במבי לחג או עגל הזהב. געגועים עם אורות מנצנצים

אין כמו תקופת החגים להתענג בה על געגועים: געגועים לעץ אשוח ענק מול כנסיית נוטרדם, געגועים לחלונות המקושטים של גלרי לפאייט, געגועים לעבר שמעולם לא היה לנו, געגועים לעיר שהיתה שלנו ואיננה עוד.

במקום תלושים לחג, במקום מארז של קומקום חשמלי וצנצנת קפה נמס, במקום אייפד (גם אם הייתם מעדיפים, עמכם הסליחה), קבלו ערימה של געגועים. אבל מנומקים. ומפורטים. ובטכניקולור.

חברי הכבוד של "פריזאית" (הכבוד, כמובן, כולו שלי), הסכימו להגיש, כל אחד בתורו, את הגעגוע הפרטי שלו לעיר שהיתה פעם שלו, יחד עם רשימת המקומות אליהם הוא מוכרח לחזור רגע אחרי החתמת הדרכון. ניו יורק, לונדון, ציריך, שטוקהולם, אמסטרדם, פריז, כמובן, וגם תל אביב – כל אחת מהן היא האקסית המיתולוגית של מישהו, והוא יספר לכם למה בדיוק הוא מתגעגע בה.

עד כה, אביגיל בורשטיין מתגעגעת לשלושת הרחובות שלה בפריז, סהר שלו לבועה הניו יורקית הפרטית שלו, עדי פורת לעוגות של שטוקהולם, הדס שיינפלד לרכבות של לונדון, תמר מושינסקי לאיש שמוכר לימונענע בשוק הכרמל, שרית הכט לגעיות הפרה המפתיעות של ציריך, אייל דה ליאו לאור האמסטרדמי, ורדית גרוס להתאהבות בניו יורק, ואייל גרוס למסיבות התה של בוסטון.

אתם מוזמנים להדליק את האח, למזוג לעצמכם משהו טעים, ולפתוח מתנה-מתנה, געגוע-געגוע, משאלה-משאלה. מותר לקרוע את העטיפה, מותר לגזור וכדאי לשמור, וכל יום תהיה אחת חדשה.

(המשך…)

חילופי בתים / הריאליסט, שבוע 25 / אסף חנוכה

סוף סוף מישהו הצליח לסתום לי את הפה.

(המשך…)

עצי אשוח מנסים שלא למות מקור צילומים: אורלי מזור-יובל

פריז, יום ראשון, 20 בדצמבר, שבע בבוקר. חושך מוחלט. קור כלבים. בעלת הבית תפתח לנו רק בשמונה.

(המשך…)

שומרי האגם, פארק פלוראל * צילום: עידו למפרט

בתחילת אוקטובר הזדמנתי שוב לפאריז הפעם ליום עיון עם חברת HBO במלון ז'ורז' החמישי מרשת פור סיזנס. על המלון עצמו אין טעם להרחיב. אם אתה לא שייחי סעודי, אוליגרך, או נערת ליווי שמבקרת את שני הראשונים, אין ממש טעם לברר את מחירי הלינה. תוכל כמוני לבהות בסחלבים התלויים באוויר בלובי ולשנן את הקפיטל של מרקס.

(המשך…)

טואלטיקה. גלילים בחנות בקרוסל שמתחת ללובר // צילומים: שיר שינקמן

"יומני היקר.
הבוקר קמתי, התרחצתי, התלבשתי, ירדתי לבולאנז'רי שלי וקניתי כהרגלי טרואה באגט, קאטרה קרואסון שוקולד ודה קרואסון Aux Amandes. אחר כך ירדנו למטרו שלנו, חלפנו במהירות על פני תיירים שהתעכבו ליד תרשים הקו, ונסענו לפיקניק בגני לוקסמבורג.
בשובנו, קפצתי לסופרמרקט השכונתי, לקנות כמה מצרכים הביתה. הקופאית חייכה אלי כאל מכר ותיק, וכך גם בעל המסעדה ההודית שליד הבית שלנו.
ככה זה, אחרי שחיים כל כך הרבה זמן במקום אחד, הכל נראה ביתי וטבעי, ואנחנו נמצאים כאן בפריז כבר כמה זמן? כבר שישה ימים!"

(המשך…)

פריז ידועה באהבתה לאמנים שבמולדתם גורלם, לעתים, היה אכזר יותר. הגאווה המקומית בחוש הטעם נמשכת כיום, ואף יצרה מדבקת "אני אוהב וויניל", המחולקת במספר רב של חנויות התקליטים בעיר.
רשימת המלצות זו מורכבת מחנויות עצמאיות בלבד, הפועלות בצילן של רשתות FNAC ו-Virgin. רובן אינן ממוקמות באזורי תיירות, ומכוונות בהתאם, בעיקר, לטעמם של תושבי האזור. מלבד ההיצע הייחודי, רצוי לבקרן גם בזכות ההזמנות למסיבות ואירועים שונים המפוזרות ביניהן.

(המשך…)

מן הפח. צילום: תמר מושינסקי

"נעים מאוד, אני תמר ואני מצלמת את פריז."

(המשך…)

- יזהר כהן, מאייר לעיתונים בישראל, צרפת, אנגליה וארצות הברית. חי בפריז. כרגע. מדבר מיליון שפות; בימים אלה עושה את צעדיו הראשונים בסינית. לכל הטורים של יזהר ב"פריזאית".

גרגויל נוטרדמי, רציני במיוחד

בשבוע שעבר מצאנו את עצמנו שוב בפריז. יחסית לאחד שהוא ממש לא פרנקופיל אני מוצא את עצמי אין ספור פעמים בעיר הזו, הפעם לארבעה ימים בלבד, זמן מספיק לשוטטות נינוחה ברחובות מוכרים לצד גילוי של פינות חדשות, וכאלה תמיד יש.
נפלנו על סוף שבוע, שחג השבועות, הפנטקוסט הנוצרי מגיע מייד אחריו. זוגתי חזתה מראות אימה: כל חנויות פריז סגורות, הרחובות נטושים ומסעדות העיר מגישות מנות מחוממות באריזות קרטון. אבל, כמו שחשבון הבנק שלנו מיהר לגלות, הרחובות לא היו נטושים, החנויות פתוחות מידי ובמסעדות הברווזים המסכנים ממשיכים להיות מוגשים עם קרוביהם ממשפחת העופות, הבקר, הדגים, הזוחלים וכל השאר.

(המשך…)

Poser un Lapin. דווקא חמוד

הצרפתית דומה במידה רבה ליידיש – שתי השפות נטועות עמוק בנוף כפרי ובעיירות קטנות שבהם התפתחה שפה ציורית ועשירה. פריז, בירתה של מדינה אגררית, היא כור היתוך לאזורים שונים ברחבי ה-hexagone, הוא המשושה, צרפת כפי שהיא מכונה על שם צורתה במפה. עולם סלנג וביטויים עשיר ומגוון היגר לכור ההיתוך הזה. לפניכם רשימה חלקית מאוד.

(המשך…)