כל המאמרים המתויגים תחת "חיים"

ארזתי לבד / הרהורי חזרה

יום שני, 31 במאי, 2010

חתולים. מחשבים, בטח מחשבים

חתולים. מחשבים, בטח מחשבים

טקסט שמחכה מדצמבר במחשב שלי. כבר כמה ימים שחשבתי להעלות אותו. היום כבר לא היתה ברירה.

אומרים שתמיד תהיה לנו את פריז. אבל יום אחרי שאני נוחתת בישראל היא נעלמת לי לגמרי. בדרכון כתוב במפורש שלא מכבר עברתי בגבולות צרפת, אנחנו משלמים בהוראת קבע שכר דירה בפריז וחשבונות חשמל ומים וגז, והילדות רשומות בבית הספר, ויש לנו אפילו חוברת עבודה לחופש, שנעלמה כשארזנו. אבל ביום הראשון שאני חיה את חיינו הישראליים הזמניים, חוטפת קנס על חניה אסורה ונתקעת מאחורי משאית זבל, הכל נדמה כהזייה. השלג הכבד והרך שירד עלינו במשך ימים ארוכים לפני שנסענו, ההתבוססות שלי, בערדליים ורודים מנוקדים באדום, בשלג שהפך לקרח אפור כהה, כדי לחפש מתנות ליום ההולדת של אהובי וקישוטים מנצנצים לעץ, רק מחזקים את התחושה שהדי הזיכרון האלה הם כנראה תמונות שגנבתי מסרטים.

(more…)

פוסט ולנטיינס / מפריזה

יום שלישי, 10 במרץ, 2009

לב גדול אדום מבריק, מתוך התערוכה של גף קונס בוורסאי

לב גדול אדום מבריק, מתוך התערוכה של ג'ף קונס בוורסאי

לעזאזל איתך, ולנטיינ'ס. לעזאזל איתך ועם התאריך החורפי שבחרת לך, כמו התערבות ממשלתית להגברת המכירות שאחרי סוף הסיילים ולפני סבב המתנות לפסחא. בצרפתית אתה בקושי סן ולנטן, עם הנ' שרק מסמנת את סוף המילה ובלי הסלסול המתפנק באמצעה, אבל אתה כל כך אמריקאי וצרכני, שלנצח תישאר ולנטיינ'ס, בכל מדינה בה תכפה עלינו את קיומך.
זאת סיבה למסיבה, מסוג הדברים שכיף יותר להתמסר אליהם מאשר לבדוק אותם בציציות. אלא שולנטיינ'ס הוא עיבוד מחשב נמרץ מדי של רגש אנושי, משוח בוזלין ועטוף בצלופן. הסימון החד-חד ערכי הזה של אהבה הוא שקוף מדי, מבריק מדי, דביק וחלקלק. קצת צר מצידך, ולנטיינ'ס, להסתפק ככה ביום אחד, באהבה מסוג אחד.

(more…)

הלו פיליפ סה ז'ק: בתי ספר ללימוד צרפתית

יום שבת, 26 באפריל, 2008

יש מיליון.

אליאנס פרנסז: בשדרות רספאיי המקסימות, אזור שכיף לבוא ולחזור ממנו, מוסד גדול ומסודר, הכי מוכר, אבל מפעל לסטודנטים. אני השתתפתי בקורס הערב שלו, פעמיים בשבוע, שעתיים כל פעם. המורה, אנה, היתה פשוט מעולה, ונראה ששיטת הלימוד שלהם בנויה לתלפיות, אבל אל מול כל היתרונות מתנשא חיסרון אחד בולט: מספר התלמידים בקבוצה. אצלנו היו 15 תלמידים, כך שבכל שיעור הזדמן לי להשמיע משפט או שניים, חוץ מאשר במשחקי התפקידים. הרגשתי שאני לא מתקדמת בכלל, אבל במבחן קיבלתי בכל זאת 88.

(more…)