גן עדן לאובססיביים. מיסייה ז'נאן מבריק שוקולדים

לצרפתים יש ביטויים מעודנים לתיאור פעולות חיים בסיסיות, אבל בכל הנוגע לאמנות הפיתוי יש להם מילים מפורשות בהחלט, וז'אק ז'נאן, ככל הנראה השוקולטייר הטוב בעולם, משתמש בכולן ובעוד כמה. את שיחות הטלפון שקדמו לראיון הוא חתם בנשיקות, ומשם רק הלך והסלים. ליד שולחן שיש גדול במעבדת השוקולד שלו, הוא הולך לרגע וחוזר עם קרמל צהוב מאוד של פסיפלורה ומנגו, שזה הרגע נעטף בצלופן שקוף, מגיש לי אותו, ומסביר: "זה כדי לפתות אותך".

(המשך…)

אני לא יודעת למה חושבים שפסה הסולידריות מהעולם. הנה, אפילו עניין הדוניסטי ואליטיסטי כמו אכילה במסעדות מצליח לאגד יחד שלל כותבי אוכל מוכשרים ובעלי במות משל עצמם, לכדי אתר אחד, מושקע, מוצלח, אינפורמטיבי ומגרה. וכמה נוח, הם גם עושים את כל זה באנגלית.

כבר מזמן אמרתי (וכתב ההוכחה נמצא כרגע בכתובים) שבפריז תיירים אוכלים טוב ממקומיים, ומהגרים אוכלים טוב מתיירים, ומהגרים שקוראים אוכלים הכי טוב מכולם. אז הנה, אתר של מהגרים שקוראים על אוכל, שכותבים על אוכל, שמבשלים, שמצלמים (מדור ה-Daily Porn ממש קשה לצפיה), שמפרסמים  מאמרים וספרים על אוכל  ועכשיו הם גם עושים את זה יחד: Paris by Mouth.

(המשך…)

Chateau des Arras. יין נחמד, יופי של כרם

מוכרחים להודות, גם בשנה שעברה היינו בדרך יין. אחרת, פרובנסלית דווקא, אבל דרך יין נודעת ומפורשת, מעוטרת בגפנים מכל עבריה, בשמיים תכולים רחבים ופתוחים ועם עננים צחורים, קלים וטעימים ובשלטים ארגמניים דקים שרומזים לך לבוא ולטעום ולשתות ורק אם תבחר בזה, אז גם לקנות, כמובן. חשבתי על נסיעה רומנטית בין יקבים, הכוללת כמובן התבסמות קבועה קלה עד בינונית, שיחות נפש אבל קודם כל מוזיקת דרכים משובחת. חשיפות ושתיקות ושירה עם הדיסק שבמערכת, מפגשים קצרים עם ייננים נחמדים, בוז משותף ושותק למי שינסו למכור לנו יין רע, פשוט כי הגענו כבר עד הלום. וגם מריבות קטנות של שיכורים קלים, ארוחות קלות על הדשא, התפייסויות טובות ומשביעות. התקרבות. וגילויים של יין יוצא דופן, במחיר טוב, יין שנשמר טוב לאורך שנים, כזה שיענג אותנו על זכר הטיול הזה עוד שנים אחר כך. "דרכים צדדיות" , הגרסה הזוגית הבשלה.

ועכשיו תוסיפו מאחורה שתי ילדות.

(המשך…)

רנו ישנה, חולצות פסים, כובעי קש וגג שמסרב להיסגר. ואקאנס

נדמה שלא רק כדור הארץ משתגע לנו (רוברט מקי, בסדנה שלו בפריז, אמר: נראה כאילו האדמה מושכת בכתפיה, מנסה להתנער מאיתנו), עכשיו זאת כל מערכת השמש. כי היום, המחזור השני ולא האחרון של מכונת הכביסה מסתחרר לו, וחברים גונבים לי את המילים מהפה כשהם מדווחים שזה בטח היה אחד הטיולים הטובים שבחייהם, והחברות שחופשות בישראל משדרות מסרים מאושרים ומפויחים מל"ג בעומר. וחשבתי שאולי מרקורי  סוף סוף הולך לקראתנו.

ואז נזכרתי שלפני שבועיים, כל האנשים המאושרים האלה חשבו שהם עומדים לאבד את כספם או חופשתם או שפיותם בהמתנה למטוס כלשהו שיבקיע את דרכו בענן האפר הוולקני, שחברה שלנו נותרה חסרת בית אחרי שהשכירה את ביתה לנופשים צרפתיים אבל לא הצליחה בעצמה להמריא לארץ הקודש האהובה עליה, ושאני לא הייתי בטוחה שהשוכרים היקרים שלנו יצליחו לעשות את דרכם אלינו, וכתמיד, ההכנות היו כל כך מפרכות, שהנסיעה עצמה נראתה כמו רעיון עיוועים. ואני הרי שונאת טיולים מושבעת. בעיקר אם מדובר בטבע, חלילה; כל המאבקים הטריטוריאליים הבלתי פוסקים עם כל כך הרבה יצורים חיים, שרובם יודעים לעוף הרבה יותר טוב ממני.

(המשך…)

טעימות לחם בלי טעימה של גבינות? ספרטנים

זאת דווקא ההידרדרות העצבנית בצריכת הלחם בצרפת, מ-620 גרם לאדם ביום בתחילת המאה הקודמת ועד ל-160 גרם ביום בשנת 1990, שמניעה את עיריית פריז לקיים תחרות שנתית לבחירת הבגט הטוב ביותר. הפרס, לאיש שמצליח לשכנע פאנל מרשים של מביני עניין, ששלו הוא הטוב ביותר, הוא לא רק ארבעת אלפים יורו, אלא בעיקר הכבוד שלא יסולא בפז, להיות האחראי על אספקת הבגטים לארמון האליזה, כלומר לקארלה וסארקו, אם הם אכן אוכלים את הטארטן שלהם יחד, לא שזה עניינו של מישהו. וכמובן, האיש שאופה את הבגט הטוב ביותר זוכה בתהילת עולם, לפחות עד לתחרות של שנת 2011.

(המשך…)

נתחיל מהסוף. מקרון מוזהב של Lenôtre

תמרצתי את עצמי: אם אסיים לארוז בזמן, תהיה לנו שעה לפני איסוף הילדות מהגנים ולפני טיסת הערב המאוחרת. מתברר ששיטת האסימונים עובדת עלי יופי, אם רק תחליפו אסימונים במקרונים.

ארזתי הכל, בעצמי, אף אחד לא נתן לי שום דבר להעביר, וכן, אני יודעת למה אתם שואלים.

(המשך…)

תפקיד נוקשה המשתנה לפי שעות היום. Fabre d'Eglantine עובר מהבוקר לצהריים

אני מתנצלת מראש על חילול הקודש. סליחה על הכפירה בעיקר. אבל תצפית משתתפת אינטנסיבית, עשרות כוסות קפה הפוך, מאות קפה נואזט (נגיע לזה), עשרות סלטים (נדבר על זה) וכמה כוסות של קיר על בסיס ריזלינג (עזבו. יש דברים שהשתיקה יפה להם) הסמיכו אותי לקבוע: פריז זקוקה לבית קפה תל אביבי. (המשך…)

עושה חשק לקבוע משהו. Le Train Bleu

מזל שהיתה לנו פגישה באזור.

(המשך…)

קפה וקרואסון וטרטן ומיץ תפוזים. בוקר על השולחן היחיד שתפס שמש בכיכר

השבוע נפל דבר: שבעתי. אכלתי עם חבר לעבודה בקיטשן גלרי בי, מסעדה חדשה ואופנתית בגדה השמאלית. הקגב, כפי שהיא מכונה לפי ראשי התיבות של שמה, היא אחותה הקטנה והמצליחה של זה קיטשן גלרי המפורסמת. גם במסעדת האחות האוכל היה עדין מסקרן ומצוין, משלב, כמקובל בימינו, את קפדנות הבישול הצרפתי המדויק עם התיבול האסייאתי ותוצרת השוק היומית. הראשונות היו מפלרטטות ומקסימות, העיקריות, כדרכן, היו בסדר, ומרק השוקולד הלבן בוואסאבי עם נשיקות מרנג קטנות, היה סיום מוחץ לארוחה. היה אופנתי, היה עדכני, היה ממש טעים. וממש מספיק.

(המשך…)

שתיפתח עליי, שתיפתח. תיקרת הזכוכית הצבעונית של הבראסרי בפרנטמפ

הצרפתית השגורה מזכירה לי תסכיתי רדיו ישנים. "נראה לי", למשל, מיתרגם כאן ל"יש לי הרושם". גם בפי ילדים קטנים. "אני מתארת לעצמי" הוא "אני מדמיינת" רב האפשרויות. וגם ברכות השנה החדשה נשמעות בדיוק כמו הגלויות הישראליות של פעם, שופרים ונצנצים מודבקים: בריאות טובה, מיטב האיחולים.

(המשך…)