כל המאמרים בנושא "מסביב יהום הסער"

אהבה בימי חולרע / יזהר כהן // מסביב יהום הסער 8

יום שישי, 1 בינואר, 2016

אהבה בימי חולרע. איור: יזהר כהן

(more…)

איך שֵם? / נגה אלבלך // מסביב יהום הסער 7

יום חמישי, 31 בדצמבר, 2015
רואה בלב ים, מתוך העטיפה של "סילנד" איור: רעיה קרס

רואה בלב ים, מתוך העטיפה של "סילנד". איור: רעיה קרס

נתן בישל בסיר אורז עם אפונה וחימם בטוסטר עוף צלוי שנשאר מאתמול. הוא חתך כמה עגבניות ומלפפונים וסידר אותם על צלחת.
הבולגרי ישב אל שולחן האוכל, השער שלו רטוב מהמקלחת והוא לבוש בגדים נקיים של נתן. כבר זמן־מה ישב בשקט ובהה בנתן ובמטבח שלו.
“אתה אין אישה?" שאל הבולגרי.
“לא, אין," אמר נתן.
“לא צריך אישה?" שאל הבולגרי.
נתן צחק.
גם הבולגרי צחק. צחוקו מבויש.
“לך יש אישה בבולגריה?" נתן הניח על השולחן את צלחת הירקות והתיישב.
הבולגרי זקר שתי אצבעות מורות, הצמיד אותן רגע זו לזו ומיד הפריד אותן בתנועה שמדגימה פיצול, או במונחים של עולם הזוגיות: פרדה.

(more…)

לסכם את הטוב שבעולם / מאיר בר מימון // מסביב יהום הסער 6

יום רביעי, 30 בדצמבר, 2015
מטרו, נואל, ואורות זעירים לקראת השנה החדשה

מטרו, עץ בשלכת, אורות זעירים שמבשרים את השנה החדשה       צילומים: מאיר בר מימון

 

בפעם הראשונה מזה שנים, לא היה לי מה לומר. בעוד אני מסתובב ברחובות, מצלם את פריז אהובתי ואת כתובות הגרפיטי החדשות שמהללות אותה, אני קורא את כלי התקשורת הישראליים, המנתחים שוב ושוב את המצב עם אותה מערכת הפעלה מיושנת – האסלאם משתלט על אירופה!

ובצרפת? כולנו יודעים שזה דאע"ש, אבל אלה אזרחי צרפת והאיחוד האירופאי שביצעו את הפיגועים, לא "ערבים רעים" מבחוץ. איך חיים עם זה?

והצרפתים (עד כמה שאפשר לומר 'הצרפתים') אכן מנסים להבין את זה, ושואלים איך אפשר להכיל או האם בכלל להכיל את השוני המוסלמי. האם טעינו? האם האסלאם הוא רדיקלי או שמא הרדיקליות הפכה להיות מוסלמית? האם אנחנו אחראים לקיצוניות הזו? האם אנחנו פשוט מטרה שרירותית?

במשך כמה שבועות למדתי את המחבלים האלה: מי הם? איפה הם נולדו? למה הצטרפו לדאע"ש? אבל השאלות האלה מוצו במהרה והפכו לשאלה אחת בלבד – למה, מכל המקומות בפריז, דווקא המסעדה הקמבודית הקטנה חטפה את הפיגוע? מה יש שם שאין במסעדות של הרובע השישי? בגני לוקסמבורג? במארה? (more…)

עצומות לרווחה / יורם קופרמינץ // מסביב יהום הסער 5

יום שלישי, 29 בדצמבר, 2015

yk7

(more…)

אני מתקשרת לספר לחבר שאמא שלי גוססת / אורית גידלי // מסביב יהום הסער 4

יום ראשון, 27 בדצמבר, 2015
אילוסטרציית ארון חשמל. צילום: כ.ר

אילוסטרציית ארון חשמל. צילום: כ.ר

 

שָׁלֹש דִּירוֹת עָבַרְתִּי בְּשָׁלֹש שָׁנִים, זֶה עֲדַיִן עָדִיף בְּעֵינַי

עַל פְּנֵי לִקְנוֹת. לֹא בָּרוּר כַּמָּה הַמְּדִינָה הַזּוֹ תַּחְזִיק.

הַיְלָדִים, הָעֲבוֹדָה, אֵין מַסְפִּיק זְמַן, סְתָם,

דְּבָרִים נוֹרָאִים קוֹרִים בָּעוֹלָם.

הִתְקַשַּׁרְתִּי לִשְׁמֹעַ אוֹתְךָ.

מַה שְּׁלוֹמְךָ?

(more…)

הֱיֵה תמים / עמיר מרקסמר // מסביב יהום הסער 3

יום ראשון, 27 בדצמבר, 2015

IMG_20151118_195918-EFFECTS (Medium)

שדה תעופה בבריסל. המדרכות עצובות עצובות. צילומים, איורים וגרפים: עמיר מרקסמר

יש לציין שפחות מיממה לאחר מתקפת הטרור בפריז, הסבתי לארוחת צהריים רבת-משתתפים. השמיים בחוץ היו צהובים וישראלים מאוד, והסמול-טוק נסב סביב אירועי הלילה המחרידים. באתרי החדשות (הצצתי מתחת לשולחן) עלה ועלה מספר המתבוססים בדמם, זה בלתי נתפס, ועל השולחן המאורך הצטברו צלחות קטנות עם חצילים, כרוב, סלטים במלרע, ולבּנה. ופיתות. הרבה פיתות. מצחי מונח על השולחן, עיני נעוצות במסך הקטן המרצד (אנדרואיד גרסת איוֹב), שפתי ממלמלות "בטקלאן" ו"רובע 11, פאק", ולפתע יצתה בת קול קטנה מצידו השני של השולחן ואמרה: אולי הם יבינו עכשיו עם מי יש להם עסק, הצרפתים. ובכלל! באירופה! תמימים. אולי הם יחלימו עכשיו מהתמימות שלהם!

(more…)

יד מושטת / דן חיימוביץ // מסביב יהום הסער 2

יום שבת, 26 בדצמבר, 2015

Kineret-1.jpg-2 (Medium)

נסענו אל מעבר לים לעיר הגדולה, התפוח הגדול, להחליף אווירה. גם שם, מסביב יהום הסער, לאור היום ובמחשך. ואני, כמו שאני, לא מצליח שלא לראות, את הסער. קשה שלא. כי העיניים לא נחות, מחפשות, שואלות ותמיד-תמיד מוכנות לפקודה. אחרי שזוגתי עמדה בחלון והתאפרה יצאנו לפארק. שמש חמה טיגנה אשה בבגד ים ובחלון הראווה ישבו דוורים למנוחה. ילדה יפה רכנה על כתפו של אביה ואז ירדנו אל מתחת לאדמה. בקרון הרכבת ראיתי סיפור אהבה ותשוקה. אחר כך עלינו באור אחרון אל מדרכה חשוכה.

(more…)

על העיוורון / מסביב יהום הסער // פרויקט חג המולד 2015

יום שישי, 25 בדצמבר, 2015

 

we'll We?

we'll We?

 

נכון, חדשות רעות נפוצות במהירות, אבל כשז'אן לא סימנה וי בפייסבוק, לא ענתה לווטסאפ ולא לטלפון, דאגתי. לאט לאט כל החברים והמכרים שלי בפריז נתנו סימני חיים ורק ז'אן טרם.

כשסוף סוף ענתה לטלפון, היא נשמעה לי קלילה במיוחד. "אני לא יודעת מה קרה היום", אמרה בעליזות. "הרגע קמתי ואני רואה שהמון חברים שלי מכל העולם השאירו לי הודעות. מה העניינים?".

"אז את בסדר", אמרתי.

"כן, בסדר גמור, ירדתי לקנות לחם. מאוד שקט כאן היום. שניה, כל הזמן מתקשרים אלי, תיכף חוזרת אליך".

מעבר לעובדה מעוררת הקנאה שיש אנשים שקמים בבוקר ויורדים לקנות בגט לפני שהם בודקים את הטלפון, מהממת היתה ההבנה, שז'אן הלכה לישון בפריז אחת וקמה בפריז שותתת דם.

(more…)