גמרתי*

3 בנובמבר, 2011

 

סיפור אהבות, פתק צהוב וטיוטה שלישית. אבל מי סופר

סיפור אהבות, פתק צהוב וטיוטה שלישית. אבל מי סופר

לכתוב את הספר**.

הבוקר.

בדרך מפגישה אחת לאחרת, שבוטלה ברגע האחרון, קיבלתי טלפון מהעורך. כמעט קפצתי בשדרה. אולי חבל שלא. מזל שבוטלה הפגישה. רצתי הביתה, סידרתי את הקובץ, גיליתי איך מורידים את מספר העמוד מהשער ושלחתי. דקה, אולי פחות, לוקח להעביר ממקום למקום קובץ של כמעט שלוש מאות עמודים, ארבע שנות עבודה, שבוע של מסע בין תל אביב, רומא, אורבייטו וסיינה וחיים, חיימים ליתר דיוק.

רונלד פרברן, פסיכואנליטיקאי, אמר פעם שאולי לא נעים לומר, אבל כדי שתתרחש לידה לא מספיק שהעובר יהיה בשל, אלא הכרחי גם שגוף האם ידחה את העובר, יכיר בו כגוף זר, גוף כשלעצמו. פרברן, אני מרשה לעצמי להניח, מעולם לא סחב בטן של שבוע ארבעים.

זה כבד, מקשה על הנשימה. ובאותה נשימה, שננשמת בקושי, נמצאת גם הסקרנות העצומה לפגוש את הדבר הזה שנדמה לך שאת מכירה אותו, שבראת אותו אבל את יודעת שתגלי שאת לא יודעת עליו כלום, וגם האינסטינקט לשמור על הדבר הזה מכל משמר. אחד מהם בכל זאת מנצח. אולי שניהם. זה שנולד וזאת שיולדת.

היום גמרתי את הספר. גמרתי ושלחתי.

זה רגע גדול ורב הוד, והוא פרטי לגמרי. אם יש נקודת שיא שממחישה את בדידותו של הכותב למרחקים ארוכים וכל הבלהבלהבלה הזה, זאת היא.

בפעם הראשונה שגמרתי את הספר, לא ידעתי את נפשי מרוב התרגשות. יצאתי מהחדר השכור שבו עבדתי יומם וליל, רצתי בין עצי האקליפטוס התמירים שבחצר הגדולה שקיסוסים מטפסים עליהם, עד שבסוף נקשתי על דלת המטבח של המארחים הקבועים שלי, בעלי הצימר שבין ורנון לז'יברני. הפרעתי להם באמצע ארוחת הצהריים – שש צלחות של סטייקים וצ'יפס ובקבוק יין לשני הורים וארבעה בנים – והם, כהרגלם חייכו ושאלו איך אפשר לעזור לי. גמרתי את הרומן, אמרתי להם. זאת בטח הפניה הכי משונה שהם קיבלו אי פעם מהאורחים שלהם. אבל המארחים המתורגלים ידעו מיד מה לעשות, הניחו את הסכינים והמזלגות הכסופים לצידי הצלחות המאויירות ומחאו לי כפיים. הלכתי לארוז את המזוודה שלי ולחכות לרכבת לפריז.

בפעם השניה גמרתי את הספר באקס אן פרובנס. ישבתי בכורסה בקומה השלישית של חנות ספרים בריטית באחת הסמטאות של העיר העתיקה, כזאת עם בית קפה קטן, מועדון קריאה שהתנהל בקומה הראשונה, קיר גדול שעליו מודעות קטנות למורים לאנגלית ולצרפתית ודירות שחיפשו שותפים ושותפים שחיפשו דירות. גמרתי את הספר, רציתי לומר לסטודנטים שישבו מסביבי על דיאט קולה ומאפין ושיננו הטיות של פעלים בלטינית. אבל לא ידעתי איך אומרים את זה בלטינית.

בפעם השלישית שגמרתי את הספר, הייתי במנזר האחיות ציון.

נגיד. למעשה, בעין כרם כמעט גמרתי את הספר. היתה שם פיסקה אחת לא פתורה. וכל הסיבובים בבית הקברות הקטן של האחים והאחיות שנפטרו בוודאי ממחלות כמו צפדינה וסקרלטינה, כל הפסקות התה וסיגריה שלקחתי מול הרי ירושלים ומאגר המים של בית זית, כל הפעמים שהחלטתי לעזוב את זה רגע ולחזור אחר כך טריה – דבר לא הפך את הפיסקה הזאת לפתירה.

בבית, בלילה, ילדה אחת קטנה ומתגעגעת השתחלה לי מתחת לשמיכה. בדרך כלל אני יודעת להחזיר אותה למיטה ואחר כך גם אותי. הפעם לא הצלחתי. קראתי, ראיתי קצת טלויזיה, עדיין לא נרדמתי. ואז נכנעתי. לקחתי את המחשב לסלון, ועד הבוקר נפתרה הבעיה. זאת כמובן לא היתה הפיסקה שבה נאבקתי, אבל מה זה משנה עכשיו. גמרתי לכתוב את הספר.

 

 

שמיים כחולים וקצת עננים. לארוז לכם?

שמיים כחולים וקצת עננים. לארוז לכם?

0

*סיימתי הסטרילי לא מתאים כאן. עמכם הסליחה.

**ובוודאי יהיו עוד הערות מהעורך. ומהקורא המסור והאוהב וחד ההבחנה שעוד יש לו כוח לבדוק שלא קילקלתי. ואחר כך עריכה לשונית. אבל ברגע זה – גמרתי.


תגים: ,
שייך לקטגוריות כתיבה, תרבות



תגובות:

  1. מאת נילי:

    איזה אושר . איזה סיפוק. יצירה חדשה נולדה לעולם תחת גג ושמיים כחולים. בשעה טובה. פרגני לך איזו כוס יין טובה מהאוסף. נשיקות

  2. מאת עמיר:

    כל הכבוד! מחכה לקרוא

  3. מאת טובה:

    "זה כבד, מקשה על הנשימה. ובאותה נשימה, שננשמת בקושי"… באמת בערב שלפני הרגשתי שאין לך אוויר. וזה מה שאת הכי צריכה עכשיו – מלוא הראות אוויר ..ולהוציא. כל כך מאושרת איתך. ומה שכתבת הלילה, ארספואטיקה במיטבה. כל הכבוד לך, ילדתי האהובה. שיהיה בהצלחה!

  4. מאת ח ל י:

    השמחה שלך מבעבעת עם כל אות בפוסט דורש הכבוד הזה, אז הנה הכבוד והשמחה, שלי, מבעבעים אליך בחזרה מותק.

  5. מאת שרון:

    בשעה טובה ומזל טוב! מחכה מאוד מאוד לקרוא :)

  6. מאת רינת:

    א י ז ה
    י ו פ י !
    ברכות רבות וחמות.

  7. מאת עדנה:

    מרגש, מרגש, מרגש. שמחה על תחושת ההתעלות, זה נשמע רגע מדהים, ומחכה בקוצר רוח לקרוא.

  8. מאת שרון:

    וואהו. כיף כל כך שאת משתפת בשמחה הזו שלך ומעבירה קצת גם אלינו. יש לי רק שיר אחד בראש:
    "איזה חג לי איזה חג לי
    חג יחיד ומיוחד לי"
    איך זה עם ספר: הולכים לבדוק עם הוא נושם?

  9. מאת תמר, שוויץ:

    בשעה טובה כנרת, מתרגשת ושמחה בשבילך

  10. מאת שלומית:

    כייף להתרגש איתך, ולחלוק רגע אטינטימי ומיוחד שכזה.
    אגב, הפוסט הזה שלך, עם כל הבהירות, והכתיבה המשעשעת ומדיוקת כאחד, ממש ממחיש את מה שכתב עליו רענן שקד בסוף השבוע האחרון…

  11. מאת כנרת:

    תודה לכולכם. שמחתכם נעימה לי מאוד והשתתפותכם חשובה ממש.

  12. מאת נטע:

    תענוג לקחת חלק בהתרגשות הזאת.
    יקירתי, את ראויה לזה, מחכה לצאת הספר.

  13. מאת יוני:

    מברוק!!!
    שיהיה בהצלחה! :)

  14. מאת מירי:

    מזל טוב :)

  15. מאת גליה:

    מזל טוב! סיפור לידה מרגש מאוד, ממלא חדווה של ממש. אני מחכה (לקנות ו) לקרוא.

  16. מאת יואב עינהר:

    בהצלחה רבה יקירתי

  17. מאת ענת,פריז:

    ברכות חמות כנרת. כרגיל היכולת שלך לתאר רגעי חיים בצורה מופלאה מרגשת כל פעם מחדש.
    מחכה לקרוא את הספר.

  18. מאת חדוה:

    מרגישים את הנשימה הזו בכל מילה בפוסט. מרגש.

  19. מאת אורית:

    מרגש! מזל טוב. מחכה למפגש עם הרך הנולד…….

  20. מאת משה:

    כנרת היקרה,
    בזכות כל הרגעים שהסבת לי אושר ועונג עם הבלוג הזה בשלוש השנים האחרונות, כבר הרווחת ביושר קונה אחד לספר שלך.
    בשעה טובה (או אולי מזל טוב?)

  21. מאת efyska:

    התרגשות!! הכתיבה שלך נהדרת, איזה יופי!!! מתי הספר יוצא לאור?

  22. מאת האיש עם הקוקו:

    קראתי בשקט סוף סוף ודמעתי. התרגשות ענק ממלאת אותי.
    מאה פעמים הופרעתי כשקראתי את הפוסט שלך עד שיכולתי היום להסתלבט ולהקשיב רק לך.
    איזה עבודת ענק, איזה קושי להרימה!? מדהים יקרה שלי.
    קחי אויר סופרת קטנה שלי, נוחי, מגיע לך ביושר.
    ואנחנו מחכים לקחת חלק בפרמיירה……
    שיהיה לך בהצלחה, אוהב ומחבק חזק

  23. מאת גלית:

    can't wait
    מזל טוב והצלחה!

  24. מאת אורלי:

    גם אני מהמצפים בקוצר רוח. בשעה טובה ומוצלחת!
    (ואם בענייני עריכה לשונית אנו אוחזים – "גמרתי" האותנטית עדיפה תמיד.)

  25. מאת stpic:

    וואווו על הבוקר זה בטוח הולך להיות יום מוצלח

  26. מאת מיכל פנקס:

    כמה יפה את כותבת, מחכה כבר לקרוא את הספר הגמור (ובטוחה שגם העיצוב שלו יהיה מצוין!). בהצלחה. כמה מרגש.

  27. מאת אייל גרוס:

    מזל טוב!!!

  28. מאת כנרת:

    תודה רבה לכולכם. שימחתם אותי מאוד, וגם הכרתי כמה בלוגים מעניינים. ואהלן מיכל! שנים שנים.

    הספר ייצא בחורף, בסביבות ינואר, אבל אולי בפברואר, בהוצאת "כתר". עד אז (ובעצם גם אחר כך) מבטיחה להטריד אתכם כשיהיו עטיפה וגב, מספרי עמודים והתפתחויות אחרות.

  29. מאת עדי:

    ברכות, כמה מרגש

  30. מאת מיטל שרון:

    וווווי הוווווו. איזה כיף.
    מזל טוב. בשעה טובה.

  31. מאת נעה:

    וואו. מרגש לסיים ליצור משהו. מזל טוב, הצלחה (:

  32. מאת טל:

    ברכות! מזל טוב!
    (וכן – סוף סוף מצאתי אותך :-))

  33. מאת לינור:

    איך אפשר ליצור איתך קשר בפרטי?

  34. מאת כנרת:

    מיטל: בחזרה! מזל טוב על הספר שלך, נשמע מסקרן והעטיפה נהדרת.