אני אספר לך, לעומת זאת, איך הן מצליחות. לא בזכות מטבוליזם טוב, אלא חינוך טוב. הן פשוט לא גומרות מהצלחת. הן עוצרות באמצע האכילה. גם הם. הידעתן שלא מנומס להעתר כשמציעים לך תוספת ממה שאתה אוכל?
    non, c'est bon. לא תודה, זה בסדר. הלוואי שהייתי יודעת להשתמש במשפט הזה יותר, ולהתכוון אליו. אני לא, ולא, זה עדיין לא בסדר בעיני להשאיר בצלחת משהו טעים כל כך.

    * ואתי – את פשוט צודקת. או שתלכי שם לשדרה לקנות את סנדויץ' הסלמון הזה שאתן קונות או שפשוט תקני כרטיס.

  5. מאת יונתן:

    Du Jour היא רשת בר סלטים מעוצבת שכשמה, פתוחה רק בשעות היום. מיועדת לאנשים עובדים, או לתיירים עמוסי תוכניות עם תקציב סביר. ככה נשארים צרפתים וחתיכים: http://www.jour.fr.

  6. מאת זאב:

    תודה, כנרת, רעיונות מצויינים.
    אנסה את שהצעת, ואדווח על התוצאות.
    אגב, כיוון שאהיה בפריז בפסח, כתמיד עולים בנו רגשי אשמה יהודיים על שאנו אוכלים לחם לסוגיו, ולא רק מצה (Pain Azyme). השנה נחסכת שאלה זו מאליה. לא זה ולא זו. מי אמר שאין רע בלי טוב?

  7. מאת טובה:

    הי מתוקה,
    שווה לנסות את הרעיונות שלך אפילו בארץ, עד שנגיע לפריז. העקרון צריך להיות דומה.
    אחלה כתבה

  8. מאת kinneret:

    * יונתן: תאמינו לו. הבנאדם יודע על מה הוא מדבר.

    * זאב: עכשיו אתה אומר? איפה היית עם המידע החשוב הזה בערב פסח הקודם, כשלקח לי ארבעים דקות למצוא את הדבר הזה, שלא ידעתי איך קוראים לו, במדפי המונופרי.

    * ואמא: שווה לנסות את הרעיונות שלי, בטח שווה. אם הייתי אני מצליחה לנסות אותם, זה בכלל היה משהו משהו. נשיקות.

  9. מאת סמדר:

    לא נעים להרוס את הפיקציה: אבל השיטה הבטוחה פה בקרב הנשים היא לא רק משמעת ברזל (כן, כנרת צודקת) אלא עישון! ויעידו כל החברות שלי שדקה אחרי הלידה רצות חזרה לסיגריה. שימו לב לאלה שיוצאות מאולם ציבורי וכבר במעלית אוחזות אחת ביד, בהיכון.

    וגם אני חשבתי בעיקר על היפניות. יש יפנית מעולה באי סאן לואי ששמה איסמי. היה לי העונג להיות בה לפני כמה שנים והיה מאוד טעים (וגם מאוד רומנטי להסתובב באי אחרי הארוחה). היא נחשבת ליפנית הטובה בעיר וחובה להזמין מקום מראש, המחירים נעים בין 40-50 יורו לאדם לתפריט שלם (שלוש מנות ושתיה). אם אתה אוהב כמויות, זה אולי לא המקום.
    Isami
    Adresse : 4 Quai Orléans Paris, France
    Téléphone : 01 40 46 06 97

    בכל מסעדה שמגישים דגים, אפשר לבקש אותם מאודים עם ירקות לא מטוגנים כתוספת. אפשר גם להזמין מגש ענקי של פירות ים וזה תמיד רזה וטעים (אם אין בעיה של יודין) ובמונפארנס או לחילופין בקצה השני של העיר, בקלישי (Place clichy) יש כמה מסעדות ממש טובות. בקלישי מול היציאה מהמטרו (ממש על הכיכר) ובשדרת מונטפרנס למשל במספר 112.

    תיזהר מהסנדוויצים, הם מלאים במיונז. אבל אם תבוא למאפיה לפני שעת הלחץ שבין 12 ל-13, הם יוכלו להכין לך סנדוויץ עם ירקות וטונה או ירקות ועוף ללא תוספות בלתי רצויות. הילדים כאן לא תמיד אוהבים מיונז או חרדל אז הם רגילים לבקשות שכאלה.

    בסופרמקטים גדולים או מעדניות אפשר לקנות סלטים טריים (קינואות למיניהן).
    ורק בריאות!

  10. מאת kinneret:

    סמדר, את צודקת בכל מילה. אבל אם ככה, תגידי לי בבקשה, איך הן נשארות רזות כל כך במשך ההריון?