כל המאמרים בנושא "כתיבה"

מילת ההתלהבות: יומיומי

יום שלישי, 8 בספטמבר, 2015

 

יומיומי; מיו מיו; מילה אינסופית, מושלמת, מתפתלת וזורמת. אקג

 

ובאור

 

"לא", היא אומרת לי לא שמשמעותו איננה 'לא', "אני פשוט קרועה מזה שאת מפשירה עכשיו שרימפסים לארוחת ערב. כמה יומיומי מצידך".

דיברנו בטלפון, ואני קיפדתי את זנבותיהם של שרימפסים מופשרים, תוך שאני מחשבת את היתפסותה העתידית הוודאית של הכתף שלי, מגלה לה ששרימפסים קפואים קונים בחמישים שקלים לשקית שמספיקה לכמה ארוחות ערב, פלוס חמאה ואורז ולימון (ואם אפשר גם כוסברה), ומנמקת למה "יומיומי" היא מילת ההתלהבות שלי. מולטיטאסקינג.

(more…)

מחבב/אוהב/מעריך/מעריץ: הדס מזרחי על סמי ברדוגו

יום ראשון, 28 ביולי, 2013

 

סמי ברדוגו מחמיא

כשהייתי בת תשע-עשרה, לא ידעתי מה לקרוא. חיפשתי את היפה, אפילו עשיתי רשימה ובה ספרים חשובים שאקרא בעתיד לפי ההמלצות של החבר הטלפוני מפתח תקווה, ולפי הביקורות בעיתון. נורא רציתי ולא ידעתי איך למצוא. במקומות של הספרים, בספריות ובשבוע הספר, היו הררי ספרים, מי יוציא לי משם ספר נפלא אחד? הלכתי לאיבוד.

עד שקראתי כתבה בעיתון, כתבה קצרה של עמוד וחצי על סופר חדש. לא הופיעה שם תמונתו, אבל היתה לו דמות חזקה אצלי בראש. הספר שלו היה סוד מפני אמא שלו, והוא בא ממקום קטן, הוא היה דחוי, נידח ומודח, והיה איש עצוב, איש שקשה לו לדבר, איש שגאה בספר שלו. היתה בו תשוקה לכתיבה, לספרים, הוא בילה הרבה בספרייה  ושם צמחה בו התשוקה, ומצא נחמה בתוך כל העולם הזה, כן, והוא ישב על גבי ארגזים ובהה גאה בספרו בחלון הראווה. כל כך הזדהיתי עם הבחור המודח והסתקרנתי. סיפרתי עליו לחבר הטלפוני. החבר הטלפוני אמר שהוא בררן בקניית ספרים ושכדאי לקנות רק ספרים שיודעים מראש שהם ממש טובים. איזה מזל: בכל זאת קניתי את הספר של הבחור מהעיתון, "ילדה שחורה". זה היה גילוי שכולו שלי. (more…)

מחבב/אוהב/מעריך/מעריץ: מאיר גולדברג על קורין אלאל

יום שישי, 26 ביולי, 2013

הייתי בן עשרים וחייל, טנקיסט בגלות בבסיס נידח של חיל החימוש, אחרי שנזרקתי באותו סופשבוע גם מקורס מפקדי טנקים וגם ע"י החברה הראשונה שלי. בבסיס החימוש, לפחות בהתחלה, לא דיברתי עם אף אחד. היו לי שניים-שלושה ספרים, מחברת שירים וטרנזיסטור. זה קרה אי אז, ב- 1979. לילה אחד, כשהקשבתי לגלי צה"ל, שמעתי שיר חדש – "כסני בשמיכה אינדיאנית" מתוך המחזמר "שפנים בחלל". שרה אותו זמרת אלמונית דאז עם קול מיוחד במינו. דוקר, מרדני, אחר. חשבתי לעצמי שהיא מיוחדת כמו השירים שאני כותב, והקפדתי לזכור את שמה (מאז אני גם טוב בזכירת שמות). זאת היתה כנראה הפעם הראשונה שחלמתי לפגוש מישהו שאני מעריך. אז חלמתי.

(more…)

מחבב/אוהב/מעריך/מעריץ: ליאת אלקיים על קתרין הריסון

יום חמישי, 25 ביולי, 2013

זה היה פסטיבל הסופרים הבינלאומי ראשון שלנו. ולהפתעתנו הגמורה – ובניגוד לכל תחשיבינו הקודרים, הצבועים באוקר השרוף של החרדה החברתית – היה ממש כיף.

עמדנו על מרפסת רחבת ידיים, נברשות נייר צבעוניות מתנדנדות ברוח ירושלמית קרירה, כוס קאווה ביד. מימין, הבוס, בחולצת תכלת גברית קריספית, משמאל, על עקבים דקיקים ואדומים, הסגנית הראשונה, זאת השפויה יותר והיפה יותר. זאת שדווקא זכרה להביא ליפסטיק "אדום לונה" של שאנל שאותו חלקנו אותו שעה לפני כן, מצחקקות בשירותים של העיתון. עדיין עפות על האדרנלין של סגירת גיליון ספרים של אותו השבוע.

(more…)

השמלה / ענת לוין

יום שישי, 14 ביוני, 2013

דליה רביקוביץ. כרטיס ביקור

רויטל אמרה שסיפרה לה עליי. "אמרתי לה שגם את כותבת שירים. שאת ראש מועדון המעריצים". "מה זאת אומרת, גם, יא מצחיקה? איך אפשר בכלל להשוות ביני לבינה. היא בונה גופים אמיתיים שקמים לדהור מקצה הדף ועד סופו כמו סוסים, איילות, כבשים ירוקות. היא, כמו משוררות אמיתיות, מחוללת ניסים". "ומה את עושה?", "אני סתם מחברת מילים אחת לשנייה, מקווה שהדבק יחזיק".

היא אמרה "לא הבנתי כלום", ועוד אמרה, "זה כל האנשים שכותבים שירים הם ככה משונים?". "כן". וצחקנו, כלומר הייתה בינינו לרגע קרבה כזאת פרטית, יחד מתייקות את התיקים לפי סדר האלף-בית בארכיב הממשלתי. אחרי יומיים, אני הייתי בריש, רביד, רבינוביץ', רוזן, רויטל נכנסה ואמרה, "דליה רוצה שתבואי", "דליה דליה?", "הקוסמת שלך, נו, הרביקוביץ'". היא קראה לה בשמה הפרטי. ואז בשם משפחתה. "קבעתי איתה ביום שישי אחרי העבודה, היא תחכה לך, תבואי פונקט בשעה שלוש".

(more…)

קרמבו / איריס אליה כהן

יום חמישי, 13 ביוני, 2013

 

CremeBeau. סקיצה

היא רכונה אל שולחנה, מעלעלת בספר עב כרס שמונח עליו, נועצת פיסת נייר אל שדרתו ודוחקת אותו הצידה. שלום, מבטה מרפרף, נח עלי, על בטי, העוזרת שלה, שמנהלת מלחמת התשה מול מעריציה הרבים של הסופרת הדגולה. הדלת נסגרת מעבר לגבי. שבע דקות עומדות לרשותי, והן מתחילות להתפורר לי בגרון. הלשון שלי מחליקה פנימה, הלב מנער את הנשימות החוצה ובדרך נדבקים אליהן גרגירי אבק. תודה כל כך שהסכמת לפגוש אותי, תודה, רציתי, כלומר  – כדאי שתשבי קודם, היא אומרת וקמה ממקומה.

(more…)

מחבב/אוהב/מעריך/מעריץ: עמרי הרצוג על ג'מייקה קינקייד

יום רביעי, 12 ביוני, 2013

 

שלוש שנים הייתי מאוהב בג'מייקה קינקייד. הייתי מאוהב בה מטעמים אנוכיים לחלוטין, שהם מטבעה של אהבה אינפנטילית, יוקדת ורוגשת: הנובלה שיצאה בעברית, "לוסי", שינתה את חיי. כך בפשטות: היא שינתה את האופן שבו אני קורא וכותב, היא הסבירה לי בעריצות את חסרונותיי ופגמיי, והותירה אותי לקושש את השברים. וכמו מאהב נבגד, חידשתי את חיזוריי בעוצמה אובססיבית, מזוכיסטית: קראתי את כל מה שכתבה – שירים, מסות, ספרי גננות ופרוזה; התבוננתי בתמונותיה ברשת. כתבתי עליה, לימדתי אותה, דיברתי אותה. מי שלא היה שותף לאהבתי, נודה במחי יד.

ידעתי שהיא יפהפיה. ידעתי את זה מתוך הכתיבה שלה, משום שאנשים יפים (מבחוץ, איפה שזה נחשב), כותבים אחרת, ויופיים בוטח בין השורות. והיו לי פנטזיות: אולי תגיע לארץ, ואזמין אותה לארוחת ערב, ואולי נדבר אל תוך הלילה ונמצא זו בזה נפש תאומה. אולי.

(more…)

מחבב/אוהב/מעריך/מעריץ: יערה שחורי על מרגרט אטווד

יום שלישי, 11 ביוני, 2013

"עין החתול", עותק מוער. כל תיקוני ההגהה ההכרחיים

את הספר הראשון של מרגרט אטווד שקראתי, קניתי בשנה הראשונה שלי כתלמידה בחוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב. היות והחוג כבר אינו קיים ואפילו החנות האוניברסיטאית ההיא כבר החליפה שמות ובעלים, אני מבינה שהזמן לא עמד מלכת. קניתי אותו באחר צהריים גלמוד למדי. הרחמים העצמיים שטפו אותי והשמיים רבצו אפורים ונמוכים מעל האוניברסיטה. חיים אקדמיים מזהירים, במקום בו זורם נהר וקיסוס מטפס על קירות האקדמיה לא נראו בהישג יד. אבל הספרים הצילו אותי. זאת הייתה קנייה פזרנית. מתוך גחמה קניתי שני ספרים במחיר מלא. לא בחנות יד שנייה, לא מערימת המוזלים, לא שאולים מהספרייה, לא במבצע, על אף שהימים היו הרבה לפני ימי אימת המבצעים. ככה. קניתי את "האישה האכילה" של מרגרט אטווד ואת אחד ההמשכים של האסופית. הייתי זקוקה לנחמה שבמלים. "בית החלומות של אן" התגלה כרומן דידקטי משמים וצר אופקים. לא היה בו דבר מהקסם החריף של הילדות. הסופרת הקנדית השנייה כבר הייתה מועילה הרבה יותר. "האישה האכילה" שאספתי לחיקי, אולי בגלל שמו ואולי בגלל הציור של לוסיאן פרויד על הכריכה, התגלה חותך וממשי כמו סכין. הוא היה שווה כל שקל ואני התאהבתי במרגרט אטווד שכתבה אותו כשהייתה בת עשרים וארבע, על גבי מחברות בחינה שגנבה מהאוניברסיטה. היא הייתה כשלוש שנים מבוגרת ממה שהייתי אז. תמיד חישבתי את גילי לעומת גיל היוצרים שקראתי. רווח לי. הזמן עמד לי. עוד אוכל להספיק, חשבתי, על אף שאת החלום העיקש להיות סופרת זנחתי אז באופן מוצהר.

(more…)

מחבב/אוהב/מעריך/מעריץ: מירי דוידוביץ על דליה רביקוביץ'

יום שני, 10 ביוני, 2013

 

הגעתי לבית של דליה רביקוביץ במסגרת פרוייקט צילום משוררות שעשיתי עם קום איל פו בשנת 1995.
כמו שקורה לעיתים מאוד קרובות בצילום, העבודה שלי מאפשרת להכנס באופן מאוד אינטימי ופתאומי, ללא הכנות, לתוך החיים של אדם זר לחלוטין. וכך, מצאתי את עצמי בדירה קטנה, במטבח של דליה רביקוביץ המשוררת, אפשר לומר הדגולה, ברחוב יהואש, צהריים אחד באמצע השבוע. סצינה בורגנית תל אביבית.
(more…)

על מפגש אמיתי ועל מה סלח לי דוד גרוסמן / אורית גידלי

יום ראשון, 9 ביוני, 2013

טוב. אז את דוד גרוסמן אני מעריצה.

וזה מוזר, כי תמיד למרות פוסטרי האמצע ההורסים של מעריב לנוער, איכשהו לא קרה לי הלהעריץ. כמובן שיש יוצרים שהייתי מוכנה ואני עדיין מוכנה לעשות הכל כדי לפגוש אותם לקפה ולבהות לתוך עיניהם אגב כך שאין לי מה להגיד. אבל גם היוצרים האלו הם אנשים שצריכים לקבל את הנובל ואת האיג נובל בבת אחת ומה שמוצא חן בעיני אצלם זה שהם יודעים את זה. אלא שבמקרה של גרוסמן מגיע רק נובל. בלי סייגים.

(more…)