כל המאמרים בנושא "מסעות"

דנמרק, אוגוסט 2014: יומן מסע / אני נמצאת כאן

יום רביעי, 8 בנובמבר, 2017
10561162_910393512307838_1396733537_n (Medium)
ובכן, ארזתי. מבקשת לציין בפרוטוקול שעזבתי אתכם בהפוגה הומניטרית. עם חזרתי, מצפה לכל הפחות להפסקת אש פלוס טיוטות מתקדמות להסכם. שלום, פשרה, פירוז. שמרו על עצמכם.

(more…)

קופנהגן, מה טוב בה? / המלצות לעיר הבירה של האומה המאושרת בעולם

יום שני, 6 בנובמבר, 2017
בחיי. הכל אמת, זו באמת המדינה הכי מאושרת בעולם

בחיי. זו באמת האומה הכי מאושרת בעולם. שלט פרסומת בשדה התעופה של קופנהגן

 

דנמרק היא באמת נס, כלכלי, חברתי, אסתטי, נס מעשה ידי אדם. זו אומה קטנה עם היסטוריה קשה, שכבר שנים מובילה את ראש מצעד האושר, הרווחה בסקרים מעמיקים ובלתי תלויים, מדינה משגשגת שגם מטפחת היטב את האזרחים שלה. בדקתי הכצעקתה (ספוילר: כן) וכיצד ובשל מה זה ואיך. ולצד ההמלצות האופרטיביות, איך להיות מדינה שלא אוכלת את יושביה אלא מזינה אותם, הנה עוד כמה נקודות אור, מקומיות אבל משמחות מאוד.

(more…)

ברלין: הבונקר

יום שני, 6 בנובמבר, 2017
הנסיך הקטן שב משדה הקרב. הבונקר, במחווה אמנותית לא מתוכננת

הנסיך הקטן שב משדה הקרב. גרפיטי על קיר הבונקר, במחווה אמנותית שלא נאצרה על ידי הזוג בורוס

חגורת הבטון של אוסף בורוס הדוקה. בהחלט הדוקה. אוסף האמנות העדכני והתוסס ביותר בברלין חבוי מאחורי קירות בטון בגובה 18 מטר שעוביים מגיע לשלושה מטרים. החלונות, במקומות שבהם יש חלונות, הם לא יותר מחרכים צרים. המקום כולו נראה כמו כספת עצומה. את הרושם הזה מחזק הגג העבה שמרחף מעל הבניין, תלוי מעל פנטהאוז שקוף, כאילו היה מכסה ענק שהולך ונפתח; וצמחיית הפנטהאוז, שמתפרצת מעבר למעקות הגבוהים, נדמית כמו שלוחה של האוצרות שבפנים.

קוביית הבטון הזאת מקפלת 60 שנים דרמטיות של תהפוכות פוליטיות, כלכליות ותרבותיות. הגלריה הלוהטת בברלין נולדה כבונקר נאצי, שהפך לכלא סובייטי, שהפך למחסן לפירות טרופיים, שהפך למועדון טכנו, שהפך למשכנם המעוצב לעילא של המולטי־מיליונרים כריסטיאן וקארן בורוס, בנם, וכל עבודות האמנות שהם אוהבים.

בחמש הקומות וב־80 החדרים של הבונקר מוצגות כ־120 יצירות מהאוסף של הבורוסים. על תצוגת האמנות לא חתום אף אוצר, ואפילו הבורוסים עצמם לא מתהדרים בתואר הזה. אבל גם אם אין אוצר אנושי בתערוכה, הבונקר עצמו אורז את המבקרים ואת העבודות באותו חלל, פיזי ורגשי. המעבר מחלל קטן אחד למשנהו, האובדן המיידי של הקשר עם אור היום והעולם החיצון, הריח המסוים כל כך של אוויר דחוס בחללים סגורים, היעדר תחושת הכיוון, ובעיקר התלות המוחלטת במדריכה שיודעת לא רק על כל העבודות, אלא גם איך לעזאזל יוצאים מכאן – כל אלה מגישים את העבודות בהקשר מסוים. כך, כשהעין נתקלת בידית עדינה של דלת המוצמדת לאחד מקירות הבטון – זוהי אחת העבודות באוסף – אפשר לדמיין איך ברגע אחד האזעקות משתוללות, ומארבע הכניסות שועטים פנימה נוסעים מחפשי מקלט.

(more…)

מדרידים / Sala De Despiece ודברים טובים אחרים

יום שבת, 4 בנובמבר, 2017
קרפצ'יו כמו שקרפצ'יו צריך להיות. Sala des Despieces

קרפצ'יו כמו שקרפצ'יו צריך להיות. Sala de Despiece

 

למדריד נסענו בתיאום מושלם עם מזג האוויר. בזמן שעל ישראל התרגשה סופה, עוד אחת, במדריד טיילנו מתחת לשמש צהבהבה, שמיים בכחול אמיתי וקור שהזכיר לנו שאנחנו בכל זאת באירופה. אין עיר שהשמש לא מחמיאה לה, אבל יותר משהשמש החמיאה למדריד, היא החמיאה לנו, ובעיקר לו, בהצדקת הבחירה המשונה שלו. מי נוסע למדריד?

(more…)

יומני הקפטניות / יומני מסע יפים במיוחד

יום שבת, 16 בספטמבר, 2017

cof

אביו הרוחני של בלוג, אגב, היה פעם CLog. קפטיין'ס לוג. ואולי לא מקרי בעצם, "פריזאית" והכל, שאין בלוגים שאני אוהבת יותר מיומני מסע, שיש בהם גם גילוי עולמות וגם גילוי לב, גם כתיבה טובה וצילומים יפים, אם אפשר. הנה כמה עכשוויים, שאסור להחמיץ, במיוחד בחגים, שנותנים קצת אוויר לשיטוט מעמיק יותר.

(more…)

FoMO, FoFoMO, CoFoMO: לונדון 2017

יום שבת, 29 באפריל, 2017
הנוף בהשתקפות הזגוגיות בקומה העליונה של הטייט מודרן החדש

הנוף בהשתקפות הזגוגיות בקומה העליונה של הטייט מודרן החדש

ללונדון נסעתי חולה ב-FoFoMO.

FOMO כבר כולם מכירים: הפחד להחמיץ, Fear of Missing Out. הרי לונדון גם ענקית וגם עשירה וגם תוססת, ולא רק שאנחנו ארבעה אלא גם אחת מאיתנו היא בעלת תיאבון בלתי ניתן לסיפוק בעיקר כשהיא מגיעה לעיר גדולה חדשה-ישנה. אז הצטיידתי מראש ב-Fear of Fear of Missing Out.

(more…)

החזרה (פלוס קפה Delmas)

יום רביעי, 29 ביולי, 2015

 

עולם חדש, עולם ישן. העיתונים המונחים מול דלתו של הגרדיין בבניין

לקח לי נצח למצוא דירה להחלפה. הלא יהודיים, שעד כה השתוקקו לגלות את ישראל ולחגוג את תל אביב, השנה, אחרי צוק איתן, כבר שינו כיוון למדינות מתפתחות אחרות, ולא מיהרו להשיב להודעותיי שפיזרתי בשפע. עד שאשה אחת, מבית חלומי בדרום צרפת, גאלה אותי מייסוריי וכתבה לי, זמן קצר אחרי היוודע תוצאות הבחירות: "שלושים שנה אני רוצה להגיע לישראל, השנה, אחרי שבחרתם שוב בביבי, אני פשוט לא יכולה לעשות את זה".

וגם בקרב היהודים התברר שהשלוש קומות בלי מעלית שלי הן להיט הולך וקטן, וגם המשפחות שלהם הולכות וגדלות, או שהילדים שלהם גם כן, ומתבגרים לא יכולים לישון במיטת הקומתיים של הילדות שלי. נדמה היה שהשיטה שלי, נסיעה באמצעות חילופי בתים, שפיתחתי שנים, שהתמקצעתי בה, שהפכתי להיות מטיפה נלהבת לה – קורסת.

עד שבסוף הגיעה פ., והציעה לנו דירה ענקית מול הפנתיאון. עד הרגע שבו נכנסנו לדירה לא הייתי משוכנעת שאכן זה אפשרי, והנה, אכן. פנתיאון משתפץ לנגד עינינו ואפילו קצה האייפל מנצנץ לנו פעם בשעה עגולה.

(more…)

על מסעות ויומנים: פרולוג

יום ראשון, 17 במאי, 2015

 

טיול באלפים. כן, עם נעלי הליכה והכל

אם מתמזל מזלי, מגיע הרגע הזה בשנה שבו כבר אני יודעת משהו על החופשה שתהיה, ויכולה להתחיל לתכנן אותה, לאסוף לקראתה רצונות, רעיונות, כתובות, חומרים. ובאותו הרגע ממש אני נזכרת, שמה לי העבודה הזרה הזאת, כשבעצם טרם הצלחתי לאסוף לכדי אלבום את זכרונות הטיול של הקיץ שעבר.

(more…)

בּונז'ור פריז. ז'ה מָה פֶּל נוּליז'ט / נולי עומר

יום ראשון, 16 ביוני, 2013

 

המסע של פסיכה, שמן על בד. נולי עומר

בכל פעם שאני מגיעה לפריז, משהו קורה להבעת פני, ללבי ולגופי. אני משתנה. אפקט סרטי האימה המוכָּרים לעייפה בהם הייתי הופכת מרוב זעם על אי אלו אפיזודות  שקרו בחיי לאיש זאב מבעית, הופך לאפקט סרטי מיוזיקל כתמתמים, בהם אני הופכת לנוּליז'ט, אישה חייכנית ונטולת דאגה הרוקדת סטפס לאורכו של שוק הציפורים בסן מישל. אני שמחה כל הזמן, ומתרגשת בלי סוף. מה זה מזכיר, שמחה + התרגשות? אה, כן. התאהבות. (more…)

סודות של ונציאנית (+2) / ענת מרוק כפן

יום רביעי, 22 באוגוסט, 2012

 

ונציה. נובמבר 2008 אמנם

איך ההרגשה לחזור למקום שבילית בו את רוב שנות העשרים שלך? מקום בו למדת והתאהבת, מקום שהשאיר אצלך חלון גדול של געגועים לחברים וזמן ללא התחלה וסוף, מקום כה יפה שלא חשוב אילו קשיים עברת בו, טיול רגלי קצר תמיד החזיר לך את האמון בחיים וביופי?

חייתי בוונציה בין השנים 1994-2000, במהלכן למדתי עיצוב תפאורה ותלבושות באקדמיה לאומנויות ACCADEMIA DI BELLE ARTI, שם גם הלכתי עם החלום שלי והתמחיתי בעיצוב לאופרה. כיום אני עובדת במשרד אדריכלים בתל אביב ומידי פעם עוסקת גם בעיצוב לתאטרון.

הקיץ, בעקבות הזמנה של חברים ותיקים, שבתי אל המקום ההוא, עם שני צאצאים קטנים ונרגשים, שזו להם הפעם הראשונה שהם יוצאים מגבולות המולדת אל עבר ארץ חדשה ולא מוכרת.

(more…)