לא מאוד נון שאלאנטי להודות באגלי הזיעה, אבל הנה אתן לאחד או שניים לטפטף כאן. (ואחריהם סורבה: דיווחים מהנסיעה האחרונה לפריז.)

העבודה על "פריזאית" החדשה היא מסע כומתה שלא נגמר; שברי ההליכה עדיין מציקים. יסודות האתר התגלו כרעועים, הקירות חדירים ומים מציפים אותו חדשות לבקרים (או בעברית: האקרים אכזרים).

אבל עוד הרבה לפני שהאתר החדש היה באוויר, עוד לפני החגיגה הקטנה שלאחריה המתקפות האכזריות והנפילות המתסכלת, במשך כל הזמן הזה, בעודי מקטלגת מחדש מסעדות, מוזיאונים, רחובות, שווקים וכיכרות, בוחרת בפינצטה את מה שיהיה בתיבת האוצרות, מחפשת דרכים חדשות להציג חומרים קיימים, במשך כל הזמן הזה פריז שידלה אותי לבוא אצלה. לחשה על אוזניי פיתויים ישנים כחדשים, עיקשת, לא מרפה. ובמשך כל הזמן הזה עניתי לה: עוד לא הגיע הזמן. חכי חכי. כשיהיה האתר, אז אבוא אליך ואפנק אותו בחומרים חדשים ולוהטים.

חשבתי על דצמבר, אבל היו עניינים: פרויקט חג מולד, השקת האתר חדש, וטיפול בתקלות החדשות, וגם זכרתי: כל כמה שרומנטי בדצמבר, גם קפוא שם. וכבד ומסורבל. הצעתי לעצמי לחכות קצת, שיתחמם. קשה לזוז כשקר. ואז, אחרי שהאתר עלה, שלחתי לעצמי בונוס מטעם ההנהלה: מרץ, ניסע במרץ! העיר מפשירה מפברואר הקשה, תחילת האביב, ניצנים ייראו בארץ, שמש נעימה.

קאט למציאות: 

בפריז, באמצע מרץ, היה קר. כמה קר? ירד עלינו שלג נפלא, שלג לבן שנשאר, שלג שכמותו לא ירד מעולם בשנותינו הפריזאיות.

היינו במקומות, פגשנו חברים, כמעט ולא יצאנו מהרובע ובכל זאת גילינו איזורים חדשים, לא אכלנו בשום מקום גרנדיוזי והיה לנו טעים. שתינו המון קפה טוב, שתינו שוקולה שו בבית קפה בפלאס דה ווז' כשפתיתי שלג מתנערים מהמעיל והצעיף והכובע והכפפות. קנינו מעט, מעט וטוב, הדירה היתה מתוקה, ממוקמת נפלא ומסריחה מסיגריות, כל התערוכות הטובות נפתחו אחרי שעזבנו ובכל זאת ראינו אמנות מעניינת, חברה ציידה אותי במעיל הנכון, ואחרי יום קניתי לי גם צעיף נהדר. היה נהדר.

כדי לא להציף את עצמי במחויבויות כתיבה תוך כדי הטיול, החלטתי לפנות לאפיקים חדשים, ותיעדתי את הנסיעה באינסטגרם. הכוונה היתה לעשות את זה על הדרך, קל ונחמד, ואחר כך, כשאחזור, לפרוק הכל כאן, באתר.

קאט שני – נחיתה: 

חזרתי מפריז, חיבקתי את הילדות, פרקתי, כיבסתי, הילדות שרדו את העדרנו בשלום, הארץ לא היתה תוהו ובוהו, ורק ״פריזאית״ איננה. הותקפה על ידי האקרים, קרסה וננעלה בנבכי חברת האחסון הענקית. כל כך קרוסה היתה, שלפרקים היה נדמה שהיא אבדה לנצח. לפרקים עלתה מה-error 500, הבהבה והזכירה את קיומה, רק כדי שננסה למשוך בקצה חוט שלה, שערה – שהופ, החליק לנו מהיד ושוב נעלמה לתהום הנשייה. ככה חודש. חודש לקח להעלות אותה לאוויר, ומאז, "פריזאית" הרעועה והחמודה שלי הספיקה לקרוס עוד איזה פעמיים.

אבל הנה היא כאן, לפחות בינתיים, מזכירה לי שהכל הוא הכל הוא זמני, ונקווה שמיטב המוחות יצליחו לתקן את מירע הנזקים.

סליחה, הייתי צריכה לפרוק. תודה שהקשבתם.

 

 

ובתמורה: פרפראות מהטיול. וחדש ב"פריזאית"" – סטורי! לצרוך כמו סרט אילם, אפשר לנגן על פסנתר חורק במקביל, או הכי כדאי – לראות ישירות בחשבון האינסטגרם של "פריזאית".

 

 

מזכרות מפריז, היום הראשון

שעון מעורר עם תגיות משמחות
כש"להעיר בליטופים וברכות" זה משהו שאת עושה בשביל האחרים

Rue Notre Dame de Nazareth
לא סוד, שהרובע השלישי הוא אחד האהובים עלי בפריז כולה, אם לא בעולם כולו. הדירה שבה גרנו הפעם היתה ממש ליד Porte Saint Martin, בין כיכר רפובליק לסן דני, שזה ממש לא רו שארלו אבל גם ממש לא רחוק משם. וכמו שאני הכי אוהבת, האיזור הזה הוא מדיום רייר, אל דנטה, à point: מעניין וזז, נע בין בתי מלאכה קטנים וגלריות גדולות, בראסרי שכונתיים סתמיים קולינרית עם פרלמנטים שכונתיים (של ילדים בני 14, נעזוב את זה רגע) ומסעדות שף צעירות. מרכזי גיאוגרפית אבל קצת Left of the Center. ספציפית, כמו בכל נסיעה, היה רחוב אחד שבו הלכנו כל הזמן הלוך ושוב: Rue Notre Dame de Nazareth, וכל הזמן גילינו בו מקומות חדשים וחמודים, את חלקם הספקנו לפקוד בזמן אמת (סטיי טיונד) ואחרים שמרנו לאחר כך. או למחר כך. כל או כך, הרחוב הנחמד הוא לבט של איזור הסתובבות ובילויים חמוד, מעניין וקצת שולי. למשל Ici, חנות עיצוב אסיאתי, שמתועדת היטב בסטורי שלעיל. הרבה בגדי מעצבים ומעצבות, ועוד דברים אחרים, שהם גם יפים, גם מרעננים, גם רכישים יחסית (לא קניתי). למשל ISTR, בר אויסטרים חתיך ממש.

Clown Bar

על קלאון באר המליצה כאן קודם הגרגרנית (וגם לשתי ההמלצות הקולינריות האחרות שלה אני מצטרפת בלהט), והמלצות עליו מפוזרות ברחבי הרשת, וגם בין המסעדנים הן נפוצות היטב, שזה כמובן סימן מצוין. עם זאת, יש צורך בתיאום ציפיות. זה מקום קטן וחמוד, כמו מחזה קאמרי, רק בשמח וטעים. המקום יפה, אבל קשה לצלם אותו בגלל החושך, הוא קטן, השולחנות קטנים והכסאות – שרפרפים, המנות קטנות וטעימות מאוד. מאוד.

 

בפוסט הבא: היום השני, כולל מזכרות.

 

שתפו

כתיבת תגובה

סגירת תפריט