שלושה ימים בפריז ואחד לא / עדו למפרט

12 ביוני, 2009

גרגויל נוטרדמי, רציני במיוחד

גרגויל נוטרדמי, רציני במיוחד

בשבוע שעבר מצאנו את עצמנו שוב בפריז. יחסית לאחד שהוא ממש לא פרנקופיל אני מוצא את עצמי אין ספור פעמים בעיר הזו, הפעם לארבעה ימים בלבד, זמן מספיק לשוטטות נינוחה ברחובות מוכרים לצד גילוי של פינות חדשות, וכאלה תמיד יש.
נפלנו על סוף שבוע, שחג השבועות, הפנטקוסט הנוצרי מגיע מייד אחריו. זוגתי חזתה מראות אימה: כל חנויות פריז סגורות, הרחובות נטושים ומסעדות העיר מגישות מנות מחוממות באריזות קרטון. אבל, כמו שחשבון הבנק שלנו מיהר לגלות, הרחובות לא היו נטושים, החנויות פתוחות מידי ובמסעדות הברווזים המסכנים ממשיכים להיות מוגשים עם קרוביהם ממשפחת העופות, הבקר, הדגים, הזוחלים וכל השאר.

פרפקטור. יפה מאוד מבחוץ

פרפקטור. יפה מאוד מבחוץ

המלון בו התאחסנו, פארק סן סברין, היה, כפי שזכרנו אותו, מקסים, ממוקם מצויין מול הוטל קלוני, מרחק יריקה מאיל דה סיטה. אם נתעלם ממאתיים המסעדות היווניות האיומות שמקיפות אותו, זה המיקום האידיאלי בפריז, לדעתי.
שתי מסעדות חדשות פקדנו. האחת בעקבות המלצה חמה של כנרת, פסאז' 53 בפסאז' הפנורמות. הזמנו מקום מהארץ, מה שהתגלה לא ממש כהכרחי, היות ומספר האורחים במסעדה לאורך כל הערב כלל רק אותנו. מבעד גרם מדרגות מעוקל ותלול, מרחפת המלצרית, רקדנית רוסיה לשעבר, עם מנות מעולות, מקוריות ועדינות טעם.
מלצר נוסף, תחת השם הבלתי צרפתי בעליל, דורון, הציע את המלצותיו בצרפתית מתובלת בעברית קלוקלת ואנגלית שבורה. תוסיפו את העובדה שהשף המבריק של המקום הוא יפני המתמחה בבישול צרפתי עילי, תבינו שזו חוויה ששווה את מחירה (הגבוה).

חייט במארה. הוט קוטור

חייט במארה. הוט קוטור

צרפתי טיפוסי. מצטלם היטב

הגבאי? אולי

המסעדה השניה, שה ז'אנו, הצדיקה את ההזמנה המוקדמת, היות והיא היתה עמוסה כמו המטרו בשעת הלחץ. אווירה קולנית, אוכל כפרי המתמקד באזור פרובנס ומנות פשוט טובות מצדיקות את הביקור במקום (כל אלה, ומוס השוקולד, כמובן). המסעדה שוכנת מרחק קצרצר מפלאס דה ווז' במארה. האזור עצמו, אגב, מומלץ תמיד. חבל רק שאחינו מחב"ד ברחוב רוזייר עסוקים בלשאול כל אדם בעל פרופיל יהודי אם הוא מבני עמנו וישר להציע לו תהילים, או לחילופין לפנות בתחינה לאחרים ולבקש צדקה. שקלתי להיות אנטישמי, ואז נזכרתי שאני יהודי והתוכנית נגנזה. לעומת זאת, מעדניות יהודיות לצד אנשי מקצוע יהודים ובתי מדרש עתיקים מפצים באווירת רובע יהודי סימפטית יותר.

מיסה בנוטרדם. קצת לטינית, רבותיי

מיסה בנוטרדם. קצת לטינית, רבותיי

כנסיה כלשהי מבפנים. הנרות בתשלום

מתפללת בנוטרדם. הנרות בתשלום

כנסיה כלשהי מבחוץ. ושמש

כנסיית סנט סברין. צולמה מחלון המלון

אפרופו יהדות, זה הזמן להמליץ על ביקור לא שגרתי בקתדרלה מוכרת וביקור נוסף בקתדרלה נסתרת. בנוטרדאם, אני מניח, היה כל מי שהיה בפריז. אולם רבים מוותרים על הטיפוס במדרגות הרבות לצריחי הכניסיה. (כניסה מבחוץ). וחבל. זו הזדמנות מיוחדת לראות את פריז מנקודת תצפית גבוהה, קלאסית, בלוויית מפלצות האבן שכיכבו בכל כך הרבה סרטים, ציורים ובעיקר בספר שמיתג את הקתדרלה וימי הביניים גם יחד: הגיבן מנוטרדאם של ויקטור הוגו.
אגב, כשירדתי למטה, הצלחתי בדרכים, שיסופרו רק בארבע עיניים, רחוק מהמודיעין הצרפתי, לצלם זוג די מוכר – קרלה ברוני ובעלה, ניקולא סרקוזי.

הגברת הראשונה ובעלה.     צילום: עדו למפרט

הגברת הראשונה ובעלה. מהנוטרדם רואים הכל צילום: עדו למפרט

לא רחוק משם, מאחורי הבניין המרשים של בית המשפט וצמוד לבניין הקוסיז'רי המסיבי (שווה ביקור שלעצמו) מסתתרת כנסיית סן שאפל, הקתדרלה היפה ביותר בפריז ואחת הדוגמאות היפות בעולם לחלל גותי. לקתדרלה שתי קומות. השניה היא ההפתעה האמיתית. לא גדולה מידי, מוארת באור אלוהי מאלפי ויטראז'ים המעטרים את קירותיה. אם חשבתם להתנצר, זה הרגע. אם לא, תמיד אפשר לחזור לחברה מחב"ד ולרקוד יחד מסביב לחנויות הפלאפל.
שתי נקודות עניין נוספות ממתינות לא רחוק. כיכר דופין הפריזאית והרומנטית להפליא ממש בכניסה לאיל דה סיטה מכיוון פונט נף, "הגשר החדש", שהוא בעצם הגשר הכי ישן בעיר (לך תבין את הצרפתים) ומן הצד השני והגדה ממול הנוטרדם, חנות הספרים המקסימה והקלאסטרופובית, שיקספיר & קומפני. שם הכל, אגב, באנגלית.

שייקספיר וקומפני. מה עם אחותו של

שייקספיר וקומפני. מה עם אחותו של

שייקס אנד קו מבפנים. חלום ליל קיץ של אנשים מסויימים

שייקס אנד קו מבפנים. חלום ליל קיץ של אנשים מסויימים

לפני שנחזור לפריז נצא ממנה. תמיד רציתי לבקר בביתו של מונה בכפר ז'יברני. 45 דקות מפריז. מי שרוצה לבקר בכפר ציורי, קסום, שנשאר כמו לפני מאה שנה, שיסע לראש פינה.
ז'יברני עמוסה תיירים, ממוסחרת למדי, וכל ילד שאוחז מיכחול פתח בה גלריה לציור איפרסיוניסטי. מי שאוהב את מונה לא יוותר על הביקור. ניתן להכנס לבית שנשתמר יפה על כל ריהוטו וציוריו (קלוד מונה היה משוגע כנראה על אומנות יפנית – כל הקירות שם היו מכוסים בעבודות יפניות). אפשר כמובן ללכת לבריכה ולצלם את פרחי המיים והגשר המפורסם שמאיים לקרוס תחת משקל התיירים הנוהרים אליו. בנקודה אישית משהו, נגעה לליבי מחווה קטנה ויפה של תושבי העיר לצוות מפציץ לנקסטר שהתרסק בשדות הכפר במלחמת העולם השנייה. בבית הקברות הקטן של הכפר, ישנה אנדרטה קטנה ותמונות הצעירים שמצאו את מותם בנוף הפסטורלי והכה שליו היום.

הגשר הקטן של מונה בז'יברני

הגשר הקטן של מונה בז'יברני, עמוסת התיירים

כדי לעודד את רוחנו נסיים בביקור בשלושה פארקים פריזאיים. הראשון, יער בולון המפורסם. המקום שהתפרסם בלילות כאטרקטיבי במיוחד לגברים המחפשים רומנטיקה ועגבת בכרטיס אחד, מתגלה כגרסא מקומית ועמוסה לפארק הירקון שלנו. שכרנו זוג אופניים טיילנו פה ושם. זוגתי נאלצה להתמודד עם זוג אופניים מתוחזק כמו הצבא הצרפתי בזמן המלחמה. האופניים כמנהג המקום נכנעו לדרך החולית. הכידון פה, הגלגל שם, ונאלצו לחזור ברגל לתחנה באוירה זועמת משהו.

פארק בוטשומון. והשמיים עוצרי נשימה

פארק בוטשומון. והשמיים עוצרי נשימה

מתה על השיער. נערה בפארק בוט שומון

מתה על השיער. נערה בפארק בוט שומון

כפיצוי חזרתי לשני פארקים השווים לבדם את הביקור בעיר. הראשון, לוקסנבורג, שתמיד, אבל תמיד שווה לחזור אליו בכל עונה של השנה. והשני, רחוק ברובע התשע עשרה, פארק בוט שומון, גן שנבנה כגן "רומנטי", ואכן הוא כזה: אגם קטן, מקדש יווני מפוברק משקיף מצוק, מדשאות נמתחות בין שבילים, הנעלמים בין מפלים וצמחייה. אם לסיים טיול בפאריז, או לפחות כתבה עליה – זה המקום.

– עדו למפרט הוא מנהל קריאייטיב וחובב צילום מתל אביב, שחנך בטיול האחרון את העדשה החדשה שקנה.


תגים: , , , , , , , , , , , , , , , , ,
שייך לקטגוריות טורי אורח



תגובות:

  1. מאת עדלי משיח:

    אבל מה העדשה ?

  2. מאת עדו:

    לחובבי הצילום שביננו, אני מצלם עם ניקון D300 עם שתי עדשות: 18-200 והחדשה – 14-24

  3. מאת עדו:

    ברח לי המספר – הכוונה לעדשה 14-24

  4. מאת מושיק:

    התמונות נפלאות והעדשה עושה פלאים לשמיים הנהדרים גם כך של פריז. אבל איך הצלחת להתגנב לסרקו?

  5. מאת עדו:

    אה… זה סוד

  6. מאת עמיר:

    ההיא בתמונה האחרונה יצאה מהסרט עם השמש הנצחית במוח צלול, לא?
    יופי של נוף היה לכם במלון, אגב.

  7. מאת זאב:

    כמה הערות:
    תאור ביתו של קלוד מונה בז'יברני הוא בערך כמו תאור של בר רפאלי כמי שנראית "בסדר". מילא הבית. הגן, חבר, הגן. פשוט מדהים לכל חובב בוטניקה מתחיל.
    יער בולון הוא עצום בגודלו. בתוכו מספר גנים בוטניים מדהימים, ביניהם אחד (באגאטל) שנבנה תוך חודשיים בשל התערבות בין מארי אנטואנט לגיסה. חוץ מזה – אגמים, מוזיאונים, עיר לילדים ועוד.
    בפעם הבאה ממליץ בחום לבקר בפארק פלורל ביער ונסן – הצד המזרחי של פריז. אוהב צילום? אוהו!

  8. מאת עדו:

    קודם כל, דבר אחד הוא לראות את בר רפאל לבד על המסלול ודבר אחר הוא להתרשם ממנה כשהיא מוקפת 500 תיירים מזיעים מכל צד. אין לי ספק שז'יברני יכולה להיות קסומה, נראה לי שפשוט כדאי לבקר בה מוקדם בבוקר או מחוץ לעונת התיירות.
    את פארק פלורל סימנתי לטיול הבא. תודה על ההמלצה.

  9. מאת עדו:

    מחר אני טס לפריז עד סוף השבוע. ננסה לקפוץ עם המצלמה לפארק פלורל.

  10. מאת כנרת:

    אתמול היה שם משגע, אני לא יודעת מה השמש מתכננת לימים הקרובים, אבל פארק פלוראל יפה מאי פעם (כלומר, אי פעם של השנתיים האחרונות).

    וגם שאר פריז די בסדר. אז תיהנה.

  11. מאת עידו:

    למי שמתעניין בגן המדהים של מונה בז'יברני: תיעוד מרתק של העיתונאי מארק אלדר משנת 1925 יצא לאחרונה בתרגום לעברית. המחבר משוטט ברחבי הגן עם קלוד מונה בכבודו ובעצמו, המספר בהתלהבות על תשוקתו לצמחי הגן, על תהליך היצירה ועוד (אפשר למצוא בחנויות הספרים וגם ניתן להזמין ישירות מהוצאת נהר ספרים: http://www.nahar.co.il/49.html).

  12. מאת עדו למפרט:

    לאחרונה פסאג׳ 53 קיבלה את כוכב המישלן השני שלה. בזמן שכתבתי את הכתבה המסעדה היתה נטולת כוכבים. ההמלצות הקדימו את מבקרי מישלן.