מה טוב בה, בלונדון / המלצות

1. לשאול חברים. בזכות איל, שרון, יעל ועדי, הרגשנו שכל מסעדה שאכלנו בה, וכל מועדון שהיינו בו פגעו לנו בול בפוני. אז המון תודה, ולאיל ועופר על האירוח המקסים, על הפורט ועל הסטילטון.

2. ביסטרוטק – זה בבת'נל גרין, ולמרות שהם טוענים שהם חמש דקות מהיציאה של הטיוב, תאמינו לי ולנעלי העקב שלי  – הם לא. אבל שווה להקדיש לו ערב. איל המליץ על הטיפול הביסטרוטקי המלא – קוקטיילים בבר, ארוחת ערב בביסטרו והופעה. הצלחנו, בשל איחור של שעתיים ומשהו, לעשות שניים מהשלושה. הבר חמוד ואפלולי, הקוקטיילים טובים מאוד והברמנים חמודים עד מאוד בסינריהם הארוכים, וההופעה, ליפסינק, מופע דראג מעולה שבמעולים, מכאיב בטן ומדמיע עיניים מרוב צחוק.

3. באוזי אין – בתוך הצ'יינה טאון שבה כל אחת מהמסעדות נראית מצוינת אבל בעיני גם חשודה כקלקול קיבה היסטרי, בואזי היתה פשוט מעולה, וזולה ממש.

4. Shunt – ככתוב כאן. אמנם צריך לחכות שעתיים בתור, אבל אם גם אתם תנצלו את הזמן כדי להשתכר, לא יהיה לכם אכפת, והמועדון-תיאטרון-חלל הופעות מתחת למנהרות הרכבת התחתית, רצוף מיצגים ומופעים והוא ללא ספק מקום מרתק לבלות בו ערב. במאי הקרוב הוא עובר מקום. הביאו תעודה מזהה! הם סורקים מטעמים בטחוניים את כל התעודות המזהות של מי שנכנס למקום. 10 פאונד כניסה.

4. Busaba Eathai – האמת, שהגענו לשם בטעות, חיפשנו מקום פתוח אחרי הבילוי בשאנט, והצלחנו להשתחל אליו ברגע האחרון (שהוא מאוחר רק במונחים בריטיים, אולי 11), ורק כשהתיישבנו, מורעבים, גילינו שכולם המליצו לנו על זה. ישיבה משותפת, אוכל תאילנדי בתפאורה מערבית, עשוי טוב, מהיר, לא יקר וטעים מאוד.

5. אוטולנגי הוא מוסד לונדוני ידוע, והרבה יותר כיף, כי הוא גם ישראלי (יותם שמו). איל טוען שזאת המקבילה הלונדונית לאורנה ואלה. לא יודעת אם הייתי מרחיקה במיוחד עד איזלינגטון כדי לאכול שם, אבל בוודאי אם אתם בסביבה. ארוחת הצהרים אמורה להיות מעולה.

6. מוזיאון הפורטרט – שוב, איל אשם. לא היתה לי כוונה להכנס למקום הזה, שנראה לי מראש כמו בית עבוט של דיוקנאות משמימים של מלכות. מזל שהגעתי (הפעם) לפגישתנו לפני הזמן, וזכרתי להשמע לעצות חכמים ממני. גלריה יפהפיה, מרתקת ביותר ממובן אחד. בחירת מושאי הציור מעניינת, ומלמדת הרבה על התרבות הבריטית ועל ההיררכיות בה, גם מבחינה אמנותית, בחירת העבודות מצוינת. התערוכה הזמנית של גרהארד ריכטר פשוט מעולה, נוגעת ללב, ואולי תעשו מה שאני לא עשיתי ועכשיו אני מתחרטת על זה, ותקנו לכם את אחת משלוש העבודות המוצעות למכירה בגודל של פוסטר (עד ה-31 במאי).

8. ואחרון: שוק הספרים המשומשים בסאות'בנק. כמובן שצריך להמליץ על הסאות'בנק באופן כללי, וכן על וינטג' בלונדון באופן כללי, אפילו קניתי שם שמלת וינטג' אחת משלי. אבל לזה אין לי המלצות ספציפיות, פרט ללהיות חזקים ובעלי אמונה שתמצאו משהו שווה בערימות הג'אנק. אבל שוק הספרים מתחת לגשר בגדה הדרומית של התמז מציע, באחד המקומות הכי יפים בלונדון, שורות ספרים מסודרים סביב שולחנות באופן שנעים להסתובב סביבם, ועל אף שלדעתי מחירם לא זול עד כדי כך (חצי ממחיר הספרים המקוריים, שלושה וחצי פאונד למשל), המבחר שם מצוין ומצד הספרים טוב. הסתפקתי באחד.

ואי המלצה אחת:

כבר במגנוליה בייקרי בניו יורק התאכזבנו מהמאפינ'ס הצבעוניים, אחרי ששנים שמענו את השם ואחר כך גם עמדנו בתור. וגם הפעם כשראינו את החנות המתוקה נורא שנקראת humming bird, בשוק של פורטובלו – ידענו מראש שכך יהיה, אבל התור היה ארוך, והמאפינס היו חמודות ויפות עם ראשים צבעוניים של קרם מגעיל ומתיקות בלתי אפשרית. קנינו, אנחנו אנשים אופטימיים מטבענו. היה נורא מתוק ושום טעם אחר חוץ מזה, והקפה היה רע, כצפוי. אבל לפחות כשפתאום ירד גשם זלעפות, וכל שאר העולם חיפש מחסה, אנחנו היינו בפנים, יושבים עם המאפינים הגרועים שלנו מאחורי הדלת. לא דיל כזה נורא אחרי הכל.

כדי להגיע לתובנות רחבות יותר על גלובליזציה וסטארבקסיזציה ואיך לא, האח הגדול, שעוקב אחרי עד לונדון, לחצו כאן.