נס. הס פן תעיר

הרי הריח הזה באוויר, של פריחה וטריות ומזג האוויר שעוד רגע מתהפך, מכה פעמיים. פעם בראש השנה ובפעם בפסח.

אמנם לא הספקתי את כל הפרויקטים השאפתניים שתכננתי לבית ולי לקראת פסח (לו רק הייתי מצליחה להידבק בקדחת ניקיונות אמיתית), וטרם רכשתי לי נעליים חדשות לחג, אבל בשעה אחת פנויה פתחתי ל"פריזאית" סניף בפייסבוק. אח, הקלות המענגת שבה אפשר לשפוך לעמוד אחד את כל המידע שעובר לי בין העיניים לראש על מה שקורה בפריז עכשיו. וכל כך הרבה דברים קורים בפריז עכשיו. הבטחתי, ואני מבטיחה להשתדל לקיים, שהקלות הזאת לא תמיר את דתי מהכתיבה כאן לעדכון שם. עמוד הפייסבוק אמור להשלים את "פריזאית" האתר, ולאפשר – גם לכם, אגב, אתם מוזמנים – לשאול, לשתף בתגליות, להזמין לפתיחות ולחפש בייביסיטריות והחלפת דירות, או להמליץ על מלונות.

פריזאית בפייסבוק: שלב הפיגומים

ואפרופו , עוד חידוש קטן ב"פריזאית": שם, מצד ימין, למעלה, מתחת ל"חפש", רואים את המטריה האדומה? עכשיו היא מסמנת את האפשרות להזמין מלונות דרך "פריזאית" ו"בוקינג.קום", אתר ההזמנות החביב והמהימן עלינו. אפשר להזמין מלונות בפריז, אפשר גם בשאר העולם, ומי שמגלה מלון מוצלח ממש, מוזמן לשתף את כולם.

אין שלם מלב שבור. אחת העם

אלו ימים נדירים של אביב. כל כך נדירים, שאיכשהו היה בהם כדי להשכיח את הידיעה בנוגע למה שמתרחש מצפון ועל מה שעוד עלול עוד להתרחש ממזרח. האמת, תחת השמש המלטפת הזאת, עדיף בהרבה להיזכר בזה. אז שכחתי. ליל הסדר הרי ממילא מכניס לכוננות של בחירת המתנות המתאימות, בגדי חג לילדות (תודה אמא!), פיצוח חידת חופשת בתי הספר ופיצוח התפריט לליל החג.

חופש. רוטשילד-בלפור

והכל פורח.

העץ הזה (איזה?), במפלס הנחבא שמעל גינת דובנוב

או לפחות מתכוון לכך.

לא רחוק מאיתנו פתחו מתי ורותי, האנשים שיודעים לעשות הכל כמו שצריך, מקום שבו אפשר לקנות קרואסון טוב, בגט דגנים מצוין ומקרונים, חמישה שקלים האחד. "חמישה?", שאלה בכורתי, מתרכזת במקרון השוקולד על הספסל שממול. "זה היה צריך לעלות עשרה לפחות". בת של כלכלן, אין מה לומר.

ובפתחו של האביב הזה, רגע לפני שמתחילים להזיע, כשיתושי הענק כבר מתחילים לרחף להם בכבדות בחלל הבית, והעציצים שעל אדן החלון שלי מזגזגים בין לבלוב ובין התייבשות (באותו עציץ, בחיי), ואני בין המשימות של העבודה והחיים ובין החלומות שהופכים בן רגע לתכניות ולמשימות, אני מפשילה שרוולים, ומתחילה להכין את האוכל למחר, כשבראש מתבשלים איחולי חג שמח לכולם, וחג חירות, והתקווה שיהיה חופש נעים וקיץ טוב, בסופו של דבר, ופתאום, על האדן שמעבר לחלון, בעציץ שבדיוק היום חשבתי שהגיע הזמן לזרוק, אולי יש כבר בזיליקום להשיג במשתלות, מתגלה תות. אמיתי.

ואחר כך עוד אחד. ועוד כמה שמתכוונים להיות תותים אדומים. ואני מתאפקת לא להעיר את הילדות שלי.

שני נסים. ואולי עוד כמה שבדרך

פריזאית אמיתית לא מגלה את המשקל שלה, לא משתפת במחיר המגפיים שלה ובוודאי שלא חושפת את הטעויות שלה בצרפתית. ולכן לא אגלה לכם שהשנה חזרתי ללמוד צרפתית. פעם בשבוע, אני וקשיי הסובז'ונקטיף שלי, יימ"ש, ועוד עשרה תלמידים אחרים. אלא מה, או אממה, או או לה לה, הפעם בשבוע הזאת היתה באמבטיה. או בל'אמבטיה.

הל'אמבטיה היא מסוג המקומות שנולדו כבר כמוסד ולא רק משום שבכיתת הלימוד יש אמבטיה של ממש. במקרה המסויים הזה, האמבטיה היא מוסד אנטי ממסדי וחתרני להתפרע ובה בעת ידוע בחוגים הנכונים בעיר וסובל ממנות עודפות של מקצועיות וטוב טעם. כזו היא האמבטיה: רבת מעלות ופירכות, ואת האשמה יש לתלות במלך האמבטיה.

אריאל אולמרט, מתרגם ומורה לצרפתית, מארח מדי ערב קבוצה אחרת של תריסר תלמידים. ימי השבוע מחולקים אצלו לפי רמות השליטה בשפה, אבל השיעור הוא רק התירוץ לצאת מהבית בשעות המכריעות מבלי לגלות לאיש שמדובר במסיבת קוקטייל פריזאית, שרק במקרה מתרחשת לה  בקו הגבול שבין נוה צדק לשוק. אריאל הוא המארח המושלם. לא, הוא לא מגיש פטיפורים מופשרים מ-Picard, תודה לאל, אלא כדורי שוקולד ותותים בעונתם ואיזה תה לענה**, אבל הוא מנהל שלוש שעות ותריסר תלמידים בחדות של טייס קרב, חן קוקטי תבונה וידע של איש האקדמי פרנסז ובעיקר בהומור, שמעביר את שלוש השעות האלה מהר מדי*** ובעיקר מקצר את המרחק בין שארל דה גול ובין נתב"ג.

והקהל? אני אחסוך את הניים דרופינג, כי זה לא העניין (נו, טוב. חלק קטן ממנו). די אם נאמר שכבר בערב הראשון גיליתי היכן מתכנסים קוראי "פריזאית". ולמעשה, מתברר, תלמידי האמבטיה היו יכולים להיות כותבי "פריזאית" לולא היו עסוקים מדי באריזות לקראת הנסיעה הבאה לפריז. קולנועניות, שחקנית, צ'לן מחונן, שפית, מורות בדימוס, עיתונאיות, רקדנית אחת לפחות, יועצת ארגונית אחת ומנתחת מוח – זאת לא התחלה של בדיחה, זאת התחלה של שיעור בל'אמבטיה. המשכו כרוך בשיחות על ענייני דיומא בצרפתית מהבלוק המתובלת במילים נרדפות מימי הביניים, ניתוח ספרותי של עלונים פוליטיים שחולקו ביציאה מאיזה מטרו, סרטים של לואי מאל, שירים של אדית פיאף ושל שארל טרנה, ואיכשהו כל שיעור מסתיים באיזו אנחה קולקטיבית ומצועפת של נוסטלגיה, לפריז, למה שהיה ולמה שלא וכולנו יושבים, חבורת גולים בארצם, ומתגעגעים למשהו.

אלא שהאמבטיה אינה מסתפקת בהתבשמות בימי הזוהר ולא קופאת על שמריה, ובסמסטר הבא מובטח שולחן חגיגי חדש, מסך להקרנת סרטי המקור ותחרות כשרונות צעירים שתזכה את המנצח בכרטיס טיסה לפריז ובתהילת עולם, כמובן.

לא נרשמתי לסמסטר הבא. יש גבול כמה אני יכולה לחמוק באופן ממוסד מהמקלחות וארוחת הערב של ימי רביעי (שזאת רק דרכי לומר: תחרות כשרונות צעירים? מול הכשרונות הצעירים האלה?!, כפי שתזכיר לי בתי: Michouchou, Poule Mouillée). אבל אריאל העניק לי laisser passer, מה שאומר, שגם הפעם, אם אצליח להביא את עצמי להוועץ במלתחתי ולשים עלי משהו קטן, ללבוש מחדש את הצרפתית שלי, לעלות על אופניי ולדווש לדרום העיר, בתקווה שגם כשאצא מהשיעור עדיין יהיו שם האופניים אבל יותם ואני שוב נלך בסוף את כל הדרך על רוטשילד ברגל, מתגעגעים אל אמא בסטיליה, ואם, אם יתקיימו כל התנאים האלה, אולי גם אני אבליח לי באמבטיה פה ושם. אבל בלי נדר. פריזאית אמיתית לא מבטיחה דבר, ובוודאי שלא נתפסת במילה.

כל הדרכים מובילות לאמבטיה. סיפורם של גרשון ושמרית

* טוב, בכל זאת, בלי איזה פףףף אי אפשר:

** אז לא לענה. ביגוניה. או פטוניה.

*** השעתיים הראשונות עוברות מהר מדי. באחרונה, בין תשע לעשר, חומקות להן כל הפרעות הקשב והריכוז שהיו ארוזות היטב, מערבלות את הדיון האינטילגנטי שמעל השולחן ומתבלות אותו ברוטב חמוץ-מתוק-חריף. ((סליחה, אריאל)).

**** אריאל: ambatia.fr@gmail.com, 052-3696555. לחיצה על התמונה של גרשון ושמרית תפתח את הסינרומן השלם ואת הפרטים המלאים (תאריכים, מחירים) של סמסטר האביב של האמבטיה.

הפינטרסט שלי. הלוואי שחלקים אחרים בבית היה קל כל כך לסדר

האשימו אותי לא אחת על שאני רואה את פריז במבט מצועף ואי לכך ובהתאם לזאת, אני מעלימה עין מכל פגמיה, מכל אנטיפתיה, מכל ערביה. במקום להביא שלל מובאות וציטוטים והוכחות על שעיני לא טחו מראות את שנאת הזרים, את אטימות הבירוקרטיה, את יוקר המחייה ואת העובדה המכאיבה שכל זה הוא לא באמת שלי – אני מודה ומתוודה: אני באה מאהבה, ומוכנה לספוג את עלויות העיוורון המתלווה לה. ראיה סלקטיבית היא תכונה הישרדותית, ואם כבר – אז צר לי שראייתי איננה סלקטיבית דיה.

(בדיוק יצא שסיפרתי לילדות את סיפורו הנוצרי והנורא של הנסיך המאושר של אוסקר ויילד בתרגומו היפה של ארווין בר. בפעם הראשונה הבת שלי הלכה לישון בוכה, על הנסיך שנתן את כל מה שיש לו, כולל את שתי עיניו ואת ציפוי הזהב שלו, כדי לעזור לאומללים שראה סביבו ממרום מבטו שעל הפודיום בכיכר העיר. בפעם השלישית שהקראתי אותו, לבקשת הילדות, שכנראה זקוקות לפעמים לבכי טוב לפני השינה, הבנתי שהנסיך נתן את שתי עיניו גם כדי לעזור למחזאי הכושל להצליח ולמוכרת הגפרורים הקטנה לחזור הביתה בשלום, אבל גם כדי להפסיק לראות את כל הסבל הזה).

אז הנה פינטרסט, ניגודה המוחלט של תיבת השרצים שמתחזה לעתים לחיי היום יום שלנו. פינטרסט היא אמנם רשת חברתית, אבל מבחינתי היא תרגום טכנולוגי מושלם בפשטותו לפעולה הבסיסית של גזירת הצעטלה מהעיתון ותלייתו על המקרר, כיבוש השטח המת שבין חשבון החשמל וההודעה מועד הבית על ידי משהו אחד יפה. פינטרסט עושה שני דברים: קודם כל, היא כפתור קטן שמצטרף לסרגל הכלים שמאפשר לעמוד על כל עמוד אינטרנט שהוא ולשמור כל תמונה מתוכו שתרצו. ושנית, היא מאפשרת לרכז את התמונות שנשמרו בלוחות בנושאים שונים, ומכיוון שבלי סושיאל מדיה חיינו אינם חיים – גם לעקוב אחרי לוחות של אחרים. זה הכל. מאוד פשוט ומאוד לא מבהיל. אי לכך, וגם הודות לממשק מוצלח לאללה ותפיסת טרמפ על פייסבוק, פינטרסט צמחה במהירות מסחררת ועכשיו יש לה נתונים מרשימים שכוללים כך וכך זיליוני משתמשים, שהם בעצם משתמשות, וכיאה לאפליקציה מצליחה שכזאת, גם לבעליה אין מושג איך להרוויח ממנה שקל.

פתחתי חשבון בטוויטר אחרי שפעם סיקרתי את ועידת Le Web בפריז עבור "ידיעות אחרונות", וג'ף פולבר שיכנע גם אותי שאין ברירה. אבל בטוויטר, לפחות זה שאליו נפלתי (כי זה עניין של מיקרו אקלימים הרי), מחייב כאלו רמות של שנינות וחריפות לשון, שלו היו לי כאלה, הייתי מזמן מתחרה בטינה פיי, הרי משקפיים עבי מסגרת כבר יש לי. אז בטוויטר אני בעיקר פרח קיר, לומדת מקרוב על הנעשה בביצה, כלומר במרחב המשתרע בין הסטריטס למנזר לרדיו, מקריאה לבעל הבית ציטוטים של ג'ודי ולעתים רחוקות בלבד עונה למי שממילא אני מכירה ממקומות אחרים.

פינטרסט, לעומת זאת, לא דורש שנינות וגם לא ברנז'איות, וממילא לא הצלחתי להפנים את הדרכים שבהן מודדים שם פופולריות, אז בהתחלה רק נהניתי מהלגיטימציה ללקחנות: אני רואה משהו יפה, והופ – נועצת אותו באחד מהלוחות שלי, וזהו – עכשיו הוא שלי. לוחות השראה הם תמיד תענוג בעיני, והנה דרך פשוטה וכיפית ליצור לוחות השראה כאוות נפשי, וגם לשאוב השראה מאלה של האחרים, והכל לפי תפיסת הנר: המדליק נר מנר – הנר דולק וחברו אינו חסר" (במדבר רבה, פרשה י"ג; זה לא מפינטרסט, זה מגוגל). עוגות יפהפיות, מקומות יפים שלא רציתי לשכוח, רעיונות עיצוביים מקוריים או סתם יפים, תיק הורס ביופיו שלעולם לא ארכוש אבל הנה הוא נעוץ אצלי ברשימת המשאלות (הפתוחה לכל דיכפין, רמז רמז), צילום שהוא לא זה שרציתי אבל הוא תופס מספיק ממה שכן ואני שומרת כדי לזכור משהו חשוב.

והנה רשימת המשימות הפריזאית הבאה שלי

כל שיטוט אקראי בפינטרסט מחליף בקלות עלעול נטול מחשבה בווג, ומכיוון שפעם הייתי קונה ווגים ואין סטיילים ואיי-די-אים וניילון ומה לא בשדה התעופה כדי לאפשר למוח להמריא עוד לפני שהמטוס מקפל גלגלים, אפשר להבין למה חיבבתי את הפינטרסט הזה מהרגע הראשון. לכאורה, חשבתי בתמימות, הוא גם מסייע לי בהתגברות על היצר שאני כל כך מתאמנת עליה מול מגפיים ומעילים ותיקים חדשים ודירות פנטהאוז מרוהטות ברוש בורז'ואה שפונות לים. כמו כל הידלקות חדשה הוא נראה שהוא טומן בחובו לא רק הנאה רגעית אלא אינסוף אפשרויות להמריא על כנפיו, לשוטט בפריז דרך הפילטרים המרוככים שלו, או להשתמש בו כדי לבנות לוחות נושאיים שיעניקו משמעות חדשה ומרתקת לדימויים מוכרים.

אבל אחרי שמשקיעים במתן כותרות ללוחות השונים (צריך המון מגרות כדי לאחסן את כל היופי הזה), ובאיסוף להקת נעקבים בעלי טעם טוב, משהו בלקחנות הזאת בסגנון: "can I try it? can I have it?" (ציטוט למכורי הסרט "סיפורי ניו יורק" בלבד) מייצר זילות של היופי הזה, כמו שפעם בכבלים היו משדרים את אפרודיטה הגדולה בשידור מחזורי, עד שכבר אי אפשר היה יותר. הדימוי שאך לפני רגע עצר את נשימתך משתכפל לו שוב ושוב, ננעץ בלוח השראה אחד ובלוח "wish list", ובלוח "אוי כמה מתחשק לי" ובלוח "אהובי יקנה לי" ובלוח "לא לשכוח לארוז".

בסוף, כל כך הרבה יופי מרוכז, כמו ציור רנסנס עשיר ונטול גבולות, מרתק ומזמין ומוליך אותך עוד ועוד בשביליו ובגניו הנפתחים זה אל זה, עד שאת שבה וחוזרת אל אותם דימויים, שחוזרים וצצים אצל הנעקבים שלך מפינלנד ומצרפת, וסחרחורת, אולי אפילו בחילה קלה הולכת ומתהווה לה. או שאולי זאת הצפייה בעשרות עוגות קרם בנות תשע קומות, גם אם העוגות עצמן נמצאות בחלקים אחרים של העולם או שהן בכלל תוצר של פוטושופ (הו, הרהורי כפירה!). מה שהיה עשוי להיות פרי של אוצרות מובחנת הופך, בגלל השפע והקלות, ללקחנות בולימית. האם יש מי שמוחקים מהפינטרסט שלהם פריטים פשוט כי זה יותר מדי?

אבל עזבו את הבחילה שלי. היא נפתרת ברגע שאני לוגמת שלוק מהעיתון, מוהלת את כל המתוק, היפה והמוקפד הזה בקצת ריאליה מדממת. פינטרסט, בגלל הכמויות, בגלל הספונטניות וה-laissez-faire של השוק החופשי שהיא מזמינה, בגלל השפע והמהירות, מאפשרת להבין משהו על התפתחותן של מגמות אסתטיות בים הגדול וביובלים שכל אחד סולל לעצמו. כי מה שקרה, בינתיים, בזמן ששמרתי את התמונות שאהבתי והתחלתי לעקוב אחרי האנשים שפרסמו אותן לפני, זאת רגרסיה לממוצע גבוה למדי, קצת כמו שקרה עם השתלטות איקאה על עיצוב הפנים בעולם. כלומר, בעוד הפיד הכללי של פינטרסט נמלא בצילומים בינוניים של חתונות, בקתות שוויצריות מבודדות וציפורניים המשוחות בלק בשלל דוגמאות, הפיד שלי עשוי, כמובן, בטוב טעם. הוא מלא בדימויים שהם בול לטעמי, באיכות צילום מרהיבה, עד כדי שדפדוף בו נראה כמו נישואים בחיק המשפחה. משפחה יפה, כלומר, עם גנים טובים, אין מה לומר, אבל מה עם קצת נישואי תערובת, מה?

וכך, בזכות פינטרסט ודיקטטורת היופי שלו, התברר לי שוב, שעוד יותר מיופי, אני זקוקה למיגוון. ושגם במקום המגוון ביותר בעולם, ההרגלים שלנו – טוב, שלי – מוליכים אותי באותם משעולים שוב ושוב. טאוטולוגיה ולא לטובתי.

הפסח שלהם בארץ יכול להיות הפסח שלכם בפריז. קניידלך יש להשיג בנאורי כשר

יעל ויניב גרים יחד עם שתי בנותיהם (6, שנה וחצי) בדירה פריזאית מוצלחת. בפסח הם באים לביקור בישראל וזאת הזדמנות מעולה להחליף איתם דירה.

הדירה נמצאת ברובע ה-11, רבע שעה מהמארה. שלל מסעדות וברים ממש מתחת לבית. בדירה שני חדרי שינה, סלון מרווח, ומטבח מאובזר.

יעל ויניב מחפשים דירה בתל-אביב, "העדפה למתחם באזל אך פתוחים להצעות", בין התאריכים 29.3-9.4. ליצירת קשר: yael@bardaworld.com

באותו עניין (פחות או יותר):

המניפסט המחולל של עניין החלפת הדירות ב"פריזאית"

בוקינג.קום, האתר החביב עלינו לאיתור מלונות במחירים טובים, במקרה שאין לנו דירות להחליף

פריז בקיץ והיכולת המולדת ליהנות מחופש. השנה גם אנחנו מנסים

ועוד לא דיברנו על הפנים המרתקות והמשונות שבהחלפת דירות

חדר בפריז. (כמה מביך, גם בפעם הקודמת שהשתמשתי בתמונה הזאת התברר שהיא הזכירה לי את וודי אלן)

בעוד יש מי ששולח חבילות לחיילים בקו, פעילים שדואגים להצמיח לנו פארק במקום חניון ואחרים שאוספים תרומות כדי להעביר לעובדים הזרים, "פריז לכל פועל" הוא הפרויקט הציוני שלנו. לו אנחנו היינו אחראיים על סל הבריאות היינו כוללים בו נסיעה לפריז כתרופת פלא לריפוי לב שבור, הפרעות קשב וריכוז או פסימיות בלתי נשלטת, אבל כרגע, עדיין, נסיעה לפריז היא עניין לא זול כלל וכלל (ולא פלא שהמילה "זול" אינה מיתרגמת לצרפתית. לכל היותר הם יודעים לומר על משהו שהוא Pas Cher, כלומר לא יקר. אבל זול? זול?!). מה שכן, הנסיעה לפריז הופכת אפשרית יותר כשסעיף הלינה נפתר בלא כלום, כלומר – או שיש לכם דודה פריזאית סבלנית (אוקסימורון כזה) שמוכנה לשכן אתכם על הספה, או שתמצאו מישהו שיהיה מוכן להעניק לכם את דירתו, אם רק תרשו לו לגור בדירתכם שלכם באותה תקופה; צריך להודות, שיש תנאים מקדימים חמורים להסדר הזה, שהרי דירות פריזאיות הן שוות מעצם קיומן, ותמורתן דורשים בעליהם דירות שוות, שהן, לפי העדפותיהם: תל אביביות, מעוצבות, קרובות לים.

מאז שהתחלנו לפרסם כאן דירות להחלפה, זכו לא מעט מגולשי "פריזאית" בחופשות בדירות פריזאיות, ובהתאמה – עלו מספר הישראלים שרוצים גם. ובצדק. אין צורך בסטטיסטיקה כדי לראות שעם הזמן הידפקו על דלתות ההסדר המופלא הזה  יותר ישראלים מפריזאים, בעוד הפריזאים שבידידי "פריזאית" מעדיפים לעתים קרובות להשכיר את דירתם, ולו מפני שלפעמים הם פשוט נוסעים למקומות אחרים שאינם ישראל. כפי שציינתי כבר בעבר, בשל כללי הביקוש וההיצע, ולמען התועלת לקוראי "פריזאית", דירות פריזאיות שיוצעו להחלפה בדירות תל אביביות יזכו להבלטה מיוחדת (כלומר לפוסט משלהן, בהינתן הזמן והחשק) ואילו בעליהם של דירות תל אביביות שמוצעות להחלפה וכן בעליהם של דירות פריזאיות פרטיות המוצעות להשכרה או לסיבלוט יסתפקו בהעלאת הפרטים בתגובה בפוסטים המתאימים, שאגב, גם הם התגלו כבעלי יעילות לא מבוטלת.

למרבה השמחה, התגלגלו לפתחנו כמה הצעות לדירות פריזאיות להחלפה בקיץ הזה, לשבועיים, לשלושה ואף לחודשיים, ברובע ה-20, ברובע ה-14, ברובע ה-12 וגם ברובע ה-2. וכמו שמחקה בת החמש המקומית את המורה קצרת הטווח שלה לבלט, כשזו היתה משמיעה להם מוזיקה לריקוד חופשי בסוף השיעור: תי-ה-נו.

יש המנצלים את הואקאנס לשיפוצים. ויש שלא

1. הדירה של אלינוער, הרובע ה-20, מוצעת להחלפה בין התאריכים 13-29 לאוגוסט

הדירה של אלינוער ובתה כנרת (ככה הכרנו, בשדה התעופה, כשהיא קראה לבתה ואני הסתובבתי) נמצאת בין פארק בוט שומון ופארק דה בלוויל. הדירת מרווחת ושקטה, בת שני חדרים, 55  מטר רבוע. יש בה ספה, הנפתחת למיטה זוגית, מיטה נוספת ליחיד ומיטת ילד.

האזור, סביב תחנת מטרו Jourdain, הוא אזור מתחדש, רובע אומנים שהפך יותר ויותר סטייליסטי עם השנים. לא תפגשו בו אפילו אוטובוס תיירים אחד אך תוכלו להגיע לפופיק של העיר,  Chatelet, בנסיעה של 10 דקות במטרו, ללא החלפות (קו 11). במרחק 10 דקות הליכה מהדירה בית הקברות Père lachaise וכן איזור Belleville, הצ'יינה טאון של פריז, וממש מתחת לבית, בתי קפה, חנויות אוכל מעולות, מסעדות וקולנוע.

הדירה מוצעת להחלפה, בדירה בתל אביב, רצוי ליד הים. פרטים אצל אלינוער, elinoarzw בג'ימייל.קום.

2. דירה ברובע ה-14, להחלפה תמורת דירה בתל אביב, בשלושת השבועות שבין 13 לאוגוסט וה-4 בספטמבר

דירה פריזאית חמוד באיזור Daguerre (הרובע ה-14), רגועה ומצויידת, ליד תחנת Denfert-Rochereau. הדירה מתאימה ל-2-4 אנשים, יש בה חדר שינה אחד וספה נפתחת שיכולה להלין שניים נוספים. הדירה נמצאת לא רחוק ממונפרנס, אודאון, גני לוקסמבורג, פארק מונטסורי, סן מישל והרובע הלטיני. לפרטים נוספים ותמונות: mkracher@yahoo.com / +33 6 18 84 80 27.

כאן. דירה כאן בבקשה. חצר פנימית ברובע ה-11

3. סטודיו באזור מונטרגיי (הרובע ה-2) להחלפה בדירה בתל אביב בין 21.7-14.8 (גמיש)

הסטודיו של סלין הוא אידאלי לשני אנשים שרוצים לגור בלב פריז, ברובע מונטרגיי השוקק. גודלו של הסטודיו 28 מ"ר, מצויד לגמרי, מטבח קטן, אמבטיה, מיטה זוגית, חלון והוא נמצא בקומה הרביעית. אפשר גם לשכור אותו לשבועיים או שלושה במחיר של 70 יורו ללילה. לפרטים: celinesportis@hotmail.fr.

4. אחרונה חביבה לעת עתה: דירה ברובע ה-12 מוצעת להחלפה למשך כל הקיץ.

אורין רוצה לבלות את הקיץ בתל אביב, ומציעה להחלפה למשך כל יולי אוגוסט את דירתה שברובע ה-12. בדירה חדר מרווח, מטבח גדול, חדר אמבטייה מרווח, והיא נמצאת במיקום מצויין ברובע ה-12, שתי דקות הליכה מאגם Vincennes, ובמטרו לא רחוק מכיכר הבסטיליה. לפרטים: orian2009@gmail.com, 0525283454.

מוזמנים לשלוח עוד דירות פריזאיות המיועדות להחלפה בחודשי הקיץ. חופש גדול נפלא לכולם.

באותו עניין (פחות או יותר):

המניפסט המחולל של עניין החלפת הדירות ב"פריזאית"

בוקינג.קום, האתר החביב עלינו לאיתור מלונות במחירים טובים, במקרה שאין לנו דירות להחליף

פריז בקיץ והיכולת המולדת ליהנות מחופש. השנה גם אנחנו מנסים

ועוד לא דיברנו על הפנים המרתקות והמשונות שבהחלפת דירות

אחת שיודעת (צילום: אחת שלא יודעת)

פריזאית יקרה -

כך הם מתחילים. יפה מצידם, עכשיו, כשאני כבר כל כך תל אביבית והעבר הפריזאי שלי הוא שובל הולך ודוהה של שאנל 5*.

האם יש לך, במקרה, המלצה על רופא ילדים דובר אנגלית? (בטח, ואיחולי החלמה מהירה לאלון).

האם יש לך, במקרה, רעיון לדירה זולה ונחמדה במיקום מרכזי שמתאימה למשפחה פלוס כלב? (סתם. אף אחד לא שאל בינתיים על הכלב).

האם יש לך, במקרה, המלצה למסעדה צמחונית שתתאים לחגיגות משפחתיות של יום ההולדת השבעים של אם המשפחה? (ברור. Arpege למקרה שאם המשפחה היא רבת נכסים,  Les Pâtes Vivantes, אם היא מתכוונת גם להשאיר משהו להוריש לנכדים ביום פקודה).

האם, ממש במקרה, יש לך מושג איפה אפשר לשמוע נגינת אקורדיאון בפריז? (דווקא כן. כאן, וגם כאן, ובוודאי כאן).

האם יש לך, במקרה, רעיון איפה להציע נישואין לאשתי? (רעיון אחד? כמה. היא הסכימה).

נשאלו שאלות משונות מאלה, ומרתקות מאלה, ומשעשעות מאלה, ואף נוגעות ללב מאלה, ובעיקר שאלות ספציפיות שאין כמותן, ובחיי, קשה לתפוס אותי בלי תשובה טובה (לא כי אני יודעת הכל, סתם כי אין לי את השריר שמאפשר להיתפס בלי תשובה טובה) עד שמגיעה, יותר ויותר, השאלה הבאה:

פריזאית יקרה,

אנחנו נוסעים לפריז ומחפשים מדריך טיולים בעברית. האם תוכלי להמליץ לנו על מדריך כזה, מוצלח ומסביר פנים?

תודה מראש,

ההולכים לאיבוד (שם עט)

כשאקדח מטאפורי מוצמד לרקתי, אין לי ברירה אלא להשיב: האמת, אני לא יודעת. לא מכירה אף ישראלי שמדריך טיולים בפריז בעברית.

באנגלית יש המון. אני ממליצה תמיד על הת'ר סטימלר הול, בעלת בלוג העל Secrets of Paris ועיתונאית תיירות משקיענית וחרוצה, שראיינתי פעם, והיא מכינה את הסיורים במיוחד לפי העניין של הלקוח. יש גם את ריצ'רד נייהם, גם הוא בגוגל רידר שלי, שלא רק לוקח לסיורים נחמדים את לקוחותיו, אלא גם מקדיש להם פוסט לאחר מכן. ואסור לשכוח, בז'אנר אחר לחלוטין, את Fat Tire Bikes, החברה ההו כה אמריקאית, על מדריכיה המתוקים, שמציעה סיורים קבוצתיים מודרכים בפריז על אופניים, ביום ובלילה, או על סגוויי. המדריכים שלהם הם סטודנטים צעירים, חמודים להפליא, ידענים ורהוטים, והסיורים מענגים ביותר.

אבל בשפת הקודש – כלום. גורנישט. נאדה. (סליחה, לא כלום. עדית טולדנו מדריכה סיורי אמנות במוזיאונים הגדולים של העיר. אבל סיורים בעיר שמחוץ למוזיאונים?)

מכיוון שזאת שאלה שחוזרת על עצמה, ואני, כאמור, מתקשה בהגיית צירוף המילים "לא יודעת", שלא לדבר על הקלדתה, ומכיוון שהדרכה טובה יכולה לעשות להאיר את פני העיר ולקרב אותה לתיירים המזדמנים בה, אם אתם מכירים מדריך כזה, או מדריכה, כמובן, אנא ספרו על זה. ואם אתם בעצמכם מדריכים כאלה -

למה לקח לכם כל כך הרבה זמן?

אנא צרו קשר במדור.

- – -

ובאותה הזדמנות, ומפני שבדיוק המלצתי לעוד משפחה שנוסעת לפסח בפריז לשריין בייביסיטר, כאן למטה מוזמנות שוב, השמרטפיות (והשמרטפים!), לצרף את הפרטים שלהם, לטובת ההורים הטובים דיים כדי לקחת את הילדים שלהם לפריז, אבל חכמים דיים כדי לדאוג גם לערב או שניים או בוקר או שניים לעצמם.

- –

* מטאפורית כמובן. אחרי הכל, אני עדיין לא בת שמונים וחמש, בשביל להרשות לעצמי שאנל חמש.

תחנת המטרו רוטשילד. איור: יזהר כהן

עם כל הכבוד לספונטניות, יש דברים שכדאי לדאוג להם מראש. כמו למשל, חופשה בפריז.

לא מעט גולשי "פריזאית" מצאו כאן את מבוקשם: מגורים בדירה בפריז תמורת מסירתה הזמנית של דירתם הישראלית. תנאי מוקדם להשתתפות במבצע: נדרשות דירות שוות, כמעט תמיד ובאופן מוחלט תל אביביות, כמובן מרכז תל אביביות (אם כי טירות יפואיות עשויות להתקבל בברכה), והכי טוב – קרוב לים.

הצעות לדירות תל אביביות כדאי להוסיף בתגובות לפוסט הזה, הצעות לדירות פריזאיות נדירות יותר, ולכן לעתים מקבלות פוסט משל עצמם.

בינתיים החיפוש הוא כללי למדי, ככל שנתקרב לתאריכי היעד אני מתארת לעצמי שהחיפוש יהיה ספציפי יותר ויותר.

והדירה הראשונה להחלפה:

1) לילך ומשפחתה (שני מבוגרים, שני ילדים קטנים) מחפשים דירה להחלפה לפסח, לשבוע או שבועיים. הם מציעים בתמורה את דירתם רחבת הידיים (120 מטר) במיקום האסטרטגי רוטשילד-שינקין. meshel.sapir@gmail.com

2) דירה להחלפה בקיץ. בתיבת הפניות של פריזאית הצטברו כמה בקשות תל אביביות להחלפות דירות לקיץ, התאריכים עדיין גמישים, תלויים בהיצע. הצעות לדירות פריזאיות שמתפנות בקיץ יתקבלו בברכה לתיבת הדואר של האתר: laparisait@gmail.com

- – -

ובעניין אחר: לקוראים שתהו איפה אפשר למצוא את עבודותיו של יזהר כהן, סוף סוף יש כתובת לפנייתכם. כמה מאיוריו, מודפסים על גבי קנווס, וחתומים על ידי האמן, אפשר לרכוש עכשיו בגלריה פריימארט, ברחוב אבן גבירול 5, בתל אביב, 074-7030484.

חדרי משרתים לשעבר. תמיד מזכירים לי את וודי אלן

*** בתגובות שבהמשך יש הרבה הצעות מעניינות לשכירת דירות והשכרתן, וכן הצעה אחת אקטואלית להשכרת חדר בדירה מאוגוסט עד אמצע ספטמבר. מוזמנים להעלות את הצעותיכם והדירות שאתם מחפשים בתגובות לפוסט. בהצלחה ***

למרות שכאן גשם בחוץ, ואולי דווקא בגלל זה, נדמה שההכנות לחופש הגדול מעולם לא היו אינטנסיביות יותר, משני צידי הים התיכון. מטחי מכתבים נוחתים על סף הדלת הפריזאית שלנו עם שאלות: איך שוכרים דירה? האם יש לך דירה בשבילי, אני מגיעה ביולי, עם ילדה וחתולה? יש לי דירה למסור, עם ספה נפתחת ונוף לאייפל. יש לך דיירים בשבילי?

ובכן, חברים יקרים, קוראים מסורים ונוסעים מתמידים – בואו נעשה סדר.

על החלפת דירות, הדרך המשתלמת ביותר לנסוע לעיר גדולה ולפריז בעיקר, אפשר לקרוא כאן. פריזאים, על פי רוב, בעלי עבר ישראלי או בעלי עתיד כזה, מבקשים להחליף את דירתם בדירה בתל אביב. כפי שאחד מהם כתב לי זה עתה (חכו חכו, בימים הקרובים תעלה מודעה על בית גדול ושווה להחלפה בדומה): תל אביב; לא רמת החי"ל, לא רמת אביב, לא שיכון בבלי, לא כוכב הצפון ולא שיכון דן. ת ל  א ב י ב. נוף לים – יתרון (ענק).

בשל הפער בין הביקוש להיצע, אני מפרסמת דירות פריזאיות בלבד להחלפה, והתל אביבים (או ירושלמים. לעתים נדירות יש מי שמבקש דירה בבית ערבי עתיק בירושלים, זה יכול לקרות) מוזמנים לעבור על המודעות ולפנות ישירות למשכירים או מחליפים.

על השכרת דירות, כולל המלצה שלי על מספר סוכנויות טובות (מניסיון) או מעניינות (משיטוט אינטרנט), אפשר לקרוא כאן.

באתר אני מפרסמת דירות פריזאיות פרטיות בלבד שמשכירים לתקופה קצרה בעליהן היוצאים לחופש, כשירות לגולשינו מאיזור חיוג +33. בעלי דירות המושכרות בקביעות (כלומר עסקים) מוזמנים לפרסם באתר.

בתגובות שמתחת לפוסט הזה אתם מוזמנים לפרסם – אנשים פרטיים בלבד, לא חברות – כל דירה להשכרה, להחלפה, למסירה, להשאלה, לניקוי יבש. מי שמבקש להשכיר, מי שרוצה לשכור, מי שרוצה להחליף, מי שרוצה רק לשמור על דירה – כולם מוזמנים להגיב בתחתית הפוסט. רק אל תשכחו לבדוק את הפוסט בקביעות, שלא יקרה שהמשאלה שלכם התגשמה ללא ידיעתכם.

שיהיו החלפות מוצלחות וקשרי שכירות וחליפין משובחים בין שתי הערים האהובות עלי וככל הנראה גם עליכם.

כבר מזמן אמרתי (וכתב ההוכחה נמצא כרגע בכתובים) שבפריז תיירים אוכלים טוב ממקומיים, ומהגרים אוכלים טוב מתיירים, ומהגרים שקוראים אוכלים הכי טוב מכולם. אז הנה, אתר של מהגרים שקוראים על אוכל, שכותבים על אוכל, שמבשלים, שמצלמים (מדור ה-Daily Porn ממש קשה לצפיה), שמפרסמים  מאמרים וספרים על אוכל  ועכשיו הם גם עושים את זה יחד: Paris by Mouth.

בכותבים: אלק לוברנו, שבחר בקפידה את 102 המסעדות הטובות ביותר בפריז, מג זימבק, עיתונאית וצלמת אוכל היא עורכת האתר, קלוטילד דוסולייה משוקולד וזוקיני הנודע, שהיא אנציקלופדיית אוכל פריזאי (מפת האוכל והחנויות שלה כאן מצד ימין בקישורי פריז), דורי גרינשפן, בשלנית, עיתונאית ומחברת ספרי בישול ואפיה, ועוד כמה, שאני קוראת את כתביהן על בסיס קבוע, כמו וונדי לין ופיליס פליק. וגם קריסוס, כלומר כריסטופר ואקים, שהוא בכלל אנליסט בחברת השקעות, אבל כותב על כל מה שהוא אוכל בחוץ, ולא שוכח לצרף חשבונית.

מדריך המסעדות שלהם הוא ביקורתי, מגוון, עדכני, יעיל, יש לו מנוע חיפוש מצוין לפי איזורים, מחירי ארוחות ולפי ימות השבוע, ובכל עמוד של מסעדה קישורים לביקורות מהימנות בלבד.

מצד אחד, ככה יפה, שלקראת סוף דרכנו כאן צומח כאן יופי של מאגר מידע לאיתור הארוחה הטובה הבאה. מצד שני, עכשיו אפשר לפרוש בשקט.

באותו עניין:

רשימת המסעדות השוות" של "פריזאית", בכל זאת

בלוג האוכל של פרנסואה סימון, מבקר האוכל של לה פיגארו. קצר ועצבני, ויש גם תרגום לאנגלית

ז'רוזלם מרחפת ממעל. מתוך מיצג על ישראל שהתקיים בקולז' דה ברנרדין בלילה הלבן

1. אחד הדברים שמאפיינים את פריז היא העדר הקהילתיות שלה. כמו שהסביר לי פעם מישהו בקשר לצרפת כולה: כאן מכירים בקיומו של האינדיווידואל ובקיומה של המדינה. קהילות או קבוצות שבין הפרט למדינה זאת פשוט חיה שלא מבינים כאן.

ואכן, בניגוד חריף למתרחש בערים גדולות אחרות, ולמרות שיש כאן המון יהודים ולא מעט ישראלים, חוץ מרבקה מחב"ד, האשה היקרה שעורכת מפגשי נשים ומסיבת חנוכה/פורים, הפתוחים לכל דכפין אין שום רמז לקיומה של קהילה ישראלית בפריז. למעשה, בפריז אין קהילה ישראלית, כי מתברר שצריך יותר מישראלים כדי ליצור קהילה ישראלית.

לשתי ישראליות נמאס מהמצב הזה, והן החליטו לעשות מעשה.

אפילו ברסלביה יש בשכונה שלי. ועדיין לא קהילה ישראלית

רשות הדיבור לשונית אייגר וענת אבירן-כץ:

"

האם גם אתם התפלאתם לגלות כאשר הגעתם להתגורר בפריז שלא קיימת כאן קהילה ישראלית מתפקדת? שאין את "המקום" בו אתם יודעים שתוכלו למצוא את הישראלים בעיר, ואין שום קבוצה קיימת אליה ניתן לפנות בשאלות, בה ניתן לגלות שכנים שגרים ממש ממול ולקבל תמיכה תרבותית ועניינית שמכסה על העדר ידע חיים של שנים במקום?.
ברשת קיימים כמה ניסיונות לעשות זאת. רק בפייסבוק קיימות 3 קבוצות שונות אותן אנחנו מכירות אישית – ובכל זאת לא נוצרת קהילה אחת, לא נוצר מקום איסוף אחד אותו כולם מכירים ואליו כולם מפנים.
אנחנו, שונית אייגר וענת אבירן-כץ, ישראליות שגרות בפריז, חשבנו לשנות את המצב.
אספנו סביבנו קבוצה של ישראלים המעוניינים להקים "פורום ישראלים מבלים ונהנים ביחד בפריז" במטרה להיפגש אחת לחודש בבית קפה/פאב/בית ולהעביר ערב באווירה חופשית ונעימה.
אנו מזמינות את כולכם להצטרף אלינו!

יצירת קשר בדוא"ל:  aigershunit@gmail.com, aabirankatz@gmail.com

"

קצת כחול לבן בשוק. וכלב

0

2. הגר מחפשת עבודה. היא ישראלית, דוברת צרפתית ובעלת אזרחות צרפתית, מסודרת מבחינת מגורים, ומחפשת עבודה בפריז בכל תחום אפשרי: כאופר, כמוכרת בחנות, במשרד ועוד. מייל: hllfe@walla.com