כל המאמרים המתויגים תחת "פחמימות"

הכי טוב שיש / ז'אק ז'נאן, שוקולטייר

יום רביעי, 14 ביולי, 2010
גן עדן לאובססיביים. מיסייה ז'נאן מבריק שוקולדים

גן עדן לאובססיביים. מיסייה ז'נאן מבריק שוקולדים

לצרפתים יש ביטויים מעודנים לתיאור פעולות חיים בסיסיות, אבל בכל הנוגע לאמנות הפיתוי יש להם מילים מפורשות בהחלט, וז'אק ז'נאן, ככל הנראה השוקולטייר הטוב בעולם, משתמש בכולן ובעוד כמה. את שיחות הטלפון שקדמו לראיון הוא חתם בנשיקות, ומשם רק הלך והסלים. ליד שולחן שיש גדול במעבדת השוקולד שלו, הוא הולך לרגע וחוזר עם קרמל צהוב מאוד של פסיפלורה ומנגו, שזה הרגע נעטף בצלופן שקוף, מגיש לי אותו, ומסביר: "זה כדי לפתות אותך".

(more…)

לחם הקודש 2010 / קטנה פריזאית

יום שלישי, 20 באפריל, 2010
טעימות לחם בלי טעימה של גבינות? ספרטנים

טעימות לחם בלי טעימה של גבינות? ספרטנים

זאת דווקא ההידרדרות העצבנית בצריכת הלחם בצרפת, מ-620 גרם לאדם ביום בתחילת המאה הקודמת ועד ל-160 גרם ביום בשנת 1990, שמניעה את עיריית פריז לקיים תחרות שנתית לבחירת הבגט הטוב ביותר. הפרס, לאיש שמצליח לשכנע פאנל מרשים של מביני עניין, ששלו הוא הטוב ביותר, הוא לא רק ארבעת אלפים יורו, אלא בעיקר הכבוד שלא יסולא בפז, להיות האחראי על אספקת הבגטים לארמון האליזה, כלומר לקארלה וסארקו, אם הם אכן אוכלים את הטארטן שלהם יחד, לא שזה עניינו של מישהו. וכמובן, האיש שאופה את הבגט הטוב ביותר זוכה בתהילת עולם, לפחות עד לתחרות של שנת 2011.

(more…)

פשוט לא. לא פשוט / מפריזה

יום שלישי, 9 בפברואר, 2010
קפה וקרואסון וטרטן ומיץ תפוזים. בוקר על השולחן היחיד שתפס שמש בכיכר

קפה וקרואסון וטרטן ומיץ תפוזים. בוקר על השולחן היחיד שתפס שמש בכיכר

השבוע נפל דבר: שבעתי. אכלתי עם חבר לעבודה בקיטשן גלרי בי, מסעדה חדשה ואופנתית בגדה השמאלית. הקגב, כפי שהיא מכונה לפי ראשי התיבות של שמה, היא אחותה הקטנה והמצליחה של זה קיטשן גלרי המפורסמת. גם במסעדת האחות האוכל היה עדין מסקרן ומצוין, משלב, כמקובל בימינו, את קפדנות הבישול הצרפתי המדויק עם התיבול האסייאתי ותוצרת השוק היומית. הראשונות היו מפלרטטות ומקסימות, העיקריות, כדרכן, היו בסדר, ומרק השוקולד הלבן בוואסאבי עם נשיקות מרנג קטנות, היה סיום מוחץ לארוחה. היה אופנתי, היה עדכני, היה ממש טעים. וממש מספיק.

(more…)

קטנה פריזאית / נשיכות קטנות

יום חמישי, 13 בנובמבר, 2008
מקרונים נורמנדי. ניוקים קטנים של קמח שקדים וצבעים ונשיכות קטנות

מקרונים מנורמנדי. ניוקים קטנים של קמח שקדים וצבעים ונשיכות קטנות

מקרונים זה לא רק לה דורה או פייר הרמה או לנוטרה (אליל הבית לענייני מקרונים בעת האחרונה), עם כל הכבוד, ויש הרבה כבוד לאלה, יעידו היורואים ששלשלנו לכיסיהם,יש גם מקרונים אחרים, כאלה, שעם כל עדינותם, יש בהם משהו קצת גס ומעט פחות מפונפן ומסולסל מהמקרונים המפוארים הנודעים.

אלה, למשל, נקנו בשוק האורגני ליד הבית (כמובן שהיו שם יותר בהתחלה), ארבעה יורו למאה גרם, כך שהם לא ממש עניין זול כשלעצמם.

הם עשויים רק מקמח שקדים כך שהם כשירים לחולי צליאק, יש להם טעם של מרציפן אבל הם אווריריים יותר ועדיין לחים וקצת דביקים, ולא ייאמן שעדיין נותרו מהם שלושה בשקית במטבח. כבר יתוקן.

למרות שניסיתי לחלץ מבעל הדוכן הודאה שמדובר במקרונים מסוג אחר, הוא לא הבין על מה אני מדברת, וטען שקוראים להם מקרונים ותו לא, אבל אני מוצאת אותם בעיקר בשווקים בהם מוכרים תוצרת כפרית כלשהי. בפעם הבאה שתראו, קנו לכם,  בחירת הצבעים היא כיפית ומאתגרת כשלעצמה. הירוק העז הוא כמובן פיסטוק הכה אופנתי כאן, הירוק הבהיר שם מאחור הוא בטעם תה ירוק, אבל גם הבהירים הם לא נטורל לגמרי, יש בהם כאלה בטעם לחם תבלינים, קפה (מעולה) ועוד שמות מסולסלים שלא הצלחתי להפנים עד תום.

החיים במתוק; החזרה לשגרה; Fauchon

יום שני, 6 באוקטובר, 2008

Eclair Week-end au Fauchon
Eclair Week-end au Fauchon

כמו מישהו שמדליק רדיו בקול רם בבוקר, לא כי הוא אדם של בוקר, אלא כי אחרת אין סיכוי שיצליח לצאת מהמיטה, ככה מתנהגים הצרפתים כלפי החזרה שלהם לשגרה, הרנטרה. בשביזות יום א' בצבעים של שיזוף מתקלף, הם חוזרים באי חשק מופגן מחופשת הקיץ הארוכה לבתי הספר ולמקומות העבודה. הפעם, משום מה, נדמה שהשיבה קשה במיוחד. הצרפתים טרודים מיוקר המחיה ומהאינפלציה, וזה חוץ מהעובדה שהגשמים שירדו באוגוסט מדי פעם חירבו את התכנית הלאומית לספוג די חום שיספיק עד מאי. ואולי האומה הצרפתית ממלאת אחרי צו הרנטרה וחוזרת לעצמה, כולל לטרוניה הקבועה כלפי העולם שמלווה אותה בכל עת.

אולי כדי להקל את החזרה, או כדי להסיח את הדעת, העיר מוצפת שורות של אירועים, ירידים, שווקים, מבצעים ופסטיבלים.

(more…)

קטנה פריזאית / מלכת עמאן

יום שישי, 26 בספטמבר, 2008
Kouign Amann. Bonjour

Kouign Amann. Enchanté

מכיוון שאלג'יראי הוא כמעט השחור החדש כאן בפריז, ביטויים בערבית חודרים כאן לשפת היומיום (Je te kiffe, נניח, זה בדיוק מה שאתם חושבים), הנחתי שהמאפה המשתבלל הזה, המתוק והפריך והספוג חמאה וסוכר הוא השפעה של האוריינט, כמו של חנויות מאפים המוערכות כאן, יתר על המידה לטעמי, כמו La Bague de Kenza. גם השם שלו, קווין עמאן, Kouign Amann, חיזק את תחושת המזרח התיכון החדש*.

(more…)