כל המאמרים בנושא "פריז"

מלון, מוזיאון שימושי: Hôtel National Des Arts et Métiers / אייל דה ליאו

יום שני, 13 בנובמבר, 2017
לישון עם אנשים כמוני (או לפחות לשתות כוס יין לצידם). Hôtel National Des Arts et Métiers

לישון עם אנשים כמוך (או לפחות לשתות כוס יין לצידם). Hôtel National Des Arts et Métiers. צילומים: אייל דה ליאו

על התפר שבין הרובע השלישי והשני, ליד אחד המוזיאונים האהובים עלי מכל, נפתח בקול גדול ובאדוות אינסטגרם נרגשות Hôtel National Des Arts et Métiers. נאמר זאת כך, חשבון ההוצאות של "פריזאית", שלא לומר, רואה החשבון של "פריזאית" (הי, אריק!) לא מכירים בתענוגות שמיימיים כאלה. ומאידך, אייל דה ליאו, הגרסונייר ושליח "פריזאית" למקומות הלוהטים שעל הגלובוס, לא התאפק ושלח תמונות שצילם בסיור שערך במלון, ומהן – חשבון הוצאות או לא חשבון הוצאות – כבר אי אפשר היה להתעלם. רשות הצילום, הביקור, הסיקור והדיבור לאייל:

(more…)

מה הסוד שלך, כנרת? מלונות מומלצים בפריז

יום שבת, 4 בנובמבר, 2017
jan2011a 447 (Medium)
רבים שואלים אותי: מה הסוד שלך, כנרת?

הייתי רוצה להאמין שהם מתכוונים ל-Je ne sais quoi המפורסם שלי, אבל הוא, ככל הנראה, סודי עד כדי כך, שאף אחד לא באמת שואל אותי עליו.

לעומת זאת, רבים שואלים אותי, ברחוב, במייל, בווטסאפ, דרך עמוד הפייסבוק של "פריזאית", על איזה מלון בפריז אני יכולה להמליץ. אז נכון, אני מבקרת הרבה יותר במוזיאונים, מאפיות, מגדניות, מסעדות, חנויות, רחובות, כיכרות, שווקים, פינות נסתרות ודירות בפריז מאשר במלונות. אבל אם לוחצים אותי, אני מודה: יש רשימה. היא באמת קצת סודית, כי עד עכשיו הפצתי אותה בעיקר לחברים. היא כוללת מלונות שאספתי מתוך סקירות, שלל ביקורות ופידבקים של חברים. רוב המלונות כאן, פרט לאחד, הם מקטגוריית החמודים וה-Affordable, שזה אף פעם לא זול באמת (המלון הזול והטוב היחיד שאני מכירה הוא מלון שממומן מחשבון חברה), אבל ככל הנראה אפשרי ומשתלם.

קבלו אותה, את רשימת ההמלצות על מלונות:

(more…)

פריז לאוהבים ולאהובה אחת קטנה / גליה פסטרנק

יום שישי, 13 באוקטובר, 2017
גליה פסטרנק ושמיים פריזאיים

שמיים פריזאיים ואחת ששבה לפריז אחרי 17 שנה, עם בעל ותינוקת. כל הצילומים: גליה פסטרנק

כמעט 17 שנה חלפו מאז שעזבתי את פריז אהובתי, אחרי שגרתי בה שנה שלמה. התגעגעתי כל הזמן אבל בסוף תמיד העדפתי לנסוע למקומות אחרים. הבלתי צפוי קרה ודני בן הזוג שלי עשה לי הפתעה ולקח אותי ממש לשם, יחד עם אלינורי בתנו התינוקת, לכבוד יום הולדתי ה 40.

הלך הרוח בו אני מתנהלת בימים אלו, עם שלושה ילדים, תערוכה על האש, משרת הוראה חדשה וניהול משק בית הוא חפוז, טרוף, הישרדותי, סיזיפי. אין לי דקה למרוט שערה סוררת מהגבה. ככה אני מתהלכת, As Is, עם מה שנפל עלי מהארון, בתקווה שלא שכחתי לשים חזיה או לקחת טלפון. כך, במצב הזה בדיוק, נשלפתי לפריז. הו פריז, ריח המטרו השרוף שלך, צינת הבוקר ברחוב, הקלושארים והצוענים, הציניות וההומור של הזבנים ונותני השירות, מליון חנויות הספרים ובתי הקולנוע הקטנים, יפה יפה ואהובה אהובה.

פחדתי שאגיע במצב הרוח הרומנטי המסוכן שלי, שתמיד טומן בחובו אכזבות. למה לא הספקנו את זה, ואיך היה ככה פעם אז והשתנה, לא מאמינה שלא קניתי את זה וזה.

(more…)

מתיקות נטולת סוכר / רוני זינגר כותבת מפריז

יום שבת, 10 ביוני, 2017
אולי סוכר אסור, אבל שומן בכיף. וקפה

התמונה מכילה סוכר; הקפה לא. קפה הוגו, פלאס דה ווז' ::: צילומים: רוני זינגר

ידעתי, פשוט ידעתי שזה מה שיקרה, כשפתחתי את האינסטגרם, בעודי יושבת בשארל דה גול ממתינה לקריאה אחרונה לנוסעים תל אביבה. 

ידידה שהגיעה לפריז ביום שבו אני עזבתי, מיהרה למלא את חשבון התמונות שלה בתוך שעות באין ספור חנויות, רחובות ומסעדות שלא ביקרתי בהם. זה המשיך ביום למחרת כשמכרה נוספת נחתה בעיר, ובעוד אני מתמודדת כבר בבית עם הררי הכביסה של-אחרי-טיול, נאלצתי לספוג מראות נוספים של פסאז׳ים, ויטראז׳ים ואקלרים שלא הכרתי. הטור הפריזאי של דב אלפון ב״הארץ״ לא איחר להוסיף את שלו, כשהתברר יומיים לאחר חזרתנו שממש כשהסתובבנו בסן מישל, התחוללה מיני-דרמה סביב שתי חנויות ספרים מוסדיות, שמתכוונות להתאחד למורת לבם של בעלי החנויות ברובע.

אז מה כן עשינו בימים המעטים מדי בהם ביקרנו בעיר? או. בזמן שכל הדברים הנכונים קרו אצל אחרים, ישבנו בן זוגי ואני בקפה רויאל טורן, משקיפים בדממה על הרחוב, בולעים בעיניים את זכות המבט הראשון, כמו שקרא לזה יאיר גרבוז בספר הישן והאהוב אודות העיר.

(more…)

Khun Akorn / לו היית קצת יותר השכונתית שלי

יום רביעי, 13 ביולי, 2016

 

Khun Akorn היא אחת המסעדות שאני חוזרת אליהן בכל ביקור וביקור ובכל זאת מעולם לא המלצתי עליהן.
לא, אני לא מתקמצנת על המלצות. פשוט המסעדה הזאת נמצאת באחד הרחובות שיוצאים מכיכר נסיון, שעל אף שקל מאוד להגיע אליה, והיא מרכזית, אין באזור עצמו שום דבר לכתוב עליו הביתה.
כלומר יש המון, אבל לא שום דבר שהעין שוזפת במבט חטוף. זה איזור מגורים של אמצע הדרך, זה לא סן ז׳רמן ולא המארה, אלא מפגש רחב ידיים בין הרובע ה-12, ה-11 וה-20. קרטייה פופולר, מה שנקרא, כלומר שכונות עממיות, בורגניות למדי. ושם, בכיכר שלידה גרתי, נמצאת מסעדה תאילנדית מצוינת.

(more…)

הם לא נחמדים (אבל מעולים, הבני זונות): Le Comptoir du Relais

יום שבת, 15 באוגוסט, 2015

 

תצ"א. Le Comptoir du Relais

עכשיו, כשמכונת הכביסה, הראשונה בסדרה, כבר מהמהמת בקצה המסדרון וגשם שוטף יורד בחוץ כבר שעות, אפשר כבר להסתכל במיני רטרוספקטיבה על המסע הזה לעיר. עוד מעט, אחרי שנמיין ונארוז ואנקה ניסע מכאן, נביט בצער ובערגה על העיר הזאת ששוב מתרחקת מאיתנו ואין לדעת מתי עוד נשוב אליה (בלילה, לשאון הגשם העיקש, חלמתי שאני מקבלת במתנה שני כרטיסי טיסה שמתוארכים לפברואר. ללונדון).

יש לי המון מחשבות על העיר הזאת ועל השינויים הקטנים והעדינים שהיא עברה מאז הפעם האחרונה שביקרנו בה, מאז מתקפת הטרור של ינואר האחרון; בלי שום סדר היררכי – האנשים נחמדים יותר, משהו בהם התגמש והתרכך, ראיתי כבר ארבע נשים מניקות  בחוצות העיר (שזה יותר ממה שראיתי בכל שנות שהותנו כאן), המון אנשים עברו לעשן את הסיגריות האלקטרוניות המשונות האלה וראיתי גם הרבה יותר זונות.

(more…)

וברובע השלישי, פעמיים כי טוב

יום שישי, 7 באוגוסט, 2015

 

חם היום, תוציאו מים ליוני הרחוב. פריז, הרובע השלישי, אוגוסט

ידוע להווי, כלומר לי, ולמי שעוקב באדיקות אחרי "פריזאית", שהרובע השלישי הוא הטוב ביותר בפריז. כלומר ב"פריזאית". מארה, אבל לא של הצרפתים הבורגניים. אופנתי, אבל לא של רשתות, האנשים הכי יפים שאפשר לראות, אבל לא אורחי שבוע האופנה הנצחי של הרובע הראשון. ושוק הילדים האדומים, מרסי, השוקולד והקרמלים של ז'ק ז'נאן.

אז אתמול בילינו יום שלם, בהרכב מלא, על בערך חצי ק"מ רבוע, שכולו ברובע השלישי בלי לעבור בשוק, בלי שוקולד, בלי מרסי, בלי לשבת אפילו רגע בגינה הנהדרת של Square du Temple, ובלי – ועל זה אני מצטערת – לאכול Bobun באחד החורים ב-Rue Volta.

(more…)

החזרה (פלוס קפה Delmas)

יום רביעי, 29 ביולי, 2015

 

עולם חדש, עולם ישן. העיתונים המונחים מול דלתו של הגרדיין בבניין

לקח לי נצח למצוא דירה להחלפה. הלא יהודיים, שעד כה השתוקקו לגלות את ישראל ולחגוג את תל אביב, השנה, אחרי צוק איתן, כבר שינו כיוון למדינות מתפתחות אחרות, ולא מיהרו להשיב להודעותיי שפיזרתי בשפע. עד שאשה אחת, מבית חלומי בדרום צרפת, גאלה אותי מייסוריי וכתבה לי, זמן קצר אחרי היוודע תוצאות הבחירות: "שלושים שנה אני רוצה להגיע לישראל, השנה, אחרי שבחרתם שוב בביבי, אני פשוט לא יכולה לעשות את זה".

וגם בקרב היהודים התברר שהשלוש קומות בלי מעלית שלי הן להיט הולך וקטן, וגם המשפחות שלהם הולכות וגדלות, או שהילדים שלהם גם כן, ומתבגרים לא יכולים לישון במיטת הקומתיים של הילדות שלי. נדמה היה שהשיטה שלי, נסיעה באמצעות חילופי בתים, שפיתחתי שנים, שהתמקצעתי בה, שהפכתי להיות מטיפה נלהבת לה – קורסת.

עד שבסוף הגיעה פ., והציעה לנו דירה ענקית מול הפנתיאון. עד הרגע שבו נכנסנו לדירה לא הייתי משוכנעת שאכן זה אפשרי, והנה, אכן. פנתיאון משתפץ לנגד עינינו ואפילו קצה האייפל מנצנץ לנו פעם בשעה עגולה.

(more…)

הו לאופולד או החמישיה נוסעת לפריז / ארנסטו ביכובסקי

יום שלישי, 5 באוגוסט, 2014

 

לוח וגיר. לו רק היית השף הפרטי שלי

ברגע שירדנו מהמונית, אמרתי לבת שלי, מיה: "אם אקשור לך עכשיו את העיניים ואתן לך מצלמה, ב-100% מהתמונות יופיע משהו מרהיב". זאת, מבחינתי, התמצית של פריז.

פריז היא העיר היפה בעולם. כל סמטה, כל כיכר וכל כניסה לבית מגורים, הם עולם נסתר מן העין המוביל למקום חדש ומרתק. זו עיר קרחון, כזו שאתה רואה רק עשירית ממנה ושבכל פעם שאתה מרגיש בטוח בדרכך חזרה הביתה, מספיק לסטות מהדרך בפניה אחת לפני ואתה עלול ללכת לאיבוד לכמה שעות בשקט.

טיול משפחתי בפריז, לעומת זאת, מחייב אותך מראש להסיר את שכבת השומן של העיר.

(more…)

אימפריות נופלות / קפה טוב בפריז, מאי 2013

יום שני, 3 ביוני, 2013

 

אספירין הוא השמפניה של הבוקר. מתוך תערוכה ב-Maison Rouge והזדמנות להמליץ עליו

אז אצלי קפה הוא האספירין של הבוקר, אלא אם שמפניה היתה השמפניה של הלילה. למען האמת כבר התרגלתי להרכין ראש ולחשוף את עורפי לכיפכוף קטן של אכזבה בכל פעם שאני מזמינה קפה בפריז, ובזמן שהכברתי מילים על הקפה הגרוע של פריז, הלכה לה פריז הזאת ובניגוד להרגלה להתהדר בקפה הגרוע שלה ולהתעקש לנסות לסמן איתו טרנד, מעט-מעט, בצעדי תינוק, היא עמלה לשפר את אופן צריכת הקפאין שלה.

(more…)