אופס – שכחתי לציין את הדבר החשוב ביותר שגם מתקשר לכתבה הרלוונוטית , והוא שלאורך המסלול של ה-Paris plage יש תמיד הופעות של אומנים , ונגני ג'אז נהדרים וכן מתארגנים לריקודים שניראים כמו ריקודי עם בערך , ואפילו ריקודים סלוניים , והכל ב- LIVE להקה מקומית שמנגנת ועוברים ושבים שמחליטים באופן ספונטני להצטרף למסיבה , ולרקוד עד כלות נשמתם , באמת אוירה נהדרת .

ואפשר סתם לקפוץ לסיין באיזור הקרוב ל-hotel d ville
ולהגיע כמו כל הפריזאים שאין להם השנה אפשרות לצאת לחופשה השנתית (הקדושה , יש לציין, במונחים צרפתיים) ל- Paris plage ,שם אפשר לשבת באחד מבתי הקפה המאולתרים , לשתות בירה טובה מכוס פלסטיק , לשחק פטנק בחינם , לילדים יש מתחם קטן שבו מתקנים נחמדים כמו אומגה, טרמפולינה ומשחקים נוספים בחול שהובא לשם במיוחד , על מנת ליצור אוירה של חוף ים אמיתי , כמו כן אפשר סתם לערוך פיקניק על גדת הסיין כמו הרבה צרפתיים שבאים בהמוניהם על טפם ועל בגטם , שותים יין וצוחקים בקולי קולות , ושוכחים לכמה זמן את הצרות , אפשר לקנות גלידה ענקית במונחים צרפתיים ב- שלושה יורו בלבד , ומומלץ לטעום הטעמים הבאים: קרמל בחמאה מלוחה , וגם את מה שהם קוראים לו : rose oriental ואנחנו קוראים לו בפשטות מיי ורדים , אבל זה טעים טעים . כמו כן פתחו השנה בנוסף לכל הפעילויות גם בריכה קטנה ונחמדה בסוף המסלול בואכה לכיוון המכון לתרבות העולם הערבי. אבל האמת שלא הספקתי לבדוק האם הכניסה לבריכה זו גם בחינם , וביומיים האחרונים ירד גשם בפריז כך של הצלחתי להגיע לשם שוב, בכל אופן יש אפשרות נוספת להתרענן , במידה ותגיעו למקום ביום חם במיוחד, שכן לאורך המסלול התקינו צינורות המתיזים רסיסי מים עדינים שנפלטים כמו ערפילים צוננים מצינור מתכת , מרעננים את העוברים והשבים לאורך הגדה .וחוץ מזה אם יתמזל מזלכם , כמו שלי קרה תכלו לתפוס שיחה עם אחד מזקני העיר שיספר לכם איך פעם היה כאן טוב באמת. אני פגשתי אשה זקנה יפה להפליא , ששכחתי לשאול לשמה , בעיקר מכייוון שהיא לא הפסיקה לספר על כך שפריז השתנתה במשך השנים , ושפעם היו הסעות מן העיריה בקיץ לכל מיני אירועים בעיר , הצלחתי רק לשאול אם היא גרה רחוק מכאן, והיא ענתה שהיא גרה בסאן זר'מן דה פרה, כשהתלהבתי היא מייד צננה את התלהבותי , בעוד סיפוורים על כך שפעם זו היתה שכונה טובה , אך האמיריקאים והאיטלקים ואחר כך אפילו הסינים קנו בה בתים וקצת הרסו את הצביון הצרפתי שלה. מה שיותר מרשים אצל אותה אשה , חוץ מיופיה למרות השנים שנתנו אותותיהן בפניה וחוץ מכושר הדיבור הבלתי פוסק שלה , הויא העובדה שכשהיא ניפרדה ממני ומבני לשלום ,(לא לפני שהתנצלה שעליה למהר לתפוס את האוטובוס הקרוב , ולא לפני שהזכירה לעצמה בקול רם שעליה ללבוש את ה- gillet כיוון שהחל להיות קריר) היא פשוט הסתובבה ונעלמה , ממש ככה , אני והבן שלי עיליי , הסתכלנו לכיוון שבו הלכה על מנת לראות אותה תוך כדי שאנחנו מדברים עליה ןהיא פשוט נעלמה, אשה קטנה וזקנה , שהולכת לאט…………. עד עכשיו כבר יומיים אחרי אין לנו כל הסבר , מה זו התופעה הזו .

מהביקור האחרון שלי בפריז אני זוכר את Gibert Joseph ברובע הלטיני (אם כי לא זוכר את הכתובת המדויקת).
אפשר היה למצוא שם אלבומים חדשים ויד שנייה.