מישהו אמר בן חור? עכשיו נסו לומר זאת במבטא צרפתי * צילומים: עדו למפרט

אם אתם קוראים את השורות האלה, מן הסתם אתם מתכננים טיול לפריז, או לחילופין מהרהרים על העיר בעודכם בוהים במחשב בבית, או טוב יותר – בעבודה. אם זאת לא תהיה הפעם הראשונה שלכם בפריז, ייתכן שיתחשק לכם לקחת פסק זמן קצר מהעיר ולטעום עוד משהו קטן שצרפת יכולה להציע.

הכוונה לטיול אגבי, שלא דורש כל תכנון מיוחד או הוצאה כספית חריגה. פשוט לעלות על רכבת ולצאת מהעיר ליעד שאינו רחוק יותר משעה וקצת מפריז, להתרחק קצת מהמוני התיירים בפריז לטובת, מה לעשות, המוני התיירים בכפר קטן וציורי. כי לרוע המזל, לא רק אתם שמעתם על ז'יברני של מונה, שארטר על הקתדרלה המרהיבה שלה, פונטנבלו או טור. אלא שההמונים צודקים, ועדיין יש קסם רב בכל אחד מן המקומות הללו, ובטיול שאינו נופל בתקופה עמוסה תמצאו את עצמכם נסחפים בקלות לתוך הקלישאות שהמקומות הללו יודעים כל כך טוב לספק.

העיירה פרובן (Provins) נופלת בקטגוריה הזו עם יתרון מנצח: רובם המכריע של התיירים בעיירה הם מקומיים, מה שמוסיף קסם מסוים לביקור. פרובן מוכרת בתחום המסחר כבר למעלה מאלף שנים ותמיד דאגה לקיים ירידים ששילבו בין הופעות בידור להמונים ושווקי אוכל למבקרים. ההסטוריה של העיר והאזור מורכבת מהרבה פרטים ונקודות ציון שנחסוך מכם, למעט שתיים: הראשונה: בתחילת המאה ה13- הרוזן משמפיין חזר לעיר ממסעות הצלב עם ורד דמשק, ממנו התחיל להתפתח זן הפרחים הפופולארי באירופה. השניה: בסוף המאה ה-13 האריך ראש העיר את יום העבודה בשעה אחת, פעולה שגרמה לתגובה מתונה של ההמון, שפרץ לבית העירייה וערך לינץ' בראש העיר; עובדה, המסבירה, אולי, את עירנותו של השומר בכניסה לבית העירייה היום.

0

טירה. רכוש עירוני

הנחל הציורי. מעיין מפכה של הכנסות מתיירות פנים

בתים מימי הביניים, סוסים ממש מעכשיו. הי, משמאל זוג מתנשק

פרובאן נמצאת כשעה ורבע של נסיעה ברכבת, היוצאת מדי שעה מגאר דה ל'אסט, ומציעה שלל אתרים ופעילויות, ביניהם שיחזור של קרבות אבירים עם כל הסוסים, הבליסטראות, הנסיכות, הקוסמים ושלל האקססוריז הנלווים. כי זאת לדעת, שיום אחד לפני כמה שנים לא ארוכות, התעורר ראש עיריית פרובאן בבוקר, נזכר בקודמו המנוח, זה מהמאה ה-13, והחליט לשפר את תזרים המזומנים של העיירה מבלי להעלות את הארנונה. הפתרון היה מיתוג פרובאן לתיירים כעיירה החיה ונושמת את ימי הביניים. הבסיס קיים ועוד איך: רחובות ציוריים, בתי אבן ישנים, טירה, קתדרלה ונחל ציורי הזורם במורד העיירה. על אלו נוספו מוזיאונים קטנים, מסעדות, כרכרות סוסים, רכבת קטנה, אידיוטית למראה, הנוסעת בין הרחובות, ובעיקר – ארועים מושקעים, החביבים מאד על התיירים: מופעים של בזי צייד מאולפים, קרבות אבירים ושחזורים הסטוריים אחרים.
ההחלטה הראשונה שתקבלו כשתגיעו לתחנת הרכבת של פרובאן היא האם לקחת מונית או ללכת ברגל למרכז העיר שנמצא בראש הגבעה. היות והמונית היחידה שהיתה במקום עזבה דקה לפני שהגענו, בחרנו באופציה הרגלית, שבדיעבד התבררה כהחלטה נכונה. זוהי הליכה נינוחה בין בתים עתיקים, רחובות שקטים עד כיכר העיר. אפשר להשתקע באחד מבתי הקפה או המסעדות במקום, או להמשיך למופע לרגלי שרידי מצודה.

אולה. או מה שאומרים כשהסוס נוטה על צידו כאילו היה דוקאטי אדום

את עלילת המופע שאנחנו ראינו, “אגדת האבירים" (ניתן ומומלץ להזמין כרטיסים מראש באתר) ניתן לתמצת באופן הבא: אביר בלונדיני פוגש בחורה יפה, שפוגשת שבט רע, שנלחם באביר, שמנצח וזוכה בבחורה. סוף. כפי שהבנתם, התסריט לא יזכה באוסקר, אולם הביצוע עשוי למופת. התפאורה המושקעת, התלבושות שלא היו מביישות סרט תקופתי, השחקנים והשחקניות המיומנים להפליא בשימוש בנשק ובפעלולי רכיבה על סוסים – כל אלו מספקים שעה של כיף לילדים ולכל אוהבי הז'אנר.

סופו של הסיפור מגיע שלושה שבועות לאחר מכן. אני מקבל מייל הביתה לתל אביב בזה הלשון:

"שלום, שמי פול אודרו, מנהל מופע אגדת האבירים בפרובאן. אחד מאנשי מצא 220 שקלים ו-30 יורו ליד טופס הזמנה של בית המלון שבו שהית בפריז. אשמח אם תיתן לי את כתובתך כדי שאוכל לשלוח לך את הכסף בחזרה.
בברכה,
פול אודרו"

וזו ההוכחה הניצחת, שקסם ואבירות קיימים לא רק באגדות, אלא גם באלו שמשחזרים אותם היום.

0
– עדו למפרט הוא מנהל קריאייטיב וחובב צילום מתל אביב, שמבקר תכופות בפריז הקלאסית, וגם בזו הפחות מובנת מאליה.

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

- עמיר הוא חוקר תרבות צרפת, גיטריסט והאנימטור הפרטי של שני ילדיו.

אובססיה אהובתי. הכרזה לתערוכה של לוסיאן פרויד במרכז פומפידו

12, 14, 15, 12.

זאת היתה התחזית בתחילת השבוע.

17, 11, 14, 14, 16.

זאת התחזית להמשך. בפועל, אמנם ברגע זה יורד גשם (החיים כאן ניתקו אצלנו את הקשר המיידי שנוצר בין קור ובין גשם), אבל בגדול – חולצה וז'קט. בבקרים אולי קצת יותר קריר. סוודרון. כבר לא צריך לבזבז עוד חמש דקות ביציאה מהבית על איתור שתי כפפות, צעיף וכובע. והרבה יותר חשוב: כבר לא צריך לצאת בחושך. אפילו כשמתעוררים יש אור בחוץ, כשחוזרים הביתה עדיין אור, וזה יילך וישתפר, עד לשעות האור המופרזות של הקיץ (בשמונה בערב סוגרים את התריסים ומודיעים לילדות שלא משנה לנו מה קורה בחוץ, עכשיו לילה).

ובינתיים, גם בחזית האמנותית מתנערים משנת החורף בכמה תערוכות מסקרנות מאוד.

1) פרויד. לוסיאן פרויד. במרכז פומפידו. רטרוספקטיבה כזאת רצינית ומקיפה, שבביקור האחרון שלנו בפומפידו, מתישהו בפברואר, כבר התגלגלו בחנויות המוזיאון מרצ'נדייז של האיש, האגדה, הנכד והפורטרט של קייט מוס.

חמישים ומשהו עבודות שלו, פורטרטים עצמיים וציורים אחרים, וגם צילומים ועבודות אחרות שמתעדות את העבודה שלו בסטודיו. עד 19 ביולי 2010. פתוח, בדרך כלל, 11h00 – 21h00. סגור בימי שלישי.

געגועים לאורקה? מתוך התערוכה של ביט טאקשי קיטאנו

2) טקאשי קיטאנו בפונדסיון קרטייה. בעידן של ריבוי משימות ורב תחומיות, קיטאנו הוא כנראה אחת הדוגמאות הקיצוניות, ובעיקר ביכולתו להצטיין בכמה תחומי עשיה שונים. קיטאנו הוא במאי של סרטי גנגסטרים אפלים, אלימים ומצליחים מאוד, שחקן והיוצר והמנחה הגאה של שעשועון משימות טלוויזיוני מצליח. התערוכה "Gosse de Peintre", ("ילד של ציור", יש לנו בעברית מקבילה סלנגית למילה 'ילד'?) מזמינה את טאקטשי לשלב את שתי התמות שמסתמנות בפועלו (כך לפי הקטלוג, כמובן): ילדות ודימוי (במובן של אימג'). הוא מצהיר, בפתח הדברים שהוא מבקש למתוח את מושג האמנות, להפוך אותו לשגרתי פחות, סנובי פחות, יותר יומיומי ונגיש. התערוכה היא שילוב של ציורים ילדותיים של קיטאנו, וידאו, חפצים ומשחקים שנוגעים לילדות, שיחד מהתלים בתפיסות המקובלות של האמנות המודרנית ובמסורת היפנית.

כן, גם לי זה נשמע כמו משהו שעשוי להיות מרתק באותה מידה שהוא מסתכן בלהיות קשקוש מקושקש.

אבל התערוכה שלו, הפעם תחת השם השני שלו, ביט טאקאשי קיטאנו, זה שאחראי לסדרות הטלוויזיה שהוא עושה, מוצגת בפונדסיון קרטייה. וזה אחד המקומות האהובים עלי בכל פריז כולה: הבניין המבריק והנהדר של ז'אן נובל, שדרות ראספאיי, ותירוץ מצויין לבקר ברובע ה-14 המיוחד. והמכון, שמבין משהו בגלאם ובאסתטיקה, אכן מעדיף את אמניו כשהם סלבז כלל עולמיים (פטי סמית', דיוויד לינץ') וכשהם עושים עבודות יפות, אבל כמה שזה יפה ולרוב גם די מוצלח. בקיצור, נלך ועוד ואיך. ועם הילדות, כמובן.

(ולהפתעתי, אתר הגלריה היחיד, שלצד המידע על שעות הפתיחה מספק גם רשימת מסעדות נחמדות באזור. זה שירות).

אגב, מרכז פומפידו משתף פעולה, ומציג במקביל לתערוכה רטרוספקטיבה של סרטיו של קיטאנו.

זה לא הכל, חברים.

0

איב סן לורן. המשקפיים כבר חזרו

3. איב סן לורן בפטיט פאלה. 307 דגמים של איב סן לורן המנוח, וצילומים שמתעדים את השפעתו על עולם האופנה במשך ארבעים שנות פעילותו.

נשמע כיף, ואפשר משם להמשיך ישירות לשדרות היוקרתיות שלצד השאנז אליזה, לבדוק במו ידיכן הממשמשות האם וכיצד הוא אכן השפיע.

לא צועקים במוזיאון. ליל קיץ של אדוארד מונק בפינקוטק

4) אדוארד מונק בפינקוטק. איכשהו עוד אף פעם לא הייתי בפינקוטק בפריז, משום מה, בחורה שטחית שכמוני, בכל פעם שאני מגיעה לכיכר המדלן, איכשהו אני מוצאת את עצמי בוהה בתיירים היפניים בפושון. אבל בפעם האחרונה זאת לא היתה אשמתי, כי הפינקוטק היה סגור לשיפוצים, והתכונן לתערוכה הזאת, מונק: האנטי-צעקה.

הפינקוטק מציע מבט אחר ומקיף על מונק, האמן פורץ הדרך לתקופתו, שמצליח באמצעות צבע ומשיחותיו להעביר מצבים נפשיים מהבד למרווח שבינו ובין הצופה.

- – -

זהו, הרבה עבודה, ואפילו שמש בחוץ. שבת שלום ושבוע טוב.

מצא את ההבדל בין ילדים רגילים והילדים של אורלי איורים: עתר יובל

ילדים שהוריהם טסים להם לחו"ל, מכינים, במקרה הטוב, מכתב למטוס, שמאחוריו מודבקת במקריות מעושה טבלת להמרת מידות ומשקלות. כבר פגשתי אמא אחת שהילדות שלה ציידו אותה בדפים שלמים מודפסים מהאתר של H&M. לא עתר יובל. כשאמא שלה, אורלי מזור-יובל, נסעה לפריז עם אחיה ואמה שלה, היא ציידה אותה ביומן מסע, שהיה גם אוסף תפזורות לשעות הפנאי, גם חוברת עבודה לחופש, ואם תשאלו אותי – גם סוג של מכתב אהבה.

הכנה למסע. היומן שהכינה עתר לאמא שלה

זה מה שאורלי כתבה, וזה מה שעתר ציירה:

שער יומן המסע איור: עתר יובל

הקדשה. הכי חשוב

תוכן. תוכו כברו

ממה מורכבת פריז

והתפזורת

כל הדרכים מובילות

לורה אינגלס בגרסה גאלית

ומקום לטקסט חופשי. שנשאר חופשי

- עתר יובל, בת 20, פנויה להצעות עבודה.

הטירה של דיסני. פוטו-טופ

היכנעי בלי תנאים, הפצרתי בעצמי, רק ליום אחד. שימי בצד את הביקורת הסוציולוגית, תני למיסחור השתלטני לעשות את שלו, סלחי להם על שלימדו את הילדות שלך איך תופסים נסיכים, ופשוט תיהני.
הקטנה הגיעה לגיל שלוש המכובד, ובמקום לקחת אותה להר מירון, לקצץ את תלתליה וכך להכריז על תום עידן הינקות, החלטנו לחשוף אותה לחלק מהעובדות הכואבות של החיים.

עובדת חיים מספר 1: יורודיסני הוא מרחק רכבת אחת מכאן. מסיבות מובנות, העדפנו להתעלם מהמידע הזה עד עכשיו. אבל חברים שלנו, מפקד בסיירת מטכ"ל ומשפחתו המסוקסת, עברו אותו בשלום, את יורודיסני, שמותג לאחרונה מחדש כדיסנילנד פריז. לטענתם, הם אפילו נהנו בעצמם.
מאחורינו יש פחות שנים של תכנון מבצעים מורכבים, אבל בכל זאת, סמכויות מוכרחים לחלק, ולכן מיניתי את אב הבנות כמפקד הטיול. אני חוטפת בחילות מנחילים של בני אדם, ורכבות הרים עושות לי סחרחורת, גם כשאני למרגלותיהן.
מכיוון שכבר החלטנו לשתף פעולה עם השיטה – לעזאזל, קנינו מנוי שנתי לשיטה – הילדות יצאו לדרך בבגדי נסיכות ובאיפור של פרחים ולבבות. אבל ככל שהתקרבנו לתחנה האחרונה, התברר שאפילו לא התחלנו לגרד את קצה קצהו של שיתוף הפעולה עם השלטונות. הנוסעים האחרים לבשו חולצות מיקי מאוס והרכיבו אזניים מרופדות, והגדיל עשות אבא אחד, שהתחפש לשודד ים למופת, מכנסיים קרועים ועגיל ובנדנה ורטיית משה דיין של ממש וחרב קצרה. אלוהים, כולם פה משת"פים, ואין דרך החוצה.
צריך לעבור בבידוק הבטחוני ההמוני ולצעוד לתוך הרחוב הראשי של הפארק, שמחופש לעיירה אמריקאית עשירה של פעם, כדי להבין מה כאן יכול להיות קסום. הרי זה בדיוק כמו שאנחנו מרגישים בניו יורק, או עדיין – בפריז. התחושה הזאת, שהנה, כל הסרטים שראינו נרקמים מסביבנו למציאות, כמו הבניינים בקרטון משלושה מימדים שקופצים כשפותחים ספרים במקום המתאים, כמו מרי פופינס שקופצת לתוך ציורי הגיר של ברט על המדרכה. ואם תפאורת החיים יכולה להתנפח ככה למציאות, גם החיים יכולים, ליום אחד, להיות כמו בסרט: צבעוניים ומוזיקליים, מתקדמים בקצב מדויק, מלאי חמלה ומעוררי הזדהות, נרגשים משצפי אדרנלין ומפוייסים בנהרות של סרוטונין. התיישבנו בגזיבו הלבן, שממנו רואים את הטירה של היפהפיה הנרדמת, אכלנו לנו קרואסונים של שוקולד ושתינו דיאט קולה.
בטרם הספקנו להביט במפה ולחשוב לאן בכלל ללכת הגיע איש אחד מחופש לחנווני עתיק ופינה אותנו בזרועות מלאות עליצות ובהבעות פנים מוגזמות. התברר שבדיוק לכאן היא באה, מרי פופינס, או המרי פופינסיות, עם הברטים שלהן והפינגווינים, בכלל לא זכרתי שיש שם פינגווינים. המופע שלהם היה מתוק ובר מצוואי לעילא, מזכיר הפקות של הטלוויזיה החינוכית, כולל כריות להגבהת ישבני השחקניות, כולל חיוכים שמתוחים להפחיד, וכולל המבט המשתאה של הגדולה, שאמרה: ואו, היא ממש דומה!

עובדת חיים 2: די קשה להקים את הסרטים לתחייה. אפשר, לחמש דקות של מופע מרי פופינס מרוכז. אבל ככל שמתקדמים למעבה הפארק, האפקט הולך ונשחק, אולי כי המתקנים והמבנים הולכים ונשחקים. ובטח בגלל כל האנשים האלה שמתעקשים להכנס לתוך הסרט שלנו. אצלנו, ב"היפהפיה הנרדמת" לא מסתובבים אלפי אמריקאים בצבעי שיער בלתי סבירים ובחולצות טריקו שלא מכסות אפילו טפח. (עובדת חיים 2א': כמה הדיקטטורה הסגנונית הצרפתית מוצדקת). עגלות הילדים שמשכירים בכניסה מזכירות כסאות גלגלים משוכללים, והמראה הכולל, הורים מיוזעים מסיעים ילדים גדולים מדי עם כוסות שתיה ושקיות תפוצ'יפס ממותגות, לא יכול שלא להזכיר את אנשי החללית המנוונים מ-wall-E.

חנות של דיסני. אחת מעשרות

עובדת חיים 3: אי אפשר לקנות הכל. וחבל. דווקא את החנויות מצליחים לתחזק לא רע. המרצ'נדייז יפהפיים ויקרים באופן שערורייתי, ויש להם כוח משיכה של חורים שחורים. ידעתי מראש, שאחרי שנקנה את הדבר הכי יפה בחנות, מיד יצוצו עוד כמה, יפים יותר. אז סיפרתי לילדות על הקסם המיוחד הזה של דיסני תעשיות בע"מ, והן הבינו, הסתפקו במשהו הגדול והמשהו הקטן שעליהם סיכמנו מראש, ואף היו מאוד מאושרות בהם. מה שאי אפשר לומר על אמא שלהן, שהביטה אחורה בצער על כל הדברים הקטנים והרכים או החלקים והמבריקים שהשאירה שם מאחור.

וגם סרטים מצויירים

עובדת חיים 4: לפעמים צריך לעמוד שעות בתור בעבור שישים שניות של ריגוש. שעות בתור, בלי רכילויות, אפילו בלי לקבל מסכת אב"כ בסוף. הזמן המצטבר שבילינו על המתקנים ממש לא עולה על שבע דקות במשך היום כולו. במתקן הקרוי אוטופיה, שעה וחצי של תור הסתיימו בנסיעה מעפנה במכוניות מקרטעות, שנתקעו בעצמן עד שמחכים – בתור, כמובן – למכונאי. התור לדמבו הפיל המעופף נמשך רק חצי שעה, אבל דמבו גמר את הסיבוב שלו עוד לפני שהבנתי שהכפתור הזה באמצע יכול להרים אותנו ולהוריד.
והשאלה שנשאלת בסוף, האם רגעי הסחרחורת הנעימה בספלים המסתובבים ממסיבת התה של עליזה הם שיישמרו בזיכרון, או שבעצם רק טירת הפלסטיק היקרה, שאותה אפשר ממש להחזיק בידיים, היא זאת שתתפוס מקום בחדר ובסיפור המשפחתי.

עובדת חיים 5: האושר הזה, מה אכפת לי מה מקורו. המצעד של אחר הצהריים, שבו כל הנסיכות והנסיכים והדובים והנמרים והחתולות שבצמרת מחייכים חיוכים רחבים ומזיזים שפתיים באנגלית ובצרפתית, ובעיקר מנופפים לשלום, הוא רגע ארוך של שיאים רצופים. מחבורת בנות העשרים ומשהו שתפסו מקום טוב על הגבעה המוצלת מאחורינו יצא כזה "או לה לה לה לה לה לה לה לה לה" ארוך, שהבהיר, שלולא הייתי סוחבת תיק, שק של מתנות וילדה על הכתפיים, ולולא היתה השמש מחליטה לקפוח על ראשינו דווקא עכשיו, הייתי מבינה ממה היא כל כך מתפעלת.
הקטנה שעליי זורחת כולה, מנופפת במרץ לשלום, פניה נשטפים באושר עצום, והיא אומרת, כולה גאווה: "היא עשתה לי שלום!". מי? סינדרלה, היפהפיה הנרדמת, וונדי?. "כולם עושים לי שלום!". היא מאושרת. ואני מורידה אותה מהכתפיים רגע לפני שהן נתפסות סופנית, ומרימה אותה על הידיים, כדי לשפר את התצפית שלה על המנפנפות לשלום, וכדי שאוכל לספוג את הקרינה הזאת, קרני שמש של שמחה שיוצאות ממנה. אולי בפולניה המציאו את "לעשות הכל בשביל הילדים", אבל דיסני מבצעים את הלחן העממי הזה לתפארת.

* פורסם במוסף 24 של ידיעות אחרונות, בטור שלי, מפריזה.

שה קלמנט

איזו הפתעה. מהמראה הכללי, שהוא לא בלתי חינני אבל נראה לגמרי מהונדס ללכידת תיירים רעבים, הייתי משוכנעת ששוב נפלנו קורבן, לחוסר התכנון שלנו בעיקר. המסעדה שעליה המליצו לנו התבררה כסגורה כבר כמה שנים, מה שמסביר את העובדה שלא ענו לי בטלפון כמה שעות קודם, והלכנו כדי להעצר במסעדה הראשונה שתראה לנו. שתינו היינו רעבות לאוכל-אוכל, ומאדאם ש., שוב הודיעה שהיא לא מבינה באוכל, מבחינתה, מספיק שהפירה טוב, והיא שבויה של המקום לנצח.

נעצרתי ליד המסעדה הראשונה שעל הדלת שלה נכתב משהו בסגנון "כאן אנחנו מכינים פירה בעצמנו, כולל חמאה והכל". למרות הדקור הכפרי הקיצוני עם מפיות בד רקומות, צרורות של סירים שתלויים על העמודים וכפות שמעטרות את האהילים, ותפריט, הו כמה מחשיד, גם באנגלית.

ובכן, אצל קלמנט, שזו מתבררת כרשת עם המון סניפים בעיר, של אוכל מסורתי, בסיסי וטוב, לא רק הפירה היה מעולה, חמאתי וחלק כמובטח, אלא גם הסירלוין היה טוב, כך גם העוף בתנור ובעיקר רוטב היין והטימין שהגיע עם הפירה שלי היו כאלה שתמיד אשמח לטבוע בתוכם ביום חורף.

שה קלמנט. כפריה בבסטי

החשבון הסתכם בפחות מ-60 יורו בערב, עם שתי עיקריות, בלי ראשונות, אבל עם יין ב-16 יורו (חצי בקבוק, דווקא השקענו), וצלחת של שלל קינוחי המסעדה (אני עדיין אומרת, לכו על הפרופיטרול, בלי שטעמתי, אבל האיש בשולחן לידנו נאנק מהנאה כשאכל את הפרופיטרול שלו לבד). זאת מתבררת כאופציה טובה לשבור רעב הגון בכל מקום שבו תהיו, מה גם שהתפריט הבטיח ארוחת ילדים חינם על כל ארוחת מבוגר שתזמינו. מצד שני, התפריט גם הבטיח פרופיטרול אחד בפלטת הקינוחים, אז לכו תסמכו על תפריטים מתורגמים לאנגלית.

מאי 2008

עדכון:

אחרי הסרטהמשובח "פוניו", הלכנו, שתי ילדות ואמא, לאכול צהרים בקלמון (הדרך הכי סבירה לתעתק את השם הזה, לצערי). ארוחות הילדים עולות 7.5 יורו, וכוללות סלמון או עוף או המבורגר או עוד משהו ששכחתי, הפירה הנהדר שלהם או צ'יפס טוב (או אורז, אבל קצת טפשי לקחת אורז במצב כזה). וקינוח כמובן. הכל עם הרטבים הנהדרים, הבשר הטוב, וחוברות וצבעים, וכמעט במחיר של ארוחת במקדונלדס.

הגלגל הענק בטיולרי. שווה לאללה

הקיץ מגיע אט אט לסיומו ונכון שמחר (שבת) צופים לנו החזאים 32 מעלות ישראליות כמעט אבל הימים כבר מתקצרים ומדי פעם אפשר כבר לדמיין משבי רוח קרירים ואת הרנטרה של ספטמבר – החזרה מהחופשה, המקבילה המקומית ל"אחרי החגים" שהכל מדברים בה בערך כבר ממאי.  מצד שני, זה בדיוק שיא עונה התיירות הישראלית לעיר ואם אתם כאן בימים הקרובים כדאי שתנסו להספיק לבקר בשתי אטרקציות מקומיות שאו-טו-טו נסגרות: החוף של פריז (Paris Plages) והיריד של גני טיולרי (fête de tuileries).

פיל ומכונית בטיולרי. מי צריך יותר?

בגני טיולרי יש יריד חמוד ונינוח שמציע שלל מתקנים לקטנים, בינוניים וגדולים. גם אם אתם בלי ילדים, סיבוב בגלגל הענק הוא ממש בגדר חובה. הגלגל הגבוה למדי מספק תצפית נפלאה ונדירה על פריז והוא חוויה רומנטית מומלצת. ילדים אמיצים אך מחונכים (המתקן מאובטח בסטנדרט הצרפתי הטיפוסי, קרי כלל לא. בת ה-3 שלנו נשארה על הקרקע כי חששנו שליבנו לא יעמוד בקופצנות היתר שלה ברום הגלגל) יהנו לא פחות. גם שאר המתקנים מוצלחים מאוד, כמו שנכתב כבר כאן (ויש אפילו ברד!). היריד נמשך עד 26 באוגוסט. עוד פרטים כאן (בצרפתית).

החוף של פריז (יוזמת הקיץ המבורכת של העירייה המקומית)  שרובו מתרחש על גדות הסן מציע גם שלל פעילויות חינם לילדים באזור אגן לה וילט. יש שם כדורים ענקיים וכיפיים שצפים על המים ואפשר לקפוץ ולרוץ בהם, פינות אומנות ויצירה שמארגנים אנשי הסיטה דז אנפן, מיני סירות פדלים כיפיות וגם פינות ישיבה נעימות. אם תמשיכו בסיור במעלה התעלה תגיעו בסוף לפארק לה וילט הכייפי מאוד ובכלל זאת הליכה מומלצת מאוד.

גלגל במים. פרי פלז' בלה-וילאט

אגב, הפעילויות לילדים אמנם חינם, אבל כנראה שצריך להירשם אליהן מוקדם יחסית כדי לתפוס מקום. כשאנחנו הגענו אחרי הצהריים כבר הכל היה מלא, בבוקר כשעברנו וראינו אנשים בתור לא התחשק לנו לחכות. עדיין, היה כיף לראות את כל הקרנבל הזה.

(מושיק)

]]> http://parisait.com/2009/08/14/end_of_summer/feed/ 11 http://parisait.com/2009/08/04/paris-for-children/ http://parisait.com/2009/08/04/paris-for-children/#comments Tue, 04 Aug 2009 19:57:55 +0000 כנרת http://parisait.com/?p=3401

fête de tuileries. המון ברד

בניגוד למוניטין של הפריזאים כמי ששונאים בני אדם, במיוחד זרים ובמיוחד זרים נמוכים מאוד, בחיים בעיר כאן, עם שתי ילדות קטנות, עגלה אחת והמון סופי שבוע ארוכים, גילינו פריז נפלאה לילדים ולהוריהם. נכון, המיתוס מתקיים במלואו בכל הנוגע למסעדות יוקרה, אבל למה לכם לקחת ילדים למסעדות יוקרה.
מחוץ למסעדות היוקרה משתרעת לה עיר תוססת, שבשל אהבת הפארקים שלה, אובססיית המוזיאונים שלה וריבוי המזרקות והקרוסלות שלה, מתאימה מאין כמותה לטיול עם ילדים.

בכל טיול עם ילדים כדאי להשאיר הרבה זמן ללא נודע, שכן בהתנהלות עם ילדים ידוע רק דבר אחד מראש: זה תמיד ייקח הרבה יותר זמן ממה שתעלו בדעתכם. הכלל הזה תקף שבעתיים בפריז, שרחובותיה מושכים וחנויותיה בזבזניות זמן וכסף והגינות הקטנות שפזורות בה יעבירו את היום בקלות. לכן, כדאי לתכנן, לא יותר מפעילות מובנית אחת ביום, ולאפשר לכל שאר הזמן להספג בין המטרו לביסטרו.

1. עיר הילדים, Cité des Enfants

באופן עקרוני, גם בטיולים עם ילדים, אני בעד לבחור תמיד בפעילויות שלא ישעממו את הוריהם למוות. כן, בטיול צריך למצוא את עמק השווה, לא להקריב. עיר הילדים מוקדשת אמנם לאזרחי העולם הקטנים, אבל היא מושקעת וחכמה ומהנה כל כך, שההורים צריכים להתאפק כדי לא להזיז את הילדים הצידה, ולהתחיל לשחק במתקנים בעצמם.

סיטה דז אנפן. לנשוף על סביונים דיגיטליים

עיר הילדים היא חלק מעיר המדע והתעשיה בפארק לה ווילט ברובע ה-19, והיא מצדיקה את הנסיעה לשולי העיר ואת יום הטיול שאפשר לבלות בה. המדובר במתחם ענק, ומודרני של מדע, מוזיקה, אמנות, טבע ומה לא, בעיבוד מרתק ואלגנטי לילדים ולהוריהם. שווה להזמין מקום מראש בסיטה דז אנפן, למסלול (נקרא בצרפתית Séance) בן שעה וחצי שבו הם יוכלו לצייר בקרני אור, להתאים בין חיות לבין העקבות שלהן ולהפעיל בעצמם קרקס של מריונטות, אבל בסופו של דבר אי אפשר יהיה להזיז אותם מהלבנים הרכות, הווסטים הצהובים והקסדות במתחמון בוב הבנאי.

הז'אוד, קולנוע 360 מעלות בפארק לה וילט

החוויה שבתוך עיר הילדים עצמה, היא כל כך מעשירה וממלאת, שלקח לנו זמן לגלות את הפארק העצום והיפהפה שמשתרע מאחוריה, על מדשאותיו הרחבות, מתקני המשחקים המשוכללים שלו, וקאנאל סן מרטן, התעלה נוסכת השלווה, שחוצה אותו.
כרטיס כניסה למסלול עולה 6 יורו למשתתף, ילדים מעל גיל שנתיים חייבים בכרטיס, ותזמינו מראש: אין מקום (01.40.05.81.00, מדי פעם אפשר ליפול על קופאי דובר אנגלית).
Cité des Enfants, Parc la Vilette, 19e. Metro: Porte la Vilette, Pantin

אפשר לקנות כרטיסים גם בממשק באנגלית (אבל, יש עמלה קטנה) ב-FNAC:

לחצו כאן לגילאי 2-7 (מתאים באמת לגילאים המצויינים, אל תמהרו לקפוץ לאולם של הגדולים)

לחצו כאן לגילאי 5-12

2. מגדל אייפל, אלא מה
באמצע מאי חוגג מגדל אייפל 120 שנים לקיומו כסמל בינלאומי ועל זמני לצרפתיות, להישגים הנדסיים ולתיירותיות, ומאות המיליונים שביקרו בו מאז לא טועים. למרות הבנאליות שלו, האייפל הוא מהמוצדקות באטרקציות. הילדים, בכל גיל, מתרשמים ממנו ומהנוף שנשקף ממנו, ומרגישים לאחר הביקור, כאילו כבשו במו רגליהם הקטנות את האוורסט. לרגל חגיגות יום ההולדת, מוצגת בבית העיריה גם תערוכה על גוסטב אייפל ועל תהליך בניית המגדל.
אלא שבשביל האייפל צריך להתאזר בסבלנות וברגליים חזקות. לקראת 2009 אמורה להיות הזמנת הכרטיסים ברשת זמינה, וזה עשוי לקצר את ההמתנה עד מאוד. אבל בינתיים, ככל שתגיעו מוקדם יותר, ייטב, ובכל מקרה, צריך להערך לתור של שעה-שעתיים. אם אתם מצוידים בצמד מבוגרים ובטלפון נייד, אחד יכול לשחק עם הילדים בגינות המשחקים הפזורות למרגלות האייפל, בעוד השני שומר על האינטרסים שלכם בתור. קחו בחשבון שגם למעליות שבפנים מחכים לתור, אז לא כדאי לבוא עם עגלות, ולעומת זאת, אורך רוח ושקית קרואסונים שתכינו מראש ישרתו אתכם נאמנה, כמו גם צעיף נגד הרוחות העזות.
תעריפי הכניסה לאייפל מתחלקים לפי גילאים ולפי אופן הטיפוס והגובה: מ- 3 עד 13 יורו, בהתאם לגיל ולגובה העליה.
למבוגרים הטיפוס ברגל לקומה השניה יעלה 4.5 יורו, הטיפוס במעלית לקומה השניה יעלה 8 יורו, והטיפוס במעלית לקומה העליונה יעלה 13 יורו. לנוער בין 12-24, תעלה הכניסה 3.5, 6.4, 9.90 (בהתאמה), ולילדים עד גיל 12 תעלה הכניסה 3, 4, 7.50 יורו. לילדים מתחת לגיל 4 הכניסה חינם.
Tour Eiffel
Métro: Bir-Hakeim

אם אתם בסביבה: בימי ראשון ורביעי, מתקיים באזור שוק גרנל, אחד השווקים היפים של פריז, שנמתח בינות לעמודים התומכים במטרו מספר 6.
Marché Grenelle
Bd de Grenelle, entre la rue Lourmel et la rue du Commerce.
Métro : La Motte-Piquet Grenelle

3. שאנז אליזה
השדרות המפורסמות של השאנז אליזה מתבררות במפתיע כמקום המשלב באופן מושלם ובלתי נמנע בין צרכי ההורים לאלה של הילדים. אפשר להתחיל את הסיור באופן חינוכי בארמון התגליות, גרסה מיושנת אך מפוארת של מוזיאון המדע, או בקצת אמנות בגראנד פאלה, שמקפיד על הצגת תערוכות נגישות מאוד. בימים אלה (עד ה-13 ביולי) מוצגת שם רטרוספקטיבה של אנדי וורהול, שיכולה להתאים גם לילדים קטנים ממש, ובוודאי לאחיהם הגדולים.
במעלה הרחוב, בין גוצ'י לגאפ, שיעניינו בוודאי חלק מאוכלוסיית המטיילים שלכם, משובצות חנויות הדגל המפוארות של יצרניות המכוניות. ואלה, שכנראה החליטו לפנות לרוכשי המכוניות באמצעות ילדיהם, מציעות בלי סוף עניין לילדים ולהוריהם: משחקים, הדגמות, מופעי קסמים ודגמים חדשים ויצירתיים. חוץ מכל אלה, יש בשאנז אליזה עוד שלוש נקודות שיא לפחות: החנות של דיסני (במספר 44), שוקו חם ועוגה בלאדורה, אחד מבתי הקפה והעתיקים ביותר בפריז (במספר 75), ושער הנצחון, כמובן.
Palais de la Découverte
Avenue Franklin D. Roosevelt, 8e
Métro : Champs Elysées-Clemenceau, Franklin-D.-Roosevelt

http://www.palais-decouverte.fr/index.php

4. מוזיאונים.
נכון שזה תלוי בילדים, בגילאיהם, בתחומי העניין שלהם ומזגם הטוב, אבל אם מוכנים ללכת למוזיאון גם בלי להתחייב לראות את התצוגה כולה, כל המוזיאונים הגדולים בפריז מתאימים לילדים.

גלריית הילדים במרכז פומפידו

גם בלובר ובמוזה ד'אורסיי ילדים ימצאו מרחב התרוצצות ומוקדי עניין, בתיווך ההורים, אבל מרכז פומפידו ירתק אותם בקלות. לא רק הבריכה שמסתובבים בה הפסלים הצבעוניים היורקים, או מופעי הרחוב שממול. לא רק המדרגות הנעות, המזגזגות על פני שש קומות ומציגות בסופו של דבר תצפית כמעט פנורמית של פריז, מצדיקות מבחינת הילדים כניסה למוזיאון. אם כל אלה לא מספיקים, כדאי לדעת שגלריית הילדים שבקומת הכניסה מציעה הפעלות לימודיות כיפיות על נושא שקשור לתערוכה שמוצגת באותו זמן במוזיאון. ועוד בונוס לנוחות ההורים: עם עגלות מקובל לעקוף את התור כולו.
עד ה-20 ביולי, מוצגת בפומפידו תערוכה מעניינת ומשעשעת של האמן האמריקאי אלכסנדר קאלדר, שמרתקת ילדים ומבוגרים כאחד. גלריית הילדים מוקדשת, ברוח העבודות של קאלדר, לצבעוניות ולשיווי משקל.
Centre Pompidou
Place Georges Pompidou
Métro: Rambuteau, Hôtel de Ville‎
כניסה: 10-12 יורו, לילדים עד גיל 26 הכניסה חינם.

מוזיאון רודן. כמה יפה שם

בקיץ, במיוחד, נעים לבקר במוזיאון של רודן, שהגנים שמסביבו הם קסומים ומפתים, סגורים ומוגנים, מזמינים התרוצצות וחיקוי הפסלים, כמו גם התרגעות מוחלטת ומעבר לאזור זמן אחר לגמרי.
Musée Rodin, 79, rue de Varenne, 7e
Métro: Varenne, Invalides

5. גן הצמחים, גן החיות ואגף הדינוזאורים במוזיאון ההיסטוריה והטבע
באמצע העיר, ברובע החמישי וכמעט על גדות הסן, נמצא מוזיאון ההיסטוריה והטבע העשיר במוקדי עניין לילדים ולהוריהם. גן החיות מעניין והיסטורי, אם כי קצת קשה לראות את החיות בכלוביהן הקטנים, אגף הדינוזאורים באולם יפהפה מציג עצמות רבות של דינוזאורים, ובין לבין משתרע מרחב הליכה נעים, פורח ופסטורלי. אם עיר הילדים בלה וילט היא הגרסה המודרנית, האינטראקטיבית, המשוכללת של מוזיאון המדע, Jardin des Plants הוא ההפך הגמור, סיור בעקבותיהם של ילדי המאה ה-19.

6. פארקים.
מהאביב ואילך, פארקים הם נקודת חובה לביקור ארוך וממושך, ובמיוחד עם ילדים. המזרקות, הפסלים, סוסי הפוני, הקרוסלות, הכל מחזיר את ההורים והילדים גם יחד לבועת זמן של ילדות קסומה נטולת מסנג'ר.

גני לוקסמבורג. שמש שמש

באגם המרכזי של גני לוקסמבורג נעים לדחוף במקלות סירות מפרש קטנות שמשכירים בשני יורו. במתחם השעשועים, אפשר, בתשלום זעום לפרוק אנרגיות במתקנים מיוחדים, כולל כאלה שמפחידים אמהות.

בגני טיולרי מתקיים בשיא הקיץ יריד, המצויד להפליא במתקנים גבוהים, מרטיבים, מטלטלים, מצחיקים, ממתקים בשלל צבעים ונימוס אירופאי מעורר השתאות. לצורך איזון רמת הסוכר והצדק ההיסטורי אפשר לצמד את הביקור לסיור בלובר הסמוך או במוזיאון האמנויות הדקורטיביות, שיכול להתאים גם לילדים. אבל קשה לעמוד בפיתוי של השוקו המפורסם של קפה אנג'לינה שממול, שיהיה, כצפוי, יקר, תיירי, קלאסי וטעים.

fête de tuileries. לונה פארק מענג באמצע העיר

פרט לגני לוקסמבורג וטיולרי יש עוד כמה פארקים מקסימים בעיר, כמו בוט שומון המלאכותי, המוזר והקסום ברובע ה-19, פאלה רויאל המלכותי ברובע ה-1, פארק מונסו האצילי ברובע ה-8, פארק מונטסורי בקצה הרובע ה-14 ופארק פלוראל בקצה הרובע ה-12, שגדלים בו צמחים מוזרים ומשגעים, ויש בו מתחם משחקים ענקי ומגוון, ביתן פרפרים, ובקיץ הופעות ג'ז ומוזיקה קלאסית שמתקיימות בפארק כל יום, אבל מייקרות את הכניסה אליו מכלום לחמישה יורו לכל מי שמעל גיל 7.
ברוב הפארקים יש שירותים מתוחזקים היטב, בתשלום סמלי.

7. בייביסיטר
הילדים שלכם משגעים, פריז נהדרת למשפחות, ועשיתם את כל המאמצים האפשריים כדי להסתדר עם הצרכים הסותרים של כולכם. אבל הטיול של כולכם ישתפר באופן משמעותי אם תארגנו לעצמכם מבעוד מועד בייביסיטר לכמה פעמים במהלך הטיול, נניח לשני ערבים ובוקר אחד. זאת מחשבה די מהפכנית, אבל אפשרית לגמרי בהכנה מראש.
יש די סוכנויות בעיר שמציעות שירותי שמירטוף וערבות לשמרטפיות שהן שולחות, אבל קל הרבה יותר להפקיד את הילדים אצל מישהו שמדבר את שפתם. כדי להשיג את ההפוגה החיונית הזאת, וליהנות מהעיר בזוג מבוגרים, כדאי לטרוח ולהפעיל מראש קשרים עם מכרים שגרים בעיר, להרים טלפון לשגרירות או להשתמש בשיטת הפה לאוזן והאינטרנט. כמובן שאחרי הכל חשוב לוודא שהבייביסיטר מהימנה ושאתם סומכים עליה. עלות שעת שמירטוף נעה סביב ה-10 יורו.

8. בגדי ילדים
קשה לעמוד בקסמם של בגדי הילדים הצרפתיים. נכון שעל פי רוב, אלה ההורים שנהנים מרכישת בגדים לילדיהם. כדי שאלה ייהנו ואלה לא יסבלו מדי, אפשר לרכז כמה שעות נעימות באזורSquare Trousseau ברובע ה-11. בסביבות הכיכר נמצאות כמה חנויות של רשתות בגדי הילדים ממוצעות המחיר, כמו Du Pareil au Même, La Compagnie des petits, okaidi, Sergent Majorואחרות. הכיכר שכונתית, יפה ונעימה למשחק, והילדים שמשחקים בה ואימותיהם מספקים השראה אופנתית. ברחובות הצדדיים של השכונה המתוקה הזאת, אפשר למצוא חנויות מעצבים של בגדי ילדים ופיצ'יפקס, אבל הן יפות ויקרות באופן שמכמיר את הלב. לעומת זאת, בשעות היום אפשר לגשת ל-marché d'Aligre, אחד השווקים המתוקים בפריז, והנגיש שבהם.
Square Trousseau
Métro: Ledru-Rolin

9. אדל וסימון
כדי לחמם את ההתלהבות לקראת הטיול ולהכשיר את הלבבות, אפשר לקרוא עם הילדים ספרים על פריז, כמו למשל "הבלון האדום", שנעשה על פי הסרט הקלאסי של אלבר למוריס. אצלנו בבית משוגעים על "אדל וסימון" של ברברה מקלינטוק (הוצאת "מטר"), שמתווה, באיורים יפהפיים ומלאי פרטים, סיור משותף בעקבות חפציו האבודים של סימון, באתרים המרכזיים של פריז של המאה ה-19.

0

* פורסם לראשונה במוסף "מסלול" של "ידיעות אחרונות" וב-Ynet.

עבודה של ביאטריז מיליאזס לפונדסיון קרטייה

לפעמים מוכרחים לשמוח בעובדה שהכסף הגדול מתעקש לשמש כפטרון האמנויות (בתנאי, כמובן, שיש עוד מתחרים על המשרה האלגנטית). פונדסיון קרטייה, הגלריה לאמנות מודרנית ששוכנת במבנה הזכוכית-ברזל-צמחיה-אור שתיכנן ז'אן נובל, ברובע ה-14, הוא יצירת אמנות נהדרת. ולמרות שהמבנה כל כך יפה, חכם ומרתק כשלעצמו, הוא משאיר מספיק מקום ליצירות שמוצגות בו. והוא נותן תירוץ מצוין להגיע לאחד האזורים היפים כל כך ברובע ה-14.

מיליאזס ציפתה בעבודותיה גם את הקירות השקופים של הבניין

התערוכה הנוכחית היא דוגמה מופתית לשילוב בין אמנות לבין החלל שבו היא מוצגת. כי ככל שהעבודות של האמנית הברזילאית ביאטריז מיליאזס מרהיבות כשלעצמן, הן מרגשות ממש כשהן מוצגות בחלל הפתוח והלבן של קומת הכניסה של פונדסיון קרטייה, שקירות הזכוכית השקופים שלו שופכים פנימה את אור היום ואת הצמחיה שבחוץ.

התערוכה מתאימה מאוד גם לילדים, ומחולק אפילו דף הפעלות (שלא עקבנו אחרי הוראותיו בגלל כוח המשיכה הפראי של היצירות עצמן).

בקומה התחתונה מוצגת תערוכת צילומים וציורים (במרקרים, נו) של וויליאם איגלסטון שצילם את פריז. יש בהם צילומים יפים, חלק מהם תוכלו למצוא בפליקר למאות, אבל ההגשה, ההגשה.

מבט לקומה התחתונה, שמציגה את העבודות של וויליאם אגלסטון

רק עד ה-21 ביוני. ובלי קשר לגיל הממוצע של הפמליה שלכם, קחו איתכם חבילת טושים. העבודות של מיליאזס עושות חשק אדיר לצייר.

באותו עניין:

סרט קצר ומעניין על מקורות ההשראה ותהליכי העבודה של ביאטריס מיליאזס

סיור בין בתי הקפה של סארטר ובובואר

כל הרשימות בנושא ילדים בפריזאית

אמנות בפריזאית