כל המאמרים בנושא "אוכל"

מתיקות נטולת סוכר / רוני זינגר כותבת מפריז

יום שבת, 10 ביוני, 2017
אולי סוכר אסור, אבל שומן בכיף. וקפה

התמונה מכילה סוכר; הקפה לא. קפה הוגו, פלאס דה ווז' ::: צילומים: רוני זינגר

ידעתי, פשוט ידעתי שזה מה שיקרה, כשפתחתי את האינסטגרם, בעודי יושבת בשארל דה גול ממתינה לקריאה אחרונה לנוסעים תל אביבה. 

ידידה שהגיעה לפריז ביום שבו אני עזבתי, מיהרה למלא את חשבון התמונות שלה בתוך שעות באין ספור חנויות, רחובות ומסעדות שלא ביקרתי בהם. זה המשיך ביום למחרת כשמכרה נוספת נחתה בעיר, ובעוד אני מתמודדת כבר בבית עם הררי הכביסה של-אחרי-טיול, נאלצתי לספוג מראות נוספים של פסאז׳ים, ויטראז׳ים ואקלרים שלא הכרתי. הטור הפריזאי של דב אלפון ב״הארץ״ לא איחר להוסיף את שלו, כשהתברר יומיים לאחר חזרתנו שממש כשהסתובבנו בסן מישל, התחוללה מיני-דרמה סביב שתי חנויות ספרים מוסדיות, שמתכוונות להתאחד למורת לבם של בעלי החנויות ברובע.

אז מה כן עשינו בימים המעטים מדי בהם ביקרנו בעיר? או. בזמן שכל הדברים הנכונים קרו אצל אחרים, ישבנו בן זוגי ואני בקפה רויאל טורן, משקיפים בדממה על הרחוב, בולעים בעיניים את זכות המבט הראשון, כמו שקרא לזה יאיר גרבוז בספר הישן והאהוב אודות העיר.

(more…)

הם לא נחמדים (אבל מעולים, הבני זונות): Le Comptoir du Relais

יום שבת, 15 באוגוסט, 2015

 

תצ"א. Le Comptoir du Relais

עכשיו, כשמכונת הכביסה, הראשונה בסדרה, כבר מהמהמת בקצה המסדרון וגשם שוטף יורד בחוץ כבר שעות, אפשר כבר להסתכל במיני רטרוספקטיבה על המסע הזה לעיר. עוד מעט, אחרי שנמיין ונארוז ואנקה ניסע מכאן, נביט בצער ובערגה על העיר הזאת ששוב מתרחקת מאיתנו ואין לדעת מתי עוד נשוב אליה (בלילה, לשאון הגשם העיקש, חלמתי שאני מקבלת במתנה שני כרטיסי טיסה שמתוארכים לפברואר. ללונדון).

יש לי המון מחשבות על העיר הזאת ועל השינויים הקטנים והעדינים שהיא עברה מאז הפעם האחרונה שביקרנו בה, מאז מתקפת הטרור של ינואר האחרון; בלי שום סדר היררכי – האנשים נחמדים יותר, משהו בהם התגמש והתרכך, ראיתי כבר ארבע נשים מניקות  בחוצות העיר (שזה יותר ממה שראיתי בכל שנות שהותנו כאן), המון אנשים עברו לעשן את הסיגריות האלקטרוניות המשונות האלה וראיתי גם הרבה יותר זונות.

(more…)

החזרה (פלוס קפה Delmas)

יום רביעי, 29 ביולי, 2015

 

עולם חדש, עולם ישן. העיתונים המונחים מול דלתו של הגרדיין בבניין

לקח לי נצח למצוא דירה להחלפה. הלא יהודיים, שעד כה השתוקקו לגלות את ישראל ולחגוג את תל אביב, השנה, אחרי צוק איתן, כבר שינו כיוון למדינות מתפתחות אחרות, ולא מיהרו להשיב להודעותיי שפיזרתי בשפע. עד שאשה אחת, מבית חלומי בדרום צרפת, גאלה אותי מייסוריי וכתבה לי, זמן קצר אחרי היוודע תוצאות הבחירות: "שלושים שנה אני רוצה להגיע לישראל, השנה, אחרי שבחרתם שוב בביבי, אני פשוט לא יכולה לעשות את זה".

וגם בקרב היהודים התברר שהשלוש קומות בלי מעלית שלי הן להיט הולך וקטן, וגם המשפחות שלהם הולכות וגדלות, או שהילדים שלהם גם כן, ומתבגרים לא יכולים לישון במיטת הקומתיים של הילדות שלי. נדמה היה שהשיטה שלי, נסיעה באמצעות חילופי בתים, שפיתחתי שנים, שהתמקצעתי בה, שהפכתי להיות מטיפה נלהבת לה – קורסת.

עד שבסוף הגיעה פ., והציעה לנו דירה ענקית מול הפנתיאון. עד הרגע שבו נכנסנו לדירה לא הייתי משוכנעת שאכן זה אפשרי, והנה, אכן. פנתיאון משתפץ לנגד עינינו ואפילו קצה האייפל מנצנץ לנו פעם בשעה עגולה.

(more…)

הו לאופולד או החמישיה נוסעת לפריז / ארנסטו ביכובסקי

יום שלישי, 5 באוגוסט, 2014

 

לוח וגיר. לו רק היית השף הפרטי שלי

ברגע שירדנו מהמונית, אמרתי לבת שלי, מיה: "אם אקשור לך עכשיו את העיניים ואתן לך מצלמה, ב-100% מהתמונות יופיע משהו מרהיב". זאת, מבחינתי, התמצית של פריז.

פריז היא העיר היפה בעולם. כל סמטה, כל כיכר וכל כניסה לבית מגורים, הם עולם נסתר מן העין המוביל למקום חדש ומרתק. זו עיר קרחון, כזו שאתה רואה רק עשירית ממנה ושבכל פעם שאתה מרגיש בטוח בדרכך חזרה הביתה, מספיק לסטות מהדרך בפניה אחת לפני ואתה עלול ללכת לאיבוד לכמה שעות בשקט.

טיול משפחתי בפריז, לעומת זאת, מחייב אותך מראש להסיר את שכבת השומן של העיר.

(more…)

אימפריות נופלות / קפה טוב בפריז, מאי 2013

יום שני, 3 ביוני, 2013

 

אספירין הוא השמפניה של הבוקר. מתוך תערוכה ב-Maison Rouge והזדמנות להמליץ עליו

אז אצלי קפה הוא האספירין של הבוקר, אלא אם שמפניה היתה השמפניה של הלילה. למען האמת כבר התרגלתי להרכין ראש ולחשוף את עורפי לכיפכוף קטן של אכזבה בכל פעם שאני מזמינה קפה בפריז, ובזמן שהכברתי מילים על הקפה הגרוע של פריז, הלכה לה פריז הזאת ובניגוד להרגלה להתהדר בקפה הגרוע שלה ולהתעקש לנסות לסמן איתו טרנד, מעט-מעט, בצעדי תינוק, היא עמלה לשפר את אופן צריכת הקפאין שלה.

(more…)

אלה דברים שאותי משמחים / פריז, מאי 2013

יום ראשון, 2 ביוני, 2013

 

הכי טוב בצרפת, נכון להיום. קרואסון החמאה של 134 RdT

באיחור אני כותבת על הנסיעה לפריז. אולי כי היה אפור וגשום וקצת מדכדך, אולי כי הייתי עסוקה מכדי לכתוב, אולי כי היה צורך להרחיק קצת בין החוויה ובין הכתיבה עליה. כן, גם במחיר שהראשונה תתמסמס כלא היתה. עמכם הסליחה.

אחרי יום שלם שבו מיינתי את התמונות הכי טובות מבין כל אלו שצילמתי (226. הטובות, כן?), שוב אינני יודעת על מה לכתוב. על המסעדות שבהן הייתי? רק על המצוינת, או גם על המעניינת אך מעצבנת?  על התערוכות? חלקן כבר ירדו, גם אם הותירו רושם עמוק. על מזג האוויר? שוב? אבל יש לו כזו השפעה מכריעה על מצב הרוח.

ואז נזכרתי בקרואסון. יורו ועשרה של דיוק מתפצפץ, שיזוף מושלם ואושר צרוף.

(more…)

אזור התעשייה / פוסטקארד, מאיה ויינברג

יום חמישי, 29 בנובמבר, 2012

 

Café de l'Industrie. הצד האחד צילום: מאיה ויינברג

לא רחוק מכיכר בסטיליה הסואנת, נמצא  קפה ל'אינדסטרי (Café de l'Industrie). למעשה מדובר בהרבה יותר מקפה, מעין קומפלקס של מקומות משני  צדי הכביש של רחוב St. Sabin. מקום אחד משמש בר, מקום אחר כבית  קפה או לדרינק של אחה"צ ומקום שלישי הוא חלל גדול של מסעדה. בבית הקפה מגישים קפה טוב, בבר יש לפעמים הופעות ומגישים גם אוכל טוב אבל השווה מכולן היא המסעדה.

(more…)

פריז באוגוסט

יום ראשון, 29 ביולי, 2012

 

נותנת לך כנפיים. פריז

הרשו לי, עד להודעה חדשה, להפגין מעט איפוק בימים סוערים אלה, ולהפנות מעט משאבים לטובת פעילות צדקה (שאיננה כוללת החלפת מדיחים וסידור ראשוני של הרגשות השוצפים פנימה): המלצות לטיול שלכם בפריז. כמו שהבנתי, רבים מכם יעלו בקרוב על מטוס וימצאו את עצמם בפריז, ומכיוון שחזרתי כבר בערך שלוש פעמים בעל פה על המלצות הקיץ שלי לפריז, אולי הגיע הזמן לעשות את זה רשמי ועם לינקים (בלי לינקים. המחשב בשביתה איטלקית. על מי אני עובדת, בלתי אפשרי). סלחו לי על מיעוט התמונות; אם אני רוצה שהפוסט על פריז באוגוסט יפורסם לפני נובמבר, תצטרכו לדמיין. לא שהצלחתי להתאפק עם התמונות.

(more…)

מה אוכלים היום / פריז, אפריל 2012

יום שישי, 27 באפריל, 2012

 

אפור עמוק וצער על מוגבלות היכולת הצילומית

אז אני כאן כבר כמעט יומיים ועוד לא נגעתי בקרואסון. או באקלר שוקולד. אקלר שוקולד גם לא בטוח שאטעם, אקלר זה משהו שעושים עם הילדות. ואיכשהו לא דחוף לי. כלומר אולי עכשיו כשאני כותבת על זה קצת כן.

(more…)

יום העצמאות שלי / פריז, אפריל 2012

יום חמישי, 26 באפריל, 2012

 

לראות את המון בלאן והפעם לא מאנג'לינה. טיסת בוקר לפריז

 

מאחורי כל אשה שנוסעת לפריז, ככה סתם, בלי שום סיבה, עומד בעל אוהב ורב יכולות.

לא נראה לי שזה לא פמיניסטי או בלתי חופשי להודות בזה. אלוף נעוריי הוא באמת אלוף בקרב-רב, הוא יודע לשמור על שתי ילדות במשך שבוע בלי למצמץ (כלומר, עוד נראה), הוא יודע למצוא כרטיסי טיסה מעולים, הוא יודע לזהות גרעין של חשק, לשתול אותו, להשקות אותו, לספק לו תנאי מחייה טובים עד שהוא גדל ומלבלב ודורש הגשמה.

(more…)