ארכיון פוסטים מהחודש "יוני, 2013"

בּונז'ור פריז. ז'ה מָה פֶּל נוּליז'ט / נולי עומר

יום ראשון, 16 ביוני, 2013

 

המסע של פסיכה, שמן על בד. נולי עומר

בכל פעם שאני מגיעה לפריז, משהו קורה להבעת פני, ללבי ולגופי. אני משתנה. אפקט סרטי האימה המוכָּרים לעייפה בהם הייתי הופכת מרוב זעם על אי אלו אפיזודות  שקרו בחיי לאיש זאב מבעית, הופך לאפקט סרטי מיוזיקל כתמתמים, בהם אני הופכת לנוּליז'ט, אישה חייכנית ונטולת דאגה הרוקדת סטפס לאורכו של שוק הציפורים בסן מישל. אני שמחה כל הזמן, ומתרגשת בלי סוף. מה זה מזכיר, שמחה + התרגשות? אה, כן. התאהבות. (more…)

מחבב/אוהב/מעריך/מעריץ: אסף חנוכה על תומר חנוכה

יום שבת, 15 ביוני, 2013

"יכול להיות שבסיפור שלנו אני הוא ביזארו? תומר ואני תאומים זהים, עובדים באותו תחום ובסגנון איור מאוד דומה. אחרי הצבא אני נסעתי לצרפת (וחזרתי כעבור ארבע שנים), ותומר נסע לניו יורק. והנה הוא מפרסם ספר אמן, ואני מפרסם את חיי המתפוררים ב"מוסף כלכליסט". התחלנו מאותה נקודה, עם אותו קוד גנטי, וכל אחד הגיע למקום אחר לגמרי". (מתוך הראיון שערך אסף חנוכה עם תומר חנוכה עבור "כלכליסט").

(more…)

השמלה / ענת לוין

יום שישי, 14 ביוני, 2013

דליה רביקוביץ. כרטיס ביקור

רויטל אמרה שסיפרה לה עליי. "אמרתי לה שגם את כותבת שירים. שאת ראש מועדון המעריצים". "מה זאת אומרת, גם, יא מצחיקה? איך אפשר בכלל להשוות ביני לבינה. היא בונה גופים אמיתיים שקמים לדהור מקצה הדף ועד סופו כמו סוסים, איילות, כבשים ירוקות. היא, כמו משוררות אמיתיות, מחוללת ניסים". "ומה את עושה?", "אני סתם מחברת מילים אחת לשנייה, מקווה שהדבק יחזיק".

היא אמרה "לא הבנתי כלום", ועוד אמרה, "זה כל האנשים שכותבים שירים הם ככה משונים?". "כן". וצחקנו, כלומר הייתה בינינו לרגע קרבה כזאת פרטית, יחד מתייקות את התיקים לפי סדר האלף-בית בארכיב הממשלתי. אחרי יומיים, אני הייתי בריש, רביד, רבינוביץ', רוזן, רויטל נכנסה ואמרה, "דליה רוצה שתבואי", "דליה דליה?", "הקוסמת שלך, נו, הרביקוביץ'". היא קראה לה בשמה הפרטי. ואז בשם משפחתה. "קבעתי איתה ביום שישי אחרי העבודה, היא תחכה לך, תבואי פונקט בשעה שלוש".

(more…)

קרמבו / איריס אליה כהן

יום חמישי, 13 ביוני, 2013

 

CremeBeau. סקיצה

היא רכונה אל שולחנה, מעלעלת בספר עב כרס שמונח עליו, נועצת פיסת נייר אל שדרתו ודוחקת אותו הצידה. שלום, מבטה מרפרף, נח עלי, על בטי, העוזרת שלה, שמנהלת מלחמת התשה מול מעריציה הרבים של הסופרת הדגולה. הדלת נסגרת מעבר לגבי. שבע דקות עומדות לרשותי, והן מתחילות להתפורר לי בגרון. הלשון שלי מחליקה פנימה, הלב מנער את הנשימות החוצה ובדרך נדבקים אליהן גרגירי אבק. תודה כל כך שהסכמת לפגוש אותי, תודה, רציתי, כלומר  – כדאי שתשבי קודם, היא אומרת וקמה ממקומה.

(more…)

מחבב/אוהב/מעריך/מעריץ: עמרי הרצוג על ג'מייקה קינקייד

יום רביעי, 12 ביוני, 2013

 

שלוש שנים הייתי מאוהב בג'מייקה קינקייד. הייתי מאוהב בה מטעמים אנוכיים לחלוטין, שהם מטבעה של אהבה אינפנטילית, יוקדת ורוגשת: הנובלה שיצאה בעברית, "לוסי", שינתה את חיי. כך בפשטות: היא שינתה את האופן שבו אני קורא וכותב, היא הסבירה לי בעריצות את חסרונותיי ופגמיי, והותירה אותי לקושש את השברים. וכמו מאהב נבגד, חידשתי את חיזוריי בעוצמה אובססיבית, מזוכיסטית: קראתי את כל מה שכתבה – שירים, מסות, ספרי גננות ופרוזה; התבוננתי בתמונותיה ברשת. כתבתי עליה, לימדתי אותה, דיברתי אותה. מי שלא היה שותף לאהבתי, נודה במחי יד.

ידעתי שהיא יפהפיה. ידעתי את זה מתוך הכתיבה שלה, משום שאנשים יפים (מבחוץ, איפה שזה נחשב), כותבים אחרת, ויופיים בוטח בין השורות. והיו לי פנטזיות: אולי תגיע לארץ, ואזמין אותה לארוחת ערב, ואולי נדבר אל תוך הלילה ונמצא זו בזה נפש תאומה. אולי.

(more…)

מחבב/אוהב/מעריך/מעריץ: יערה שחורי על מרגרט אטווד

יום שלישי, 11 ביוני, 2013

"עין החתול", עותק מוער. כל תיקוני ההגהה ההכרחיים

את הספר הראשון של מרגרט אטווד שקראתי, קניתי בשנה הראשונה שלי כתלמידה בחוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב. היות והחוג כבר אינו קיים ואפילו החנות האוניברסיטאית ההיא כבר החליפה שמות ובעלים, אני מבינה שהזמן לא עמד מלכת. קניתי אותו באחר צהריים גלמוד למדי. הרחמים העצמיים שטפו אותי והשמיים רבצו אפורים ונמוכים מעל האוניברסיטה. חיים אקדמיים מזהירים, במקום בו זורם נהר וקיסוס מטפס על קירות האקדמיה לא נראו בהישג יד. אבל הספרים הצילו אותי. זאת הייתה קנייה פזרנית. מתוך גחמה קניתי שני ספרים במחיר מלא. לא בחנות יד שנייה, לא מערימת המוזלים, לא שאולים מהספרייה, לא במבצע, על אף שהימים היו הרבה לפני ימי אימת המבצעים. ככה. קניתי את "האישה האכילה" של מרגרט אטווד ואת אחד ההמשכים של האסופית. הייתי זקוקה לנחמה שבמלים. "בית החלומות של אן" התגלה כרומן דידקטי משמים וצר אופקים. לא היה בו דבר מהקסם החריף של הילדות. הסופרת הקנדית השנייה כבר הייתה מועילה הרבה יותר. "האישה האכילה" שאספתי לחיקי, אולי בגלל שמו ואולי בגלל הציור של לוסיאן פרויד על הכריכה, התגלה חותך וממשי כמו סכין. הוא היה שווה כל שקל ואני התאהבתי במרגרט אטווד שכתבה אותו כשהייתה בת עשרים וארבע, על גבי מחברות בחינה שגנבה מהאוניברסיטה. היא הייתה כשלוש שנים מבוגרת ממה שהייתי אז. תמיד חישבתי את גילי לעומת גיל היוצרים שקראתי. רווח לי. הזמן עמד לי. עוד אוכל להספיק, חשבתי, על אף שאת החלום העיקש להיות סופרת זנחתי אז באופן מוצהר.

(more…)

מחבב/אוהב/מעריך/מעריץ: מירי דוידוביץ על דליה רביקוביץ'

יום שני, 10 ביוני, 2013

 

הגעתי לבית של דליה רביקוביץ במסגרת פרוייקט צילום משוררות שעשיתי עם קום איל פו בשנת 1995.
כמו שקורה לעיתים מאוד קרובות בצילום, העבודה שלי מאפשרת להכנס באופן מאוד אינטימי ופתאומי, ללא הכנות, לתוך החיים של אדם זר לחלוטין. וכך, מצאתי את עצמי בדירה קטנה, במטבח של דליה רביקוביץ המשוררת, אפשר לומר הדגולה, ברחוב יהואש, צהריים אחד באמצע השבוע. סצינה בורגנית תל אביבית.
(more…)

על מפגש אמיתי ועל מה סלח לי דוד גרוסמן / אורית גידלי

יום ראשון, 9 ביוני, 2013

טוב. אז את דוד גרוסמן אני מעריצה.

וזה מוזר, כי תמיד למרות פוסטרי האמצע ההורסים של מעריב לנוער, איכשהו לא קרה לי הלהעריץ. כמובן שיש יוצרים שהייתי מוכנה ואני עדיין מוכנה לעשות הכל כדי לפגוש אותם לקפה ולבהות לתוך עיניהם אגב כך שאין לי מה להגיד. אבל גם היוצרים האלו הם אנשים שצריכים לקבל את הנובל ואת האיג נובל בבת אחת ומה שמוצא חן בעיני אצלם זה שהם יודעים את זה. אלא שבמקרה של גרוסמן מגיע רק נובל. בלי סייגים.

(more…)

מחבב/אוהב/מעריך/מעריץ: נועם שיזף על וורנר הרצוג

יום שישי, 7 ביוני, 2013

ורנר הרצוג. צילום: Erinc Salor (תמונה מותרת לשיתוף מתוך ויקיפדיה)

באחת מאותן צלילות לתהום של "מעריב", הגה מישהו בהנהלת העיתון לקחת את נסיעות היחצנות – אותן עיסקאות מפוקפקות של טיסה-ומלון-תמורת-סיקור-אוהד – ולהשתמש בהן כבונוסים לעובדים שמשכורותיהם הלכו והצטמקו. יום אחד קרא לי אחד מבכירי העיתון וחייך – "רק תדע שמרוצים ממך פה. החלטנו לשלוח אותך ליוון!" הייתי אמור לסקר השקה של איזו קונסולת משחקים (הידע שלי בנושא היה ונשאר אפסי) לבלות לילה באתונה, ולעלות על הטיסה הראשונה לארץ.

חשבתי קצת, ואמרתי לא תודה. התאריכים לא מסתדרים. האמת שפשוט נעלבתי. האתיקה שלי הועמדה על המדף במחיר מבצע. מילא להיות מושחת, אבל בשביל חבילה שעולה 150 דולר באיסתא? כמו בבדיחה המפורסמת, החלטתי שאם אני יורד לזנות, אז לפחות שהמחיר יהיה הולם.

(more…)

מחבב/אוהב/מעריך/מעריץ; דקלה קידר על עמוס עוז (ולהיפך)

יום חמישי, 6 ביוני, 2013

 

עמוס עוז, דקלה קידר, וערימה נוחה של "סיפור על אהבה וחושך". ביניהם, יפתח דקל

בשנת 2003 עבדתי כמוכרת בדוכן של "כתר" בשבוע הספר.

למרות שכבר הייתי קשישה בהרבה, הצהרתי שאני בת עשרים ואחת בלבד, גילם הממוצע של המוכרים באותו קיץ. בכל יום בארבע התייצבתי אתם תחת שמש חמה, בחולצה תכולה וסינטטית עם הדפס עניבה, כדי להכין את הדוכן לקראת הקונים, ועזבתי בסיום היום, בלילה. עד מהרה אנשי ההוצאה גילו שאכן קראתי את הספרים שעליהם אני ממליצה, ואת ההשפעה הישירה של עובדה זאת על המכירות, ומיד קודמתי לשני הדוכנים הנחשבים: הספרות המתורגמת והדוכן של עמוס עוז. כמו במפלס נפרד, היו מסודרים עשרות מספריו של עמוס עוז, אך במיוחד בלט שם ספרו החדש, ובערימות: "סיפור על אהבה וחושך".

פשוט לא סבלתי את הספר!

ולא שקראתי מילה מתוכו, אז.

(more…)