שומרי האגם, פארק פלוראל * צילום: עידו למפרט

בתחילת אוקטובר הזדמנתי שוב לפאריז הפעם ליום עיון עם חברת HBO במלון ז'ורז' החמישי מרשת פור סיזנס. על המלון עצמו אין טעם להרחיב. אם אתה לא שייחי סעודי, אוליגרך, או נערת ליווי שמבקרת את שני הראשונים, אין ממש טעם לברר את מחירי הלינה. תוכל כמוני לבהות בסחלבים התלויים באוויר בלובי ולשנן את הקפיטל של מרקס.

(המשך…)

הגלגל הענק בטיולרי. שווה לאללה

הקיץ מגיע אט אט לסיומו ונכון שמחר (שבת) צופים לנו החזאים 32 מעלות ישראליות כמעט אבל הימים כבר מתקצרים ומדי פעם אפשר כבר לדמיין משבי רוח קרירים ואת הרנטרה של ספטמבר – החזרה מהחופשה, המקבילה המקומית ל"אחרי החגים" שהכל מדברים בה בערך כבר ממאי.  מצד שני, זה בדיוק שיא עונה התיירות הישראלית לעיר ואם אתם כאן בימים הקרובים כדאי שתנסו להספיק לבקר בשתי אטרקציות מקומיות שאו-טו-טו נסגרות: החוף של פריז (Paris Plages) והיריד של גני טיולרי (fête de tuileries).

(המשך…)

סופי ר. מקיפה את גני טיולרי בקצת הוואי

זה לא שהתערוכות שיש ב-Jeu de Paume לא טובות. לעתים קרובות כן. שתי התערוכות הנוכחיות, אחת של רוברט פרנק מצלם את ארצות הברית של אמריקה ואת פריז, עוד ידובר בה (כלומר, אני עוד מתכוונת לדבר בה), והשניה של Sophie Ristelhueber (סלחו לי על הצרפתית, לכו תעתקו את זה בעצמכם), שיש בה צילום של אדמות פצועות, עירק, לבנון, ואנשים פצועים. שתיהן מעניינות מאוד, שונות זו מזו. אבל מעבר לאמנות שבפנים, הז'ה דה פום (שאינו מיץ תפוחים, כפי שאפשר היה לחשוב בטעות, אלא גרסה עתיקה ומלכותית של טניס, כלומר משחק יד) ניחן בעיקר במיקום נפלא, או כמו שקראו לתכנית בריטית בערוץ הטלויזיה שהיה האהוב עלי בעולם כולו: location location location.

(המשך…)

ברוש ורסאי מגולח למשעי. שימו לב לפרחים הזעירים האדומים המשולבים בקפידה

(קודם טור עם איזו דעה נוקבת ובהמשך פרטים על התערוכה ועוד תמונות מגני וורסאי. אבל הכל קשור).

תגידו לי רגע: מה קורה לכם שם עם האח הגדול, מה?
הבנתי, לא להתקשר אליכם בראשון בערב. הבנתי, זה עניין גדול וסוחף. מדורת השבט, שהתפצלה בשנים האחרונות למיליון ערוצים ומיליארד יו טיובים קטנים, התאחדה סוף סוף למשתה עצום ועולץ.
ראיתי באינטרנט את פרק הפתיחה. הוא היה ארוך מאוד אבל מעניין, אז גררתי למול המחשב את מתלה הכביסה ואת סל הכבסים הרטובים ותליתי אותם יפה יפה ואחד אחד בזמן שכל החבר'ה הנרגשים רצו לווילה להנעל בה עד עצם היום הזה. אז גם הכרתי אותם, את השפרה והצבר והשי והונסה והבובלילים. אנשים מעניינים, חלקם מעורר חשק להרביץ, שזה בדיוק מה שאנחנו מבקשים מהם להיות, והיו גם אסי וארז הציניים והחכמים, וכל הלכה הזאת של הפקה מושקעת והטון המשכנע. רק בגלל שאין לי סבלנות לראות טלויזיה במחשב, לא יצא לראות מאז פרקים נוספים, אבל אני מבינה את פוטנציאל ההתמכרות.

(המשך…)

Angelina. Chocolat chaud et qq crayons

חשבנו מה לעשות ביומולדת ארבע. את יורו דיסני אנחנו עדיין שומרים למשבר הגעגועים הביתה לישראל, בלונה פארק – היינו כבר כמה פעמים, לגנים אנחנו הולכים כל הזמן וים – פשוט אין כאן. הבילוי האולטימטיבי, אם כן, לילדה עם גנים דומיננטיים של חיבה לשוקולד כמו שלה, היה מובן מאליו – ללכת  לשתות את השוקו הכי טוב בפריז.

(המשך…)

ויסטריות נוטפות בפארק בלוויל

אם מחליטים לחרוג ממסלול התיירים הרגיל לכיוון בלוויל, שווה לנוח בפארק היפהפה הזה, שהוא כולו גבעה גדולה נוטפת שיחי ויסטריה (כאן עקרות הבית הנואשות מסתתרות מאחורי התריסים בבתים הגבוהים שמחיריהם מתחילים סוף סוף לעלות). ראיתי מעט מאוד גבעות תלולות שכל כך מזמינות לטפס עליהן כמו הפארק המקסים הזה, שכרגיל מחביא בו שבילים נסתרים וספסלים שלא ברור אם יותר כיף להתבודד בהם יחד או לבד.

מפארק בלוויל יש תצפית מצוינת על כל פריז, מהאייפל עד לסאקרה קר.

לא רחוק משם:

מזון דה מטלו: בית לתרבות אלטרנטיבית.

ברי זברה: בר ומקום להופעות ותערוכות.

קריאה נוספת:

"פריז אחרת", ורדי פרידמן על בלוויל וסביבותיה, "על השולחן".

גני לוקסמבורג. חובה בשמש

אם יש לכם ילדים, אתם מוכרחים להקדיש יום לגני לוקסמבורג, אם אין לכם, תשיגו כאלה וגשו לשם. ואם יש יום שמשי ממש, לכו לשם ולא משנה מהו מצבכם המשפחתי. זה מקום כל כך יפה, מכל זווית שבה מביטים בו, יש בו המון פינות יפהפיות, פסלים שמעטרים אותו בכל מקום, ובעיקר גינון וצמחיה נהדרים, שכמיטב המסורת הפריזאית, מתחלפים תדירות. חוץ מלטייל בגנים, להביט במטיילים האחרים, לראות את מתרגלי הטאי צ'י, ריקוד המניפות וקבוצות תאטרון החובבים, יש המון דברים לעשות שם.

(המשך…)