כל המאמרים המתויגים תחת "מסעדה"

בשביל להגדיל את סיכויי הזכייה, מומלץ למלא טופס # טוטו

יום רביעי, 22 בדצמבר, 2010
ציפיה בדום מתוח. טוטו

ציפיה בדום מתוח. טוטו

להחליף לבגדים חגיגיים באמצע היום. להזמין שולחן. לסיים מה שאפשר, לדחות את כל השאר לאחר כך. לקחת מונית. לחכות לו בשמש. לפגוש אותו.

יש לנו הרבה מסעדות להשלים, אחד היתרונות של העדרות ארוכה מתל אביב, אבל כששאלתי אותו לאן, הוא אמר: אוטומטית, מתחשק לי להגיד טוטו. אז טוטו.

טוטו היא סתירה מובנית: זאת המסעדה הכי מעצבנת עם האוכל הכי מענג. יש בה תכונה של המזנון של בית המשפט הסמוך, אם רק פרקליטים חזקים ונאשמים עשירים היו אוכלים במזנון של בית המשפט. אפשר מדי פעם גם לראות שם עורכי דין גוררים את הטרולי השחורה של המסמכים, ולשער שהנה, במו ידיהם הם נועצים כרגע אבני חצץ נוספות בגלגלי רכבת העמק האיטית ממילא של מערכת המשפט הישראלי. זה תפקידם, כנראה. המלצריות בטוטו הן לעתים קרובות יפות מדי וכמעט אף פעם לא נעימות מספיק. פעם, בשולחן לידינו, ישבה אישה שהיתה כל כך יפה ומסקרנת, שבילינו את כל הארוחה בלנחש האם היא בתו או אשתו הצעירה מאוד של אחד משני הגברים המבוגרים שאיתם ישבה, או שהיא בעצם בת גילו כמעט, ואז היא גם נראית מדהים לגילה.

הפעם, כשנכנסנו, ראינו שם שרה לשעבר, ראש עיר בפועל שנמצא תחת חקירה, פרקליט בכיר שהכיר את חומות הכלא משני צידיהן, ועיתונאי אחד לשעבר, שלפי שהחליף את השולחן הקבוע בקפה תמר במקום טוב בטוטו, למדתי שהפך ליחצ"ן. אותי, לעומת זאת, הושיבו הכי קרוב שהגעתי אי פעם לתיק קלי של הרמס.

(more…)

בישול צרפתי כמו שרק יפני יודע: Passage 53

יום שישי, 29 במאי, 2009

קרפצ'יו עגל מרהיב וטעים לאללה. צילום: אורית אדם

קרפצ'יו עגל מרהיב וטעים. צילומים: אורית אדם

מדי פעם תוקפת אותי המחשבה על הימים שאחרי החזרה הביתה ואם להיות מדויק יותר – על הביקור הראשון בפריז לאחר שנעזוב. כמו בפרויקט ערב-חג מגזיני אני מנסה למפות את הבולנז'רי שאהיה חייב לדגום, את הגינה הכי מקסימה ואת המסעדות לערב הראשון, השני והשלישי של ימי הנוסטלגיה העתידים לבוא. זה לא קל.

אורית וצחי, נטולי היסטוריה תעסוקתית מעיקה של רשימות ודירוגים, נקטו בגישה משחררת ערב ביקור הריבאונד שלהם בעיר והפקידו בידינו את מלאכת בחירת המסעדה. לאחר הצצה ברשימה ממש כאן ושלל דחיות מנומסות ממוסדות קולינריים וותיקים יותר הזמנתי מקום בפסאז' 53, מסעדה צעירה שעברה בשלום את גל המבקרים הראשון שהסתער עליה והשאירה רושם מסקרן ומפתה.

(more…)

ביסטרונומיק 11: Le Marsangy

יום ראשון, 9 בנובמבר, 2008
Le Marsangy. לוח היינות המקומיים, זולים וטובים

Le Marsangy. לוח היינות המקומיים, זולים וטובים

אין סיכוי שהיינו בוחרים בו לפי מראהו החיצוני. ולא כי הוא נראה רע, לגמרי לא: הוא קטן, קירותיו מצופים במראות ובלוחות שמלאים בהצעות והיו בו גם כמה סועדים כשנכנסנו. ביסטרו.

חיפשתי מקום לארוחה משפחתית מוצלחת. לא התחשק לנו שום דבר מפונפן או יקר במיוחד וביום גשם כזה גם לא התחשק אפילו להרחיק, חיפשנו מקום שיהיה נעים וטעים, ואם אפשר, גם קצת מיוחד. שיתאים לטעמים שלנו ולזה המפותח אך השמרני מעט יותר משלנו, של הוריו. בגיליון מיוחד שהקדיש מגזין גורמה לפריז כתב אלכסנדר לוברנו סדרת כתבות שהכתירה את הרבעים הנידחים יחסית, תשיעי, עשירי, אחת עשרה, שתיים עשרה היקר והטוב, תשע עשרה ועשרים –  כ"הגדה השמאלית החדשה". תודה אלכ. זה גרם לי להרגיש הרבה יותר טוב לגבי השכונה שלי (לא שהיו לי הרבה אפשרויות בחירה בזמנו). בכל אחד מהרבעים שעומדים אוטוטו להיות הדבר הבא, המליץ על המסעדות השוות. Le Marsangy אוזכרה שם.

אבל כאמור, היא נראתה נחמדה ודי סתמית מבחוץ, וכמו שתמיד קורה, כשאני אחראית לבחירת המקום – ואיכשהו תמיד אני אחראית לבחירת המקום – אני קצת מוריקה בכניסה. בשביל זה הבאתי את כולנו עד הלום?

כן, לגמרי. ובצדק.

(more…)

המקסימה: Le Pamphlet

יום רביעי, 15 באוקטובר, 2008
Le Pamphlet

Le Pamphlet

לה פמפלט היא מסעדתו היפה, הנעימה והטעימה עד מאוד של השף אלאן קארר, שנראית שהיא נשענת ובחוכמה על הקרבה שלה לשוק הילדים האדומים. זאת מסעדה בת עשר, שבשנה שעברה עברה מתיחת פנים מוצלחת, ונמצאת בחלק השווה של המארה העילי, ליד רחוב שארלו וברטאן. מניו הצהרים והערב עולה 35 יורו לאדם, מעט יותר מהמקובל למסעדות מזן הביסטרונומיק, אבל יש בה אוכל מעולה, יצירתי ומוקפד, ושילוב של נחמדות יוצאת דופן עם קצת גינונים של פאר ופינוקים.

(more…)

גם גם וגם: ביסטרו חמוד באוברקאמפף (ודיסקו!)

יום שני, 29 בספטמבר, 2008
Les Bas Fonds

Les Bas Fonds

אמא שלי לימדה אותי שפיצה אוכלים בפיצריה וסטייק בסטייקיה. אבל המסעדה הזאת מתעקשת להיות גם וגם. וגם. לכן הופתענו כשאכלנו בה טוב. Les Bas Fonds היא מסעדה ומועדון גם יחד, ויאללה – גם בר יין. משחק המילים שהיא בחרה לשמש לה כשם מעלה על נס דווקא את הסלאמס, אבל גם מדגיש את העולם התחתון שלהם, הדיסקוטק במרתף המסעדה, שפועל בחמישי, שישי ושבת, עם ריקודי שנות השמונים.

(more…)

היווניה הקטנה: Evi Evane

יום שני, 1 בספטמבר, 2008

באחד הרחובות הקטנים והיפהפיים בגדה השמאלית, אלה שכל המסעדות בהן נראות מקסימות אבל ברור לך שרובן מלכודות תיירים, אווי אוואן היא מסעדה יוונית מוצלחת ולא יקרה, עם שמן זית וזעתר ונחמדות בסיסית.

(more…)

השדרה החמישית, נגיד: Avenue

יום ראשון, 31 באוגוסט, 2008

 

Avenue

Avenue

 

אין לכם סיבה להגיע ל-Avenue Montaigne, אם אין לכם כוונה ורצון להרגיש קצת כמו ג'וליה רוברטס אחרי שהיא קיבלה לידיה את כרטיס האשראי של ריצ'רד גיר. כלומר, מה תעשו עם פראדה ומארני אם לא לקנות שם? למדוד, גם מצוין. בכל אופן, נקודת מוצא נוחה למסע הריצ'ביצ'י הזה היא הקפה הסטייליסטי הזה שמתפקע ממייקאפ וממותגים.

(more…)

שוקולד ופלפל חריף: La Bastide Odeon

יום ראשון, 31 באוגוסט, 2008

על בסטיד אודאון שמעתי גדולות ונצורות עוד כשהייתי בישראל (לא רק א' לוברנו ממליץ עליה בחום). בעיני היא בכלל איטלקית, המסעדה הזאת שנמצאת ליד האודאון אבל מול גני לוקסמבורג ממש. יש בה משהו שקט ונעים עם טיח פיגמנטי על הקירות ומקומיים ותיירים ולמי אכפת. אכלנו שם טוב ויצירתי במידה, עניין די נדיר ביחס למסעדה ותיקה בפריז.

(more…)

האח הקטן של סבואה: לה בוקיניסט

יום רביעי, 4 ביוני, 2008

הביסטרו של גי סבואה הוא צבעוני ואופנתי, רועש וצפוף ויצירתי במידה, לא מוקפד מספיק בעבור מחירו, לא בשירות ולא באוכל. המיקום שלו, הוא ברובע השישי, על גדות הסן, מה שנהוג לכנות תוסס, ככה שיחד עם ארוחה די מוצלחת אך לא מושלמת, הטיול באזור לפני ואחרי מרכיבים ערב מוצלח בהחלט. מרק הארטישוק המפורסם של סבואה, כולל פרוסות דקיקות של כמהין, מוגש גם שם, והוא טעים כמעט כמו אחיו התאום היוקרתי שהוא חלק מרכזי בארוחה שעולה פי שלוש במסעדת שלושת הכוכבים של גי סבואה.

(more…)

כמה אדום הוא: קפה רוז'

יום רביעי, 4 ביוני, 2008

נכון, האוכל כאן לא משהו. פעם פעם, היה בבניין המיוחד ברחוב פיקרדי אינטרנט בר מגניב, ואחר כך, כשפריז התרשתה לחלוטין באינטרנט חינמי ומהיר (נגיד), פעלה שם המסעדה של גיום, מסעדת הבית של חברינו יונתן וניקולא, שסיפרו לנו בהתלהבות על המקום, והתעקשו לקחת אותנו בעצמם לשם. עד שזזנו, התברר שגיום ארז מטלטליו ונסע לחופשה ארוכה, שאני לא יודעת מה זה אומר לגבי שפים צרפתיים, אבל איכשהו זה לא נשמע לי פסטורלי בכלל.

(more…)