מזל שהיתה לנו פגישה באזור.
דווקא בניתי על המקום הזה לחגיגת יומולדת ילדותית אחת או אחרת, כי אם אפשר לדעת עליו דבר אחד מראש, זה שהוא חגיגי. אבל המחירים הגבוהים הרתיעו אותי, כמו גם הניסיון: מקומות שהם יפים עד כדי כך, במיוחד כאלה שחוסים בצל כנפי ההיסטוריה, נוטים לדהור לכיוון הממוצע על ידי הגשת אוכל בינוני עד רע מאוד. יש לנו ניסיון בינוני מינוס עם Bofinger המהוללת, ואפילו עם Le Vaudeville, שאמורה אמנם להשתייך לרשת Flo, אבל לוברנו טען שהיא בכל זאת טובה. גם שם, לא שהיה גרוע, אבל ממש גם לא היה טוב. גם לגבי Le Train Bleu, המסעדה-בר-קפה-בראסרי-מה לא שבגאר דה ליון, טען לוברנו שהאוכל אמנם יקר מאוד, אבל הוא טוב, ושהדקור שווה את היוקר.
אני, אגב, מסכימה עם זה. אולי לא לשלם עשרה יורו לכוס מיץ גזר ב-George היפהפיה בקומה השישית של מרכז פומפידו, אבל האווירה משנה, ושווה את הכסף. הגבול שלי הוא לאכול גרוע ויקר. אבל אני מוכנה בהחלט לשלם היטב עם אוכל סביר במקום יפהפה.
עזבו עקרונות. היתה לנו פגישה, והיה לנו קצת מהבוקר הקפוא הזה, ונזכרתי שבגאר דה ליון נמצאת Le Train Bleu.
תחנות רכבת פועלות עליי בדרכים סותרות: הן מרחיבות את הריאות וצובטות את הלב. שהרי תמיד יש בהן פוטנציאל לנסיעה, לגילוי מקומות חדשים, ובתוך הפוטנציאל הזה טמון גם זרע הפרידה. גאר דה ליון לא שונה, והאמת שאפילו כשמגיעים אליה במטרו, הדוכן לממכר מאפים שם, Bon Journee, מפזר שם ריחות מסחררים של קרואסון שוקולד.
כשעולים במדרגות, לכניסה הראשית של המסעדה-בר-בראסרי-מה לא, אפשר להרכין מבט ולהציץ לנעשה במטבח. זה לא מראה מבטיח. אבל למי אכפת מהקרואסונים שדרך החלון המאובק נראים עבשים, מתגלגלים על איזה מגש מתכת. ברגע שנכנסים פנימה, והנברשות וציורי הקיר, ומחיצות העץ וריפודי העור, וברזולי הנחושת, והמלצרים המחולפים, כל הבל אפוק הזה מתאגד כדי לתת לך את התחושה שמשהו מיוחד יכול לקרות עכשיו. פעם ביום מוכרח להתארגן לו רגע כזה, שמשהו מיוחד יכול לקרות בו.
המלצרים עסוקים בשלהם, והתפריט ב גוני ויקר באופן שערורייתי, אבל למרבה ההפתעה, השוקו (בשמונה יורו, נו) היה כוס ריקה עם קנקן של חלב חם וקנקן של שוקולד מומס, הקפה היה בסדר, והמאפים היו כמו שצריך.
אבל מה שהיה הכי מגניב, מרענן ומפתיע, היה המסביב:
בהתחלה חשבתי שכולם מסביב בדרך לאנשהו, עם מזוודות על גלגלים או תיקי גב. אבל לאט לאט (וליתר דיוק – בדרך לשירותים) התחוור, שהטראן בלו, בשעות הבוקר, הוא מה שהיה לי מטילדה בישראל, או מלון מנדרין, עם הספגטי המוקרם שלו והקפה ההפוך בכוס זכוכית גבוהה (אבל בשלושה צבעים, הלו!): מקום טוב באמצע, נוח לפגישות וידידותי לאדם העובד מחוץ לביתו. במה שהם קוראים "בר", ועוד "ביג בן בר" יש כורסאות עמוקות מרופדות בעור בורדו, לחוץ פנימה בכפתורים עגולים, והן כולן, כמה מפתיע לגלות, מאויישות באנשים עם לפטופים. וחשבון הוצאות, אני מניחה. למרות שאם באמת אפשר לשבת על קפה בארבעה וחצי יורו כל הבוקר, אפילו לא מוכרחים תומך נדיב בשביל זה.
לידינו ישב עיתונאי חמוד וריאיין מישהו שנראה כמו מנהיג מקומי, קטן, עם חיוך טוב, וסנדלים וגרביים. ופתאום הצטערתי שאין לי יותר מדי פגישות עבודה לקבוע, כי אני די משוכנעת שלפגישות עבודה שם הייתי מגיעה ממש בשמחה (וגם בזמן. כשנוסעים במטרו אף פעם לא נתקעים בלי כרטיסי חניה).
Le Train Bleu Gare de Lyon, Place Louis Armand, 12e Tel: 01.43.43.09.06 Métro: Gare de Lyon (בחיי)0
אילת
14 פבר 2010מזמן לא ביקרתי
לא בפריז ולא בפריזאית
אז שמחתי לחזור
לפריזאית
ונהנתי לקרוא
כמו תמיד
efyska
14 פבר 2010התמונה של הרובע, קצת מכוסה שלג, מדהימה בעיני. והקרואסונים הקטנים והחלב עם השוקולד. שמעתי שיש רכבת מהירה לפריס. מאמסטרדם לפריס שעתיים וחצי. אני מוכנה לסוע לבד, או עם העילוי, או ממש אם אין ברירה עם הילדים, אבל התענוג יהיה שונה. בכל מקרה, שאפו לך על זיהוי התענוג.
טובה
15 פבר 2010כיף לקרוא אותך ביום שני בבוקר, כמו פעם, כשעורכי עיתונים היו אנשים שאכפת להם מהקוראים שלהם. במיוחד כיף כשהייתי עדה להתרחשות האייטם הזה. נהניתי מכל רגע ובעיקר מהחברה.
כנרת
15 פבר 2010אילת, המרקמים אצלך בבלוג מעוררים תאבון. אפילו הצילומים של הארוחה המשפחתית ההיא.
אפיסקה, בטח. איך אומרים בהולנדית ג'אסט דו איט?
ואמא, אני אנסה להעלות פוסט כל יום שני, כדי לשמר את הרפלקס, טוב?
נורית
15 פבר 2010מסכימה עם אמא שלך בקשר לטור בעיתון. תמיד התחלתי לדפדף מאחורה.
טוב שאפשר לקרוא אותך גם בלי התיווך של העורכים ההם.
tamari
16 פבר 2010איזה כיף לגלות בלוג כל כך מקסים:)
דורית
22 פבר 2010…כבר היתה לי הציפייה ההיא של יום שני…
כנרת
22 פבר 2010תודה דורית, על התזכורת, מיד אעמוד באופן סמלי בהתחייבות (עדיין בוקר).
ההיא מאמסטרדם
22 פבר 2010כרגיל, כיף לקרוא.
מתה כבר להגיע שוב לפריז ואת עושה לי עוד יותר חשק.
כנרת
22 פבר 2010ההיא מאמסטרדם, פליז דו. אבל אני חושדת שיש כמה מכן. אולי תארגנו מיניבוס? או איזו ספינת פנקייקים קטנה?
חיה (גסטרו)
3 אפר 2010גם אני שמחתי לגלות אותך- כל כך אהבתי את הטור בידיעות ואפילו תהיתי להיכן אוביל את המחאה
אפילו אפסיק את המנוי- למי יהיה אכפת ?
בפורום בקורת מסעדות של פורטל תפוז הופיע קישור לבלוג ! איזה כייף !
בקרוב גם אני אהיה קצת פריזאית....
9 נוב 2010אני טסה עם החבר בסוף החודש, בעקבות הכתבה הזמנתי מקומות!!
יום שישי, שמונה וחצי לארוחת ערב 🙂
מישהו יכול להמליץ על משהו שכבר טעם מהתפריט?
תודה!