רשימות לעשות: תרפיה ברישום / מיכל וקסמן

30 בדצמבר, 2013

 

רשימות על המקרר. צילומים: מיכל וקסמן

תכל'ס, החיים הם רשימה ארוכה של רשימות:

ועוד רשימות

חייבת להודות שאני דווקא מחבבת רשימות. רשימות הן התרפיה הבטוחה והיומיומית למי שסעיף השליטה שולט בחייו. כי רשימות הן אסופות של אינפורמציה ואינפורמציה היא כוח. כוח הוא שליטה. וככה בלופ אינסופי, ממש כמו הרשימות עצמן.

נכון שרשימות נוטות להתאסף, להתארך ולהסתרבל. נכון שיש בקיומן אלמנט של הלחצה, תזכורת לזמן הקצר ולעובדה שרוב הזמן אין זמן לעשות מה שבאמת מתחשק. אבל רשימות מגדירות בתוכן מידע, מסמנות גבול ויש בהן הבטחה (גם אם לא תמיד ממומשת) שסופן נראה אי-שם באופק, ממש בסופה של עוד רשימה.

בלי רשימות מתגנב החשש ממה שנשכח, ממה שהיה ממש חשוב ונזנח, ממה שפוספס, ממה שלא נרשם ולכן לא נודע. והלא נודע כאורח חיים – יש בו יותר מטרד מבעוד רשימה.

כשיושבת על הר מול מרבד מדברי אינסופי של מרחבים בכחול וחול או על סלע מול ים של גלים מתנפצים בעוצמה על החוף – אז מתנקה לי הראש מרשימות שמתחלפות בשקט נדיר ונטול תכנונים. חף משאיפה להספיק. כיול מוחלט של גוף ונפש ותקווה שהרגע הזה יביא איתו עוד הרבה רגעים של שלווה עמוקה. סוג של מדיטציה כמעט לא רצונית.

מדבר

אבל נעמה המורה ליוגה אומרת שמדיטציה היא רק פן אחד של החיים ושההישג האמיתי הוא להגיע לשילוב של יכולת מדיטטיבית בתוך עשיה פיזית. את השילוב הזה אני מתקשה לפגוש על מזרן היוגה, כשהגוף זועק הזדקנות, עייפות ויותר מדי שעות של ייצור רשימות. גם בזמן ריצת בוקר בפארק הראש ממשיך לכתוב את החיים לתוך רשימות. כשדוהרת בכביש בתקווה להספיק ולמחוק עוד עשיה אחת אחרונה מהרשימה היומית בלי לאחר לאיסוף מבי"ס, מחברה או מחוג, גם אז הראש מחבר את רשימת הטלפונים שלא החזרתי לחברים, משפחה, קולגות וסתם נודניקים שאי אפשר להמשיך להתעלם ממספרם שמהבהב  על הצג.

רק במטבח, מול משטח העבודה הלבן, עם הסכין הגדולה שמכה שוב ושוב בקרש בעודה קוצצת ירקות חורפיים לסלט, מקלפת שורשים לצלי או מפלחת את ליבן של עגבניות סמוקות לחיים, רק שם הראש מתנקה מרשימות ונכנס למדיטציה שמלווה בהמון עשייה.

מטבחיישן

רק שם – מעל סירים מהבילים, תבניות רותחות וקערות מלאות רעננות בניחוח שמן זית טרי – הראש והלב מתרוקנים ממחשבות מטרידות ומחייבות ומתפנים לייצר את הרשימה האחת הנכספת מכולן. האחת שנרדפת ואיננה רודפת – רשימת החלומות:

–          לנסוע בלי הילדים ליותר מ 3-4 ימים, נטולת דאגות וייסורי מצפון.

–          לבקר סופסוף באסיה המלוכסנת ולטעום בעצמי את נפלאותיהן התרבותיות, האנושיות והקולינריות של סין, יפן, קוריאה, ויאטנם, תאילנד ואולי עוד כמה.

–          לחזור לגור בלונדון עם הילדים לעוד כמה שנים מאושרות.

–          להעז לכתוב את הרומן שנרקם ומבשיל בראש שלי כבר שנתיים.

–          לבנות בית במרחק נגיעה מהים.

–          לעשות ספורט כל יום, לפחות שעה.

–          לתרגם את הספרים שלי ולמצוא מי שישמח להפיץ אותם בהצלחה בארצות רחוקות בהן לא שמעו על שניים פלוס אחד כאופציית קנייה יחידה.

–          לקרוא את כל הספרים שנאספים בערימה ליד המיטה ולצפות בכל הסדרות שהתאספו על הסטרימר.

–          לחצות את הארץ לאורכה ולרוחבה, לבקר בהמון מטבחים מקומיים מרתקים ומסורתיים בכפרים ובערים ולטעום טעמים שיד הקידמה והיומרנות לא נגעה בהם.

–          לגור בחווה ולגדל דונמים של ירקות ובוסתני פרי, כמה תרנגולות חופש מטילות ועדר קטן של עיזים שמחות שיוצאות למרעה עם הגדיים שלהן כשברקע הסלוקית גומעת מרחקים בריצה ושומרת שכולם יחזרו הביתה בשלום.

–          ללכת לסרט מתי שמתחשק, בכל שעה ביום.

–          לבנות בבית תנור גדול מלבנים, להבעיר בו עצים, לצלות, לבשל ולאפות בו מטעמים.

–          להזמין חברים לארוחה בלי שום היערכות או התראה מוקדמת, בלי סידור מראש לילדים שלנו או שלהם, רק כי מצאתי בדיוק חומר גלם כזה או אחר שהסעיר את דמיוני וחייב להתרגם לאוכל נפלא כאן ועכשיו.

–          לבלות יום בשבוע במטבחם של טבח או טבחית מוערכים וללמוד מהם כמה דברים שיחזרו איתי למטבח שלי ויציתו להבות מחודשות של יצירה והשראה.

–          לצלם ולתעד את כל אלה קורים בלי שום צורך למיין ולסדר אלבומים למזכרת או תמונות לפוסטים.

–          לראות את הילדים שלי גדלים להיות האנשים השמחים, היצירתיים והמסופקים שחלמנו שיהיו.

–          לבלות עם האיש שלי על אי בודד, נטולי מחויבויות, רוויי אלכוהול,  עד שנמצה ונשאף לקצת שיגרה ממוסגרת ברשימות.

אז הנה עוד רשימה שהסתיימה או בעצם רק התחילה.

מי יתן ותהיה זו השנה שבה אצליח לסמן וי גדול על כמה שיותר סעיפים ברשימת החלומות והיא מצידה תמשך עד אינסוף.

 

מיכל וקסמן במטבח. צילום: דניה ויינר

– מיכל וקסמן היא בעלת הבלוג "תוצרת בית", מחברת הספרים "טעמים ראשונים" ו"ארוחת ילדים", וחלוצה בגידול בננות על הגג. ספרה האחרון "בואו לאכול" יצא לאחרונה בהוצאת "ידיעות אחרונות".

לכל הפוסטים בפרויקט "רשימות לעשות" ~


תגים: , , ,
שייך לקטגוריות פרויקט חג המולד



תגובות:

  1. מאת עינב:

    שנה טובה ומתוקה

  2. מאת קונפטי של בצק | Michalwaxman:

    […] שלי לשנה החדשה (וגם לבאות אחריה) הקדמתי להכין בזכות הפריזאית, שאפילו חלקה אותה עם קוראיה. אז עכשיו, כשחלומותי פרוסים […]

  3. מאת קונפטי של בצק - מיכל וקסמן - בואו לאכול - בלוג אוכל:

    […] שלי לשנה החדשה (וגם לבאות אחריה) הקדמתי להכין בזכות הפריזאית, שאפילו חלקה אותה עם קוראיה. אז עכשיו, כשחלומותי פרוסים […]

  4. מאת ירון פלד:

    הי מיכל,
    אני אוהב מאוד את בלוג שלך (האישי וגם ב ynet). כיף לראות שלא רק שפים מסוגלים ליצור אוכל מדהים באהבה.