כל המאמרים המתויגים תחת "צילום"

אל אל הפועל / שפץ נא 5 // כנרת רוזנבלום

יום רביעי, 28 בדצמבר, 2016

 

img_1583b

(more…)

יד מושטת / דן חיימוביץ // מסביב יהום הסער 2

יום שבת, 26 בדצמבר, 2015

Kineret-1.jpg-2 (Medium)

נסענו אל מעבר לים לעיר הגדולה, התפוח הגדול, להחליף אווירה. גם שם, מסביב יהום הסער, לאור היום ובמחשך. ואני, כמו שאני, לא מצליח שלא לראות, את הסער. קשה שלא. כי העיניים לא נחות, מחפשות, שואלות ותמיד-תמיד מוכנות לפקודה. אחרי שזוגתי עמדה בחלון והתאפרה יצאנו לפארק. שמש חמה טיגנה אשה בבגד ים ובחלון הראווה ישבו דוורים למנוחה. ילדה יפה רכנה על כתפו של אביה ואז ירדנו אל מתחת לאדמה. בקרון הרכבת ראיתי סיפור אהבה ותשוקה. אחר כך עלינו באור אחרון אל מדרכה חשוכה.

(more…)

מילת ההתלהבות: יומיומי

יום שלישי, 8 בספטמבר, 2015

 

יומיומי; מיו מיו; מילה אינסופית, מושלמת, מתפתלת וזורמת. אקג

 

ובאור

 

"לא", היא אומרת לי לא שמשמעותו איננה 'לא', "אני פשוט קרועה מזה שאת מפשירה עכשיו שרימפסים לארוחת ערב. כמה יומיומי מצידך".

דיברנו בטלפון, ואני קיפדתי את זנבותיהם של שרימפסים מופשרים, תוך שאני מחשבת את היתפסותה העתידית הוודאית של הכתף שלי, מגלה לה ששרימפסים קפואים קונים בחמישים שקלים לשקית שמספיקה לכמה ארוחות ערב, פלוס חמאה ואורז ולימון (ואם אפשר גם כוסברה), ומנמקת למה "יומיומי" היא מילת ההתלהבות שלי. מולטיטאסקינג.

(more…)

דמדומים, אשליה / איתן ויתקון // קו פרשת המים 12

יום חמישי, 1 בינואר, 2015

 

(more…)

מחבב/אוהב/מעריך/מעריץ: מירי דוידוביץ על דליה רביקוביץ'

יום שני, 10 ביוני, 2013

 

הגעתי לבית של דליה רביקוביץ במסגרת פרוייקט צילום משוררות שעשיתי עם קום איל פו בשנת 1995.
כמו שקורה לעיתים מאוד קרובות בצילום, העבודה שלי מאפשרת להכנס באופן מאוד אינטימי ופתאומי, ללא הכנות, לתוך החיים של אדם זר לחלוטין. וכך, מצאתי את עצמי בדירה קטנה, במטבח של דליה רביקוביץ המשוררת, אפשר לומר הדגולה, ברחוב יהואש, צהריים אחד באמצע השבוע. סצינה בורגנית תל אביבית.
(more…)

היום הכי טוב בשנה / עמית כנעני

יום שבת, 22 בדצמבר, 2012

 

אופק. צילום: עמית כנעני

 

– עמית כנעני היא צלמת ויזמית היי טק.

לכל הפוסטים בפרויקט "היום הכי טוב בשנה"

לעבור את הגשר / החתונות שלהם

יום חמישי, 23 בפברואר, 2012

 

 

181. זכרו נא: מתישהו יהיה ערב אביבי יפה

 

כשטיפסנו במדרגות ממשעול הברבורים למפלס הרחוב, בדיוק כשחשבנו שסיימנו עם החריגה הקטנה והמוצלחת מהמסלול שלנו, עמדו שם שני אלה:

(more…)

זכות השיבה לאמסטרדם / אייל דה-ליאו

יום ראשון, 2 בינואר, 2011

פרויקט מיוחד לחג המולד: חברי הכבוד של "פריזאית", חוזרים למקומות שאהבו בערים שעזבו ~

Oui Madame. צילומים: אייל דה-ליאו

Oui Madame. צילומים: אייל דה-ליאו

פותח עכשיו את מחשב הירכיים בשדה תעופה בלב ליבה של אירופה. השמש עולה. השלג בוהק. כמו מגרדת קרח אנסה לחשוף זכרונות משכבה אחרת בחיי. לפני שלוש וחצי שנים חזרנו לארץ אחרי שבע שנים של חיים באמסטרדם – וטרם ביקרנו שם מאז. לא פשוט לכתוב על העיר האחרת, הקודמת, הלשעבר. הזכרון רחוק, מתוק ומדמם.
הרשימה אם כך אינה מעודכנת במקומות הכי חדשים וטרנדיים, גם למרבה הפלא אין בה דגש מיוחד על אופנה ולא על אוכל – כי הם פשוט אינם הצד החזק של אמסטרדם (בשבילם כדאי לקחת את הרכבת לאנטוורפן).
מה כן עולה לי ראשון בראש? האור. רבים וטובים ממני כבר דיברו – כתבו, ציירו, צילמו, האירו – על האיכויות המרתקות של האור האמסטרדמי. אבל זה באמת כך. המחזה היומי הנדיר ביופיו שבו מככבים השמיים שלא מפסיקים להשתעשע עם ענני תלת מימד, הנמצאים בתנועה מתמדת, התעלות הרבות וגודש המים משקפים את האור הענוג שמוקרן עליהם לשמים. תענוג שחוזר חלילה.

נשלחתי, במסגרת המסע המופלא בזמן, גם לתחילתו של חשבון הפליקר שלי (אוגוסט 2006 לא נראה רחוק יותר) והתמונות מהטלפון אינן באיכות טובה. התנצלות. מאז המצלמות בטלפונים השתפרו לאין ערוך.

משחק הזכרון של הערים ששכחנו מתחיל עכשיו.

(more…)

סתיו, שלכת, שמש / פוסטקארד

יום שני, 2 בנובמבר, 2009
עע

אמבטיה ישנה, מסגרות של חלון. יום אחד יעשו איתם משהו חדש

הסתיו הזה, בינתיים מקפיד להיות מהסרטים, כתמתם ואפרפר לסירוגין, עדיין ירוק ולא נורא קר, ויפה כל כך. הנה כמה תמונות מחופשת הכתיבה האחרונה שלי בורנון.

(more…)

לתפארת ההמלצה: רשימות של גזור ושמור (2)

יום שני, 26 באוקטובר, 2009

בהמשך להמלצות הקודמות, לגשם שמתעקש לטפטף בחוץ כשאני צריכה ללכת לשוק לקנות אוכל לארוחת הערב, לעצים של האח שהזמנו היום ומוכנים עכשיו בשקים-שקים לשעת השי"ן שלהם.

3) הסלבי הנהדר, הצלם והמלהק הפנטסטי, ממליץ ומצלם, כמובן, על תערוכה של חבר שלו, גזווייה ויילאן, בארמון וורסאי. מרשים ומרתק לראות תערוכות של אמנות מודרנית בורסאי, כמו את זאת של ג'ף קונץ שראינו בזמנו, וסיבה טובה לנסוע למקום הזה. ואני ממליצה על התמכרות לסלבי.

(more…)