כל המאמרים בנושא "המסעדות השוות"

Khun Akorn / לו היית קצת יותר השכונתית שלי

יום רביעי, 13 ביולי, 2016

 

Khun Akorn היא אחת המסעדות שאני חוזרת אליהן בכל ביקור וביקור ובכל זאת מעולם לא המלצתי עליהן.
לא, אני לא מתקמצנת על המלצות. פשוט המסעדה הזאת נמצאת באחד הרחובות שיוצאים מכיכר נסיון, שעל אף שקל מאוד להגיע אליה, והיא מרכזית, אין באזור עצמו שום דבר לכתוב עליו הביתה.
כלומר יש המון, אבל לא שום דבר שהעין שוזפת במבט חטוף. זה איזור מגורים של אמצע הדרך, זה לא סן ז׳רמן ולא המארה, אלא מפגש רחב ידיים בין הרובע ה-12, ה-11 וה-20. קרטייה פופולר, מה שנקרא, כלומר שכונות עממיות, בורגניות למדי. ושם, בכיכר שלידה גרתי, נמצאת מסעדה תאילנדית מצוינת.

(more…)

הם לא נחמדים (אבל מעולים, הבני זונות): Le Comptoir du Relais

יום שבת, 15 באוגוסט, 2015

 

תצ"א. Le Comptoir du Relais

עכשיו, כשמכונת הכביסה, הראשונה בסדרה, כבר מהמהמת בקצה המסדרון וגשם שוטף יורד בחוץ כבר שעות, אפשר כבר להסתכל במיני רטרוספקטיבה על המסע הזה לעיר. עוד מעט, אחרי שנמיין ונארוז ואנקה ניסע מכאן, נביט בצער ובערגה על העיר הזאת ששוב מתרחקת מאיתנו ואין לדעת מתי עוד נשוב אליה (בלילה, לשאון הגשם העיקש, חלמתי שאני מקבלת במתנה שני כרטיסי טיסה שמתוארכים לפברואר. ללונדון).

יש לי המון מחשבות על העיר הזאת ועל השינויים הקטנים והעדינים שהיא עברה מאז הפעם האחרונה שביקרנו בה, מאז מתקפת הטרור של ינואר האחרון; בלי שום סדר היררכי – האנשים נחמדים יותר, משהו בהם התגמש והתרכך, ראיתי כבר ארבע נשים מניקות  בחוצות העיר (שזה יותר ממה שראיתי בכל שנות שהותנו כאן), המון אנשים עברו לעשן את הסיגריות האלקטרוניות המשונות האלה וראיתי גם הרבה יותר זונות.

(more…)

החזרה (פלוס קפה Delmas)

יום רביעי, 29 ביולי, 2015

 

עולם חדש, עולם ישן. העיתונים המונחים מול דלתו של הגרדיין בבניין

לקח לי נצח למצוא דירה להחלפה. הלא יהודיים, שעד כה השתוקקו לגלות את ישראל ולחגוג את תל אביב, השנה, אחרי צוק איתן, כבר שינו כיוון למדינות מתפתחות אחרות, ולא מיהרו להשיב להודעותיי שפיזרתי בשפע. עד שאשה אחת, מבית חלומי בדרום צרפת, גאלה אותי מייסוריי וכתבה לי, זמן קצר אחרי היוודע תוצאות הבחירות: "שלושים שנה אני רוצה להגיע לישראל, השנה, אחרי שבחרתם שוב בביבי, אני פשוט לא יכולה לעשות את זה".

וגם בקרב היהודים התברר שהשלוש קומות בלי מעלית שלי הן להיט הולך וקטן, וגם המשפחות שלהם הולכות וגדלות, או שהילדים שלהם גם כן, ומתבגרים לא יכולים לישון במיטת הקומתיים של הילדות שלי. נדמה היה שהשיטה שלי, נסיעה באמצעות חילופי בתים, שפיתחתי שנים, שהתמקצעתי בה, שהפכתי להיות מטיפה נלהבת לה – קורסת.

עד שבסוף הגיעה פ., והציעה לנו דירה ענקית מול הפנתיאון. עד הרגע שבו נכנסנו לדירה לא הייתי משוכנעת שאכן זה אפשרי, והנה, אכן. פנתיאון משתפץ לנגד עינינו ואפילו קצה האייפל מנצנץ לנו פעם בשעה עגולה.

(more…)

מה אוכלים היום / פריז, אפריל 2012

יום שישי, 27 באפריל, 2012

 

אפור עמוק וצער על מוגבלות היכולת הצילומית

אז אני כאן כבר כמעט יומיים ועוד לא נגעתי בקרואסון. או באקלר שוקולד. אקלר שוקולד גם לא בטוח שאטעם, אקלר זה משהו שעושים עם הילדות. ואיכשהו לא דחוף לי. כלומר אולי עכשיו כשאני כותבת על זה קצת כן.

(more…)

מלב המאפליה: The Hidden Kitchen / רינת צל סלע (ויש עדכון מעניין בסוף)

יום שלישי, 14 בפברואר, 2012
אם מתחשק לך לפעמים. דלת הבניין של המטבח הנחבא. צילום: רינת צל סלע

אם מתחשק לך לפעמים, לפתוח לרגע את דלת הקסמים. צילום: רינת צל סלע

הביקור ב-Hidden Kitchen היה אחד (ממיליוני) הדברים שלא הספקתי לעשות בשהותנו בפריז, למרות שלל ביקורות מצוינות ומסקרנות שקראתי על חוויית הארוחה שם. רשות הדיבור לרינת צל סלע, שהספיקה, ועוד איך.

– – –
יום הולדת, חגיגה.
דב מארגן הכל.
הילדים הולכים עם חברה לאסוף שלל ממתקים לכבוד הלואין, ואחר כך נשארים לישון אצלה. אנחנו מתלבשים יפה, מעילי צמר, צעיפים ויוצאים. לאן? מסעדה, אחר כך אולי סרט, אומר דב. בילוי יום הולדת. אחלה, מתאים לי.

אוטו לפאתי פריז, משם מטרו למרכז. קצת הולכים, מגיעים לכתובת האמורה.
מסעדה? כאן? לא רואה כלום. אבל הנה פסל יפה של מולייר. מצלמת אותו בשביל בתי, לתת פנים לבחור ההוא שהוזכר בשיעור היסטוריה כאחד מאמני החצר של לואי ה-14.

ובכל זאת, מה עם המסעדה?

(more…)

שמחת רבים תרבה חכמה / La Régalade Saint-Honoré

יום שישי, 25 בפברואר, 2011
La Reglade. שמחה וריחות טובים

La Régalade Saint-Honoré. שמחה וריחות טובים

ובחזרה לטיול ההוא בפריז. ארבעה ימים, כל כך הרבה ציפיות, כל כך הרבה טעמים.

כבר חזרתי ואמרתי ואמרתי וחזרתי וזה לא משהו שאפשר לחזור עליו יותר מדי פעמים: הדבר הכי חשוב בטיול משפחתי לפריז, זה שאסור לשכוח לארוז או להכין מראש, זה שאסור לוותר עליו בכל מחיר, הוא, כלומר ברוב המקרים היא, השמרטפית. במקרה שלנו, זאת היתה גם פגישה משמחת, והשארנו את שלושתן, שתי קטנותינו וזאת שהשגיחה עליהן לא מעט, לקפוץ על המיטות בבית המלון, בעוד אנחנו שמנו פעמינו אל La Régalade Saint-Honoré, אחת המסעדות החדשות, שכבר זכו לשלל עיטורים וביקורות נלהבות.

(more…)

בשביל להגדיל את סיכויי הזכייה, מומלץ למלא טופס # טוטו

יום רביעי, 22 בדצמבר, 2010
ציפיה בדום מתוח. טוטו

ציפיה בדום מתוח. טוטו

להחליף לבגדים חגיגיים באמצע היום. להזמין שולחן. לסיים מה שאפשר, לדחות את כל השאר לאחר כך. לקחת מונית. לחכות לו בשמש. לפגוש אותו.

יש לנו הרבה מסעדות להשלים, אחד היתרונות של העדרות ארוכה מתל אביב, אבל כששאלתי אותו לאן, הוא אמר: אוטומטית, מתחשק לי להגיד טוטו. אז טוטו.

טוטו היא סתירה מובנית: זאת המסעדה הכי מעצבנת עם האוכל הכי מענג. יש בה תכונה של המזנון של בית המשפט הסמוך, אם רק פרקליטים חזקים ונאשמים עשירים היו אוכלים במזנון של בית המשפט. אפשר מדי פעם גם לראות שם עורכי דין גוררים את הטרולי השחורה של המסמכים, ולשער שהנה, במו ידיהם הם נועצים כרגע אבני חצץ נוספות בגלגלי רכבת העמק האיטית ממילא של מערכת המשפט הישראלי. זה תפקידם, כנראה. המלצריות בטוטו הן לעתים קרובות יפות מדי וכמעט אף פעם לא נעימות מספיק. פעם, בשולחן לידינו, ישבה אישה שהיתה כל כך יפה ומסקרנת, שבילינו את כל הארוחה בלנחש האם היא בתו או אשתו הצעירה מאוד של אחד משני הגברים המבוגרים שאיתם ישבה, או שהיא בעצם בת גילו כמעט, ואז היא גם נראית מדהים לגילה.

הפעם, כשנכנסנו, ראינו שם שרה לשעבר, ראש עיר בפועל שנמצא תחת חקירה, פרקליט בכיר שהכיר את חומות הכלא משני צידיהן, ועיתונאי אחד לשעבר, שלפי שהחליף את השולחן הקבוע בקפה תמר במקום טוב בטוטו, למדתי שהפך ליחצ"ן. אותי, לעומת זאת, הושיבו הכי קרוב שהגעתי אי פעם לתיק קלי של הרמס.

(more…)

שיטת האסימונים: Café des Musées, Lenôtre

יום שבת, 6 במרץ, 2010

מקרון של לנוטרה.

נתחיל מהסוף. מקרון מוזהב של Lenôtre

תמרצתי את עצמי: אם אסיים לארוז בזמן, תהיה לנו שעה לפני איסוף הילדות מהגנים ולפני טיסת הערב המאוחרת. מתברר ששיטת האסימונים עובדת עלי יופי, אם רק תחליפו אסימונים במקרונים.

ארזתי הכל, בעצמי, אף אחד לא נתן לי שום דבר להעביר, וכן, אני יודעת למה אתם שואלים.

(more…)

בשבחי הנון שאלאנס: שתי המלצות, הסתייגות וקולנוע אחד

יום חמישי, 3 בדצמבר, 2009

שיאו, המעצב הגרפי שעבר להכנת תה בעקבות אשתו השפית. יאמ'צ'ה

שיאו, המעצב הגרפי שעבר להכנת תה בעקבות אשתו השפית. יאמ'צ'ה

כשהחלטנו לנסוע לסוף שבוע זוגי באחת הערים האהובות עלינו ביותר, כל מה שהיינו צריכים זה בעצם לייצא את הבנות למבוגרים אחראים בתשלום. וכך זכינו בסוף שבוע פריזאי ארוך, נטול ילדות ונטול משימות (אם נתעלם מאחת גדולה בתחילתו ואחת גדולה בסופו. כן, נתעלם). זה היתה הזדמנות טובה לגשת לרשימת ההמלצות שלנו ולראות מה מתוכה אנחנו מתכוונים סוף סוף ליישם.

(more…)

מלון 3 כוכבים

יום חמישי, 12 בנובמבר, 2009
כפיות תות ומקרוני קרמל

כפיות תות ומקרוני קרמל

חגיגות יום ההולדת של הפריזאית בכבודה ובעצמה דווקא תפסו אותנו מוכנים. קפה של בוקר במרסי, הסתובבות קלה במארה, ביקור ביום האחרון של התערוכה של גילברט וג'ורג', עוד כמה גלריות והתיצבות לארוחת הצהרים במלון לה בריסטול. המסעדה במלון עוטרה בכוכב מישלן שלישי במדריך החדש שפורסם במרץ 2009 ומציעה עסקית צהריים בתעריף שפוי למחצה*. חוץ מזה וסתם שתדעו, מיתון או לא מיתון, עדיין קשה למצוא כאן מקום לצהריים במסעדות 3 כוכבי מישלן בהתראה של פחות משבוע.

(more…)