כל המאמרים המתויגים תחת "הרובע ה-1"

אימפריות נופלות / קפה טוב בפריז, מאי 2013

יום שני, 3 ביוני, 2013

 

אספירין הוא השמפניה של הבוקר. מתוך תערוכה ב-Maison Rouge והזדמנות להמליץ עליו

אז אצלי קפה הוא האספירין של הבוקר, אלא אם שמפניה היתה השמפניה של הלילה. למען האמת כבר התרגלתי להרכין ראש ולחשוף את עורפי לכיפכוף קטן של אכזבה בכל פעם שאני מזמינה קפה בפריז, ובזמן שהכברתי מילים על הקפה הגרוע של פריז, הלכה לה פריז הזאת ובניגוד להרגלה להתהדר בקפה הגרוע שלה ולהתעקש לנסות לסמן איתו טרנד, מעט-מעט, בצעדי תינוק, היא עמלה לשפר את אופן צריכת הקפאין שלה.

(more…)

פוסטקארד: ריבולי 59 / מאיה ויינברג

יום רביעי, 7 בנובמבר, 2012

 

Rivoli 59, סקוואט של אמנים בין זארה למקס מארה. צילום: מאיה ויינברג

אני ושכמותי מחבבות את רחוב ריבולי ממספר סיבות. ראשית, הוא ממוקם נפלא ברובע הראשון, מצידו האחד הוטל דה ויל והסן ומצידו השני המארה (אנחנו אוהבות את המארה). שנית, כותבים אותו כמו שאומרים אותו וזה נדיר מאד יחסית לשם של רחוב (או כל שם אחר) בצרפתית. שלישית, ואולי החשוב מכל, הוא מצויד במיטב החנויות העממיות בסבבהזארה, מנגו, H&M , C&A ושכמותן לסגור פינה (ולסגור את החודש). יש כמובן גם הרבה חנויות נוספות, חלקן חנויות רשת צרפתיות ושאר עוגיות אבל אם מרימים את הראש לפעמים מגלים שיש בו אפילו יותר מזה.

(more…)

שמחת רבים תרבה חכמה / La Régalade Saint-Honoré

יום שישי, 25 בפברואר, 2011
La Reglade. שמחה וריחות טובים

La Régalade Saint-Honoré. שמחה וריחות טובים

ובחזרה לטיול ההוא בפריז. ארבעה ימים, כל כך הרבה ציפיות, כל כך הרבה טעמים.

כבר חזרתי ואמרתי ואמרתי וחזרתי וזה לא משהו שאפשר לחזור עליו יותר מדי פעמים: הדבר הכי חשוב בטיול משפחתי לפריז, זה שאסור לשכוח לארוז או להכין מראש, זה שאסור לוותר עליו בכל מחיר, הוא, כלומר ברוב המקרים היא, השמרטפית. במקרה שלנו, זאת היתה גם פגישה משמחת, והשארנו את שלושתן, שתי קטנותינו וזאת שהשגיחה עליהן לא מעט, לקפוץ על המיטות בבית המלון, בעוד אנחנו שמנו פעמינו אל La Régalade Saint-Honoré, אחת המסעדות החדשות, שכבר זכו לשלל עיטורים וביקורות נלהבות.

(more…)

הזמנו בייביסיטר**

יום שבת, 29 במאי, 2010
אבל היא נוסעת, הבייביסיטר. צריכים אחת חדשה

אבל היא נוסעת, הבייביסיטר. צריכים אחת חדשה

אבל לא שולחן במסעדה או כרטיסים לסרט או חברים. ולא ידענו לאן הולכים. אז עשינו מה שאנחנו כמעט תמיד עושים, ולקחנו מטרו לכיכר הבסטיליה. אם לרגע שכחנו שהעברנו את היום בשמירה על ילדות שובתות* , ההפגנה הגדולה והעצלה בכיכר הבסטיליה הזכירה לנו. (ואני מזכירה לכם, לכולנו: שביתות זה מעצבן, אבל ככה בדיוק נלחמים על הזכויות. עכשיו ממלאים כאן רחובות על הניסיון להעלאת גיל הפנסיה ל-61, לגברים. כשאני מספרת שעכשיו בישראל זה – כמה, 67? – הם מתעלפים).

כשיצאנו לכיכר הבסטיליה, בכל אופן, ההפגנה בבסטיליה כבר תש כוחה, כנראה, גם הואקאנס ממילא באופק, אף אחד כבר אין לו כוח לכלום.

ירדנו למארה. חנות חדשה ומוצלחת שלא ראיתי מעולם (זה בסדר, הוא פתוח רק כמה חודשים) אבל יותר מזה, ברחוב Villehardouin ראיתי איזה מעבר חסום למכוניות, שפעם כבר הסתקרנתי לעומתו אבל לא יכולתי באותו רגע לברר לאן הוא מוביל.

(more…)

אביב מתעורר: תערוכות ועניינים, מרץ 2010

יום ראשון, 21 במרץ, 2010
אובססיה אהובתי. הכרזה לתערוכה של לוסיאן פרויד במרכז פומפידו

אובססיה אהובתי. הכרזה לתערוכה של לוסיאן פרויד במרכז פומפידו

12, 14, 15, 12.

זאת היתה התחזית בתחילת השבוע.

17, 11, 14, 14, 16.

זאת התחזית להמשך. בפועל, אמנם ברגע זה יורד גשם (החיים כאן ניתקו אצלנו את הקשר המיידי שנוצר בין קור ובין גשם), אבל בגדול – חולצה וז'קט. בבקרים אולי קצת יותר קריר. סוודרון. כבר לא צריך לבזבז עוד חמש דקות ביציאה מהבית על איתור שתי כפפות, צעיף וכובע. והרבה יותר חשוב: כבר לא צריך לצאת בחושך. אפילו כשמתעוררים יש אור בחוץ, כשחוזרים הביתה עדיין אור, וזה יילך וישתפר, עד לשעות האור המופרזות של הקיץ (בשמונה בערב סוגרים את התריסים ומודיעים לילדות שלא משנה לנו מה קורה בחוץ, עכשיו לילה).

ובינתיים, גם בחזית האמנותית מתנערים משנת החורף בכמה תערוכות מסקרנות מאוד.

1) פרויד. לוסיאן פרויד. במרכז פומפידו. רטרוספקטיבה כזאת רצינית ומקיפה, שבביקור האחרון שלנו בפומפידו, מתישהו בפברואר, כבר התגלגלו בחנויות המוזיאון מרצ'נדייז של האיש, האגדה, הנכד והפורטרט של קייט מוס.

(more…)

בשבחי הנון שאלאנס: שתי המלצות, הסתייגות וקולנוע אחד

יום חמישי, 3 בדצמבר, 2009

שיאו, המעצב הגרפי שעבר להכנת תה בעקבות אשתו השפית. יאמ'צ'ה

שיאו, המעצב הגרפי שעבר להכנת תה בעקבות אשתו השפית. יאמ'צ'ה

כשהחלטנו לנסוע לסוף שבוע זוגי באחת הערים האהובות עלינו ביותר, כל מה שהיינו צריכים זה בעצם לייצא את הבנות למבוגרים אחראים בתשלום. וכך זכינו בסוף שבוע פריזאי ארוך, נטול ילדות ונטול משימות (אם נתעלם מאחת גדולה בתחילתו ואחת גדולה בסופו. כן, נתעלם). זה היתה הזדמנות טובה לגשת לרשימת ההמלצות שלנו ולראות מה מתוכה אנחנו מתכוונים סוף סוף ליישם.

(more…)

החומרים: Les Fines Gueles

יום שבת, 3 באוקטובר, 2009

ימתחת מחכה מוצרלה נפלאה. Les Fines Gueles

מתחת מחכה מוצרלה נפלאה. Les Fines Gueles

Les Fines Gueles, הוא מבתי האוכל והיין שלוקחים ברצינות את עבודתם. לעומת הח"מ, שאיכשהו, בגלל ריבוי אירועים בלתי סביר, שכותבת עליו חודשים אחרי באופן כללי ולאחר שנשכחו הפרטים הקטנים. וחבל. כי במקום הזה (שקצת מעצבן להגות את שמו בצרפתית מעוברתת) הפרטים הם שחשובים.

(more…)

זה קרה בסוף הקיץ

יום שישי, 14 באוגוסט, 2009
הגלגל הענק בטיולרי. שווה לאללה

הגלגל הענק בטיולרי. שווה לאללה

הקיץ מגיע אט אט לסיומו ונכון שמחר (שבת) צופים לנו החזאים 32 מעלות ישראליות כמעט אבל הימים כבר מתקצרים ומדי פעם אפשר כבר לדמיין משבי רוח קרירים ואת הרנטרה של ספטמבר – החזרה מהחופשה, המקבילה המקומית ל"אחרי החגים" שהכל מדברים בה בערך כבר ממאי.  מצד שני, זה בדיוק שיא עונה התיירות הישראלית לעיר ואם אתם כאן בימים הקרובים כדאי שתנסו להספיק לבקר בשתי אטרקציות מקומיות שאו-טו-טו נסגרות: החוף של פריז (Paris Plages) והיריד של גני טיולרי (fête de tuileries).

(more…)

Le Laboratoire: אמנות ופילוסופיה פוגשות תומך נדיב

יום שלישי, 11 בנובמבר, 2008
ספרות הטעם. Photo: Bruno Cogez

ספרות הטעם. Photo: Bruno Cogez

הלכתי לאכול במעבדה. כמובן שאין כמו בגט וגבינה ויין, לא לשכוח את הפותחן, על פונט נף. אבל במעבדה של דייויד אדוארדס, מפרקים את האוכל, ולא רק אותו – גם את הסיפור שלו – עד לרכיביהם הזעירים ביותר, מרכיבים אותם מחדש, והנה לכם; לגמרי לא בגט על הגשר, אבל משהו לעניין בו את הראש ואת החך.
אדוארדס הוא מין אביר רנסנסי הרפתקן, רב יכולות ושאיפות. הוא אמריקאי וצרפתי, סופר ומדען, שפיתח משאף אינסולין, משהו שעתיד להחליף את הזריקות התדירות לאיזון רמות הסוכר אצל חולי סכרת. עשה את שלו ועדיין לא הרגיש שהוא יכול ללכת, אלא הקים, באוקטובר האחרון, את הלבורטואר, "המעבדה", מוסד מרהיב שמטרתו ליצור מפגש של ממש בין אמנות ומדע. לקראת כל תערוכה נבחר אמן מצליח או מבטיח, משדכים לו מדען רלבנטי לפי בקשתו מהשורה הראשונה ויחד הם מתכנסים לפיתוח ועבודה משותפים של משהו חדש לגמרי.
ואני הלכתי לאכול שם. כן, מוזר כמו שזה נשמע, לאכול במעבדה של אמנות, או באמנות של מעבדה, מוזר ומעניין. שכן, הפרויקט הנוכחי של הלברטואר הוא הסְפֵרָה של תיירי מרקס. מרקס, מחלוצי המטבח הדקונסטרוקטיבי, הוא שף המעוטר בשני כוכבי מישלן, ונבחר ב-2006 לשף השנה של גומיו. והתערוכה שלו במעבדה עמוסה מושגים פיזיקליים, שדקונסטרוקטיבי הוא הנהיר שבהם.

(more…)

זיווג מושלם: טיולרי ואנג'לינה

יום שישי, 3 באוקטובר, 2008
Angelina. Chocolat chaud et qq crayons

Angelina. Chocolat chaud et qq crayons

חשבנו מה לעשות ביומולדת ארבע. את יורו דיסני אנחנו עדיין שומרים למשבר הגעגועים הביתה לישראל, בלונה פארק – היינו כבר כמה פעמים, לגנים אנחנו הולכים כל הזמן וים – פשוט אין כאן. הבילוי האולטימטיבי, אם כן, לילדה עם גנים דומיננטיים של חיבה לשוקולד כמו שלה, היה מובן מאליו – ללכת  לשתות את השוקו הכי טוב בפריז.

(more…)