עזבו קפה; בית / מפריזה

23 בפברואר, 2010

תפקיד נוקשה המשתנה לפי שעות היום. Fabre d'Eglantine

תפקיד נוקשה המשתנה לפי שעות היום. Fabre d'Eglantine עובר מהבוקר לצהריים

אני מתנצלת מראש על חילול הקודש. סליחה על הכפירה בעיקר. אבל תצפית משתתפת אינטנסיבית, עשרות כוסות קפה הפוך, מאות קפה נואזט (נגיע לזה), עשרות סלטים (נדבר על זה) וכמה כוסות של קיר על בסיס ריזלינג (עזבו. יש דברים שהשתיקה יפה להם) הסמיכו אותי לקבוע: פריז זקוקה לבית קפה תל אביבי. יש אנשים שמוכרחים לברר את מצב החניה לפני שהם בוחרים מקום לפרוק בו את חפציהם. אני, בכל אי בודד בו ינחיתו אותי, זקוקה אנושות לבית קפה ראוי. מקום לשתות בו קפה טוב, לעלעל בו בעיתונים, לפגוש בו אדם או שניים מעניינים, לצפות בעוד כמה מסקרנים, להיות בו לבד, לחשוב בו, לאכול בו טוב או לפחות לא רע. עם כל השאר אוכל להסתדר. פריז, תגידו עליה את כל הדברים הטובים, את רובם כבר אמרתי בעצמי, עדיין לא הציעה לי את בית הקפה ההוא שאני מחפשת. אל תספרו לי על ז'אן פול סארטר וסימון דה בובואר. הם לא יושבים בקפה מתחת לבית שלי, ועברתי קפה-קפה במונפרנס ובסן ז'רמן, וחוץ משלטי זיכרון, תמונות שחור לבן ואגדות של מלצרים קשישים, לא, סימון לא הרביצה בי פמיניזם וגם לא פילוסופיה, ולא, סארטר לא ניסה להתחיל איתי כדי לספר על זה לבובואר בסוף היום. לא נתקלתי גם בפיקאסו, לא בז'ק פרוור, לא בבוריס ויאן ולא בהמינגוויי.

ארוחת בוקר. קפה על כיכר נסיון

ארוחת בוקר. קפה על כיכר נסיון

גם לא נתקלתי, אגב, במחליפיהם הצעירים. נכון, יש סיכוי שישבתי שולחן ליד גדי טאוב המקומי ולא זיהיתי אותו. אבל אני מצותתת לשיחות. מותר לי, במיוחד כשאני לובשת את פרצוף האני לא מבינה מה שאתם אומרים וממקמת מחדש את המשקפיים על האף כדי לחדד את השמיעה בכל פעם שהשיחה מתלהטת. אלא שהשיחות בשולחנות הסמוכים מתלהטות לעתים רחוקות ממש, ולא שמעתי, אף פעם, שום דבר שדומה למה שראיתי בסרטים על הסלונים הספרותיים. אולי אחרי רדת החשכה.

פה ושם אפשר לראות מוזיקאים מתאמנים על פרטיטורות. בלי שום כלי נגינה, רק קוראים את המוזיקה מתוך ספרי התווים, מלווים אותם בתנועות ידיים או בהבעות פנים מתאימות. בטוח, אם כן, שגם בבתי הקפה הפריזאיים עדיין נכתבות פה ושם יצירות מופת. אבל למרות שכל כותב שמכבד את עצמו מחזיק מחברת עור שחורה ויקרה מדי לשרבט בה את שירבוטיו, אף אחד כבר לא באמת כותב בהן רומנים, גם לא טורים לעיתון. ולפטופים? רק תבקש לחבר את המחשב הנייד לחשמל ותחטוף מבט מזועזע, כאילו ביקשת קטשופ ליד הצ'יפס. אבל אולי פעירת מחשב היא דרישה מוגזמת. נתחיל בקפה. התחלה גרועה. הקפה הצרפתי די מחורבן, סלחו לי על הצרפתית. בתצורתו הבסיסית, אספרסו, הוא לא נוראי, אבל קפה הפוך לא יודעים איך להכין כאן. אפילו במעדניה של פושון היה ההפוך בשמונה יורו גרוע לא פחות מאשר הסטנדרטי שנמכר בארבעה. למדתי, אם כן, להתפשר על קפה נואזט, אספרסו עם מעט חלב, משקה שלא מצליחים להרוס כאן כמו את ההפוך, וגם עולה חצי ממנו.

ואפשר גם שוקו חם. Square Trousseau

ואפשר גם שוקו חם. Square Trousseau

פרט לכמה בתי קפה שמגישים בראנץ' במחירים מופקעים, בעיקר לתיירים, כמו Ladurée היפהפה ברחוב בונפרטה בגדה השמאלית, בשעות הבוקר מזכירים בתי הקפה הפריזאיים בעיקר את קפה צמרת. ההוא, כן. אין מוזיקה ואין שנסונים, אין בגט ואין קרואסונים, אין ספרים ואין עיתונים. יש קפה. ונואזט, אם תתעקשו. בכלל, בפריז, כמו כל דבר אחר בפריז, בתי הקפה מתנהלים בסדר יום מוגדר. על הבוקר נכנסים הקבועים לקחת קפה. הם לוקחים את הקפה שלהם על הבר, מעלעלים רגע בעיתון היומי המקופל על הבר, ובשנים האחרונות אפילו לא מלווים את תידלוק הבוקר הזה בסיגריה.

אחרי ששורת הלוקחים קפה מתפזרת לעמל יומה, אז אפשר לשבת לקפה. את זה אני דווקא מחבבת בקפה הצרפתי: כמו על הספסל הצרפתי, גם בקפה אתה יכול לשבת לגמרי לבד. אפילו לא מוכרחים לעשות משהו. להיפך, ככל שתעשה פחות, תיתפס אינטלקטואלי יותר. ועכשיו לממצא מדהים: במרבית בתי הקפה, שום דבר לא מוגש ליד הקפה. גם אם לבית הקפה צמודה מאפיה משובחת בעל בית הקפה ישלח אותך, פורע החוק הרעב בשעות הלא נכונות, לקנות לך את קרואסון השקדים שלך בעצמך, ואף ירשה לך לאכול אותו ליד הקפה. או הנואזט. אבל משהו מהמטבח? חכה לצהריים.

לקראת חצות היום חייבת הישיבה חסרת התכלית להיפסק. עכשיו אוכלים. כי בבתי הקפה הצרפתיים מותר להתבטל בשעות המוקצבות לכך. תרגיש חופשי בין תשע לאחת עשרה וחצי, בין ארבע לשש וחצי, השעות שבהן לוקחים משהו לשתות, ובית הקפה הופך לבר רחובי נעים. צריך שתחליט, מראש, למה באת. כי אם תאמר שאתה אוכל, מיד יצפו ממך להזמין ארוחה מלאה, ואם תפגין היסוס, תבקש להתחיל בכוס יין ואז לראות אם מתפתח לו הרעב שמצדיק להוציא עשרה יורו על כריך, יאסוף המלצר בהפגנתיות את כוסות היין והסכו"ם והמפית.

בשעות אחרי הצהריים. קפה בר במארה

בשעות אחרי הצהריים. קפה בר במארה

חסרה כאן הנינוחות הזאת, הישיבה הזאת שמרשה לעצמה להתפתות לרק משהו קטן. כי אין משהו קטן, ואוכלים רק בזמן הסעודה. אז אולי סלט? אוי ואבוי, הם קוראים בשם הזה לאוסף מה-קשור הירקות המבושלים, עם הביצה הקשה החצויה, שתי פרוסות ז'מבון והרוטב השמנוני שאמור לחבר בין כל אלה. תשכחו גם מסיידר חם בחורף, וקפה קר כהלכתו אפשר להשיג, אם מוכרחים, רק בסטארבאקס. אבל מה שבעיקר נעדר מבתי הקפה הפריזאיים, היא רשת הקורים הדקיקים, הבלתי נראים, שעוטפים את בתי הקפה התל אביביים. המלצרית כבר יודעת שבשבילי נואזט, כרגיל, ושהילדים שלנו בני אותם הגילאים, ואפילו הבטחתי שאביא לה גלויות מהביקור בישראל. בבית הקפה הזה אפגוש מדי פעם חברים מהשכונה, ינופנפו פה ושם שלומים ויוחלפו נשיקות ואיחולי יום טוב. אבל בסופו של דבר, בתי הקפה הצרפתיים, כמו הצרפתים, הם פרודות זהות למדי של שכונתיות מצומצמת.

ואילו בתי הקפה הישראליים, כמו הישראלים, ינסו בכל כוחם לחפש את הייחוד שלהם, את הנישה שלהם והקהל שלהם, ואחרי שימצאו את כל אלה, לא יוכלו להתנתק מהשבט שלהם. קפה "מיכל" בדיזנגוף, "מזה", באחד העם, "נוח" באחד העם צפונה משם ועד "נחמה וחצי" מול הריסות "הבימה" הנבנית מחדש ואפילו "מטילדה" במעוז אביבה המרוחקת, כולם, בסופו של דבר הם סניפים של אותה רשת, חדרים שונים של אותו בית, תחנות ריענון על אותו מסלול ידוע מראש. באחד תוכל להיות אמא מהגן ובאחר יועצת ארגונית במשרדה הארעי, בשלישי תוכל לכתוב שעות, ברביעי – להעמיד פנים שאתה כותב אבל בעצם לנחש מה כותבים האחרים, ואל החמישי תיקלע ברגעים שבהם לא תמצא את עצמך ושם, תדע מראש, מישהו שתכיר כבר ימצא אותך. בכל אחד מהם תוכל להרגיש בבית, או בבית הקפה שלך, אבר חיוני באותה רקמה אנושית אחת חיה.

* פורסם באוגוסט 09′, בטור שלי "מפריזה", במוסף 24 של ידיעות

– – –

באותו עניין:

צ'רלס ברמר, כתב הטיימס מפריז, מספר על דעיכת בתי הקפה בצרפת, ועל החלצות הממשלה לעזרה.

Le loir dans Le Theiere הוא בית קפה במארה, או בית תה בעצם. אבל הוא מוצלח מאוד, בעל מרקם ניו יורקי ומאפים מעולים ועוגות לא פייריות. היחס אנטיפתי לעילא, הכסאות מגובבים, אבל המיל פיי היה נפלא, וגם הסן מרסלן המותכת.

ב-Lina's יש קפה מוצלח (!), דברים קטנים וטובים לאכול לידו ואפילו אפשר לעבוד בו בניחותא. ואם תתנו לי די כסף לבזבז בצומת אחת, אני אשקיע את כולו בין החנויות שעליהן הוא צופה: Paul & Joe, Y, והשלישית החדשה והשווה – All Saints Spitafields, שהייתי מתמכרת לה, לו אך היה לי עדיין אופנוע.

וכמובן מי שבאמת רוצה לסייר בעקבות לוחמיו העשויים ללא חת של בית הקפה הצרפתי, ז'אן פול סארטר וסימון דה בובואר, לא צריך להרחיק לכת, אלא להפקיר כמה שעות בין הרובע השישי לארבע עשרה.

שייך לקטגוריות אוכל, מפריזה, תרבות



תגובות:

  1. מאת אורית:

    אני נורא נהנית לקרוא את הטורים שלך. אני זוכרת שקראתי את הגרסה העיתונית של הפוסט הזה לפני כמה חודשים, בעודי יושבת בשכונתי התל-אביבי שלי, דקה אחרי שסימנתי למלצרית שתזמין לי את הסנדוויץ' שאני אוהבת ואת הקפה כמו שאני אוהבת.
    אני זוכרת שחשבתי לי אז שניסחת עכשיו את אחת הנקודות המהותיות שעושות את תל-אביב לעיר שאני הכי אוהבת בעולם: זה לא הקפה, אלה לא החברים, זו לא המשפחה ולא השפה. כלומר כן, אבל זו בעיקר התחושה הנינוחה של בית שכל הדברים האלה יוצרים אצלי, תחושה שלא הצלחתי לשחזר באף עיר אחרת בעולם.

  2. מאת ריל:

    מוזר לי שדווקא את בעלת דעה כזו על בתי הקפה או הביסטרו הפריזאי.
    פריז של ה Belle Époque עברה מהעולם מזמן, זאת לא הפריז של סארטר או פיקאסו או גאנסבורג. זאת כבר לא "פריז" במובן הקלאסי שלה כבר הרבה מאוד זמן. זאת מסקנה שבאה אחרי נאום ארוך מאוד שמנתח את פריז ב 130 שנה האחרונות. אבל חצי הנחמה שבעניין היא שלונדון, מדריד ורומא באותו מצב ובניו יורק אף פעם לא באמת שתו קפה. מצד שני ברלין פורחת ופריז לעולם לא תיהיה ניו יורק.
    בית הקברות לתרבות פריז הקלאסית נמצא בכל מקום, בגבעה מעל חנויות הסקס של פיגאל, ברחובות החצי מצוחצחים של סן ג'רמן, במעט בתי הקפה שנשארו בשאנז אליזה, בבתי הקפה האובר רייטד של המרה או האזור המתוייר מדי על ידי סטודנטים אמריקאים – המופטארד.
    לפני מאה שנה עשרות קבוצות ותנועות חברתיות הציפו את אירופה – מודרניזם, פיוצ'ריזם, סוריאליזם, אקספרסיוניזם, ניאו אמיפרסיוניזם, נטורליזם, לבירליזם, קומניזם, אתאיזם ועוד ועוד ועוד והאיזם היחיד שנשאר היום זה הקאפטיליזם. הגיג מצחיק אבל איפה שהוא מאוד נכון.
    הפילוסופים, המוזיקאים, האמנים, המשוררים, אמני הרחוב. הם בכל מקום אבל כבר יקר להם לגור בכל אותם מקומות שאבות אבותיהם הרוחניים גדלו בהם. איזה נגן רחוב יכול להרשות לעצמו לשבת שלוש שעות בבית קפה? איזה בית קפה ירשה לו לנגן 3 שעות? נגנים מנגנים במטרו
    לדוגמא – כנרת וזמרת מאוד מוכשרת שפגשתי במקרה במטרו קונקורד אתמול. חיכיתי 5 דקות שתצא להפסקה ודיברנו והיא נתנה לי את הלינק הזה
    http://www.myspace.com/landingcellophanemusic
    3 כנרים שמרגישים שיש להם את רדיוהד בדם (נמאס קצת אחרי השיר השני)
    אני מזמין אותך לגלות פריז שונה קצת, אלטרנטיבית קצת יותר. אל תפחדי מהרוח הצעירה שהיא מביאה איתה זה רק יכול להיות מרענן.
    ב butte aux cailles יש הרגשה חיה ובועטת. 13e
    הספוטניק שפתוח כל יום מ 16:00, שהוא זול (2.5 יורו לקפה קרם)
    http://parisbutteauxcailles.blogspot.com/2006/07/bar-le-sputnik.html
    oubouffer קפה חמים נעים, ספרים מסביב בסופי שבוע יש קריאת שירה של משוררים
    http://www.oubouffer.com/restaurant-paris/cu347220-l-apostrophe-cafe
    סקוואט שמשכן אך ורק אמנים, כל יום חמישי בערב הם עושים מופע פתוח לקהל (כניסה עולה יורו סמלי), צבעוני מעניין ומושך
    http://www.lesgrooms.org/

    20e

    La taverene de dickens בית קפה ספריה ברחוב שמרגיש תחילה קצת מגעיל אבל יש בו אווירה בוהמית טובה
    http://www.concertandco.com/lieu/taverne-de-dickens-paris/salle-concert-13630.htm

    לרשימה הזו אין סוף, יש את הבאר האדום, הג'יראף, le freflet וכו'.. וכו'.. אם לא הייתי צריך לסיים הגשה עכשיו הייתי ממשיך לשתף כתובות.

    השורה התחתונה, את דיקנס, סרטאר ודיומא לא תפגשי שם ולא בשום מקום אחר.
    אנחנו דור שצריך להתמודד עם ויזות שהייה, שכר דירה מטורף, חיים יקרים ואינפורמציה בקצב גבוה. הדברים המעניינים שפעם קרו ב 5, 6, 18 קורים ב 19-20,13,11
    אז אולי בית קפה תל אביבי בפריז זה רעיון טוב, אבל ברגע שהמלצר הוא ז'אן ז'אק ולא מעיין זה כבר לא יהיה אותו דבר, כמו שזה מאבד משהו כאשר בבראסרי בתל אביב זה דן שיסביר איך אוכלים רקלט לא סברינה

  3. מאת עמיר:

    יפה יפה, מאוד מאוד. סוף סוף
    ביקורת הגונה על הקפה הצרפתי הדפוק.

    בתלאביב אימצתי לי את קפה כרמיה המעולה. הפריזאיים היו מתים לאחר כזה.
    ויחד עם זאת, אני כן אוהב את ההמולה על בר העץ/נירוסטה, תדלוק של דקותיים והלאה לרחוב הצונן.

    איך היה הספר?

  4. מאת אייל:

    האמת מזה נכון, במספר פעמים שהיינו בפאריז, אי אפשר לומר ששתינו קפה טוב כמו בת"א (אגב, במנהטן המצב יותר גרוע, ושם יש בתי קפה של ישראלים) …. אכן, רעיון טוב. נו – אז למה שלא תעשי את זה ?

  5. מאת טובה:

    טוב לקרוא שוב את אחד הטורים היותר טובים שלך. צריך להעמיד לדירוג לא רק בלוגים מצטיינים אלא בתוך המדור שהיה איזה טורים היו הכי הכי. אני כבר יודעת.

  6. מאת רוני:

    מקסים ועושה חשק להיכנס לאוטו ולקפוץ תל אביב לאחד מבתי הקפה החביבים עלי.
    אבל זו רק אני, כנרת, או שיש לך נוסטלגיה מסכמת של סיום? אני יודעת שזה נכתב לפני זמן מה, ובכל זאת.

  7. מאת עמיר:

    (רק חזרתי שניה להגיד שאהבתי את הכותרת, וגם את השימוש המתבקש ב"תצפית משתתפת") .

  8. מאת כנרת:

    אתם טובים אליי בבוקר זה, ומכונת הקפה הפרטית כבר הודלקה לקפה טוב של בוקר.

    הטור אכן נכתב לקראת ביקור בישראל, כך שהוא היה נוסטלגיה למפרע, והועלה בעקבות פגישה בבית קפה מוצלח. ואכן, אנחנו משנסים את כל הנוסטלגיה שברשותנו לקראת העתיד, אבל אני מוכרחה לומר שזה לא רק נוסטלגיה. משהו בלכידות התל אביבית, במוכרות (בשורוקים) ובדינמיקה שתמיד חסר.

  9. מאת ליידי דאדא:

    נכ נכון. מסכימה עם כל מילה. בשם חבורה של ישראלים שמבלים כשבועיים בחודש בפריז – רצינו לעכדן על בית קפה שהכי מזכיר את אילנ'ס שאפשר למצוא בפריז – קפה מלונגו ב – Rue St. Andres des Arts.
    גאמנם כל קפה שתגרילו בתל אביב לוקח אותו בסיבוב מבחינת ההפוך אבל יחסית לפריז – סביר ביותר ואפשר לשבת עם לפטופים.
    החסרון – לפעמים אין מקומות ישיבה ונסגר בשמונה בערב (איפה נשמע כזה דבר בת"א?)

  10. מאת כנרת:

    צודקת. שכחתי את מלונגו. אני מחבבת את ההוא ברו דה קומרס (שהוא אגב, ההמלצה שלי לכל מי שרוצה להשלים את סבב זארה-H&M-גאפ ההכרחי, במקום רו ריבולי). הקפה במלונגו טוב יותר ואפשר לשבת בו ארוכות (גם לינה נסגר בשמונה, גיליתי פעם ברבע ל-).

  11. מאת דורית:

    שלום כינרת,
    לא יעזור בית דין : פריז זו פריז זו פריז ויושבים לשתות קפה כדי להסתכל, להסתכל ולבהות ולשים לב לפרטים הקטנים, המדוייקים, הנעימים, לטעם הטוב ל"מסביב". הפטנט הוא לקנות בפטסירי עוגה טובה ולאכול אותה בהסתר עם הקפה. את הסיפור עם המלצר האנתיפטי הפריזאי צריך לסיים עם ההתחלה: יחד עם ארשת הפנים הצוננת שלו/שלה מיד "לנבוח" עליו/עליה קלות וראו זה פלא: הטון והארשת משתנים… ואח"כ להינות מכל רגע נתון מפריז.
    דרך אגב – סמוך לכנסיית סן סולפיס יש בית קפה נחמד ורואים גם נוף אנושי (תיירים, מקומיים וכו') וגם ארכיטקטורה מדהימה. להתראות בפריז

  12. מאת yigal laviv:

    קראתי לראשונה עכשיו רשימה זו. אני מבין כי געגועייך הם לאוירה ולסביבה של בתי הקפה הישראליים,לא לקפה שהם מגישים.שיטת המריחה הישראלית ועשיית כסף מהיר על חשבון האיכות השתלטה על 95% מבתי הקפה בישראל.להוציא את רשת ארקפה וכמה שניפסים של קפהנטו,כל יתר בתי הקפה על רשתותיהם מגישים קפה גרוע כמו בפריז. כשמבקשים קפוצינו מקבלים קפה הפוך. האספרסו מזעזע.ללידי דאד:רשת אילן נהמכרה לפני כשנה והצטרפה לרמת הזבל של יתר בתי הקפה.
    בתי הקפה בישראל לא מוכנים להשקיע בבאריסטר(עובד מכונת האספרסו) וללמדו לעשות קפה.רשת ארקפה לא נותנת לעובד לעשות קפה לפני שבועיים קורס על חשבון הרשת בו לומדים לעשות קפה.(אין לי שום קשר לרשת זו ואיני מכיר אף אחד מבעליה או עובדיה).כל היתר מקמצים כדי להרויח יותר ומהר.

  13. מאת איתמר:

    מעניין. בביקוריי האחרונים בפריז אני מגלה שיש פער לא קטן בין זכרונותי הנעימים מבתי הקפה שלה ובין רמת הקפה שאני זוכה לשתות. ולא לגמרי ברור לי למה.
    אני זוכר בית קפה חביב בשם Au Roi du Cafe (http://www.qype.fr/place/83798-Au-Roi-du-Cafe-Paris( ברחוב הקורבים (rue Lecourbe). לא רחוק מרחוב קומרס.
    קראתי גם – אבל לא יצא לי לנסות – שארקפה פתחו דוכן בתוך ובית קפה מאחורי הגלריות של הפייטים.
    בין הרשתות בארץ דווקא קפה ג'ו חביבים עלי במיוחד ובאמת גם ארקפה (ברוב הסניפים – כי עם ההתרחבות נוספו סניפים שלא עומדים ברמה) וקפנטו מספקים קפה משובח. 

  14. מאת שונית:

    כול כך נכון !!! מסכימה עם כול מילה !!!! כול בוקר (וערב) אני נשבעת שבביקור הבא בישראל דבר ראשון , עוד בשדה התעופה……….. קפה הפוך!!! ובדרך שוב עצירה בבית קפה נבחר לקפה הפוך.

    זה הדבר הראשון שאני צריכה להזריק לפני נישוק האדמה של ארץ הקודש.
    ניסיתי כאן כול וריאציה אפשרית של קפה (הפוך, ישר, באלכסון, בלי מים בלי חלב בלי…..) אבל כנראה שאת הקפה בכול זאת צריך להכין עם הלב, והלב עדיין שייך למקום ממנו באתי.-אחת שמתגעגעת אבל פחות.

  15. מאת יוני:

    אני בכלל לא אוהב קפה (זה מר! למה לא שוקו או מים או מיץ?), אבל אני נהנה לקרוא על פריז. זה באמת נשמע כאילו את מתגעגעת לארץ, אבל אחרי כמה חודשים פה כבר תרצי לחזור לפריז…

    אני עדיין חולם על היום בו גם אני אוכל לבלות בקביעות בבתי קפה פריזאים ולשפוך יורואים כמים. מה הסוד? איך עושים את זה? עם כל ההשכלה והעבודה אני יכול מקסימום להרשות לעצמי חומוס פעם בחודש וגם אז אני בלחץ על הכסף שבוזבז על בילוי במקום על השכירות. ייתכן שהקוראים הותיקים יודעים את הסיפור שלך – אבל למצטרפים החדשים – איך הפכת ל"פריזאית"?

  16. מאת עידית:

    את כל -כך צודקת, יותר מכל, כל לגימה מקפה מקומי מעלה בי געגועים ל"קפאים" של תל-אביב. כתבת מקסים.

  17. מאת BXL:

    to דורית:
    פטנט הוא לקנות בפטסירי עוגה טובה ולאכול אותה בהסתר עם הקפה – YOU ARE DISGUSTING!!! DON'T EVER COME AGAIN TO PARIS! YOU'RE THE REASON FOR WHICH ISRAEL HAS A BAD REPUTATION!

  18. מאת רמי:

    זה לא רק בפריס, בכל צרפת (וגם בבלגיה) לא יודעים להכין קפה. בעוד שבלונדון, ניתן היום
    למצוא קפוצ'ינו אמיתי (בקוסטה יש אפילו גרסה להפוך), בפריז צריך לכתת רגליים כדי למצוא
    avec du lait et moussse du lait
    יש רשת של קפה מהיר בשם "קולומבוס" שבסניפים שונים שלה ניתן לקבל קפה סביר,
    אם הם לא שורפים אותו קודם בהרתחה.
    לעבור לאספרסו או לתה, חבל על המאמץ

  19. מאת קרן:

    כנרת היי,

    רציתי לדעת מתי אמורים להסתיים הסיילים בתקופה זו .

    תודה, קרן