כל המאמרים המתויגים תחת "חזרה לישראל"

חזרנו. אנחנו כאן

יום שישי, 17 בספטמבר, 2010

אור. צל

אור. צל

את הקרואסון האחרון שקנינו בפריז זרקתי כשהגענו לנתב"ג.

בבוקר אותו יום, אחרי לילות מפרכים של אריזה מאומצת, זרחה השמש והשמים היו תכולים. נותרו סידורים אחרונים כמו העברת הכתובת למשלוח דואר כדי שלא להתחמק מהחשבונות האחרונים שעוד נשלם. לא רק שהשמש זרחה והשמים היו תכולים סוף סוף, פקידת הדואר גם גילתה נכונות להתגמש, לקבל בדואר האלקטרוני את צילום הדרכון של בן זוגי, ולהשלים בשבילנו את התהליך שלא בפנינו. מי שמכיר את הפקידות המקומית, יודע שזה הישג גדול יותר מאלה של ארמסטרונג בטור דה פרנס.
אחרי נשיקת הפרידה המפתיעה מהבירוקרטיה הצרפתית עברתי במאפיה הכחולה שבכיכר, זאת שהיטיבה את בקרינו בשלוש השנים האחרונות. קניתי בגט וינואז, המתוק והרך שהילדות אוהבות, קווין אמאן, המאפה הברטאני עתיר החמאה והסוכר שהתמכרנו לו, וקרואסון אחד, רק כי אפשר היה. עוד דקה שלמה התעכבתי מול סלסלת השוקטים, הפחזניות האווריריות זרויות גבישי הסוכר, ובסוף החלטתי לא לקנות גם אותן, כי כבר החלטתי שאין טעם בעוד אחרון אחד ודי, ואפשר להסתפק בכל השוקטים הראשונים, האמצעיים והלפני אחרונים שאכלנו, ובתקווה שאצליח להכין כזה לבד בבית.

עברתי אצל קאלי, המלצרית בבית הקפה הקבוע שלי. מאז שיש לנו מכונת קפה, אני יושבת שם פחות, וזה סתם תירוץ לא מספק כדי להסביר למה לא סיפרתי לה עד עכשיו שאנחנו עוזבים. נכנסתי, התנצלתי שאין לי זמן לנואזט שהיא מגישה לי מאליה, ואמרתי לה שאנחנו עוזבים. עכשיו, הסברתי לעיניה הנפערות. כלומר עוד שעה, כשהמונית תגיע.

(more…)

מתי בפעם האחרונה

יום שבת, 31 ביולי, 2010
הלונה פארק בגני טיולרי ושמי הקיץ

הלונה פארק בגני טיולרי ושמי הקיץ

מוכרחה לכתוב. מתה מעייפות, עייפות טובה, כבר אחרי אחת עשרה בלילה, והילדות עדיין ערות. אחת היתה עם אבא שלה ב-Paris Plage (היינו ב-Pont des Arts, התלוננה, אבל לא היה שם אף צייר! רק פיקניקים פיקניקים פיקניקים!) עם האחרת, ביקרתי ב-Jardin des Plantes, שם צילמנו המון שלדים, אבל לא איבדנו כלום (בדיחה פנימית של קטנת הבית, במיוחד לאוהדי "אדל וסימון"). עוד קודם, הצלחתי במו עצמי לנתק אותנו מחברת הסלולרי ולכתוב מכתב של הפסקת השירות לחברת הביטוח ולמצוא את הטופס שצריך לשלוח לחברת כבלים-אינטרנט-טלפון. ראינו יחד את השקיעה מוורידה ומסגילה את גגות הבתים שמול המרפסת שלנו, אכלנו ארוחת ערב בצלחות פלסטיק, ועכשיו שתי הילדות מציירות ציורים למדריכי הקייטנה המסורים שלהן וחוזרות מדי רגע אלינו, כדי שנאיית בשבילן את שלל שמותיהם של המדריכים. אני מתה מעייפות. אבל אני מוכרחה לכתוב את הפוסט האחרון מפריז.

(more…)

ארזתי לבד / הרהורי חזרה

יום שני, 31 במאי, 2010

חתולים. מחשבים, בטח מחשבים

חתולים. מחשבים, בטח מחשבים

טקסט שמחכה מדצמבר במחשב שלי. כבר כמה ימים שחשבתי להעלות אותו. היום כבר לא היתה ברירה.

אומרים שתמיד תהיה לנו את פריז. אבל יום אחרי שאני נוחתת בישראל היא נעלמת לי לגמרי. בדרכון כתוב במפורש שלא מכבר עברתי בגבולות צרפת, אנחנו משלמים בהוראת קבע שכר דירה בפריז וחשבונות חשמל ומים וגז, והילדות רשומות בבית הספר, ויש לנו אפילו חוברת עבודה לחופש, שנעלמה כשארזנו. אבל ביום הראשון שאני חיה את חיינו הישראליים הזמניים, חוטפת קנס על חניה אסורה ונתקעת מאחורי משאית זבל, הכל נדמה כהזייה. השלג הכבד והרך שירד עלינו במשך ימים ארוכים לפני שנסענו, ההתבוססות שלי, בערדליים ורודים מנוקדים באדום, בשלג שהפך לקרח אפור כהה, כדי לחפש מתנות ליום ההולדת של אהובי וקישוטים מנצנצים לעץ, רק מחזקים את התחושה שהדי הזיכרון האלה הם כנראה תמונות שגנבתי מסרטים.

(more…)