עבודה::אהבה // מתחילים

5 ביוני, 2014

חריש. לאן כל זה מוביל

הגיע הזמן לדבר על עבודה.

כן, עבודה. לא קרואסונים, לא קרמל מלוח, לא הוט קוטור. עבודה. אותה פעולה פרוזאית, הכרחית, סיזיפית ויומיומית, אותה פעולה אנושית שמלבה יצרים ותשוקות, חלומות ואכזבות.

היא מרתקת אותי, העבודה. לא רק העבודה שלי. אלא עבודה בכלל, הדבר הזה שרובנו עושים במשך רוב שעות הערות שלנו. זאת לא הפעם הראשונה שאני עוסקת בעבודה, ועכשיו אני מקווה להעמיק ראות לתוכה, לא רק דרך הייעוץ, לא רק באמצעותי, אלא באמצעות האנשים שעושים אותה.

רץ במעגלים. אבל רץ

רץ במעגל. רץ, אבל במעגלים

רץ במעגלים. ואולי רק הריצה משנה

ידוע ששילוב המילה "אהבה" בכותרת עוזר למכירות. אבל זאת לא הסיבה היחידה שהפרויקט החדש הזה, שמסקרן אותי מאוד, נקרא "עבודה::אהבה". ולא רק בגלל פרויד, שחשב שעבודה ואהבה הם שני היסודות לקיום אנושי בריא.

הפרויקט הזה נקרא כך, מפני שיש קשר הדוק בין עבודה ואהבה, גם כשהאהבה היא לפעמים שנאה. אבל קודם כל, בגלל שלעבודה, כמו לאהבה, יש אחיזה עמוקה מני חקר בחיינו הנפשיים והחברתיים. לעתים, כל אחד מהם – אהבה, עבודה – הם הם חיינו. לא רק כשהם מעולים, גם כשהם רעים לתפארת.

זה עידן משוגע לעבוד בו. זו תקופה שבה אנחנו מחונכים לחתור אל הטוב ביותר, משתוקקים למצוא בלהט דתי כמעט את הדבר הנכון, את העבודה שתספק את כל הצרכים שלנו, מהפיזיים ועד הרגשיים, החברתיים והאידיאולוגיים. אגב החיפוש הזה, אנחנו פוסלים את הקיים, מרוקנים מערך את הנוכחי, מאיינים את מה שיש. כאילו האושר – בעבודה, באהבה, בהורות – הוא דבר גשמי ויציב שאפשר לאחוז בו לאורך זמן. באופן פרדוקסלי, אסוני כמעט, הצייד המהורהר הזה אחרי העבודה הנהדרת מתרחש בתקופה שבה להתפרנס בכבוד זאת משימה קשה דיה. חופש הבחירה, בעיקר כשהוא לכאורה, גובה מחירים כבדים, אבל מאפשר מרחק מסוים והתבוננות.

 

משלח יד: מפנה מדוזות

 

משלח יד: סוגר את הים

כל שבוע, מדי יום ראשון, בלי נדר אבל עם כוונה, יתבונן כאן מישהו על חיי העבודה שלו. דרישות הקבלה הן כנות ויכולת התבוננות וביטוי. מדי שבוע יפרוש כאן מישהו את התחנות החשובות שלו בחיים, את מסלול הקריירה, הבחירות, הנצחונות וההפסדים, הלקחים שנלמדו ואת הדברים שקורים ולעולם אי אפשר יהיה להתכונן אליהם.

עם הזמן, אני מקווה שתיווצר כאן תמונה רב שכבתית של התנועה המאנית-דיפרסיבית שמזמנת לנו העבודה, הטלטול בין הקצוות של מימוש ושל סתמיות, בין הישגים והערכה ובין החמצה ובושה, בין גרנדיוזיות ותחושת אפסות, בין הצורך להניח לחם על השולחן בבית והתשוקה לעשות משהו משמעותי, בין הרעיונות הגדולים ובין הפרקטיקה של חיי היומיום.

ניגש לעבודה.

 

בוצע. בוצע בוצע בוצע בוצע בוצע

 

 


תגים: ,
שייך לקטגוריות עבודה::אהבה, פרויקטים מיוחדים



תגובות:

  1. מאת שרון:

    מחכים

  2. מאת מיטל:

    רעיון מהמם.

  3. מאת Dalit:

    רעיון גדול! מתאים לי בול. גם אני בצומת קצת, אני חושבת שזה עניין של גיל,כל כך נכון ואכזרי לעיתים החיפוש הכמעט דתי, הריקון מהישגים ותוכן של העבר התעסוקתי כיוון שמאסנו בו והרצון הכמעט לא ריאלי של תקופתנו להיות ממומשים. כמו בכל התחומים אנחנו לעיתים רוצים ומחפשים יותר מידי ופחות פשוט חיים את ההוה. מחכה בכליון, דלית