חדרי משרתים לשעבר. תמיד מזכירים לי את וודי אלן

*** בתגובות שבהמשך יש הרבה הצעות מעניינות לשכירת דירות והשכרתן, וכן הצעה אחת אקטואלית להשכרת חדר בדירה מאוגוסט עד אמצע ספטמבר. מוזמנים להעלות את הצעותיכם והדירות שאתם מחפשים בתגובות לפוסט. בהצלחה ***

למרות שכאן גשם בחוץ, ואולי דווקא בגלל זה, נדמה שההכנות לחופש הגדול מעולם לא היו אינטנסיביות יותר, משני צידי הים התיכון. מטחי מכתבים נוחתים על סף הדלת הפריזאית שלנו עם שאלות: איך שוכרים דירה? האם יש לך דירה בשבילי, אני מגיעה ביולי, עם ילדה וחתולה? יש לי דירה למסור, עם ספה נפתחת ונוף לאייפל. יש לך דיירים בשבילי?

ובכן, חברים יקרים, קוראים מסורים ונוסעים מתמידים – בואו נעשה סדר.

על החלפת דירות, הדרך המשתלמת ביותר לנסוע לעיר גדולה ולפריז בעיקר, אפשר לקרוא כאן. פריזאים, על פי רוב, בעלי עבר ישראלי או בעלי עתיד כזה, מבקשים להחליף את דירתם בדירה בתל אביב. כפי שאחד מהם כתב לי זה עתה (חכו חכו, בימים הקרובים תעלה מודעה על בית גדול ושווה להחלפה בדומה): תל אביב; לא רמת החי"ל, לא רמת אביב, לא שיכון בבלי, לא כוכב הצפון ולא שיכון דן. ת ל  א ב י ב. נוף לים – יתרון (ענק).

בשל הפער בין הביקוש להיצע, אני מפרסמת דירות פריזאיות בלבד להחלפה, והתל אביבים (או ירושלמים. לעתים נדירות יש מי שמבקש דירה בבית ערבי עתיק בירושלים, זה יכול לקרות) מוזמנים לעבור על המודעות ולפנות ישירות למשכירים או מחליפים.

על השכרת דירות, כולל המלצה שלי על מספר סוכנויות טובות (מניסיון) או מעניינות (משיטוט אינטרנט), אפשר לקרוא כאן.

באתר אני מפרסמת דירות פריזאיות פרטיות בלבד שמשכירים לתקופה קצרה בעליהן היוצאים לחופש, כשירות לגולשינו מאיזור חיוג +33. בעלי דירות המושכרות בקביעות (כלומר עסקים) מוזמנים לפרסם באתר.

בתגובות שמתחת לפוסט הזה אתם מוזמנים לפרסם – אנשים פרטיים בלבד, לא חברות – כל דירה להשכרה, להחלפה, למסירה, להשאלה, לניקוי יבש. מי שמבקש להשכיר, מי שרוצה לשכור, מי שרוצה להחליף, מי שרוצה רק לשמור על דירה – כולם מוזמנים להגיב בתחתית הפוסט. רק אל תשכחו לבדוק את הפוסט בקביעות, שלא יקרה שהמשאלה שלכם התגשמה ללא ידיעתכם.

שיהיו החלפות מוצלחות וקשרי שכירות וחליפין משובחים בין שתי הערים האהובות עלי וככל הנראה גם עליכם.

כבר מזמן אמרתי (וכתב ההוכחה נמצא כרגע בכתובים) שבפריז תיירים אוכלים טוב ממקומיים, ומהגרים אוכלים טוב מתיירים, ומהגרים שקוראים אוכלים הכי טוב מכולם. אז הנה, אתר של מהגרים שקוראים על אוכל, שכותבים על אוכל, שמבשלים, שמצלמים (מדור ה-Daily Porn ממש קשה לצפיה), שמפרסמים  מאמרים וספרים על אוכל  ועכשיו הם גם עושים את זה יחד: Paris by Mouth.

בכותבים: אלק לוברנו, שבחר בקפידה את 102 המסעדות הטובות ביותר בפריז, מג זימבק, עיתונאית וצלמת אוכל היא עורכת האתר, קלוטילד דוסולייה משוקולד וזוקיני הנודע, שהיא אנציקלופדיית אוכל פריזאי (מפת האוכל והחנויות שלה כאן מצד ימין בקישורי פריז), דורי גרינשפן, בשלנית, עיתונאית ומחברת ספרי בישול ואפיה, ועוד כמה, שאני קוראת את כתביהן על בסיס קבוע, כמו וונדי לין ופיליס פליק. וגם קריסוס, כלומר כריסטופר ואקים, שהוא בכלל אנליסט בחברת השקעות, אבל כותב על כל מה שהוא אוכל בחוץ, ולא שוכח לצרף חשבונית.

מדריך המסעדות שלהם הוא ביקורתי, מגוון, עדכני, יעיל, יש לו מנוע חיפוש מצוין לפי איזורים, מחירי ארוחות ולפי ימות השבוע, ובכל עמוד של מסעדה קישורים לביקורות מהימנות בלבד.

מצד אחד, ככה יפה, שלקראת סוף דרכנו כאן צומח כאן יופי של מאגר מידע לאיתור הארוחה הטובה הבאה. מצד שני, עכשיו אפשר לפרוש בשקט.

באותו עניין:

רשימת המסעדות השוות" של "פריזאית", בכל זאת

בלוג האוכל של פרנסואה סימון, מבקר האוכל של לה פיגארו. קצר ועצבני, ויש גם תרגום לאנגלית

ז'רוזלם מרחפת ממעל. מתוך מיצג על ישראל שהתקיים בקולז' דה ברנרדין בלילה הלבן

1. אחד הדברים שמאפיינים את פריז היא העדר הקהילתיות שלה. כמו שהסביר לי פעם מישהו בקשר לצרפת כולה: כאן מכירים בקיומו של האינדיווידואל ובקיומה של המדינה. קהילות או קבוצות שבין הפרט למדינה זאת פשוט חיה שלא מבינים כאן.

ואכן, בניגוד חריף למתרחש בערים גדולות אחרות, ולמרות שיש כאן המון יהודים ולא מעט ישראלים, חוץ מרבקה מחב"ד, האשה היקרה שעורכת מפגשי נשים ומסיבת חנוכה/פורים, הפתוחים לכל דכפין אין שום רמז לקיומה של קהילה ישראלית בפריז. למעשה, בפריז אין קהילה ישראלית, כי מתברר שצריך יותר מישראלים כדי ליצור קהילה ישראלית.

לשתי ישראליות נמאס מהמצב הזה, והן החליטו לעשות מעשה.

אפילו ברסלביה יש בשכונה שלי. ועדיין לא קהילה ישראלית

רשות הדיבור לשונית אייגר וענת אבירן-כץ:

"

האם גם אתם התפלאתם לגלות כאשר הגעתם להתגורר בפריז שלא קיימת כאן קהילה ישראלית מתפקדת? שאין את "המקום" בו אתם יודעים שתוכלו למצוא את הישראלים בעיר, ואין שום קבוצה קיימת אליה ניתן לפנות בשאלות, בה ניתן לגלות שכנים שגרים ממש ממול ולקבל תמיכה תרבותית ועניינית שמכסה על העדר ידע חיים של שנים במקום?.
ברשת קיימים כמה ניסיונות לעשות זאת. רק בפייסבוק קיימות 3 קבוצות שונות אותן אנחנו מכירות אישית – ובכל זאת לא נוצרת קהילה אחת, לא נוצר מקום איסוף אחד אותו כולם מכירים ואליו כולם מפנים.
אנחנו, שונית אייגר וענת אבירן-כץ, ישראליות שגרות בפריז, חשבנו לשנות את המצב.
אספנו סביבנו קבוצה של ישראלים המעוניינים להקים "פורום ישראלים מבלים ונהנים ביחד בפריז" במטרה להיפגש אחת לחודש בבית קפה/פאב/בית ולהעביר ערב באווירה חופשית ונעימה.
אנו מזמינות את כולכם להצטרף אלינו!

יצירת קשר בדוא"ל:  aigershunit@gmail.com, aabirankatz@gmail.com

"

קצת כחול לבן בשוק. וכלב

0

2. הגר מחפשת עבודה. היא ישראלית, דוברת צרפתית ובעלת אזרחות צרפתית, מסודרת מבחינת מגורים, ומחפשת עבודה בפריז בכל תחום אפשרי: כאופר, כמוכרת בחנות, במשרד ועוד. מייל: hllfe@walla.com

ולחדשות הטובות בהרחבה (ולקח לי זמן להבין שמדובר ברמז מטרים)

12, 13, 9, 11, 10. נכון שאנחנו מקפידים להקשיב לאתר מזג האוויר של הביביסי, שמציע לנו תמיד את התחזית האופטימית ביותר, אבל הפעם גם המציאות מיישרת קו. כבר קצת פחות קר. בצהרי יום שישי נרשמו במדי החום של בתי המרקחת 10 מעלות, והמבנים היפים של הרובע השני השתקפו בחלונות הראווה שלהם, באדיבותה של שמש גחמנית.

הפעם זאת קטנה פריזאית בלתי ממוקדת, וליתר דיוק משוטטת:

מבט על לה האל ועל הבורסה. קיבוץ גלויות, שלא לומר כיכר אתרים

פסאז' ויויאן. תמיד עובד

והגילוי הכי משמח של השבוע: הספריה הלאומית. אבל המקורית, לא זאת במיטראן, אלא ברחוב רישלייה, התגלתה כמקום נפלא לעבוד בו, כלומר אם מוכרחים לעבוד. כסאות נוחים, אפלולית נעימה, המוני ספרים לתעות ביניהם כי אי אפשר לברוח לאינטרנט (נראה לי שאני מוכרחה פטיט לארוס), וחוקרים וחוקרות, תלמידים ותלמידות טובי מראה, נעליים וצעיפים. ודי מרחב בינך וביניהם. שלא לדבר על 18 המטרים שמפרידים בינך ובין תקרת הזכוכית, והערים החקוקות באבן המקיפות אותה (גם ירושלים. כן).

ועכשיו שאלה לקוראים הכותבים: בלי תעודת חוקר, בלי תעודת סטודנט ומבלי לקבל בכל פעם אישור מחדש על ספר פיקטיבי שדרוש לי לצורך התחקיר, איך אפשר להכנס לשם באופן שוטף?

והאם מישהו יודע מה משמעותם של פתחי האיוורור בצורת כלובי אמודאים שמגיחים מהרצפה? זה ז'ול ורני לגמרי.

הספריה הלאומית ברישלייה. מישהו יודע איך נכנסים?

]]> http://parisait.com/2010/02/22/petite-parisienne-10-degrees/feed/ 5 http://parisait.com/2009/11/22/tour-eiffel/ http://parisait.com/2009/11/22/tour-eiffel/#comments Sun, 22 Nov 2009 07:54:38 +0000 מושיק http://parisait.com/?p=3933

la pied d'eiffel

אני מת על האייפל. אוסף הקורות והמסמרים הענק הזה, שהוקם פשוט כי אפשר, הוא אחד האתרים האהובים עלי בעיר. האייפל, שציין ב-מאי 120 שנות עמידה גאה, סובל מגורל דומה לאחרים שתמיד נמצאים שם בשבילנו באופן מובן מאליו: בקרב טיילנים וותיקים וחדשים כאחד, הוא נתפס כאתר מעט טרחני, שחוק ומיותר. ממש השבוע גיליתי, למשל, שחברים טובים שלנו שגרים בעיר עוד מתקופת שיראק מעולם לא טיפסו עליו.

אבל אנחנו לא כאלה. המחשבה לגור ליד המגדל שימחה אותי כל-כך עד שכמעט הפקרתי מאות יורואים במזומן אצל נוכלת מקומית רק בגלל שהבטיחה לנו דירה עם אייפל מהחלון. גם עכשיו, מראה האייפל המפציע לפתע בין גגות הבניינים הוא קסום בעיני. משמח לגלות, שהמגדל הפיל בקסמיו גם את הדור הצעיר ששמח להצטרף לביקור במגדל כמעט בכל פעם שיש הזדמנות.

אלא שעד היום, הביקור באייפל היה חוויה מתישה אפילו לאוהביו. התורים בכניסה איומים: קר שם לאללה גם בימים שלא נורא קר, עשרות תגרני האייפל מעכירים את האווירה וכבר אמרתי משהו על התורים? מדובר בממוצע בהמתנה של שעה וחצי-שעתיים עד לרגע ההגעה לקופות. משם צפויה לכם עוד לפחות חצי שעה עד שתהיו באמת למעלה במרפסת הפתוחה של הקומה ה-3. בירידה צפוי פקק דומה. בעיקר אחרי-הצהריים ובערב – זה יכול להגיע לכמעט שעה. ועדיין, אהבנו אותו ושבנו אליו.

ועכשיו הסקופ: האייפל חוגג כאמור יום הולדת עגול ולכן עד סוף 2009 מדי לילה ב-8, 9, 10 ו-11 מתקיים על גבו מופע אורות בן 17 דקות (ב-5 הדקות הראשונות הוא מנצנץ כהרגלו מדי שעה ואז מתחילות 21 הדקות של המופע. סרט קצר תמצאו כאן). המופע נעשה לכיוון הטרוקדרו כך שאפשר לשבת על גדת הסן מעבר לגשר ולהנות באופן ילדותי משהו מ-400 האורות המתחלפים והנוצצים. אבל זה עדיין לא הסקופ.

רציתי לקחת את הילדות לראות את מופע האורות, כדי לבדוק את מועדי המופעים נכנסתי לאתר הצנוע אך היעיל של מגדל אייפל ושם באחד העמודים הפנימיים מצאתי אוצר. הנהלת האייפל מריצה בימים אלה פיילוט חרישי במסגרתו אפשר להזמין כרטיסים און-ליין לאייפל. כרגע ניתן להזמין כרטיסים שבוע מראש בלבד ורק עד לקומה השנייה (ניתן לרכוש באייפל עצמו בקומה השנייה כרטיס המשך לקומה השלישית, הגבוהה ביותר. יש שם תור קצר אבל לא מזכיר בכלום את מה שמצפה לכם למטה). לאחר ההזמנה, מדפיסים את הכרטיס ובשעה היעודה מגיעים לשער המיוחד לקבוצות וכרטיסים מוזמנים. תוך 5 דקות כבר היינו במעלית בדרך למעלה. יעיל למופת וכמעט מנקר עיניים.

אנשי האייפל מצהירים באתר שהפיילוט יימשך עד ה-22 לנובמבר 2009, שאלתי את צוות המגדל והם לא ידעו להשיב אם הפיילוט ימשך ובאיזה מתכונת, אבל נכון להיום ניתן להזמין כרטיסים ללא בעיה למרות שמועד סיום הניסוי חלף לו. אמשיך לעקוב ולעדכן. בקיצור, הנה הלינק להזמנות המוקדמות, נסו בעצמכם.

לקט המלצות אייפל אישיות לחלוטין:

- בקומה השנייה של המגדל נמצאת מסעדת ז'ול וורן שכנראה מגישה אוכל לא רע בכלל (מהמלצות. לא ניסינו) אך כצפוי יקרה מאוד. אם מישהו היה וניסה, שיגיב.

- אם יש לכם זמן ואתם מגיעים עם ילדים, דרך כייפית במיוחד להגיע לאייפל היא באמצעות הבאטובוס. קו הסירות שנע לאורך הסן ועוצר במיקומים אסטרטגיים. בניגוד להפלגות התיירותיות המפורסמות יותר (באטו מוש או באטו פריזיאן), הסירה-בוס האי זולה יחסית (12 יורו למבוגר, 6 לילד, הנחה למחזיקי נוויגו) וברכישת כרטיס אפשר לעלות ולרדת ממנה איפה שרוצים וכמה שרוצים. מעט מנג'ס ליום שלם אבל כדאי לקחת אותה מההוטל דה ויל ועד לאייפל ל-20 דקות של הפלגה נעימה ויפה.

- הקרוסלה שנמצאת למרגלות האייפל מוצלחת מאוד, זאת שנמצאת מהעבר השני של הנהר לכיוון הטרוקדרו אפילו עוד יותר מוצלחת, אחת השוות בפריז ואתר צילומים מעולה.

- אם נגזר עליכם לחכות בתור האימתני, השאירו שם אדם אחד בלבד וטלפון סלולרי. המתנה משפחתית היא מתכון להתבאסות קולקטיבית. גם אוסף הרוכלים שמפתה את הילדים לא מקל על ההמתנה. אגב, התור לכניסה שמובילה למדרגות קצר יותר. בריא יותר. מעייף יותר.

- אם כבר החלטתם לקנות משהו – ההתמקחות יעילה מאוד. מפאת הפדיחה לא אספר מה רכשנו וכמה, אבל רק שהמחיר הסופי היה זול ב-70% מהדרישה המקורית.

ועוד כמה ענייני אייפל פרוזאים יותר:

- המגדל פתוח מדי יום מ-09:30 ועד 23:45. בקיץ (13 ביוני עד 31 לאוגסט) פתוח מ-09:00 ועד 00:45.

- הכניסה בתשלום מגיל 4. ומחירה: במעלית לקומה ה-2: 4 יורו לילדים, 6.4 לבני 11-24, ו-8 יורו למבוגרים. אם תרצו להגיע לקומה השלישית העליונה, תשלמו 7.5 יורו לילדים ו-13 יורו למבוגרים. ילדים מטפסים ברגל (לקומה ה-2) ישלמו 3 יורו, ההורים ישלמו 4.5 יורו.

- כאן תוכלו לקרוא את כל מה שכתוב עליו בפריזאית

לא רחוק משם:

אפשר לצאת לסיבוב קניות בפאסי

ללכת לראות את מוזיאון קיי ברנלי

או לעשות סיור על סגווי שיוצא ממש מהאייפל (צריך להזמין מראש)

(מושיק)

הפיינל פור ב-2009 בברלין. שאראס ואני היינו שם

זה אומנם היה אמור להתקיים בלונדון. אבל לבירה האנגלית היה צפוף ועמוס עם כל ענייני האולימפיאדה המתקרבים ובכלל כדורסל לא כל כך מעניין אותם. אז פריז זכתה מן ההפקר ואצטדיון ברסי הזכור לטוב יארח את הפיינל פור של היורוליג השנה ב-7 וב-9 למאי. כמקובל באירועים האלה, מפיצים מעט כרטיסים כמה חודשים לפני במחירים מופקעים ואז אחרי שמגלים מי עלה מפיצים כרטיסים לאוהדים במחירים עוד יותר מופקעים. למי שהשילוב של כדורסל טוב, הפקה משובחת (כך היה לפחות בשנה שעברה בברלין) ופריז אביבית עושים את זה, אפשר ומומלץ לקנות כרטיסים כבר עכשיו.

אם אתם אוהדי מכבי (אין דרך יפה לומר את זה: גם הבלוג נמנה על הקבוצה המשונה הזאת) הסיכוי לפגוש את הצהובים בפריז נמוך מתמיד, אבל אם פיני גרשון יצליח לשלוף כמה שפנים שמנים מהכובע ולהפתיע – יהיו לכם את הכרטיסים הזולים בעיר. בכל מקרה, תוכלו להתנחם בוודאי בנוכחות המובטחת של כמה שחקני עבר (בשנה שעברה שאראס, יותם וניקולה כיכבו בקבוצות היווניות). אם לא – תוכלו לשמוח לאידם של המכבים בגמר ולהריע לשלל היריבות המיתולוגיות שדווקא יגיעו לשם.

בכל מקרה, כרגע מחיר הכרטיסים לשני הערבים, חצי גמר וגמר, מתחיל ב-260 יורו. בהתחלה היו גם ב-150, אבל הם אזלו ממש בתחילת המכירה המוקדמת (מסימני המיתון: בשנה שעברה עלו הכרטיסים הזולים – אך הטובים למדי – לברלין רק 120 יורו) . בקיצור, אם אתם מהירי החלטה אפשר לקנות אותם כאן: http://www.euroleague.net/final-four/paris-2010/main-page

עוד פרטים יש גם באתר המוצלח של היורוליג.

(מושיק)

עבודה של צ'אי גו ג'אנג בפומפידו, שחיכיתי להזדמנות להשתמש בה

אם אתם מתחת לגיל 26.

גם אם באופן אישי איחרנו מעט את הרכבת (אני יודעת שאנחנו לא נראים דקה יותר מ-25, בכל זאת), עדיין אלה בשורות משמחות, בחלוקת ההוגנת יותר של משאבי האמנות כאן.

ובאשר לבני כל הגילאים, להם נותר, כרגיל, יום ראשון הראשון בכל חודש בו הכניסה חופשית. קחו בחשבון עומס די רציני (אבל חי ותוסס) בשעות הצהריים ואילך, ואת העובדה שתערוכות מיוחדות לרוב דורשות כרטיס נפרד.

בלונדון, אגב, הכניסה חינם, פשוט חינם, בלי אפליית צבע וגיל, בכל הגלריות הלאומיות (כמו הטייט,ים הנשיונל והפורטרט המפתיע לטובה). וזה כיף נורא, אם כי הדמוקרטיזציה של התרבות הופכת את הביקור במוזיאון לקצת רועש מכרגיל.

מעניין אם מפגיני ה-G20 קופצים לטייט בריטיין בין הפרות הסדר המתוכננות שם. ואם מישהו יכול להסביר לי איך לעשרות אלפי צעירים יש כסף פתאום להגיע ללונדון ולשהות בה, אני אשמח להבין את הנס הכלכלי הזה.

באותו עניין:

מתוך הכתבה בפריזיאן סטודנט שמספקת את רשימת המוזיאונים הפתוחים לצעירים. בכל אופן – לא הגראנד פאלה, ורק לאוספים הקבועים:

le Louvre, Versailles, le Mont-Saint-Michelת le musée du Quai Branly, Orsay, Cluny, Picasso, le Centre Pompidou, le musée de la Marine, le Museum d'Histoire Naturelle, l'Arc de triomphe, le Panthéon, les tours de Notre-Dame.

פטה כפרי. המון. יש רופאים שיגידו שזה טוב לנשמה, לפחות

פריזאית יקרה,

הרי לך שאלה מאתגרת:

לאחרונה התבשרתי שמצב בריאותי אינו כשהיה. אני סובל ממרעין בישין שמשמעותם צורך דחוף וכרוני להמנע מרוב סוגי האוכל: מוצרי חלב, בשר, שומנים, פחמימות וכיו"ב.
אבקר בפריז בקרוב, והנה צצה לה שאלה מדאיגה: ומה אוכל? והיכן? הלכו להם הקרואסונים, השוקולדים, העוגות, המקרונים, הסנדויצ'ים, הגבינות, הבשרים המבושלים לאט ברוטב סמיך, ובקיצור נשארתי כמעט רק עם האוכל של האוכל.
אני מניח שאיני לבד עם צרה זו. יצטרפו אלי ודאי כל הזקנים, השמנים והגרגרנים.
מה עושים?

זאב

- – -

זאב זאב,

התגובה האינסטינקטיבית שלי היתה – תנחומים והמלצה חמה להחליף את הכרטיס לפריז בכרטיס להודו.

אבל אתה יודע מה? השד לא נורא כל כך, כי בפריז, יחד עם הוליב, התחילו להפנים שלאכול שמן זה לא להיט כזה גדול. הביסטרואים המקומיים עדיין מגישים סלטים עם הרטבים המזעזעים האלה, אבל בהנחה שעוף מותר לך, ודגים, שממילא הם לרוב אפויים כאן ולא מטוגנים, ופירות ים בוודאי, וגם ירקות – לדעתי נשאר לך עוד המון מה לאכול כאן, ואפילו לאכול טוב (הקלידה בעוד חופן שוקולדים נוסף עושה את דרכו מהשקית אל פיה. טוב, אני לא בקורס קצינים כאן, דוגמה אישית זה לא העניין).

בגט וגבינה. פעם ביום, נו. בכל זאת, טיול

מסעדות העלית מוכנות לקבל תכתיבים, אם הם מגיעים מראש. מסעדות הביניים (הביסטרונומיק, 30 יורו לארוחת שלוש מנות) פחות ערוכות לזה, כי לרוב הן מגישות תפריט מצומצם מאוד. אבל בכולן ניתן להשיג עוף, דגים רזים וחטובים וירקות טובים. יש לי חבר שמזמין תמיד בכל מקום רק את התוספות של הכל, זה עולה כמעט כמו העיקרית, אבל לרוב טעים למדי. זאת גם שיטה.
יש לי תחושה שאם תרים טלפון מבעוד מועד ל-spoon למשל ותאתגר אותם בדיאטה שלך, הם ישמחו ליצור הכלאות חדשות ומוזרות לא פחות מאלה שהם ממילא רוקחים שם. וגם בגי סבואה.

אם בכל זאת תרצה להעשיר את מאגר המסעדות שלך בתוקף המגבלה החדשה והמפוארת הזאת (רגע, עוד חופן של מלטיזרס), אני יכולה להמליץ על כמה.
ארפז' של אלאן פסארד, שבה עוד לא הייתי אז אני מסתמכת על נסיונם של אחרים ועל ביקורות, נחשבת מסעדת חובה לצמחונים עשירים מאוד. נראה לי שהגיע הזמן שתבזבז שבעים יורו על מנת השעועית הירוקה החלוטה שלה. זה בהחלט עלול להחזיר לך את טעם החיים (ואז לקחת אותו עד הביקור הבא).
גם Racine, ברובע התשיעי, אמורה להיות אורגנית לתפארת וגם טעימה וברנז'אית. אני לא הייתי שם, בגלל שילוב של עקבים גבוהים מדי, בעיה בהערכת זמנים וגסות רוח של מי שענה לי לטלפון שהודיע לי שאופס – השולחן שלי כבר נמסר, אבל זה נשמע מקום שווה.
רוז בייקרי מכינה עוגות גזר ואמנם גם ארוחת בוקר עם בייקון ואגז, אבל בוודאי אפשר לעצור אצלה לאוכל בריא.
והייתי מנסה כמובן את היפניות בשביל אוכל רזה ואלגנטי. יש המון יפניות מומלצות מאוד, חלקן זולות, אבל ב-yen אכלנו גם אוכל מרתק, אם כי שים לב שהיא יקרה יחסית בוודאי בשביל הדקור ההו-כה-מינימליסטי שלה.

בסך הכל, לדעתי, זה עניין של בחירה במסעדות שיש להן איזו מחויבות ללקוח (היותר מעוצבות, המעט יותר יקרות, וכל הביסטרונומיק) וכושר איפוק יוצא דופן כשעוברים ליד בולנז'רי, חמש מאות פעם ביום. קטן עליך.

באותו עניין:

כמה מסעדות צמחוניות חדשות ומומלצות על ידי לובראנו

שוקולדים מרהיבים של מישל קלוזיאל ברו דה סנט הונורה

"היי כנרת!
הגעתי אלייך דרך הבלוג המעולה שלך שאני קוראת בו זה מכבר, עקב אהבתי לפריז.
יוצא לי להיות בפריז כפעמיים בשנה והבלוג מאוד עוזר לי לתכנן את מסלול הטיול בכל פעם, אז ראשית- תודה!
אני מתכננת טיסה לפריז סביב מרץ-מאי לסוף שבוע קצר ודיי גמישה מבחינת תאריכים. חברה שלי הייתה לפני מספר חודשים בפריז בתערוכת שוקולד ופטיסרי ואני מעוניינת מאוד לבקר בתערוכה דומה. ניסיתי לחפש דרך הבלוג שלך ודרך אתרים בהם יש מידע על פריז אך ללא הצלחה.
האם את יודעת היכן ניתן לברר אילו תערוכות יש במרכז התערוכות שם? או אם את יודעת מה השם המדוייק שלו כדי שאחפש באינטרנט? או אם את יודעת על תערוכה ספציפית בנושא האוכל זה בכלל יהיה נהדר.
תודה על העזרה/ניסיון לעזרה!
יום טוב,

ר'"

- – -

ובכן, ר' יקרה, אני מנצלת את השאלה שלך כדי להסביר בכלל על חיפוש אירועים ב"פריזאית" ומחוצה לה.

לוח האירועים של האתר מקבץ לא מעט אירועים, אותם אני אוספת על ידי קריאת עיתונים ובלוגים שעוסקים בתרבות ובאמנות, המודעות במטרו מוסרות אינפורמציה מסקרנת על פי רוב, על ידי הודעות לעיתונות שאני מקבלת וגם על ידי חיפוש יסודי אחת לכמה זמן באתרים מסוימים. השווים ביניהם הם Paris Info העירוני ו-what's on when, שמרכזים את האירועים הגדולים.

מתוך הבלוגים הרבים של אמריקאים בפריז יש שניים שבוחרים יפה אירועים מעניינים, תמיד חודש קדימה בלבד: באתר Secrets of Paris של הת'ר סטימלר הול היא עורכת לוח אירועים ובו בחירה של אירועים מעניינים ושווים ובסופו יש קישורים ללוחות אירועים ספציפיים, של אירועי ספרות, אירועי מוזיקה, חיי לילה ועוד.

אצל ריצ'רד נייהם, מדריך טיולים שמוביל סיורים מודרכים בפריז, בעמודה הימנית, כדאי לעלעל בקטגוריות:  events ו-Eye Need To Do's.

אירועי מוזיקה הכי קל למצוא באתר של Last.FM או ב-FNAC, דרכו אפשר גם לקנות כרטיסים, שם אפשר להשיג כרטיסים גם למופעים אחרים ותערוכות גדולות. בחנויות של FNAC עצמן, שווה לקחת (חינם) את החוברת Lylo, אם אתם בעניין של הופעות קטנות ושוליות, ולמה שלא תהיו, זאת פריז.

תערוכות וירידים גדולים אפשר למצוא ברשימה הזאת, וגם כאן, וכאן.

באתר Ivy Paris אפשר לשמוע על אירועי האמנות המודרנית, בעיקר, השווים (ורשימות ה-20 שלהם מעולות). הרשימה הזאת, למשל, מודיעה על ניצני תערוכות האביב.

מתוך שפע המידע ואינסוף האירועים אני בוחרת את אלה שאני מעריכה שיעוררו עניין תיירותי, שיהיה שווה להשקיע בהם יום טיול (זה אף פעם לא נגמר בפחות מיום) וכך למשל, נדחקו הצידה, סלון מלאכת היד, סלון הסייף וגם סלון החקלאות, שבהחלט שווים ביקור למשוגעים לדבר או למקומיים.

ולשאלתך:

סלון דו שוקולה 2009, יתקיים בין התאריכים 14-18 באוקטובר 2009, בפורט דה וורסאיי. הכניסה בדרך כלל בתשלום.

SIAL, סלון אוכל מקצועי ועצום בגודלו, הכניסה לרוב לאנשי מקצוע בלבד, אפשר לברר מבעוד מועד באתר. 17-21 באוקטובר 2010.

והחיפוש באתר foire salon congres הביא לתוצאות המעניינות האלה, מתוכן אפשר ללמוד כי סלון הפטיסרי והבולנז'רי יתקיים בפורט דה וורסאי בין התאריכים 8-10 במרץ 2009 ואילו הסלון המקצועי לשוקולד (כלומר לאלה שמכינים, לא לאלה שאוכלים) יתקיים בין התאריכים 14-16 באוקטובר 2009, ואירועים נוספים, מצחיקים אפילו בעצם קיומם, אפשר למצוא כאן.

ובקשה לגולשי "פריזאית" המסורים והחרוצים: אם אתם נתקלים באירועים שווים, מכל סוג שהוא, שלא מופיעים באתר, או שלדעתכם מגיע להם אזכור גדול יותר, אנא התריעו ב"כתבו אליי", בפס הצהבהב, מצד ימין למטה. בטח גם אתם רוצים שכולם יידעו.