כל המאמרים המתויגים תחת "ניו יורק"

יד מושטת / דן חיימוביץ // מסביב יהום הסער 2

יום שבת, 26 בדצמבר, 2015

Kineret-1.jpg-2 (Medium)

נסענו אל מעבר לים לעיר הגדולה, התפוח הגדול, להחליף אווירה. גם שם, מסביב יהום הסער, לאור היום ובמחשך. ואני, כמו שאני, לא מצליח שלא לראות, את הסער. קשה שלא. כי העיניים לא נחות, מחפשות, שואלות ותמיד-תמיד מוכנות לפקודה. אחרי שזוגתי עמדה בחלון והתאפרה יצאנו לפארק. שמש חמה טיגנה אשה בבגד ים ובחלון הראווה ישבו דוורים למנוחה. ילדה יפה רכנה על כתפו של אביה ואז ירדנו אל מתחת לאדמה. בקרון הרכבת ראיתי סיפור אהבה ותשוקה. אחר כך עלינו באור אחרון אל מדרכה חשוכה.

(more…)

מלונות מסביב לעולם

יום חמישי, 9 ביוני, 2011
מלון שנגרילה פריז. כ-500 מטר מהאייפל

מלון שנגרילה פריז. כ-500 מטר מהאייפל

מוסף ממון של ידיעות אחרונות פרסם בערב שבועות האחרון (2011) כתבה על "מלונות היוקרה החדשים החמים ביותר בעולם". התמונות והתיאורים אכן מפתים לגמרי, אבל יש משהו מעורר ספקות בכך שהכתבה לא חתומה (דני שדה כתב התיירות ועכשיו גם התעופה של ידיעות הוא מקצוען, אולי מהאחרונים שעוד נותרו בתחומו. מעניין האם הקרדיט שלו נשמט, הוסר או שמישהו אחר כתב את הכתבה). מצד שני, מכיוון שההמלצה בפריז מסתמנת כראויה למדי, אולי זה סימן טוב גם עבור יתר המלונות.

(more…)

זכות השיבה לניו יורק (2) / ורדית גרוס

יום שני, 3 בינואר, 2011
באימייל הראשון, לפני יותר מעשר שנים, הוא הציע לי מיץ פאפייה. לא הכרתי אותו עדיין כדי לדעת שהוא צוחק ותיארתי לעצמי שהוא מתכוון לעסקה השווה בעיר – נקניקיה על הגריל ומיץ פאפייה ב Gray’s Papaya. הסניף בפינת רחוב שמונה והשדרה השישית, על שלטיו המתחלפים והמשעשעים, היה המקום הבטוח היחיד בסביבה לספק את הצורך בהוט דוג, מאכל שלמדנו להעריץ בסרטים על ניו יורק רק כדי לעבור לגור בעיר ולגלות שרוב הדוכנים מוכרים תחליף חמצמצץ ולא מספיק טעים. אחר כך בא דני מאייר ופתח את הסניף הראשון של Shake Shack ממש מתחת לבית שלנו במדיסון סקוור, עם נקניקיות חלומיות ומילקשייק שאנשים עומדים בתור שעות בשבילו, אבל את הטעם המתפצפץ של נקניקיה ניו יורקית בדולר וחצי, עמוסה בזכרונות על פירסט דייט שלא קרה בה הם לא הצליחו לשחזר.
Gray's Papaya, 402 6th Avenue (on 8th Street). http://nymag.com/listings/restaurant/grays-papaya01/
Shake Shack, Madison Park (23rd Street and Broadway).www.shakeshack.com
כשהוא התחיל לחזר אחרי ברצינות הוא הלך למגנוליה. רוב העולם עומד כאן בתור מסביב לבלוק כדי לקנות קאפקייקס, אבל הוא הלך על בננה פודינג – משלוח ישיר באמצע הלילה למעבדה ב NYU  של בננות ועוגיות בתוך קרם מתוק מנשוא. ברור שהתאהבתי בו. שנים אחר כך יהפוך הסניף של מגנוליה באפטאון למקום הראשון והאחרון שאנחנו הולכים אליו בביקור בעיר. מגיעים בטיסה 001 לפנות בוקר, אומרים שלום לטוני, הדורמן שעדיין מתגעגע אלינו, מניחים את המזוודות ונוסעים ישר למגנוליה. עם קאפקייק בכל יד (שוקולד לקטן, וניל לגדולה) אנחנו מתיישבים על המדרגות שמובילות לבניין המגורים ברחוב 68. הקטן קורא לזה stooping  – יושבים על המדרגות ומחכים. ככה היינו מחכים כל בוקר לגן שייפתח, ככה אנחנו מחכים עכשיו ליום שיתחיל ולניו יורק שתחבק אותנו לתוכה.
Magnolia Bakery, 401 Bleecker Street. www.magnoliacupcakes.com
בחורף שבו התחתנו לא הפסקתי ללבוש לבן. את מגפי המארק ג'יקובס הלבנים קניתי אצל ג'פרי, כלבו שהוא כל כך יקר וכל כך מוגזם שאין ברירה אלא להעריץ אותו. הבחור היפה בכניסה באמת מחייך רק אליך, וקולקצית הנעליים של ג'ימי צ'ו, מנולו בלאניק, מיו מיו ופראדה עומדת למבחן והשוואה. אם מגיעים בתקופת המכירה הלוהטת עוברות כל הנעליים היוקרתיות למדפים מבולגנים לפי הגודל, ואתה יכול לאחוז וללהטט בזוג כריסטיאן לובוטין מבלי להרגיש שאף מוכרת נועצת בך עיניים סנוביות. בטיפול פסיכולוגי עתידי תוכל הגדולה להסביר את מקור השאיפה לשלמות (המגובה בטעם משובח בנעלי עקב) בגוצ'י הנוצצות בהן דידתה לשמחתן של שאר הקונות כשרק למדה ללכת.
Jeffery, 449 West 14th Street. www.jeffreynewyork.com
התחתנו יום אחרי קריסטמס. חזרנו שזופים מירח הדבש בתאילנד לניו יורק קפואה ומקושטת. סירבתי להסיר את המגפיים הלבנים גם כשהשלג מחוץ לדירת הקרקע בשוק אריזת הבשר הלך ונערם. בחצות הסופה נרגעה ואנחנו יצאנו החוצה לעיר לבנה ושקטה.עוד יומיים יהפוך השלג לשלוליות עכורות אבל עד אז העיר חגיגית ורגועה, נקיה ולבנה כמו שמלת כלולות אוורירית. עמדנו האחד ליד השני, ספרנו עד שלוש לפני שנפלנו אחורה בקו ישר, וניפנפנו בידיים בתנועות קצובות ליצירת שני מלאכי שלג מחוברים. קפואים ומושלגים רצנו מעבר לכביש אל ה-Corner Bistro. סוף כל סוף לא היה כאן תור. מחובקים, על ספסל עץ, עם שני המבורגרים, צ'יפס ובירה. כמה טוב להיות בבית.
Corner Bistro, 331 West 4th Street (corner of f 8th ave). http://cornerbistrony.com
מרגע שהיא יכלה לשבת לקחנו אותה ל-Books of Wonder. זו חנות ספרי ילדים מופלאה שכל ספר בה נבחר בקפידה, שהמוכרים בה מלאי תשוקה בנושא, ששעות הסיפור שלה משובבות נפש, שהיופי והנוסטלגיה מצטופפים על מדפיה. נוסטלגיה שהיא בעצם געגוע למקום שמעולם לא היינו בו, לספרים שמעולם לא קראנו. כי רק כאן, כששמעתי את ההורים מדקלמים את Good Night Moon (בעוד אני ממלמלת "איה פלוטו") הבנתי שלעולם לא נצליח להשתלב באמת. שלמרות העבודות המעולות והדירה המקסימה ושלל החברים המקומיים, ולמרות שלמדתי להכין רוטב קרנבריז מושלם לתרנגול ההודו ושיותר קל לי לדבר עם אנשים על אמנות באנגלית, אני עדיין נאלצת לשיר את האיטסי ביטסי ספיידר תוך כדי קריאה מספר. ולמרות, ואולי בגלל, אני תמיד חוזרת הנה. למצוא עוד ספר ילדים מושלם, להריח רק עוד רגע אחד את האמריקנה הניו יורקית שבחרתי להשאיר מאחור.
אבל האף מתבלבל, כי ה Cupcake Cafe שנטוע בחנות הספרים מנסה להטעות אותו. לא להתפתות, הן לא באמת טעימות כאן. כדי לספק את החיך אני חוצה את הכביש לCity Bakery. הילדים מתלבטים בין עוגיות ואני הולכת  על הדבר האמיתי – Pretzel Croissant – גדול מלוח ומעוך, כנראה המאפה האהוב עלי בעולם. שניים שהותכו להם יחדיו, שלם שגדול מסך חלקיו. קרואסון ובייגל, ין ויאנג, חמאה ושומשום, תל אביב וניו יורק. שילוב מנצח.
Books of Wonder, 18 West 18th Street. www.booksofwonder.com
City Bakery, 3 West 18th Street. www.thecitybakery.com

פרויקט מיוחד לחג המולד: חברי הכבוד של "פריזאית", חוזרים למקומות שאהבו בערים שעזבו ~


המגפיים הלבנים. כן, זה פוסט ברוח חג מולד לבן

המגפיים הלבנים של מארק מג'פרי. רוח החג או לא רוח החג

באימייל הראשון, לפני יותר מעשר שנים, הוא הציע לי מיץ פאפייה. לא הכרתי אותו עדיין כדי לדעת שהוא צוחק ותיארתי לעצמי שהוא מתכוון לעסקה השווה בעיר – נקניקיה על הגריל ומיץ פאפייה ב-Gray’s Papaya. הסניף בפינת רחוב שמונה והשדרה השישית, על שלטיו המתחלפים והמשעשעים, היה המקום הבטוח היחיד בסביבה לספק את הצורך בהוט דוג, מאכל שלמדנו להעריץ בסרטים על ניו יורק רק כדי לעבור לגור בעיר ולגלות שרוב הדוכנים מוכרים תחליף חמצמצץ ולא מספיק טעים. אחר כך בא דני מאייר ופתח את הסניף הראשון של Shake Shack ממש מתחת לבית שלנו במדיסון סקוור, עם נקניקיות חלומיות ומילקשייק שאנשים עומדים בתור שעות בשבילו, אבל את הטעם המתפצפץ של נקניקיה ניו יורקית בדולר וחצי, עמוסה בזכרונות על פירסט דייט שלא קרה בה, הם לא הצליחו לשחזר.

Gray's Papaya, 402 6th Avenue, on 8th Street

Shake Shack, Madison Park. 23rd Street and Broadway

כשהוא התחיל לחזר אחרי ברצינות הוא הלך למגנוליה.

(more…)

זכות השיבה לניו יורק (1) / סהר שלו

יום שלישי, 28 בדצמבר, 2010
היה זה E.B White שכתב בספרו היפהפה "Here is New York", שכדי לכתוב על ניו יורק עכשיו, צריך לפרסם משהו במהירות האור (אולי בכל זאת הוא היה צריך בלוג, יש לציין). עוד הוא כתב: I feel that is the reader's, not the author's, duty to bring New York down to date", וחתם, "I trust it will prove less a duty than a pleasure".
כמו ווייט, שחזר לכתוב הקדמה לספר שלעיל (שנה אחרי שהטקסט פורסם כמסה במגזין) וטען שניו יורק משתנה בלי הרף, גם כל ביקור שלי בעיר הוא ניסיון, כמו במשחק זיכרון אישי, לציין מה נשאר כשהיה ומה חלף לבלי שוב. כמוהו, גם אני מרגיש שלמרות שבית קפה זה או אחר נסגר, מסעדה אהובה העתיקה מקומה או חנות משובחת עברה שלושה גלגולים מאז שאני זוכר אותה – למרות כל אלה יש משהו בניו יורק שאינו משתנה אף פעם: הווייב העירוני האולטימטיבי, מיליוני האנשים החדשים, אלפי המקומות שקוראים רק לך לבוא ולחקור אותם ובעיקר התחושה שלא משנה מה שתעשה שם – תמיד תפסיד רבבות של אירועים אחרים, מעניינים לא פחות, שהוחמצו בגלל שאתה איש אחד עם זמן מאוד מוגבל.
אבל למרות כל אלה, יש ניו יורק אינטימית ושקטה, כזו שמאפשרת להיעלם לרגע בעולם ולבנות – ולו לרגע – בועה קטנה ומנותקת שמורכבת מהלבנים שאתה בוחר בעצמך: פינת רחוב שמזכירה לך משהו מפעם, גינה ששכחת שהיתה קיימת, חנות חדשה עם מוכר חתיך ודברים שאתה ממש חייב לקנות או ארוחה עם חברים והרבה יין. העיר הזו, שגם אם תשתנה לא תיתן לך להרגיש אף פעם שאתה זר, אפילו לשניה, היא הניו יורק שגם וויט הסתובב בה, גם אם היה זה לפני יותר מחמישים שנה, ואליה אני מתגעגע כל יום מחדש.
1. kiosk – חנות שכותרתה –  "דברים מעניינים ממקומות מעניינים" – תמיד עומדת בהבטחה. החנות ממוקמת בקומה שניה נחבאת ברחוב ספרינג שבסוהו, והיא מתפקדת כגלריה של דברים מכל מיני מקומות בעולם והדברים המיוחדים שמגיעים משם: מעפרונות מדנמרק לתיקי דוורים במקסיקו, ממסטיקים מטוקיו או לכלי נגינה מגרמניה. אסופה של דברים מרתקים, קטנים, לא חשובים, שעושים את החיים קצת יותר יפים.
שימו לב לשעות המוזרות של החנות.
אתר: http://kioskkiosk.com/
כתובת:  spring street 95, 2nd floor
2. ההיי ליין
לא משנה כמה כותבים על הפארק הציבורי והחדש הזה, לא חשוב באיזה עונה – הפארק, שמתחיל בסביבות שוק הבשר וממשיך צפונה הוא עדיין אחד המקומות הציבוריים היפים ביותר שניו יורק סיפקה לעולם בשנים האחרונות. על העיצוב הופקדו Diller Scofidio + Renfro, שהפכו את מה שהיה פעם רכבת עילית לסחורות לשביל הולכי רגל שיכולים לקפץ מהסטנדרט הוטל שנמצא בקצהו הדרומי לגלריות של צ'לסי שממקומות ביציאות הצפוניות שלו. לא לשכוח להביא קפה מ-nine street esspresso בשוק המקורה של צ'לסי שנמצא ברחוב 16.
אתר: http://www.thehighline.org/
כתובת: Gansevoort Street in the Meatpacking District to 34th Street, between 10th & 11th Avenues.
3. בלתאזר –
נו, ביסטרו הוא ביסטרו הוא ביסטרו, אבל בלתזאר הוא האבא האמריקאי של כולם, עם טוויסט צפון אירופאי שהופך אותו למקום אהוב, שתמיד כיף לחזור אליו. ארוחת הבוקר, עם סלסלת הלחמים (הי לחם שוקולד אהוב!) היא סיבה מספרת לקנות כרטיס ולנסוע לשם לפחות פעם בשנה.
אתר: http://www.balthazarny.com/
כתובת: 80 Spring Street
4.  Freeman's Sport Club
אם יש מקדש גרסוניירי ניו יורקי, ויש לו אלוהים, הוא יושב בסמטא הקטנה שנושקת לרחוב ריבינגטון, מסתפר במספרה שממוקמת מאחור, קונה כמה מעילים וחולצות גבריות מייד אין אמריקה בחנות הבגדים ואוכל דיפ ארטישוק ושותה יין לבן במסעדה שבקצה, שאת קירותיה מעטרים ראשי איילים ופוחלצים אחרים. מאחורי כל המיזם הזה (חנות הבגדים, המספרה והמסעדה) עומד בחור בשם טאבו, שהקדים את העולם בפיצוח הקושיה "מה גברים אמיתיים רוצים". שווה גם לנשים, אגב.
אתר: http://www.freemanssportingclub.com/
כתובת: 8 Rivington Street (המסעדה נמצאת בקצה הסמטא שבה נמצאת החנות)
5. מומופוקו
דיויד צ'אנג, אחד השפים המדוברים של השנים האחרונות, הוא גאון קולינרי, שהצליח להרים שרשרת מסעדות קוריאניות עם טוויסט מודרני, שהן חוויה חושית נשגבת. המסעדות שלו, בעיקר הזולה שביניהן – הנודל בר – הצליחו להפוך לסחורה חמה כבר כמה שנים ברציפות (ואם להזכיר את הציטוט של ווייט מלמעלה – זה לא פשוט בעיר כמו ניו יורק) עד שאפילו מנה כמו "לחמניה עם קיבת חזיר" הופכת שם לאחד הדברים הטעימים שנאכלו בחלק הזה של העולם.
אתר: http://www.momofuku.com/
כתובת:   First ave. 171 nyc 10003 | btwn 10th + 11th
6. Madison Park
פארק קטן ויפהפה ליד הflat iron building- שאפשר לנוח בו מתלאות היום ולאכול המבורגר מעולה בקיוסק הקטן שנמצא במרכזו. הפארק הוא מקום מעולה לצהריים עירוניים, לפני או אחרי הקניות שבמורד השדרה החמישית אן ברודווי (לא לפספס את ABC, הכלבו הקסום שנמצא ברחוב 17).
אתר: http://www.madisonsquarepark.org/
כתובת: Between 5th & Madison Avenues, 23rd & 26th Streets
7. ACE HOTEL
המלון הכי שווה בעיר, בעיקר בגלל העיצוב האמריקאי האקלקטי, הקפה המשובח שנמצא בלובי (יש גם קוקטיילים לא רעים), החנות של "אופנינג סרמוני" שנמצאת למטה וה-WiFi – מצרך נדיר בעיר. המלון הפך להיות אחד המדוברים בעיר, אפשר לראות שם פשיוניסטס רבים, ויש שם גם מסעדה לא רעה ("הברייזלין") , מאותם אנשים שאחראים למסעדה אהובה אחרת – The Spotted Pig.
אתר: http://www.acehotel.com/
כתובת: 20W 29TH STREET

0

פרויקט מיוחד לחג המולד: חברי הכבוד של "פריזאית", חוזרים למקומות שאהבו בערים שעזבו ~

0

היי ליין פארק. שוק הבשר צפונה. צילומים: סהר שלו

היי ליין פארק. שוק הבשר צפונה. צילומים: סהר שלו

היה זה E.B White שכתב בספרו היפהפה "Here is New York", שכדי לכתוב על ניו יורק עכשיו, צריך לפרסם משהו במהירות האור (אולי בכל זאת הוא היה צריך בלוג, יש לציין). עוד הוא כתב: I feel that is the reader's, not the author's, duty to bring New York down to date", וחתם, "I trust it will prove less a duty than a pleasure".

כמו ווייט, שחזר לכתוב הקדמה לספר שלעיל (שנה אחרי שהטקסט פורסם כמסה במגזין) וטען שניו יורק משתנה בלי הרף, גם כל ביקור שלי בעיר הוא ניסיון, כמו במשחק זיכרון אישי, לציין מה נשאר כשהיה ומה חלף לבלי שוב. כמוהו, גם אני מרגיש שלמרות שבית קפה זה או אחר נסגר, מסעדה אהובה העתיקה מקומה או חנות משובחת עברה שלושה גלגולים מאז שאני זוכר אותה – למרות כל אלה יש משהו בניו יורק שאינו משתנה אף פעם: הווייב העירוני האולטימטיבי, מיליוני האנשים החדשים, אלפי המקומות שקוראים רק לך לבוא ולחקור אותם ובעיקר התחושה שלא משנה מה שתעשה שם – תמיד תפסיד רבבות של אירועים אחרים, מעניינים לא פחות, שהוחמצו בגלל שאתה איש אחד עם זמן מאוד מוגבל.

אבל למרות כל אלה, יש ניו יורק אינטימית ושקטה, כזו שמאפשרת להיעלם לרגע בעולם ולבנות – ולו לרגע – בועה קטנה ומנותקת שמורכבת מהלבנים שאתה בוחר בעצמך: פינת רחוב שמזכירה לך משהו מפעם, גינה ששכחת שהיתה קיימת, חנות חדשה עם מוכר חתיך ודברים שאתה ממש חייב לקנות או ארוחה עם חברים והרבה יין. העיר הזו, שגם אם תשתנה לא תיתן לך להרגיש אף פעם שאתה זר, אפילו לשניה, היא הניו יורק שגם וויט הסתובב בה, גם אם היה זה לפני יותר מחמישים שנה, ואליה אני מתגעגע כל יום מחדש.

(more…)

זכות השיבה / מתנות לשנה החדשה / פרויקט מיוחד

יום שני, 27 בדצמבר, 2010
במבי לחג או עגל הזהב.

במבי לחג או עגל הזהב. געגועים עם אורות מנצנצים

אין כמו תקופת החגים להתענג בה על געגועים: געגועים לעץ אשוח ענק מול כנסיית נוטרדם, געגועים לחלונות המקושטים של גלרי לפאייט, געגועים לעבר שמעולם לא היה לנו, געגועים לעיר שהיתה שלנו ואיננה עוד.

במקום תלושים לחג, במקום מארז של קומקום חשמלי וצנצנת קפה נמס, במקום אייפד (גם אם הייתם מעדיפים, עמכם הסליחה), קבלו ערימה של געגועים. אבל מנומקים. ומפורטים. ובטכניקולור.

חברי הכבוד של "פריזאית" (הכבוד, כמובן, כולו שלי), הסכימו להגיש, כל אחד בתורו, את הגעגוע הפרטי שלו לעיר שהיתה פעם שלו, יחד עם רשימת המקומות אליהם הוא מוכרח לחזור רגע אחרי החתמת הדרכון. ניו יורק, לונדון, ציריך, שטוקהולם, אמסטרדם, פריז, כמובן, וגם תל אביב – כל אחת מהן היא האקסית המיתולוגית של מישהו, והוא יספר לכם למה בדיוק הוא מתגעגע בה.

עד כה, אביגיל בורשטיין מתגעגעת לשלושת הרחובות שלה בפריז, סהר שלו לבועה הניו יורקית הפרטית שלועדי פורת לעוגות של שטוקהולםהדס שיינפלד לרכבות של לונדוןתמר מושינסקי לאיש שמוכר לימונענע בשוק הכרמלשרית הכט לגעיות הפרה המפתיעות של ציריךאייל דה ליאו לאור האמסטרדמיורדית גרוס להתאהבות בניו יורק, ואייל גרוס למסיבות התה של בוסטון.

אתם מוזמנים להדליק את האח, למזוג לעצמכם משהו טעים, ולפתוח מתנה-מתנה, געגוע-געגוע, משאלה-משאלה. מותר לקרוע את העטיפה, מותר לגזור וכדאי לשמור, וכל יום תהיה אחת חדשה.

(more…)