יובל סער נסע לפריז וכל מה שקיבלתי זה הפוסט הזה

3 באפריל, 2013

 

לנסוע לפריז או לא לנסוע? מתוך התערוכה של Jack Pierson בתדאוש רופאק. צילומים: יובל סער

בשבוע שעבר הנחיתי מפגש עם מנהלי מוסדות עיצוב ואמנות מצרפת, כחלק מסדרת פורטפוליו לייב שאני מעביר בשנה וחצי האחרונות. בתחילת המפגש סיפרתי לקהל שהיה לי קשה להחליט מה ללבוש והתלבטתי בין כמה אפשרויות, עד שהבנתי שזה לא באמת משנה כי אין לי הרי סיכוי, לעומת האורחים הצרפתים שלי: איפה אפשר למצוא עוד קבוצת אנשים שיודעת לקשור צעיפים בצורה כל כך מעוררת השתאות…

או קיי, צודקים. אז מתי? באביב או בסיילים?

כמה ימים לפני כן חזרתי מכמעט שבוע בצרפת. חלקו היה עבודה, אם אפשר לקרוא "עבודה" לביקור של יומיים בבביאנלה לעיצוב של סנט אטיין, ויומיים נוספים שכללו סיור מאורגן בגלריות ובמוזיאונים בפריז. מעבר לכך היו לי יומיים נוספים שבהם שוטטתי לבדי ברחובות פריז. מי שקורא את "פריזאית" לא צריך אותי כדי להבין מה יש בעיר הזו שפשוט כובש אותך מהרגע הראשון שאתה יוצא לרחוב. הקוראים הוותיקים במיוחד זוכרים אולי את הפוסט הזה מלפני ארבע וחצי שנים על יומן של מסע קצר מדי. קראתי אותו עכשיו פעם נוספת וגיליתי שלפחות במשהו אחד אני עקבי. הנה משפט מייצג של מה שכתבתי אז: "שאלו אותי אם היה רומנטי ואני לא יכול אפילו לחשוב על דרך שבה סוף שבוע כזה לא יכול להיות רומנטי, רק הדרך שבה הם לובשים את הצעיפים שלהם יכולה לגרום לך להתאהב בבחור שזה עתה עבר מולך".
אבל מספיק עם 2008, בואו נדבר על 2013. יומיים לשוטטות הם לא הרבה זמן בשביל עיר כמו פריז אבל אני לא מתלונן. לא עשיתי יותר מדי תוכניות כי ידעתי שבמשך ארבעה ימים אראה עשרות תערוכות אז פשוט הסתובבתי לי ברחובות במזג האוויר הקריר והמושלם, מסתכל על חלונות הראווה ועל האנשים בבתי הקפה, חושב על החמסין בתל אביב ונהנה מכל רגע. היו כמובן בכל זאת כמה מקומות שידעתי שאני רוצה לבקר בהם במיוחד. לדוגמה, Palais de Tokyo, מוזיאון לאמנות עכשווית על גדות נהר הסיין מצידו השני של מגדל אייפל, שפתוח כל יום מ-12 בצהרים ועד 12 בלילה, ורק על זה מגיע לצרפתים כל הכבוד. מוזיאון שפתוח עד חצות כל יום! למה אצלנו אין כזה? המוזיאון הגדיל מאד את שטחו מאז שהייתי בו בפעם האחרונה ומכיוון שהייתי במצב רוח שיטוטי ולא מחייב אני לא יכול אפילו להגיד מה ראיתי בו מלבד לספר שכצפוי מאד נהניתי כששוטטתי בו במשך שעתיים-שלוש בין תערוכות שונות וביניהן תערוכה שעסקה בתעתועי אור של Julio Le Parc, אמן ותיק משנות ה-60 וה-70, ובתערוכה של François Curlet, שקיר הרורשאך שלו ומה שמסביבו היה מעניין במיוחד.

ספייס אינוויידרס רורשאך של François Curle. Palais de Tokio מפתיע לטובה

תערוכה אחרת שביקרתי בה, בעקבות המלצתה של בעלת הבית, הייתה תערוכה על מפלצות באופנה ב-La Gaîté Lyrique, המרכז לתרבות דיגיטלית. תערוכה מקסימה, רעננה, מלאת חן, שלא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות, ומכיוון שהיא ננעלת ב-7/4 הזריזים שבינכם יספיקו אולי לבקר בה. המלצה נוספת של בעלת הבית שיגרה אותי לגלריית Thaddaeus Ropac, אחת הגלריות המושבחות ברובע המארה. בגלרייה מוצגת תערוכת יחיד של Jack Pierson, שילוב מוזר של אובייקטים פיסוליים אדריכליים ושילוט חוצות מעורר מחשבה. לחובבי העיצוב מומלץ להגיע לתערוכת הרטרוספקטיבה המרשימה של איילין גריי במרכז פומפידו, ואם אתם באיזור האופרה יהיה נחמד לעבור בגלריית Vitrine ולהתרשם מצלחות הפורצלן החדשות של מותג העיצוב Bernardaud שגייס לרגל יום ההולדת ה-150 שלו אמנים כמו סופי קאל, דייויד לינץ', ג'ף קונס ועוד.

 

מפלצות באופנה ב-La Gaîté Lyrique

עוד מפלצת אופנתית אחת ודי. La Gaîté Lyrique

ג'ק פירסון בתדאוש רופאק, גלריה המודרנית הכי טובה בפריז. חוץ מעמנואל פרוטן

ג'ף קונס, סרוויס, הצעת הגשה. Vitrine.

ולבסוף, איך אפשר בלי קצת שופינג? גם את מרסי אני מניח שאין צורך להכיר לקוראי פריזאית ובכל זאת, שילוב מעודכן כזה של כלים לבית, פריטי אופנה, בית קפה, ספרים, גאדג'טים ועוד ועוד, קשה למצוא כמוהו לא רק בפריז אלא גם בעולם כולו (!). גרסה מזוקקת של מרסי אפשר למצוא בחנות החדשה The Broken Arm. כמו שכתבה בעלת הבית בעמוד הפייסבוק שלה, לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר: "חנות קונספט חדשה במארה העליון, שנשמעת שידוך היפסטרי של מרסי וקולט. קפה (שמצטלם טוב!), אופנה (קארוון למשל), תכשיטים (אורלי בידרמן, שהיא רק נשמעת כמו אורלי וינרמן, רק במבטא צרפתי, והיא תכשיטאית לא רעה בכלל) ספרי אופנה, סניקרס, שולחנות בית ספר, שלושה מייסדים בעלי טעם טוב ועבר פנזיני, אור מכל החלונות ועמוד פייסבוק. והכי חשוב: מרחק יריקה מ-Square du Temple ומשוק הילדים האדומים".

 

 

 

 

The Broken Arm. אני כבר קוראת לה The Broken Heart

The Broken Arm. גם קומפוזיציית תצוגה מושלמת

אפילו שאבי שיק הם מצליחים לעשות בשיק. מרסי

 

 

 

מרסי, יובל. כתמיד, זה היה מענג ומעקצץ

 

 

 

 

 

 


תגים: , , , , ,
שייך לקטגוריות טורי אורח, קניות, תרבות



תגובות:

  1. מאת נעמי וילנר:

    כמו ניו יורק, גם פריס היא עיר שהכי כיף לחזור אליה שוב ושוב ושוב, להרגיש קצת בבית ולגלות הרבה דברים חדשים..

  2. מאת קארין:

    אין כמו פריז ולא תהיה!
    פעם ראשונה בתור רווקה כש"התכלבתי" על כל שקל וטסתי בטיסת לאוו קוסט, אכלתי רק באגטים וישנתי באכסניות.
    ופעם שניה אחרי שנישאתי ונולדה לי בת מתוקה. חופשה משפחתית מדהימה שאני לא אשכח בחיים! כבר הרשתי לעצמי להתפנק יותר ולפצות על הפעם הקודמת (מלון 4 כוכבים, טיסה סדירה באל-על, מסעדות טובות ושופינג אכותי :)