כל המאמרים המתויגים תחת "סטייל"

מרסי, קולט / אייל דה ליאו

יום רביעי, 12 ביולי, 2017
collette
0
שרה אנדמן ואמא שלה, קולט רוסו, הודיעו היום, לתדהמת קהל מעריציהן, כי אחרי עשרים שנות פעילות, קולט, החנות המיתולוגית שפתחו ב-1997 תסגר בסוף השנה, ליתר דיוק ב-20 בדצמבר 2017.
הציניקנים הקרובים לא הזילו דמעה. בשנים האחרונות קולט הפכה לדבר ההפוך ממה שייצגה בתחילת דרכה: קולט היתה לפינת הרחוב הקשה בפריז, במיוחד בשבועות האופנה; מוקד עלייה לרגל לתיירים, מכונת קולבוריישנז מתישה. משהו אבד בנשמה הבועטת – הישר לתוך הקופה הרושמת.
תמה תקופה, צייצה ונסה פרידמן מהניו יורק טיימס.

(more…)

זכות השיבה לניו יורק (1) / סהר שלו

יום שלישי, 28 בדצמבר, 2010
היה זה E.B White שכתב בספרו היפהפה "Here is New York", שכדי לכתוב על ניו יורק עכשיו, צריך לפרסם משהו במהירות האור (אולי בכל זאת הוא היה צריך בלוג, יש לציין). עוד הוא כתב: I feel that is the reader's, not the author's, duty to bring New York down to date", וחתם, "I trust it will prove less a duty than a pleasure".
כמו ווייט, שחזר לכתוב הקדמה לספר שלעיל (שנה אחרי שהטקסט פורסם כמסה במגזין) וטען שניו יורק משתנה בלי הרף, גם כל ביקור שלי בעיר הוא ניסיון, כמו במשחק זיכרון אישי, לציין מה נשאר כשהיה ומה חלף לבלי שוב. כמוהו, גם אני מרגיש שלמרות שבית קפה זה או אחר נסגר, מסעדה אהובה העתיקה מקומה או חנות משובחת עברה שלושה גלגולים מאז שאני זוכר אותה – למרות כל אלה יש משהו בניו יורק שאינו משתנה אף פעם: הווייב העירוני האולטימטיבי, מיליוני האנשים החדשים, אלפי המקומות שקוראים רק לך לבוא ולחקור אותם ובעיקר התחושה שלא משנה מה שתעשה שם – תמיד תפסיד רבבות של אירועים אחרים, מעניינים לא פחות, שהוחמצו בגלל שאתה איש אחד עם זמן מאוד מוגבל.
אבל למרות כל אלה, יש ניו יורק אינטימית ושקטה, כזו שמאפשרת להיעלם לרגע בעולם ולבנות – ולו לרגע – בועה קטנה ומנותקת שמורכבת מהלבנים שאתה בוחר בעצמך: פינת רחוב שמזכירה לך משהו מפעם, גינה ששכחת שהיתה קיימת, חנות חדשה עם מוכר חתיך ודברים שאתה ממש חייב לקנות או ארוחה עם חברים והרבה יין. העיר הזו, שגם אם תשתנה לא תיתן לך להרגיש אף פעם שאתה זר, אפילו לשניה, היא הניו יורק שגם וויט הסתובב בה, גם אם היה זה לפני יותר מחמישים שנה, ואליה אני מתגעגע כל יום מחדש.
1. kiosk – חנות שכותרתה –  "דברים מעניינים ממקומות מעניינים" – תמיד עומדת בהבטחה. החנות ממוקמת בקומה שניה נחבאת ברחוב ספרינג שבסוהו, והיא מתפקדת כגלריה של דברים מכל מיני מקומות בעולם והדברים המיוחדים שמגיעים משם: מעפרונות מדנמרק לתיקי דוורים במקסיקו, ממסטיקים מטוקיו או לכלי נגינה מגרמניה. אסופה של דברים מרתקים, קטנים, לא חשובים, שעושים את החיים קצת יותר יפים.
שימו לב לשעות המוזרות של החנות.
אתר: http://kioskkiosk.com/
כתובת:  spring street 95, 2nd floor
2. ההיי ליין
לא משנה כמה כותבים על הפארק הציבורי והחדש הזה, לא חשוב באיזה עונה – הפארק, שמתחיל בסביבות שוק הבשר וממשיך צפונה הוא עדיין אחד המקומות הציבוריים היפים ביותר שניו יורק סיפקה לעולם בשנים האחרונות. על העיצוב הופקדו Diller Scofidio + Renfro, שהפכו את מה שהיה פעם רכבת עילית לסחורות לשביל הולכי רגל שיכולים לקפץ מהסטנדרט הוטל שנמצא בקצהו הדרומי לגלריות של צ'לסי שממקומות ביציאות הצפוניות שלו. לא לשכוח להביא קפה מ-nine street esspresso בשוק המקורה של צ'לסי שנמצא ברחוב 16.
אתר: http://www.thehighline.org/
כתובת: Gansevoort Street in the Meatpacking District to 34th Street, between 10th & 11th Avenues.
3. בלתאזר –
נו, ביסטרו הוא ביסטרו הוא ביסטרו, אבל בלתזאר הוא האבא האמריקאי של כולם, עם טוויסט צפון אירופאי שהופך אותו למקום אהוב, שתמיד כיף לחזור אליו. ארוחת הבוקר, עם סלסלת הלחמים (הי לחם שוקולד אהוב!) היא סיבה מספרת לקנות כרטיס ולנסוע לשם לפחות פעם בשנה.
אתר: http://www.balthazarny.com/
כתובת: 80 Spring Street
4.  Freeman's Sport Club
אם יש מקדש גרסוניירי ניו יורקי, ויש לו אלוהים, הוא יושב בסמטא הקטנה שנושקת לרחוב ריבינגטון, מסתפר במספרה שממוקמת מאחור, קונה כמה מעילים וחולצות גבריות מייד אין אמריקה בחנות הבגדים ואוכל דיפ ארטישוק ושותה יין לבן במסעדה שבקצה, שאת קירותיה מעטרים ראשי איילים ופוחלצים אחרים. מאחורי כל המיזם הזה (חנות הבגדים, המספרה והמסעדה) עומד בחור בשם טאבו, שהקדים את העולם בפיצוח הקושיה "מה גברים אמיתיים רוצים". שווה גם לנשים, אגב.
אתר: http://www.freemanssportingclub.com/
כתובת: 8 Rivington Street (המסעדה נמצאת בקצה הסמטא שבה נמצאת החנות)
5. מומופוקו
דיויד צ'אנג, אחד השפים המדוברים של השנים האחרונות, הוא גאון קולינרי, שהצליח להרים שרשרת מסעדות קוריאניות עם טוויסט מודרני, שהן חוויה חושית נשגבת. המסעדות שלו, בעיקר הזולה שביניהן – הנודל בר – הצליחו להפוך לסחורה חמה כבר כמה שנים ברציפות (ואם להזכיר את הציטוט של ווייט מלמעלה – זה לא פשוט בעיר כמו ניו יורק) עד שאפילו מנה כמו "לחמניה עם קיבת חזיר" הופכת שם לאחד הדברים הטעימים שנאכלו בחלק הזה של העולם.
אתר: http://www.momofuku.com/
כתובת:   First ave. 171 nyc 10003 | btwn 10th + 11th
6. Madison Park
פארק קטן ויפהפה ליד הflat iron building- שאפשר לנוח בו מתלאות היום ולאכול המבורגר מעולה בקיוסק הקטן שנמצא במרכזו. הפארק הוא מקום מעולה לצהריים עירוניים, לפני או אחרי הקניות שבמורד השדרה החמישית אן ברודווי (לא לפספס את ABC, הכלבו הקסום שנמצא ברחוב 17).
אתר: http://www.madisonsquarepark.org/
כתובת: Between 5th & Madison Avenues, 23rd & 26th Streets
7. ACE HOTEL
המלון הכי שווה בעיר, בעיקר בגלל העיצוב האמריקאי האקלקטי, הקפה המשובח שנמצא בלובי (יש גם קוקטיילים לא רעים), החנות של "אופנינג סרמוני" שנמצאת למטה וה-WiFi – מצרך נדיר בעיר. המלון הפך להיות אחד המדוברים בעיר, אפשר לראות שם פשיוניסטס רבים, ויש שם גם מסעדה לא רעה ("הברייזלין") , מאותם אנשים שאחראים למסעדה אהובה אחרת – The Spotted Pig.
אתר: http://www.acehotel.com/
כתובת: 20W 29TH STREET

0

פרויקט מיוחד לחג המולד: חברי הכבוד של "פריזאית", חוזרים למקומות שאהבו בערים שעזבו ~

0

היי ליין פארק. שוק הבשר צפונה. צילומים: סהר שלו

היי ליין פארק. שוק הבשר צפונה. צילומים: סהר שלו

היה זה E.B White שכתב בספרו היפהפה "Here is New York", שכדי לכתוב על ניו יורק עכשיו, צריך לפרסם משהו במהירות האור (אולי בכל זאת הוא היה צריך בלוג, יש לציין). עוד הוא כתב: I feel that is the reader's, not the author's, duty to bring New York down to date", וחתם, "I trust it will prove less a duty than a pleasure".

כמו ווייט, שחזר לכתוב הקדמה לספר שלעיל (שנה אחרי שהטקסט פורסם כמסה במגזין) וטען שניו יורק משתנה בלי הרף, גם כל ביקור שלי בעיר הוא ניסיון, כמו במשחק זיכרון אישי, לציין מה נשאר כשהיה ומה חלף לבלי שוב. כמוהו, גם אני מרגיש שלמרות שבית קפה זה או אחר נסגר, מסעדה אהובה העתיקה מקומה או חנות משובחת עברה שלושה גלגולים מאז שאני זוכר אותה – למרות כל אלה יש משהו בניו יורק שאינו משתנה אף פעם: הווייב העירוני האולטימטיבי, מיליוני האנשים החדשים, אלפי המקומות שקוראים רק לך לבוא ולחקור אותם ובעיקר התחושה שלא משנה מה שתעשה שם – תמיד תפסיד רבבות של אירועים אחרים, מעניינים לא פחות, שהוחמצו בגלל שאתה איש אחד עם זמן מאוד מוגבל.

אבל למרות כל אלה, יש ניו יורק אינטימית ושקטה, כזו שמאפשרת להיעלם לרגע בעולם ולבנות – ולו לרגע – בועה קטנה ומנותקת שמורכבת מהלבנים שאתה בוחר בעצמך: פינת רחוב שמזכירה לך משהו מפעם, גינה ששכחת שהיתה קיימת, חנות חדשה עם מוכר חתיך ודברים שאתה ממש חייב לקנות או ארוחה עם חברים והרבה יין. העיר הזו, שגם אם תשתנה לא תיתן לך להרגיש אף פעם שאתה זר, אפילו לשניה, היא הניו יורק שגם וויט הסתובב בה, גם אם היה זה לפני יותר מחמישים שנה, ואליה אני מתגעגע כל יום מחדש.

(more…)

קולטת מצוין

יום שלישי, 30 בדצמבר, 2008
קולט. אחרי השיפוצים

קולט. אחרי השיפוצים

על לוח המודעות בבניין נתלתה השבוע הודעה שמדווחת על החלפתו של חוט החשמל העתיק שמחבר בין המתגים בחדר המדרגות. בכל מקום בעולם שיפוצים יימשכו עד שלא תוכל לסבול אותם יותר, ואז עוד קצת. אלא שכאן, בפריז, אומצה המחשבה כי החיפזון מן השטן, והעבודות, עדכן הפתק, עתידות להסתיים בסוף החודש, ואולי בעצם בתחילת החודש הבא. אין לי מושג למה צריך שלושה שבועות כדי להחליף חוט אחד, אפילו אם הוא ארוך נורא ובן מאה. בינתיים, חוץ מקולות הדפיקות שנמשכים באדיקות משמונה בבוקר עד צאת נשמתי, נראה שהעבודות פגעו איכשהו במערכת החשמל במטבח שלנו. העניין התברר בצורת מכת חשמל עזה וכואבת, שחטפתי כששלחתי יד לקופסת הגרנולה, שמחכה לתורה בין קופסאות הדגנים על גג המקרר שלנו. עד שאני מחליטה לאכול משהו בריא.

(more…)

זוהר מקומי: shine

יום שלישי, 25 בנובמבר, 2008
יש הרבה דברים העומדים בפני הרצון. Shine
יש הרבה דברים העומדים בפני הרצון. Shine
לא, זאת לא התמונה הכי טובה שאפשר להפיק משיין. פשוט לא ממש מרשים לצלם במקומות האלה, ושם גם אפשר להבין למה. המקום הזה, בליבו של ה-haut marais, החלק האהוב עליי לקניות המדומיינות שלעולם לא אעשה, הוא מפגן של איסוף משובח של בגדים ואביזרים.

כל הנוצץ זהב. Shine
כל הנוצץ זהב. Shine
יקר שם? אהה. הכל יחסי, כי Marc פחות יקר ממרק ג'ייקובס, ו-See by Chloe, זול יותר מסתם קלואה, רפטו זה כולה רפטו, 150 יורו לזוג נעליים שאמורות להיות גם יפות, גם נוחות וגם על-זמניות. אבל הז'קטים המעולים לגמרי, הג'ינסים המדוייקים, אפילו הצעיפים והכפפות ומין חותלות ידיים ורגליים שאפשר לקנות שם, הם פשוט כאלה שלא הוגן שלא יהיו שלנו. וחוץ מזה, שיש בה משהו עסוק והומה וזוהר אבל אפשרי לגמרי, בחנות הזאת המתגוונת ללא הרף, ובאמת, שמישהו יקנה לי שם כבר תלושים לחג. לחג כלשהו.
עוד כמה דברים שלא יהיו שלי. Shine
עוד כמה דברים שלא יהיו שלי. Shine
Shine
rue de Poitou 15, 3e
Metro:Saint-Sébastien – Froissart
0
לא רחוק משם:
0
שוק הילדים האדומים.
פמפלט, מסעדה מצויינת.
איב אנדריו/וינסנט ז'אלבר – בוטיק מעצבים מוצלח ברו שארלו המצוין ממילא.
0
באותו עניין:
בחנויות של לה פיסין (הבריכה) אפשר למצוא בגדי מעצבים מעונות קודמות בחצאי מחיר ומטה.
0

קטנה פריזאית / החיים בסרט

יום שבת, 27 בספטמבר, 2008

כיכר המדלן היא ממילא מקום לא רע לשטוף בו את העיניים במיטב המחלצות, עם חנויות של קנזו ו-BCBG ומה לא מסביב. נשים וגברים, מקומיים ותיירים, אוחזים שקיות נייר הדורות, מוטבעות בלוגואים כסופים או זהובים, כאילו רכשו בגט וגבינה בדרך הביתה מהעבודה.

הרבה אנשים מחכים לרמזור. Place de la Madeleine

הרבה אנשים מחכים לרמזור. Place de la Madeleine

במוצאי יום ראשון, דקה לפני סופו הבלתי נמנע של סוף השבוע, אפשר היה לראות קהל גדול ממתין בסבלנות לתורו לחצות את הכביש. הם השתלבו בקלות בסביבתם הטבעית, בחליפות טובות, משקפי שמש מצוינים, מטריות מהודרות עם ידיות עץ, חצאיות ומקטורנים גם לנשים, וכמובן שקיות של קניות פה ושם.

(more…)

שלושה באחד: Musee des Arts Decoratifs

יום רביעי, 3 בספטמבר, 2008

 

Les Arts Decoratifs

Les Arts Decoratifs

 

כמו מיצב העמודים בשחור לבן של דניאל בפאלה רויאל, כיף למצוא בטבורה ההיסטורי וההיסטרי ביופיו של פריז, גוונים של חדשנות. המוזיאון לאמנויות דקורטיביות, האופנה והטקסטיל ועכשיו גם של הפרסום, הוא יפה ומרתק. הוא צמוד ללובר, ומעניק מעמד של קלאסיקה למה שמוצג בו, לא רק בעצם הבחירה, אלא גם באופן התצוגה. למשל, גלרית התכשיטים, מציגה שורה של תכשיטים יפהפיים ומיוחדים מהמאות האחרונות, לו הייתי מיכל נגרין, שי לחובר או רובי סטאר, הייתי עוברת לגור שם, בחדרים המואפלים שהתכשיטים קורנים בהם כמו, נו, תכשיטים.

(more…)

בחורים כלבבי: Paul & Joe

יום רביעי, 3 בספטמבר, 2008

 

Paul & Joe sister

Paul & Joe sister

לו הייתי נערת קוקטיילים באמת, כזאת שעבודתה מכניסה מספיק אך גם מותירה די זמן לבילויים סוערים אך יוקרתיים, פול אנד ג'ו היו חנות הבית שלי. הבגדים שלהם הם קלאסיים ויוקרתיים, עם איזה הדר של סאטן ומשי וקשמיר, וסגול עשיר ונעלי זהב, אבל הם מלאי חוש הומור, ייחוד ושיק מודרני. 

(more…)

השדרה החמישית, נגיד: Avenue

יום ראשון, 31 באוגוסט, 2008

 

Avenue

Avenue

 

אין לכם סיבה להגיע ל-Avenue Montaigne, אם אין לכם כוונה ורצון להרגיש קצת כמו ג'וליה רוברטס אחרי שהיא קיבלה לידיה את כרטיס האשראי של ריצ'רד גיר. כלומר, מה תעשו עם פראדה ומארני אם לא לקנות שם? למדוד, גם מצוין. בכל אופן, נקודת מוצא נוחה למסע הריצ'ביצ'י הזה היא הקפה הסטייליסטי הזה שמתפקע ממייקאפ וממותגים.

(more…)