עונג שישי

6 במרץ, 2011
תכלת. בלונים שיצאו לרגילה ביום שישי

תכלת. בלונים שיצאו לרגילה ביום שישי. ובועות, ראיתם את הבועות?

ככה זה. רגע זכרונות ממסעדה נהדרת מפריז הקפואה, ובמשנהו, תל אביב בפלח הזמן הכי טוב שלה.

זה לא היה השבוע, אולי בזה שלפניו ואולי לפני שבועיים, אבל עד שהקיץ יגיע ויהפוך אותנו להעתקים מנצנצים מזיעה של מי שהיינו רוצים להיות, צריך לנצור את ימי השישי האלה, שיש בהם קצת זמן, וקצת ילדים, וקצת שמש וקצת קרירות והרבה עיר ורחובות ודברים.

זה היה יום המשפחה, והיום, לידיעת מי שעוד לא נקלט במוסדות חינוך, משפחה היא סבים-סבתות. מה שאומר שבשבוע קודם הם אלה שהוזמנו לראות את ילדי הגן שרים (ואנחנו אלה שמרחנו רבעי פיתות בטחינה) ובשבוע שלאחריו הם אלה שהוזמנו לראות את ילדי כיתה א' שרים, מנגנים, רוקדים, מתרפקים (ואנחנו אלה שהכנו עוגת שיש חתוכה לריבועים בתוך מנז'טים, לפי ההוראות המפורשות מאוד שקיבלנו). אז בהוא שלאחריו, הסבים והסבתות קיבלו את נכדתם המופיעה להמשך היום, ואנחנו לקחנו את אחותה הקטנה, וחברה, לגן מאיר.

חבצלות מים. האגם בגן מאיר

חבצלות מים. האגם בגן מאיר

עוד מגן מאיר

השתקפות אחרת. פתאום הגיעה אמא שלי, עם בכורתי, ככה במקרה

אני לקחתי לעצמי, חמש דקות משם, את זה:

איתמר ציגלר ותום דרום באוזן השלישית. צהרי היום

איתמר ציגלר ותום דרום באוזן השלישית. צהרי היום

איתמר ציגלר. היום רוקרים לא עולים להופיע בלי אמא שלהם והבת שלהם בשורה הראשונה

איתמר ציגלר. רוקרים לא עולים להופיע בלי אמא שלהם והבת שלהם בשורה הראשונה

מה שלא כתבתי על חופשת הכתיבה האחרונה, זה שזה היה הפסקול שלה. זאת הפעם הראשונה שהתחלתי לשמוע מוזיקה באזניות, ומה שהיה בעיני עד כה טרנד אוטיסטי ומנותק, התברר בשבילי כבדיוק כזה: בועה שכולה שלי, מיקרו אקלים שאני מנסחת והולך איתי באשר ארצה. איתמר ציגלר עושה מוזיקה עדינה, מלטפת ועוקצנית. אני מכירה אותו ואת משפחתו המרתקת מנעוריי, אבל לא די בחסד נעורים כדי לאפשר למישהו להתיישב לי באוזן הפנימית.

לא הצלחתי להגיע להופעות של דה בנדה, ההרכב החד פעמי שאיתמר ציגלר חבר בו, אבל להופעונת הזאת, בחנות האוזן השלישית, הגעתי מעט אחרי שהחלה. ההופעה היתה כה מתוקה, קרובה, צהריימית ולילית גם יחד, שהיא עוררה שאלות על הטעם בהופעות רציניות ומכוונות, כאלה שקונים להן כרטיסים מראש, שצריך להקדיש להן שעה וחצי-שעתיים ותכנית מלאה, כשאלה שעל הדרך עושות בדיוק מה שמוסיקה צריכה לעשות: לתפוס אותך לרגע באמצע החיים וללוות אותך עוד קצת לתוכם.

היו שם חברים, זיהיתי גם כמה פרצופים מהתיכון, היתה אמא של איתמר ואשתו ובתם, ואחיו ובת זוגו ובתה, ששיחקה בכסאות מוזיקליים עם בת דודתה על הברכיים של סבתה. היו גם אוהדים שלא זיהיתי מהשכונה. אנשים נכנסו לקחת סרט לערב שישי ונעצרו להקשיב, אחת המשיכה שיחה בסלולרי ודיווחה לבן שיחה ש"איזה קטע, מישהו מנגן כאן, אין לי מושג מי", ואחר כך תפסה מקום על המעקה לשמוע; לא משנה מי, משנה המה. מי שעבר ברחוב, ממשיך את מסעו מדיזנגוף אל שינקין, תחב ראש פנימה, ואם נכבש על ידי הצלילים, מירפק את דרכו לתוך החנות.

ומאחורי הדלפק –

איתמר ציגלר והמוכר באוזן מצייר.

איתמר ציגלר והמוכר באוזן מצייר.

וזה מה שהוא מצייר.

ויש גם עננים.

תיכף מסתיימת ההופעה, תיכף מסתיים הציור

תיכף תמה ההופעה, תיכף נגמר הציור. ולראש מתגנב ציגלר אחר שמוזיקה הניבה אצלו ציורים

איש בחליפה שחורה וראסטות נוצצות יוצא מהשיר של יהונתן גפן היישר אל מאחורי הקלעים של החנות, ואני חוזרת אליהם, שבדיוק מיצו את כל המשחקים בגן מאיר, ועוד כמה. בדרך הביתה –

boo. אות

boo. אות

בועות 3

בועות 1

בועות 2

בועות 2

בועות 4

בועות 3

בועות 5

בועות 4

בועות 6. עוד הופעה שמושכת סקרנים

בועות 5. עוד הופעה שמושכת סקרנים

ובסוף שמיים. לא הצלחתי לצלם איך בבועות השתקפו הבניינים שממול

ובסוף שמיים. לא הצלחתי לצלם איך בבועות השתקפו הבניינים שממול. תצטרכו להאמין לי

ושוב הבלונים

ושוב הבלונים

שבת שלום, או ליתר דיוק, שבוע טוב.


תגים: , , , , ,
שייך לקטגוריות תל-אביב, תרבות



תגובות:

  1. מאת עמיר:

    איזה יופי! וכשאת אומרת "אוטיסטי ומנותק" ו"בועה" ו"מיקרו אקלים" אני מהנהן נמרצות, ומוסיף: כן, ככה בדיוק אני אוהב להאזין למוסיקה.

  2. מאת ליאת זנד:

    מוקצבים לנו חודשיים של חסד

    זה שמצייר באוזן הוא יורם והוא גם אמן

  3. מאת כנרת:

    חודשיים, ליאת? זה המון.

    יורם מה, אם כבר תרמת קצה חוט?

  4. מאת דני ססלר:

    שבוע מצוין גם לך

  5. מאת דני ססלר:


    הנה אחד מחיפה
    ‪http://wp.me/pVUrw-81‬

  6. מאת רונית:

    יורם הבר, והבת שלו לומדת בבצפר של הבת שלך.

  7. מאת בתיה אטינגר-מבורך:

    הילדות שלי הן כבר נשים צעירות, והחוויות שלכן זכורות לי היטב. כאילו קרו רק אתמול.
    נעים לי להיזכר לרגע, אבל אני לא מתגעגעת. מפתיע!
    .