כל המאמרים המתויגים תחת "פרויקט חגיגי"

רשימות לעשות / לעשות רשימות: פרוייקט חג המולד III

יום רביעי, 25 בדצמבר, 2013

ולא, אי אפשר לתרגם את זה ל"רשימת מטלות".

האמת היא, שהפרויקט הזה לא היה אמור להיוולד. לא עכשיו. אני יודעת, כבר הרגלתי את הבלוג ואת קוראיו לחלוקת המתנות החגיגית סביב מעבר השנה, ונכון, הפרויקטים הקודמים הסבו לי שמחה גדולה, ולפי התגובות אני מרשה לעצמי להניח שגם לכם, קוראים וכותבים יקרים. אבל השנה החלטתי להיות ממוקדת. יש לי שתי ילדות, שתי קריירות, שלושה עמודי פייסבוק, שלוש ארוחות ביום, שתי מכונות כביסה בשבוע (wanna know how? Ask me now) ורק שלושים ואחד יום בחודש נדיב במיוחד.

אבל היו נסיבות. ואני חלשת אופי. והיה גם מייל אחד, נעים ומעציב, שהצר על הצטמצמותו של הבלוג לכדי עמוד הפייסבוק שמדווח על כל מה שחדש חדיש ומחודש בפריז, ואחד אחר, של חברה שהיא גם אורחת קבועה כאן בפרויקטים, שברר איתי אך אתמול, בכותרת של מייל ריק מתוכן: "מה קורה עם הפרויקט המיוחד של "פריזאית" לכבוד חג המולד?", בנימה של תזכורת לאסוף את החליפה מהניקוי יבש.

כמו שכבר הודיתי, יש לי חולשה לפרויקטים מיוחדים, ולחג המולד, ולמען האמת – אני כנראה מתגעגעת לעריכה, שזאת אחת העבודות הטובות ביותר בעולם. לצד ייעוץ, כמובן, וכתיבה, וטעימת קוויאר. ואני אוהבת את זה, אז מה אם החלטתי כרגע למחוק את הבלוג מרשימות המטלות שלי? תראו אותו, הוא משתחל אליהן על דעת עצמו, על אפי ועל חמתי.

אז קבלו אותו, את פרויקט הרשימות.

(more…)

לחם, עבודה, כתיבה // פרויקט חגיגי

יום רביעי, 15 בפברואר, 2012

(פורסם במקור בדצמבר 2011, וכאן אסופות כל הרשימות המשתתפות בפרויקט).

 

משחקת באש 1

סתם, שתדעו.

– – –

שורת כותבים משובחים מספרים כאן מה הם עוד, חוץ מכותבים. כן, זאת ההקדמה (והסיכום) לפרויקט חג המולד הקרוב של "פריזאית".

דקלה קידר מספרת על כתיבה כחלום רומנטי, שהעבודה והפרנסה היא חלק אינטגרלי ממנו.

רועי חן על הבריחה מהתיאטרון אל הכתיבה ומהכתיבה אל התיאטרון ועל החשק פשוט לישון.

חגית גרוסמן על הכסף, צואתו של השטן, שדווקא מאוד מעריך משוררות חרוצות.

עדי עסיס כבר תרם במשרד. את גופו. וברכות על הזכיה בפרס אקו"ם.

ענת לוין (שבינתיים זכתה בפרס אקו"ם) על הפואטיקה של חיי המשרד. וחודשיים אחר כך הפציעה אצלה עם ההודעה המרגשת הזאת.

ענת עינהר, על ההחלטה להפסיק לעבוד ולהקדיש את עצמה לכתיבה גם אם כלום לא יקרה אם לא תפרסם עוד ספר.

ואני – על שתי המחברות שלי בתיק, שתי האונות, שאחת מוקדשת לייעוץ הארגוני ואחת לכתיבה, ולמה חתכתי את האיבר שמחבר ביניהן.

– – –

בשנה שעברה, תבענו את זכות השיבה לפריז, לונדון, שטוקהולם, ניו יורק, בוסטון, אמסטרדם, ציריך, לתל אביב ושוב לניו יורק ולפריז.

לא, לא גמרתי להתגעגע לפריז. אם תכריחו אותי, אני מוכנה להודות שהגעגועים הפכו כלליים יותר: אני כבר פחות מתגעגעת לפריז, אלא יותר לחיים במקום אחר. והשנה, אני מודה, מעסיקות אותי שאלות אחרות. עכשיו, אולי יותר מתמיד, אני עסוקה בקשר שבין הכתיבה לעבודה.

(more…)