קישוטי חג המולד, הפעם בזרים בוהקים

יפה לראות איך למסורות העתיקות יש תפקיד משמעותי. איך לא סתם כשהטמפרטורות יורדות אל מתחת לסף הסבל, איך כשהשמיים אפורים ושעות האור מעטות, דווקא אז פתאום נמלאים הרחובות באורות וסרטים וצבעים ונצנצים. שיטת המקל והגזר נוסח אירופה.

קר כאן. קר. היה לנו שבוע של טמפרטורות קרובות לאפס, לפחות מצדו העליון. גם בשלוש מעלות, זה נראה כאילו אפשרי להסתובב בחוץ, אתה מתחבא היטב בתוך מעילים, כפפות וכובעים, והצעיפים כאן נקשרים בכזאת תקיפות סביב הצווארים, עד האזניים והאף, כאילו זאת התחמושת הכי טובה נגד הקור, כאילו היו הצעיפים שן שום נגד הערפד המאיים ובא.

(המשך…)

Paris in a very light snow, 23 Nov 2008

מתברר שלא קל לתפוס פתיתי שלג נופלים, במיוחד אם הם דקיקים ומיד נמסים לא מצטברים. במיוחד אם נמנעים מלצאת למרפסת כי אחר כך ייקח המון זמן להשיב את החום לחדר.

אבל היום ירד כאן שלג. קצת, אבל שלג.

(כדי לראות ממנו קצת צריך ללחוץ על התמונה ולהתרכז באיזורים הכהים. הנקודות הלבנות – שלג. בחיי).

אי אפשר להחביא את הקרואסון. משקל בכניסה לגני לוקסמבורג

מטר ממקדונלד'ס, דלוויו ובסטיד אודאון, בכניסה הראשית לגני לוקסמבורג, ממתינים, אחד מכל צד, צמד השוטרים הקשוח ביותר בעיר, זה שגם חיוך וגמגום מתנצל בצרפתית מהתיכון לא ימיס. צמד משקלי הענק העתיקים, כוונתם לוודא שלא רק הפסלים יהיו יפהפיים והצמחים מוחלפים כל שבוע והיונים בשחור לבן פוטוגני; גם אתם, הבאים בשערי הגן, מתבקשים להיות לעילא ולעילא, לא לבייש את הפירמה.

בהצלחה.

ז'אן קפ דה וויל, ספרן מחונן

וזה ז'אן קפ דה וויל. חנות הספרים שלו, שנקראת פשוט "חנות ספרים", רק בצרפתית, היא האטרקציה ליודעי ח"ן בשכונה שלנו. הלכתי לדבר איתו קצת, למרות שהקשרים שלי ביחידת החילוץ הארצית התרופפו קמעה.

(המשך…)

נערת נייר פריזאית ברחוב במארה

גם הגרפיטי מאולף לאסתטיקת-שיא כשהוא מחליט להתמקם בלב פריז. והנה פתרון אולטימטיבי: ציור שאפשר להכין מבעוד מועד, לשייף ולייפות עד שיהיה טיפ טופ, ואז להדביק אותו באישון ליל חתרני על הקיר ולקוות שהוא ייראה כמו הדבר האמיתי.

הבחורה הזאת, שאני מחבבת במיוחד כי היא מזכירה לי את הציור של רמי מאירי, נעמדה לה בשמלת המיני הלבנה שלה, בכמה מקומות שונים במארה, ובלי ספק היתה הבחורה הכי עסיסית בטווח הראיה שלי, ביום שבו שמש אוקטובר טובת הלב, ממילא מפיקה מכולם את המיטב.

כיכר המדלן היא ממילא מקום לא רע לשטוף בו את העיניים במיטב המחלצות, עם חנויות של קנזו ו-BCBG ומה לא מסביב. נשים וגברים, מקומיים ותיירים, אוחזים שקיות נייר הדורות, מוטבעות בלוגואים כסופים או זהובים, כאילו רכשו בגט וגבינה בדרך הביתה מהעבודה.

הרבה אנשים מחכים לרמזור. Place de la Madeleine

במוצאי יום ראשון, דקה לפני סופו הבלתי נמנע של סוף השבוע, אפשר היה לראות קהל גדול ממתין בסבלנות לתורו לחצות את הכביש. הם השתלבו בקלות בסביבתם הטבעית, בחליפות טובות, משקפי שמש מצוינים, מטריות מהודרות עם ידיות עץ, חצאיות ומקטורנים גם לנשים, וכמובן שקיות של קניות פה ושם.

(המשך…)

Kouign Amann. Enchanté

מכיוון שאלג'יראי הוא כמעט השחור החדש כאן בפריז, ביטויים בערבית חודרים כאן לשפת היומיום (Je te kiffe, נניח, זה בדיוק מה שאתם חושבים), הנחתי שהמאפה המשתבלל הזה, המתוק והפריך והספוג חמאה וסוכר הוא השפעה של האוריינט, כמו של חנויות מאפים המוערכות כאן, יתר על המידה לטעמי, כמו La Bague de Kenza. גם השם שלו, קווין עמאן, Kouign Amann, חיזק את תחושת המזרח התיכון החדש*.

(המשך…)