יש לי סימפטיה / סופשבוע של אמנות בתל אביב, דו"ח מצולם

17 באוקטובר, 2010
גנובה. תמונה שהיתה תלויה מאחורי העבודות בסטודיו של יונתן הירשפלד

אחת גנובה, מוסתרת מאחורי העבודות. יונתן הירשפלד גנב אותה ממישהו שגנב אותה ממישהו

הכותרת שניתנה לסופהשבוע האחרון שהוקדש בתל אביב לאמנות היא "אוהבים אמנות. עושים אמנות.". והיא מסורבלת מספיק מבלי שיוסיפו לה את כותרת המישנה: "וגם שומעים אמנות. אתנחתאות אודיו-ויזואליות במרחב הציבורי ברחבי העיר". מאליה השתחררה לי אנחה כשסיימתי לכתוב את המשפט המרחיק הזה.

וחבל. כי סוף השבוע הזה, של הדלתות הפתוחות, היה כיפי ומזין.

נתחיל מחמישי.

העבודה הכי טובה ברוטשילד. המדבר של קבוצת זיק מתכתב עם העיגולים החלודים של תומרקין

העבודה הכי טובה ברוטשילד. המדבר המתהווה של קבוצת זיק והעיגולים החלודים של תומרקין קדישמן כמובן

אם רק מישהו היה מוזג שמפניה (גם קאווה היתה הולכת טוב. עד ליין האדום והטוב בתערוכה של ערן שקין בנחמני 39, הסתמן בשדרות יובש כמו בשנות השלושים בארצות הברית), ואם רק העבודות היו קצת יותר מעניינות, ואם רק היה באמת מתחיל הסתיו, כפי שהבטיח, זה היה יכול להיות לילה מושלם. אבל למי אכפת משלמות, היא מזמן כבר לא באופנה. הסקרנות הנינוחה שברחובות כלפי העבודות שפוזרו ביד נדיבה, גם אם לא מספיק בררנית, התגבשה לכדי תנועה עממית אליטיסטית, או תנועה אליטיסטית שאינה בוחלת בעממיות, וכל ההמון הרב הזה נע מצפון לדרום, דרך גן יעקב, שדרות רוטשילד, גן החשמל ואם הוא מסור באמת – גם מסיים את הלילה במסיבה של תדר בביאליק.

נבט יצחק עם יומני כרמל בגן יעקב. עבריות

נבט יצחק עם יומני כרמל בגן יעקב. עבריות

בפתיחה של ערן שקין. נחמני 39

בפתיחה של ערן שקין. נחמני 39

לילה. עיר. שחור. לבן. בגן החשמל

לילה. עיר. שחור. לבן. בגן החשמל

החרוצים באמת לא מסתפקים בהליכה בשדרה ומרחיקים עד לסטודיואים, או לסטודיות, אלה שממחישים שגם אם כבר הצלחת לקבל סטודיו או לשכור אותו, עוזרי ההפקה של אנדי וורהול לא יבואו לשטוף את הרצפה במקומך, גם לא למתוח בדים או לערבב צבעים.

ויחד עם הדלות, נגלית בסיור הסטודיות לקונה של קסם. סטודיות האמנים, לא תמיד יש בהם אמנות טובה, אבל תמיד, כמעט תמיד, מתחוללת בהם אלכימיה מסויימת: הם עשויים מהדלים שבחומרים, ממוקמים בעלובות שבשכונות, ברעועים שבבניינים, מספקים פתרונות של אכסון וחללי עבודה, סובלים (או נהנים) מכתמי צבע וטרפנטין, אבל תמיד הם מצטלמים כל כך יפה.

מתחילים.

שירה גפשטיין מוסקוביץ, אמא לילד ולכלבה, משתמשת בדמויות של יוחנן סימון ומשלבת אותן בהקשרים עירוניים, ליתר דיוק, של אימהות עירונית, של גינות ועיגולים שחורים מתחת לעיניים. היא גם מפסלת את צעצועי התינוקות של שילב בשעוה ועובדת על מזרן פעילות מעור פרה.

וזאת שיבי. שומרת הארמון של גפשטיין-מוסקוביץ

זאת שיבי, שומרת הארמון של גפשטיין-מוסקוביץ

מפגשים עם העיר העקומה. שירה גפשטיין-מושקוביץ; מצד ימין - כורסאות הנקה

מפגשים עם העיר העקומה. שירה גפשטיין-מושקוביץ; מצד ימין - כורסאות הנקה

מנחם בגין 62:

בכניסה למנחם בגין 62. בסירים מחכה הפתעה

בכניסה למנחם בגין 62. בסירים מחכה הפתעה

אבל רגע לפני הסירים, בכניסה מצד ימין. הפתעה. בדיוק מה שאני אוהבת.

אם פעם מישהו ירצה לקנות לי עבודת אמנות. שלומית יוסף

אם פעם מישהו ירצה לקנות לי עבודת אמנות. שלומית יוסף

אם פעם מישהו ירצה לקנות לי עבודת אמנות 2. שלומית יוסף

אם פעם מישהו ירצה לקנות לי עבודת אמנות 2. שלומית יוסף

גם ציורי הפרחים באים בחשבון. אבל אז צריך שלושה. תודה.

צ'נצ'ל בנגה. שם אמיתי

צ'נצ'ל בנגה. שם אמיתי והאחראי על הסירים, ואם הבנתי נכון גם על הילדות החמודות שבהמשך

איך באמת אתה יודע? בסטודיו של צ'נצ'ל בנגה

איך באמת אתה יודע? בסטודיו של צ'נצ'ל בנגה

הילדה של. בסטודיו של צ'נצ'ל

הילדה של. בסטודיו של צ'נצ'ל

ילדתו 2. קוקו

ילדתו 2. קוקו

כופתאות הסלק והחומוסים שצ'נצ'ל בישל לכבוד המאורע. ותינוקת

כופתאות הסלק והחומוסים שצ'נצ'ל בישל לכבוד המאורע. ותינוקת. לא של צ'נצ'ל

השכן משמאל הוא רענן חרל"פ המצוין עם עבודות תלת מימד מרתקות. ועם סטודיו גדוש ומהפנט.


הכי מכולם. הסטודיו של רענן חרל"פ

הכי מכולם. הסטודיו של רענן חרל"פ

זפת. רענן חרל"פ

זפת. רענן חרל"פ

פתרונות איכסון. רענן חרל"פ

פתרונות איכסון. רענן חרל"פ

שני אמנים תלו שלטי "סליחה, יצאתי לחופש". בקצה בית הסטודיואים, מתחת לגג אסבסט, נמצא הסטודיו של יונתן הירשפלד, על שלל מטמוניו.

פרסקאות בנות זמננו. יונתן הירשפלד

פרסקאות בני זמננו. יונתן הירשפלד

ועוד בנות זמננו, וההיא, הגנובה פעמיים. יונתן הירשפלד

ועוד בני זמננו, וההיא, הגנובה פעמיים. יונתן הירשפלד

גלית גוטמן על פי יונתן הירשפלד. אני הראשונה שזיהיתי

גלית גוטמן על פי יונתן הירשפלד. זיהיתי ראשונה

מעבר לכביש הראשי, ברחוב הנגב פינת השרון, עוד בניין של סטודיות. אם תפגשו מי מהם ערב הפתיחה של תערוכה, אל תתפתו לאחל לו לשבור רגל. עם המדרגות שם, לא ברור לי איך הם לא מציירים רק על גבסים.

זוהר ארגוב ע"פ גיא ינאי

"נשמה וכאב". זוהר ארגוב ע"פ לירון לופו

מי ילחץ ראשון על ההדק? עבודות של לירון לופו

מי ילחץ ראשון על ההדק? עבודות של לירון לופו

לירון לופו. נאה דורש בציוריו, נאה מקיים בקערות בונזו-איו

לירון לופו. נאה דורש בציוריו, נאה מקיים בקערות בונזו-איו

בחיי שעמדה מכונת כביסה בפתח הסטודיו הזה. האורחים מתבקשים לא להפעיל את הסחיטה.

ריבועים. ג'סיקה פטורה ויובל שרון

ריבועים. ג'סיקה פטורה ויובל שרון

עוד מהנגב/השרון:


מנורת קוצים. רלי דה פריס

מנורת קוצים. רלי דה פריס

אותו פיץ', רק הפעם מהסוף להתחלה. ספי סנדיק ועבודות ראשונות

אותו פיץ', רק הפעם מהסוף להתחלה. ספי סנדיק ועבודות ראשונות

וזאת ליאת לבני. ועבודה שלה

וזאת ליאת לבני. ועבודה שלה

ולסיום, שירה בציבור בחצר האחורית. לא יודעת מי זאת, אבל היא שרה שירים בצרפתית, ומדי פעם עצרה, ביקשה את סליחתנו, תיקנה, התלבטה בקול רם אם להתחיל מהתחלה, ובסוף החליטה שלא. וחוזר חלילה. וההוא מאחורה צייר.

שירה וציור בערבות רחוב הנגב. צרפתית ישראלית עם התנצלויות בעברית

שירה וציור בערבות רחוב הנגב. צרפתית ישראלית עם התנצלויות בעברית

הלכתי הביתה. או ככה לפחות חשבתי.

אם יהיה לך זמן, אל תחמיצי את מנחם בגין 25. יש שם אמניות ממש טובות (SMS שהגיע ברגע האחרון)

אם יהיה לך זמן, אל תחמיצי את מנחם בגין 25. יש שם אמניות ממש טובות (SMS שהגיע ברגע האחרון)

צמח אלוורה וסיגלית שחורה, שניהם מפורצלן. גלי גרינשפן

צמח אלוורה וסיגלית שחורה, שניהם מפורצלן. גלי גרינשפן

בתים וקקטוסים. נעמי מנדל

בתים וקקטוסים. גלי גרינשפן

מוצג א': אקדח, מוצג ב': משהו אחר לגמרי. נעמי מנדל

מוצג א': אקדח, מוצג ב': כוס תה עם נענע, מינוס התה. נעמי מנדל

תחריטי ברזל וחלודה. איה אליאב (תוספת הירקרקות באדיבות המצלמה שלי)

תחריטי ברזל וחלודה. איה אליאב (תוספת הירקרקות באדיבות המצלמה שלי)

עבודות של גלי גרינשפן, ופתק צהוב חשוב

עבודות של גלי גרינשפן, ופתק צהוב חשוב

* תודה לו' על הסמסים, על הידע, על החברות ועל החברותא ועל הסקרנות המדבקת.


תגים: , , , ,
שייך לקטגוריות תל-אביב, תרבות



תגובות:

  1. מאת רונית:

    איזה יופי. כולי קנאה, כאילו אנחנו לא גרות באותה עיר..
    בפעם הבאה תזמינוני להצטרף, ביליתי את הבוקר-צהרים-אחהצ במתחם מרכז מאירהוף שם ילדים אהבו אמנות, היה נחמד וחם ודביק ורועש ובלתי ממוזג בעליל, ואפילו היו עבודות יפות תלויhttp://parisait.com/wp-content/themes/parisait/images/send-comment.pngות מסביב, אבל הסיבוב שלכם יותר שווה.

  2. מאת רונית:

    קרה שם משהו עם הטקסט שלי.. אין לי מושג מה זה

  3. מאת עירית:

    העגולים החלודים הם של קדישמן ולא של תומרקין והם אחד מפסלי החןצות היפים שיש בעיר הזו בפרט הדרך בה הם "מתכתבים" עם סביבתם

  4. מאת טובה:

    מתוקה, תודה לך שהבאת לי את המוצגים עד החדר. פספסתי את החוויה אז לפחות ראיתי משהו

  5. מאת כנרת:

    תודה על התגובות וגם על התיקונים.

  6. מאת דורית:

    תמיד אמרתי שאת צריכה לכתוב על תל אביב… עכשיו אתחיל לטייל בתל אביב במקום בפריז! ולסמפט אומנות ותרבות…וכשתתחילי לכתוב על מסעדות בתל אביב זה כבר יהיה ממש ממש כמו הדבר האמיתי!

  7. מאת אורלי מזור:

    אה, הנה הסטודיות והפרסקאות.

    אני כותבת פה אחרי שכתבתי תגובה על מיה ותומר, פספסתי את הפוסט הזה, והוא רק חיזק בי את התחושה שתל אביב שלך מרתקת לי לא פחות מפריז.