גן עדן לאובססיביים. מיסייה ז'נאן מבריק שוקולדים

לצרפתים יש ביטויים מעודנים לתיאור פעולות חיים בסיסיות, אבל בכל הנוגע לאמנות הפיתוי יש להם מילים מפורשות בהחלט, וז'אק ז'נאן, ככל הנראה השוקולטייר הטוב בעולם, משתמש בכולן ובעוד כמה. את שיחות הטלפון שקדמו לראיון הוא חתם בנשיקות, ומשם רק הלך והסלים. ליד שולחן שיש גדול במעבדת השוקולד שלו, הוא הולך לרגע וחוזר עם קרמל צהוב מאוד של פסיפלורה ומנגו, שזה הרגע נעטף בצלופן שקוף, מגיש לי אותו, ומסביר: "זה כדי לפתות אותך".

(המשך…)

Chateau des Arras. יין נחמד, יופי של כרם

מוכרחים להודות, גם בשנה שעברה היינו בדרך יין. אחרת, פרובנסלית דווקא, אבל דרך יין נודעת ומפורשת, מעוטרת בגפנים מכל עבריה, בשמיים תכולים רחבים ופתוחים ועם עננים צחורים, קלים וטעימים ובשלטים ארגמניים דקים שרומזים לך לבוא ולטעום ולשתות ורק אם תבחר בזה, אז גם לקנות, כמובן. חשבתי על נסיעה רומנטית בין יקבים, הכוללת כמובן התבסמות קבועה קלה עד בינונית, שיחות נפש אבל קודם כל מוזיקת דרכים משובחת. חשיפות ושתיקות ושירה עם הדיסק שבמערכת, מפגשים קצרים עם ייננים נחמדים, בוז משותף ושותק למי שינסו למכור לנו יין רע, פשוט כי הגענו כבר עד הלום. וגם מריבות קטנות של שיכורים קלים, ארוחות קלות על הדשא, התפייסויות טובות ומשביעות. התקרבות. וגילויים של יין יוצא דופן, במחיר טוב, יין שנשמר טוב לאורך שנים, כזה שיענג אותנו על זכר הטיול הזה עוד שנים אחר כך. "דרכים צדדיות" , הגרסה הזוגית הבשלה.

ועכשיו תוסיפו מאחורה שתי ילדות.

(המשך…)

ולחדשות הטובות בהרחבה (ולקח לי זמן להבין שמדובר ברמז מטרים)

12, 13, 9, 11, 10. נכון שאנחנו מקפידים להקשיב לאתר מזג האוויר של הביביסי, שמציע לנו תמיד את התחזית האופטימית ביותר, אבל הפעם גם המציאות מיישרת קו. כבר קצת פחות קר. בצהרי יום שישי נרשמו במדי החום של בתי המרקחת 10 מעלות, והמבנים היפים של הרובע השני השתקפו בחלונות הראווה שלהם, באדיבותה של שמש גחמנית.

(המשך…)

מתכתב יפה עם גוצ'י שמעבר לכביש. Artcurial

על אף חיבתי לאמנות מודרנית ולמרות העדרה הבולט בפריז, תמיד חלפתי על פני Artcurial, בית המכירות הפומביות שנמצא בפינה אסטרטגית במיוחד בתחילת השאנז אליזה, ומעולם לא נכנסתי. את החצר שלה צילמתי פעמים רבות: בכל עת אפשר למצוא שם איזו יצירת אמנות מודרנית ואסתטית להפליא, כזאת שמתחשק לשמור במצלמה.

המיקום המושלם של בית המכירות, על הרונד פואה, פינת השאנז אליזה ואוונו מונטאן השוות עד כאב (מי יתנני מעיל אחד, לא כבד מדי של מארני), במקום שבו גנני העיריה מחליפים כל חודש את הפרחים, או הכרובים, או הקישוטים שנבחרו לככב בערוגות המצולמות ביותר בעיר, במקום שבו, תרצו או לא תרצו, פועם עדיין אחד הלבבות, הקפיטליסטי אמנם, של העיר. גם אנחנו, שגרים כאן, מגלים בכל פעם מחדש, כמה לבקר בשאנז אליזה, יהיה התירוץ אשר יהיה, נותן לנו להרגיש לשעה וחצי כמו תיירים. וסביב השנה החדשה, עוד יותר מתמיד.

(המשך…)

שתיפתח עליי, שתיפתח. תיקרת הזכוכית הצבעונית של הבראסרי בפרנטמפ

הצרפתית השגורה מזכירה לי תסכיתי רדיו ישנים. "נראה לי", למשל, מיתרגם כאן ל"יש לי הרושם". גם בפי ילדים קטנים. "אני מתארת לעצמי" הוא "אני מדמיינת" רב האפשרויות. וגם ברכות השנה החדשה נשמעות בדיוק כמו הגלויות הישראליות של פעם, שופרים ונצנצים מודבקים: בריאות טובה, מיטב האיחולים.

(המשך…)

מצא את ההבדל בין ילדים רגילים והילדים של אורלי איורים: עתר יובל

ילדים שהוריהם טסים להם לחו"ל, מכינים, במקרה הטוב, מכתב למטוס, שמאחוריו מודבקת במקריות מעושה טבלת להמרת מידות ומשקלות. כבר פגשתי אמא אחת שהילדות שלה ציידו אותה בדפים שלמים מודפסים מהאתר של H&M. לא עתר יובל. כשאמא שלה, אורלי מזור-יובל, נסעה לפריז עם אחיה ואמה שלה, היא ציידה אותה ביומן מסע, שהיה גם אוסף תפזורות לשעות הפנאי, גם חוברת עבודה לחופש, ואם תשאלו אותי – גם סוג של מכתב אהבה.

(המשך…)

לא מפתיע שהמילה "זול" לא קיימת בצרפתית. לכל היותר משהו הוא pas cher, כלומר לא יקר. באופן כללי, אני לא מציעה למי שמרוויחים את לחמם בשקלים לבנות על מסע קניות פורה בפריז.

נכון שהסיילים מקילים על העניינים, אבל אם איתרע מזלכם להגיע שלא בסיילים, אז תמיד אפשר לחפש את חנויות יד שניה (וגם אז, חשוב להבדיל בין וינטג' לוינטג'), וגם את חנויות העודפים.

אפשר להתחיל מרחוב אלזיה. אין בו שום הוד והדר, רחוב די מבאס, רחוב אלזיה; רחוב מרכזי של מסחר ומשרדים שהיה אפשר למצוא בכל עיר שאינה דווקא פריז. מה שכן יש בו, אפשר לאתר בו מציאות בסטוקים של הרבה פירמות: של נאף נאף (במספר 143), של קשארל (114), של סוניה ריקייל ושל zapa  (במספר 82).

(המשך…)

העיר הלבנה בעיר באפור

כבר דיברנו על זה, אני יודעת, אבל מה לעשות שהעיר הזאת לא מפסיקה לפתות אותך באירועי אירועים. אפילו בדרך ליום סידורים אפרורי (אבל בקו 6, העילי, שזה כבר משפר הכל). די לאסוף את גיליון A nous Paris שמחולק חינם בימי שלישי בכניסה למטרו, לעבור על לוח האירועים שבתחילתו ולעשות פרצוף פריזאי של רווחה ושל "שום דבר גדול", ואז להמשיך לדפדף ולרצות לגזור לפחות ארבע תזכורות לעצמנו.

(המשך…)

Nabaz'mob. לא רק מוארים, גם מנגנים

הרנטרה, החזרה לשגרה, מתאפיינת בפריז בהרבה אירועים שוברי שיגרה. מאחורינו הלילה הלבן שהיה ברובו אמנות גרועה למדי, אבל אירוע רחובי כיפי ומשוחרר, וכן שבוע האופנה שהציף, כהרגלו, את רו סנט הונורה באנשים שיודעים לשאת היטב על גופיהם השמורים יופי של שילובים של שחור עם אפור מלאנז'. אבל כל העיר בסוג של חגיגה מתמשכת שבבסיסה אנחה פריזאית סמויה: נו, אם אין ברירה אלא לחזור לעבוד, לפחות נתבל את הנזיד הזה של חיי היום יום בזר התבלינים החיוני של אמנות, תרבות, עיצוב, אוכל, שוקולד ואלכוהול. אה, וננצל את העובדה שעוד לא חורף, ושבינתיים, טפו טפו טפו, הסתיו עדיין מתחפש לשלהי קיץ פה ושם, ונחרוש את הרחובות לפני שנעשה ממש קר.

ולהלן כמה אירועים להתלבט ביניהם:

(המשך…)

תקליטים תקליטים. מהאתר של music please

פריז ידועה באהבתה לאמנים שבמולדתם גורלם, לעתים, היה אכזר יותר. הגאווה המקומית בחוש הטעם נמשכת כיום, ואף יצרה מדבקת "אני אוהב וויניל", המחולקת במספר רב של חנויות התקליטים בעיר.
רשימת המלצות זו מורכבת מחנויות עצמאיות בלבד, הפועלות בצילן של רשתות FNAC ו-Virgin. רובן אינן ממוקמות באזורי תיירות, ומכוונות בהתאם, בעיקר, לטעמם של תושבי האזור. מלבד ההיצע הייחודי, רצוי לבקרן גם בזכות ההזמנות למסיבות ואירועים שונים המפוזרות ביניהן.

(המשך…)