יאללה תעמיסו. צולם בכניסה לחנות merci

יום חג בפריזאית: אי-שם במזרח התיכון נולדה בת למעצבת הבית ואישה שאנחנו מאוד אוהבים. נדמה שכעת כל שנותר הוא להנפיק לצאצאית דרכון ולהטביל אותה לפריזאות כהלכה כמה שיותר מהר. אנחנו מחכים.

Pavillon de la reine

זה תמיד מתחיל ממייל מהוסס שמתנצל על ההעדרות הממושכת (וההדדית יש לציין) מחיינו, שואל מה נשמע ומבשר על הגעה קרובה לעיר. ערב, יומיים או סופשבוע שנפרטים להמלצות על שתי מסעדות ומלון. בתחום המסעדות, אנחנו דווקא בסדר. כרטיס האשראי יעיד שאנחנו לא מתרשלים בגיזרה הזאת. אבל כשמדובר במלון – אנחנו בבעיה. נסו לשלוף מהשרוול המלצה על מלון ליד הבית. נכון שקשה?

(המשך…)

חתולים. מחשבים, בטח מחשבים

טקסט שמחכה מדצמבר במחשב שלי. כבר כמה ימים שחשבתי להעלות אותו. היום כבר לא היתה ברירה.

אומרים שתמיד תהיה לנו את פריז. אבל יום אחרי שאני נוחתת בישראל היא נעלמת לי לגמרי. בדרכון כתוב במפורש שלא מכבר עברתי בגבולות צרפת, אנחנו משלמים בהוראת קבע שכר דירה בפריז וחשבונות חשמל ומים וגז, והילדות רשומות בבית הספר, ויש לנו אפילו חוברת עבודה לחופש, שנעלמה כשארזנו. אבל ביום הראשון שאני חיה את חיינו הישראליים הזמניים, חוטפת קנס על חניה אסורה ונתקעת מאחורי משאית זבל, הכל נדמה כהזייה. השלג הכבד והרך שירד עלינו במשך ימים ארוכים לפני שנסענו, ההתבוססות שלי, בערדליים ורודים מנוקדים באדום, בשלג שהפך לקרח אפור כהה, כדי לחפש מתנות ליום ההולדת של אהובי וקישוטים מנצנצים לעץ, רק מחזקים את התחושה שהדי הזיכרון האלה הם כנראה תמונות שגנבתי מסרטים.

(המשך…)

הפיינל פור ב-2009 בברלין

אי-שם בחודש אוקטובר הפגנתי תבוסתנות לא אופיינית ושיערתי, שחור על גבי בלוג, שסיכויי ההעפלה של מכבי לפיינל פור 2010 בפריז נמוכים מתמיד. למזלי הטוב, לא הרשתי לפסימיות למנוע ממני לרכוש כרטיסים שנמכרו כבר אז במחיר השערורייתי של 300 יורו לשני הערבים (סה"כ 4 משחקים). מאז כמובן התרחשו כמה דברים שפיני גרשון מייחס לאלוהים ואני לאיום האיראני  – והופ: הסיכויים טובים מתמיד וההיסטריה בעיצומה.

(המשך…)

נשף ההצגה של פריז. רגע לפני הכניסה לואלס (מתוך: seaofshoes)

זה זמן להניח בצד את התובנות הסוציולוגיות וביקורת התרבות. בסוף השבוע נערך בפריז האירוע הכי חשוב למי שעבורן "גוסיפ גירל" היא סוג של דוקומנטרי: נשף ההצגה בחברה של מלון ה-Crillon.

פרנצ'סקה איסטווד נערכת (מתוך: anorak.co.uk)

(המשך…)

la pied d'eiffel

אני מת על האייפל. אוסף הקורות והמסמרים הענק הזה, שהוקם פשוט כי אפשר, הוא אחד האתרים האהובים עלי בעיר. האייפל, שציין ב-מאי 120 שנות עמידה גאה, סובל מגורל דומה לאחרים שתמיד נמצאים שם בשבילנו באופן מובן מאליו: בקרב טיילנים וותיקים וחדשים כאחד, הוא נתפס כאתר מעט טרחני, שחוק ומיותר. ממש השבוע גיליתי, למשל, שחברים טובים שלנו שגרים בעיר עוד מתקופת שיראק מעולם לא טיפסו עליו.

(המשך…)

איצטדיון האמירויות של פריס סן ז'רמן - פארק דה פרנס

ביקור משמח של חברים בעיר זימן לי כרטיסים למופת למשחק הכדורגל של פריס סן ז'רמן וננסי. לו הייתי יודע שמדובר בחוויה כל-כך מוצלחת אולי הייתי מתחיל להגיע גם לבלומפילד. בכל מקרה, החוויה מאוד שונה מזכרונות הביקור בקופסא של נעורי או באיצטדיון רמת-גן.

(המשך…)

הפיינל פור ב-2009 בברלין. שאראס ואני היינו שם

זה אומנם היה אמור להתקיים בלונדון. אבל לבירה האנגלית היה צפוף ועמוס עם כל ענייני האולימפיאדה המתקרבים ובכלל כדורסל לא כל כך מעניין אותם. אז פריז זכתה מן ההפקר ואצטדיון ברסי הזכור לטוב יארח את הפיינל פור של היורוליג השנה ב-7 וב-9 למאי. כמקובל באירועים האלה, מפיצים מעט כרטיסים כמה חודשים לפני במחירים מופקעים ואז אחרי שמגלים מי עלה מפיצים כרטיסים לאוהדים במחירים עוד יותר מופקעים. למי שהשילוב של כדורסל טוב, הפקה משובחת (כך היה לפחות בשנה שעברה בברלין) ופריז אביבית עושים את זה, אפשר ומומלץ לקנות כרטיסים כבר עכשיו.

(המשך…)

שני ויוחאי (או יוחאי וחלקים נבחרים של שני). המהגרים הצעירים

בדיוק כשארזתי במזוודה את "ימי א' של בורגני פריזאי" מאת גי דה מופסאן, יחד עם עוד עשרה ספרים לנו ועוד קצת יותר מזה לילדות (כן, אנחנו סוחבים איתנו מזוודה מיוחדת רק לספרים שנקנה בישראל), כתבה לי שני קידרמן, שהיא ובן זוגה, יוחאי בר סיני, לא רק הגיעו לפריז לשנה, אלא גם החליטו לפרסם את יומן המסע האישי שלהם: "הרפתקאותיו של בורגני פריזאי".

(המשך…)

תמיד הכי חשוך לפני? הלוואי אמן

על הרצח הנתעב של ניר כץ וליז טרבושי  זכרונם לברכה, על פציעתם של רבים אחרים ועל הניסיון הנואל לרצח של הדמוקרטיה, של זכויות אדם, של אופטימיות ותקווה שרבים וטובים זקוקים להם ורבים וטובים מאוד נלחמים עליהן ללא חת כבר שנים רבות.

אין לי המון מילים כרגע, כלומר יש לי אלפים, כמה מאות מתוכם יתפרסמו מחר בטור שלי במוסף 24 של ידיעות. מציעה לקרוא וגם להגיב לאייל גרוס כאן, ואת הנוסח המלא והאישי עוד יותר, כאן.

צבי טריגר כותב על נחמני 28 שלו.

רוני גלבפיש מציעה מה כל אחד יכול לעשות בעולמו שלו.

כנרת