כל המאמרים המתויגים תחת "יובל סער"

רשימות לעשות: חתיכת נייר בלי וויפי / יובל סער

יום שני, 30 בדצמבר, 2013

הפתק של יובל.

רציתי להתחיל את הרשימה הזו במשפט ״הדבר שאני הכי אוהב בעולם זה למחוק מיילים״.

שניה לאחר מכן אמרתי לעצמי שיש בכל זאת כמה דברים שאני אוהב יותר (נסיעות לחו״ל, הבן זוג, עוגות קצפת עם פירות אדומים, ללכת לים ולנמנם בשמש, למשל), ועדיין – אם יש משהו שממלא אותי חדווה בשגרה היומיומית זה למחוק, להיפטר, לסמן וי, לדעת שכבר לא צריך לטפל במטלה כזו או אחרת. זו אולי הסיבה שאני כל כך מחבב את העבודה בעיתון יומי: גם בעידן הדיגיטלי יש דדליין לעיתון, שבכל יום מודפס באותה שעה וזהו, אין מה לעשות (מלבד לתקן אחרי זה טעויות באונליין). אם מחיקת מיילים ניצבת בראש הרשימה, הדבר השני שאני הכי אוהב זה לקחת עט ולעבור בקו על משימה שכבר לא צריך יותר לעשות. רצוי אפילו שני קווים. ואז להסתכל בסיפוק על הרשימה, גם אם זו הייתה מטלה פשוטה כמו להתקשר או לשלוח מייל, לדעת שיש פחות דבר אחד לעשות.
איפה זה מתחיל להיות מוזר, בעיני לפחות?
(more…)

יובל סער נסע לפריז וכל מה שקיבלתי זה הפוסט הזה

יום רביעי, 3 באפריל, 2013

 

לנסוע לפריז או לא לנסוע? מתוך התערוכה של Jack Pierson בתדאוש רופאק. צילומים: יובל סער

בשבוע שעבר הנחיתי מפגש עם מנהלי מוסדות עיצוב ואמנות מצרפת, כחלק מסדרת פורטפוליו לייב שאני מעביר בשנה וחצי האחרונות. בתחילת המפגש סיפרתי לקהל שהיה לי קשה להחליט מה ללבוש והתלבטתי בין כמה אפשרויות, עד שהבנתי שזה לא באמת משנה כי אין לי הרי סיכוי, לעומת האורחים הצרפתים שלי: איפה אפשר למצוא עוד קבוצת אנשים שיודעת לקשור צעיפים בצורה כל כך מעוררת השתאות…

היום הכי טוב בשנה / יובל סער

יום חמישי, 3 בינואר, 2013

 

שקיעה:זריחה צילומים: יובל סער

הי כנרת,

בשנייה שסיפרת לי בשיחת הטלפון ההיא על פרויקט היום המאושר בשנה, ידעתי על איזה יום אני רוצה לכתוב. אבל אז, קצת בדומה למה שכתבת על היום המאושר שלך, התחילו הספקות. קודם כל העניין הזה של עין הרע. אני אמנם לא אדם מאמין אבל בכל זאת, למה להתגרות בגורל? ומילא זה – הרבה יותר הטריד אותי העניין של להיראות יהיר, של להשוויץ במשהו שלכאורה הוא לא כזה טוב אבל שיצאו ממנו בינתיים רק דברים, משהו שיש מסביבו כל כך הרבה קלישאות ושהסיכוי שאני אצא ממנו טוב הוא די מזערי. וגם היה את העניין הזה, גם קצת כמו מה שכתבת בפוסט ההקדמה לכל הפרויקט, כשכתבת שאת מבינה שההזמנה לכתוב על היום הכי טוב בשנה היא הזמנה הרבה פחות נאיבית ממה שהיא נדמית, מאיימת לפעמים, חושפנית.

בינתיים חיכיתי בצד. התחלתי את הפוסט הזה בראש שלי עשרות פעמים, וקראתי מדי יום את מה ששאר המשתתפים כתבו. אני יודע, זו קצת רמאות, תסלחי לי. נשימתי נעתקה כשקראתי את מה ששאול אמסטרדמסקי כתב, ובאותו היום כבר החלטתי שעם הטקסט הזה אני לא יכול להתחרות ובכלל מה הטעם?

אבל אז קראתי את מה שכתבת את על היום שלך, והחלטתי שבכל זאת. נקפוץ למים.

(more…)

אקלרים, תערוכות, רומנטיקה: יומן של מסע קצר מדי / יובל סער

יום שבת, 6 בדצמבר, 2008
כורסאות של רון ארד ברטרוספקטיבה בפומפידו. צילום: יובל סער

כורסאות של רון ארד ברטרוספקטיבה בפומפידו. צילום: יובל סער

אני זוכר את הרגע שבו הבנתי את העקרון, שבו השלמתי עם העובדה שאני לא אספיק את כל מה שרציתי לעשות. זה היה כשהלכנו הבן זוג ואני מהמלון לכיוון הסיין, והשלט ברמזור אמר שימינה זה לגני לוקסמבורג. היה לי ברור שאם אנחנו לא פונים עכשיו כבר לא נגיע לאחד מהמקומות היותר קסומים בעיר הזו. מצד שני, הכיוון הכללי היה ישר, והיה צריך להחליט.
באותו רגע הבנתי את העקרון של חופשות מסוג זה: אין סיכוי להספיק הכל. בכל רמזור, בכל חלון ראווה, בכל תפריט של מסעדה, צריך להחליט מה עושים ואין הזדמנות להתחרט. וככל שמבינים מוקדם יותר שאין סיכוי להספיק הכל, שאין טעם לחשוב מה היה קורה אם היינו מחליטים אחרת, במיוחד בחופשה קצרה כמו זו, כך הסיכוי ליהנות גדול יותר. גם עכשיו שאני חושב על כל הדברים שלא הספקתי לעשות אני קצת מתבאס, אבל הכל בפרופורציה.
עצה נוספת לטיול רגוע יותר: להזמין חדר בלי ארוחת בוקר, אלא אם כן יודעים מראש שהיא מאד שווה. ככה לא צריך לקום בבוקר כי צריך להספיק לארוחת הבוקר לפני שהכל נגמר ויש תרוץ לאכול כל שעתיים עוד מאפה בצק משובח, ואין מה להגיד, הצרפתים האלו מבינים דבר או שניים בענייני בצקים.

(more…)