לחם הקודש 2010 / קטנה פריזאית

20 באפריל, 2010
טעימות לחם בלי טעימה של גבינות? ספרטנים

טעימות לחם בלי טעימה של גבינות? ספרטנים

זאת דווקא ההידרדרות העצבנית בצריכת הלחם בצרפת, מ-620 גרם לאדם ביום בתחילת המאה הקודמת ועד ל-160 גרם ביום בשנת 1990, שמניעה את עיריית פריז לקיים תחרות שנתית לבחירת הבגט הטוב ביותר. הפרס, לאיש שמצליח לשכנע פאנל מרשים של מביני עניין, ששלו הוא הטוב ביותר, הוא לא רק ארבעת אלפים יורו, אלא בעיקר הכבוד שלא יסולא בפז, להיות האחראי על אספקת הבגטים לארמון האליזה, כלומר לקארלה וסארקו, אם הם אכן אוכלים את הטארטן שלהם יחד, לא שזה עניינו של מישהו. וכמובן, האיש שאופה את הבגט הטוב ביותר זוכה בתהילת עולם, לפחות עד לתחרות של שנת 2011.

האמת, שלא. מאפיות משוויצות גם שנים אחרי התחרות שבשנה הזאת והזאת הם נבחרו למקום הזה והזה בתחרות הבגט הטוב. La Fournée d'Augustine, למשל, המאפיה האהובה עלינו, בכיכר נסיון (ובעוד שלושה מקומות בעיר) מתהדרת בתואר בגט הזהב משנת 2004, ותאמינו לנו, עד היום הבגט שלהם, בעיקר הטרדיסיון, הוא מעולה.

Fournee d'Augustine בכיכר נסיון. בגט הזהב מ-2004

Fournée d'Augustine בכיכר נסיון. בגט הזהב מ-2004

השנה, מבין 163 מתמודדים, נבחר הבגט של ג'יבריל בודיאן, מהמאפיה Le Grenier a' Pain אשר ב-Abesses.

על כך יש לי שלושה דברים לומר:

א. כן, שמעתם נכון. האיש שיודע לאפות את הבגט הכי טוב בפריז נקרא ג'יבריל. כן,  הפעם במקרה, צדקו כל הטוקבקיסטים ב-YNET (מבחינה עובדתית בלבד. לטון השיפוטי וההשמצות אני לא שותפה). פריז יהודית מאוד וערבית מאוד.

ברגעים אלה, בעוד שלום אסייג מחקה את בן גוריון בערוץ הישראלי, גד אלמלה (שבעברית הוא אלמליח, אבל בהגייה צרפתית שמו תמיד מזכיר לי את תפילת אל מלא רחמים), שהוא כוכב גדול כאן שנותן קונטרה לאודרי טאטו בסרטי בורקס ומככב בתפקידים ראשיים בסרטי שואה, נותן סטנד אפ של שעתיים באחד הערוצים המרכזיים. ובמקרה אני יודעת שיש לו אחיינית באיזור חיוג 03 (מ.ש.ל, נקודתי אמנם. יש עוד שלל הוכחות).

ב. Le Grenier a' Pain, שבה עובד ג'יבריל בודיאן, היא רשת של מאפיות עם כמה סניפים בפריז ובשאר צרפת. מ.ש.ל נוסף, למה שכבר זמן רב נדמה לי ששונה בצרפת: רשתות (שהן לעתים קרובות קטנות) יכולות להיות ממש טובות.

ג. במקרה השבוע עברתי בסניף שלהם באבס, ההוא של ג'יבריל, זוכה התחרות, והוא היה פשוט מסחרר. קניתי לי פוגאס עגבניות מיובשות וגבינת עזים במשהו כמו שתיים שישים, והוא היה נפלא. וזאת הזדמנות להזכיר שוב את האזור המקסים הזה, שרק הולך ומתחדש, מתמלא ביאפים ובאמנים ובבובואים ובחנויות של מעצבים ואוכל ואפילו רשתות. שוב, רחוב אבס, רו דה מרטיר, ועוד רחובות קטנים, מתוקים, עם חנויות יוקרתיות, כמו רו Lepic למשל.

פיליס פליק, שהיא עיתונאית אוכל ובלוגרית, זכתה להשתתף בטעימה שנמשכה ארבע שעות של קרעי לחמים, וחזרה משם לדווח. היא נבחרה בהגרלה מבין כל הפונים שביקשו להשתתף בתחרות, אבל השקיעה וקראה לפני כן את ספרו של סטיבן קפלן, מומחה עולמי ללחם. אצלה התוודעתי גם לקטע הוידאו הזה, ראיון שבו פרופסור קפלן מסביר לקונאן אוברייאן איך יודעים על לחם שהוא טוב באמת. זה מאוד מעשיר וגם קורע מצחוק.

איך באמת יודעים שלחם הוא מעולה? התשובה שלי אחרי הראיון של קפלן ואובראיין.

0

0

0

0

אז איך יודעים שלחם הוא מעולה? או, טוב ששאלתם. מרקם, נשיכות, ציפוי, השחמה אידיאלית, צפיפות הבצק, גודל הבועות, מה שתגידו. בסופו של דבר, לחם מעולה, הוא כמו צירים. כשזה מגיע אתה פשוט יודע.

(מוקדש ל-ו., שידעה אפילו עוד לפני הציר הראשון. מזל טוב, אהובה אמיצה, הרבה בריאות והרבה פחמימות מלאות בטעם).


תגים: , , , , ,
שייך לקטגוריות אוכל, קטנה פריזאית, תרבות



תגובות:

  1. מאת רונית:

    אוי צחקתי כל כך. דני קם מהמיטה לראות מה קרה. איזה פרופסור מתוק ואיזה קטע קורע. מסמנת לי מהר על המפה וחושבת על כל הגבינות שילוו את הלחמים שלי. תודה

  2. מאת ערן מחלו:

    מצחיק, בדיוק פרסמתי פוסט על באגט.
    http://nishnush.wordpress.com/2010/04/25/%D7%9C%D7%94-%D7%91%D7%90%D7%92%D7%98/
    אחלה פוסט, כיף לקרוא!

  3. מאת Chicsetera Paris:

    Great to discover your blog! Thanks! :-)

    נהדר לגלות את הבלוג שלך!

  4. מאת ענת לוין:

    כשבא לי לברוח מהחום, (או מהקור, או מהזמן) אני מתחמקת לתוך הבלוג היפה שלך, מנשבת בו רוח קסם…

  5. מאת שירה גפשטיין מושקוביץ:

    זוכרת שבאוהבים אמנות קפצת אליי לסטודיו פתוח? זוכרת את כורסאות ההנקה, אמהות טרוטות עיינים ושיבולת שומרת הארמון? אז הנה עכשיו התערוכה.

    פרטים בקישרים ובפייסבוק.

    לתערוכה קוראים: אמא! טרקטור! בגלרית אפרט ארט רחוב השוק 42, הפתיחה היום חמישי 10.2.11, בשעה 20
    נתראה