רוברט גוטליב: האיש שערך הכל (חלק שני)

2 בדצמבר, 2009
between the lines. פרט מתוך איור: יזהר כהן

between the lines. פרט מתוך איור: יזהר כהן

החלק הראשון של הרצאתו של גוטליב מספר על היחסים המיוחדים של עורך וסופר, ואיך קרא שגיבור ספרו של ג'וזף הלר שונה בפעם השניה ל'בוב'

ממוארולוג מומחה

עריכת אוטוביוגרפיות היא כבר משימה שונה בתכלית, שלפי מה שגוטליב מספר, כרוכה בעבודה עם הכותב, שהכתיבה איננה מקצועו, עוד הרבה לפני המפגש עם הטיוטה הראשונה. גוטליב ערך מספר רב של אוטוביוגרפיות. חלקן זכו להצלחה מסחררת ולהערכה ספרותית. הרבה אבק כוכבים נזרה במשרדי "קנופף" ו"סיימון אנד שוסטר" כשגוטליב הציע לכוכבים להתארח שם, כי בבית הרבה יותר קשה לכתוב. מברוק הייוורד, דרך מרגו פונטייין ועד ביל קלינטון, לגוטליב היה תפקיד חשוב כעורך כמה מהביוגרפיות המצליחות של השנים האחרונות.


"במקרה של עריכת אוטוביוגרפיה, עבודת העורך מורכבת מהמון קאט ופייסט, ומהצד השני, היא מאוד אינטואיטיבית, מבוססת על חיבה ואמפתיה לספר ולסופר. למשל, כשהייתי העורך של ברוק הייוורד, שהיתה צריכה לכתוב ביוגרפיה עשירה על התלאות המשפחתיות שלה, ועל ההורים שלה שהיו כוכבים גדולים בהוליווד של פעם, והיא היתה תקועה. הצעתי לה לא לחשוב על זה כעל נרטיב אחד רציף וארוך. "אולי תכתבי פרק על כל אחת מהדמויות?", הצעתי לה, ובסופו של דבר הספר, Haywire, שהיה הצלחה גדולה, היה מורכב מחמישה סיפורים שונים".

אבל האוטוביוגרפיה המצליחה ביותר שגוטליב ערך, היא גם זאת שמספקת לו סיפורים למחצית ההרצאה. כשהוא מספר על העבודה שלו עם ביל קלינטון, הוא נטען בשמחה ובגאווה של מי שעבד עם נשיא ארצות הברית על כתיבת הביוגרפיה שלו, ומאידך, הוא מצפה את דבריו באירוניה המתבקשת מגודל המעמד.

הפגישה הראשונה של גוטליב עם הסופר שלו להפעם, נשיא ארצות הברית לשעבר, נערכה בבית מלון במיאמי. "הגעתי, כמו שאני מתלבש תמיד, בג'ינס ונעלי ספורט וחולצת טריקו, וקלינטון, באופן טבעי, היה לא רק בז'קט ועניבה, אלא גם מוקף באנשיו. היו שם כמה עוזרים אישיים, וכמה מאבטחים, ומספר יועצי תקשורת. אז אני מנסה ליצור את הקשר האישי הראשון והחיוני הזה, בין עורך והסופר שלו, לנוכח כל האנשים האלה. זה לא כל כך הצליח, אז קלינטון הציע שבשבוע הבא אני אקפוץ למשרד שלו, ברחוב 125, נשב יחד.

"אז בשבוע שלאחר מכן, לקחתי את הסאבווי והגעתי לרחוב 125, כדי לשבת סוף סוף עם קלינטון, בפגישה אישית שבה נדבר על הביוגרפיה שלו. נכנסתי לחדר, ובו ישבו, סביב שולחן עגול וגדול, משהו כמו חמש עשרה איש, כולם בחליפות ובעניבות, ולכולם היו דברים לומר על הספר. אמרתי משהו על הקשר ועל שיתוף הפעולה שנדרשים בין עורך ובין סופר, וקלינטון אמר לי: "אני מאוד מאמין בשיתופי פעולה, אני מאוד אוהב לשתף פעולה! תשאל את כל האנשים האלה שעובדים בשבילי איך אני משתף פעולה". אמרתי לעצמי 'על החיים ועל המוות', ועניתי לנשיא לשעבר: 'אבל אדוני, אולי אתה לא מבין, אבל במקרה הזה, אתה עובד בשבילי'.
"כנראה שבאותו רגע הוא החליט לסמוך עליי", מספר גוטליב, "והסתדרנו מצוין, כי שנינו אנשי לילה, כי יש לו חוש הומור מצוין, כי הוא חרוץ מאוד ומהיר תפיסה, ולא היה צריך להסביר לו שום דבר פעמיים".

"כולם קראו לו מיסטר פרזידנט", מספר גוטליב על פמלייתו של קלינטון, "חוץ ממני. ראשית, כי הוא כבר לא היה הנשיא, ושנית, כי לא יכולתי לדמיין את עצמי אומר: אדוני הנשיא, אנחנו צריכים כאן נקודה פסיק."
"עבדנו מאוד קשה כדי לעמוד בלוחות הזמנים: ערכתי את החלק הראשון בזמן שהוא עבד על כתיבת החלק השני, וממש רצנו, פשוטו כמשמעו, עם הדפים האחרונים של כתב היד לדפוס. זאת היתה תקופה די סוריאליסטית: כשהייתי מגיע לשם, עובר את אנשי הבטחון, הילרי נוחתת מגבעת הקפיטול, ואני מצאתי את עצמי זורק כדורים לבאדי". זאת הפעם הראשונה שגוטליב צוחק, כולל חניכיים.

הספר זכה להצלחה מסחררת. "הוא נמכר בכריכה קשה ובמחיר גבוה מהמקובל. ביום שלפני יציאת הספר לחנויות השתרכו התורים על פני כמה שדרות בניו יורק", מספר גוטליב. "אנשים ישנו שם בלילה, היו שם אנשים על קביים!". בסופו של דבר נמכרו מהאוטוביוגרפיה שני מיליון עותקים בכריכה קשה.
בפעם השניה שגוטליב צוחק עם חניכיים כשהוא מספר שקלינטון שאל אותו אם עריכת ספרו שלו השפיעה באופן כלשהו על חייו. "'כן', אמרתי לו אחרי שחשבתי על זה. 'זה השפיע על חיי בשני אופנים: הראשון: כשאני אמות, על המצבה שלי יכתבו, במקום "ערך את מילכוד 22 של ג'וזף הלר", עכשיו יכתבו: "ערך את הביוגרפיה של ביל קלינטון'. קלינטון היה מרוצה, ו'הדבר השני?', הוא שאל. אמרתי לו", גוטליב אומר, "שאם אי פעם אוציא ביוגרפיה, אדע שאפשר למכור כל עותק בהרבה יותר כסף".

בהמשך, גוטליב מדבר על עתיד ההוצאה לאור, על ההבדלים בין להיות מוכשר ולהצליח לעשות מזה קריירה, על תפקידן של סדנאות הכתיבה ועל מה שחיכה שיאמרו לו כשערך את הניו יורקר.

* האיור המובא כאן הוא מתוך "Writer's Block", ספר של תחריטי לינוליאום של המאייר יזהר כהן, שייצא בשנה הבאה בהוצאת Sylph Editions. בבלוג של יזהר ובאתר שלו אפשר לראות עוד מאיוריו, וכאן באתר את קורותיו של כהן בפריז.


תגים: , , , , ,
שייך לקטגוריות תרבות



תגובות:

  1. מאת dshk:

    מרתק. תודה על השיתוף.
    והתחריטים, מלאי השראה ואמירה.