כל המאמרים המתויגים תחת "שוקולד"

זכות השיבה לציריך / שרית הכט

יום שבת, 1 בינואר, 2011
ציריך: קו המשווה
כשהגעתי לציריך ביולי 2003, בטיסה ישירה מוושינגטון, ירד גשם. אבל ממש ממש גשם. היו לי שתי מזוודות גדולות אחרי שנת לימודים בניכר וחתולה עצבנית בתיק נשיאה אופנתי.
לא היה לי מושג איפה אני ומה אני עושה שם. הייתי בת 29.
כשחברה שלי שמעה שאני נוסעת לגור שם היא אמרה: "ציריך – נו, לא בדיוק פריז…".
לא, לא בדיוק פריז. בדיוק לא פריז. אין לה את הסטייל, אין לה את השארם, היא לא אהבה ממבט ראשון. לפעמים גם לא בשני. אבל היא זוחלת אליך, ציריך. היא מחזרת אחריך בקטנות, מרגילה אותך לקסם שלה, ממכרת אותך לשקט שבה  עד שאתה מבין שקשה בלעדיו.
לישראלים היא שוק תרבותי. מסתבר בציריך ששוקולד זה כן אוכל, גלידה אוכלים בחורף, טמפרטורה של מינוס 6 מעלות זה ממש נעים ואפשר לשבת בבתי קפה בחוץ, צהריים עם חבר קובעים לפחות חודש מראש, כשקובעים שעה מתכוונים שתגיע ממש בזמן וכסף כן גדל על העצים (או ממש ממש קרוב אליהם).
אבל יותר מהכל, ובניגוד מוחלט לישראל, יש משהו בעיר הזאת (אגב, כמעט זהה בגודל ובמספר האנשים לת"א), שהוא שפוי ומרגיע מאד. החיים זורמים לאט ואין למה למהר. זה חייב להיות קשור לעובדה שהעיר הזאת, בת 500 ונראית טיפ טופ, מתפנקת לה בין שני הרים ונחצית ע"י נהר (Limmat) המסתיים באגם משמעותי (אגם ציריך). כמעט מכל פינה בעיר, הנוף יגרום לכל בחורה להצטער שנולדה במאה הלא נכונה ושאין לה אף קרינולינה נורמלית לטייל בה על גדות הנהר, שלא לדבר על שמשיה.
Limmatquai היתה בהחלט התחנה הראשונה שלי בציריך. בשבועות הראשונים הייתי נוסעת לשם כמעט בכל דקה פנויה וגם היום אני חושבת שזאת הנקודה ממנה מתחילה העיר ואליה היא מתכנסת. המדובר בגדה הימנית של ה-Limmat, המתחילה בתחנתCentral  ומסתיימת ב – Bellevue  (או להפך).
נדמה לי שמה שהופך את הגדה הזאת למשמעותית כל כך הוא הניגוד המבלבל בין תחושת החיות החזקה והמוני הזוגות המאוהבים שצועדים על הטיילת לבין תחושה עמומה שיש משהו מטריד בשלמות האסתטית סביבך , שמשהו כבר הסתיים ולא סיפרו לך. זאת אולי תמציתה של ציריך בעיני.
קווי טראם 4 ו-15 יקחו אתכם לאורך הגדה אבל הכי כדאי פשוט ללכת, לחפש ברבורים ולעלות לפחות על אחד מששת הגשרים שתפגשו בדרך.
תמונה: Limmatquai  בפוזה רומנטית
תחנה שניה – אחד הדברים המדהימים בציריך בעיני, אולי כי אני תל אביבית, הוא  מערכת התחבורה הציבורית  –  אופרציה מדהימה של טראמים, אוטובוסים, רכבות עירוניות, מחוזיות וארציות המתנקזת כולה לתחנת הרכבת המרכזית (Hauptbanhof). זאת תחנה ענקית והיא לעולם אינה עוצרת. הרכבות יוצאות ונכנסות אליה במהירות מטורפת והיא מאפשרת נסיעות בתןך שווייץ ולכל רחבי אירופה באמצעות מערכת כרטיסיות מתוחכמת ויעילה. אפשר לבלות שעות בצפיה מהופנטת ברכבות הטסות מ-16 פלטפורמות ובנחילי האדם המתרוצצים בשלוש הקומות בסדר מופתי.  הכי נחמד לקבוע  עם חברים ב-Treffpunkt  (נקודת מפגש) מתחת לשעון (השוויצרי) הגדול בתחנה ולראות איך הם מוצאים אתכם למרות הבלאגן וכמויות האנשים. והכי משונה לשמוע איך בכל פעם שטראם או רכבת מאחרים, חלילה, ביותר מ-40 שניות, עולה הכרוז ומתנצל נרגשות בפני קהל הנוסעים.
בתקופה שלפני כריסמס ועד לשנה החדשה מתקיים בתחנה שוק חג מולד (Weihnachtsmarkt) שבמרכזו עץ אשוח עצום וממנו תלויות המוני אבני סברובסקי מנצנצות. קיטשי או לא – זה עובד. לגמרי.
תמונות:, houptbahnhofשוק חג המולד בתחנה המרכזית ועץ הסברובסקי מציץ מאחור
ואם אתם כבר שם – אל תוותרו על סיבוב דאווין בבאנהוף שטראסה (Bahnhof Straesse) היוקרתי. חישבו מחשבות חיוביות, דמיינו שיש לכם המון כסף ושוטטו בין מיטב חנויות האופנה והתכשיטים שמציע הרחוב. על פניכם יחלפו שלל גברות עטופות פרווה ועדויות תכשיטים. אל תכנעו לקנאה – העיקר זה הרומנטיקה.  במס' 21 אתם מוכרחים, אבל מוכרחים, לעצור ב-Confiserie Spruengli. שפרונגלי הוא מותג השוקולד העירוני (כן, כן, לכל עיר בשוייץ כמעט, יש מותג שוקולד משלה). כל מה שתאכלו שם יהיה מדהים אבל ממתק הדגל הוא מקארונים קטנים בשלל צבעים שבציריך נקראים לוקסמבורגלי. וכמובן שוקו חם, על טס כסף עם קוביית שוקולד מריר בצד  – מכה קטנה של אושר וסוכר.
תמונות: לוקסמבורגלי בתפזורת וקפה שפרונגלי
החלקה על הקרח בדולדר – ציריך היא עיר של חורף. השלג מחמיא לה ואין דבר כיפי יותר מלהסתובב ברחובות מוכי השלג של העיר העתיקה (aldtstat) עם שקית מנחמת של ערמונים קלויים (מארררררוני בשוויצרדויטש – הניב המקומי שהשוויצרים חושבים בטעות שהוא גרמנית). מעל ציריך מתנשא ההר דולדר (Dolder) ובקצה הדולדר, באויר הפתוח ואל מול נוף – קלישאה בעוד 3…2…1 – עוצר נשימה נמצאת זירת ההחלקה על הקרח הגדולה (והמגניבה) באירופה, שהמושבים שסביבה מחופים בפרווה. טראם 3, 8 או 15 עד ל-Roemerhof ומשם ב- dolderbahn האדום עד התחנה האחרונה.
Utliberg – האוטליברג הוא אחיו הסקסי פחות של הדולדר וההר השני החובק את ציריך. שם גרתי, קבורה בשלג כל החורף. היה כיף. סקסי או לא, מהבית שלי שקרוב מאד לקצה ההר (שבראשו נמצא מלון ונקודת תצפית) ראו את כל ציריך ואת האגם – בית בובות אירופי שמשקיט כל מחשבה רעה. ביליתי הרבה מאוד שעות עם האף מעוך כנגד החלון, מביטה למטה אל העיר שמתחתי, חושבת על כל מה שהייתי ומה שעוד אולי אהיה כשבחדר פנימה, לידי, חדווה (שבלעדיה ציריך לא הייתה ציריך –  הי"ד), מייללת קלושות.
תמונות: הבית שלי בשלג – אוטליברג, Uetliberg  נקודת תצפית
Bratwurst mit Buerli – הייתי בלא מעט מסעדות טובות בציריך. מהמפוארות והניסיוניות (Sankt Mainrad  – Stauffacherstrasse 163, Zurich)   דרך הודיות שכונתיות מצויינות (Barengasse 25) ועד   במסעדות צמחוניות בריאותניות (Hiltl – Sihlstrasse 28). אבל הכי הכי אהבתי את הבראטוורסט עם בורלי (Bratwurst  mit buerli) – נקניקיה טעימה שמוגשת לך בנפרד מהלחמניה. החוכמה הנרכשת היא לתת ביס בנקניקיה, ביס בלחמניה,  שמבחוץ היא פריכה פריכה ומבפנים רכה ואוורירית ולצפות הכל בהרבה חרדל חריף. את הנקניקיות אפשר למצוא כמעט בכל פינת רחוב והן פתרון מעולה לארוחת צהריים או ערב תוך כדי הליכה על ה – Limmatquai (ע"ע) ושיחה עם אנשים שאני אוהבת במיוחד. גם שתיקה עם אנשים שאני אוהבת במיוחד הולכת. לא מפלה.
תמונה: bratwurst mit burli  – טעים יותר מאיך שזה נראה
גם מבית צריך לדעת להיפרד. כשנוסעים בשאטל המענג בין הטרמינלים בשדה התעופה, שבעיניי הוא הכיפי בטרמינלים, ציריך נפרדת ממך בגעיית פרה מפתיעה. כי בדיוק כשאתם חושבים שפיצחתם את הציריכאיות, היא מפתיעה אותך מחדש. בדיוק כשנראה לך  שהבנת את ציריך המנומנמת על בתיה המטופחים ואגמיה השוקטים, היא מעוררת בך איזה עקצוץ קטן, איזה חוסר שקט, איזו תהיה (או געייה) –  האם הכל כבר באמת נגמר או שאולי, בעצם, שום דבר עוד לא התחיל?

0

פרויקט מיוחד לחג המולד: חברי הכבוד של "פריזאית", חוזרים למקומות שאהבו בערים שעזבו ~

0

גדות הלימאט. צילום: Roland zh  - Wikimedia

גדות הלימאט. צילום: (Roland ZH (Wikimedia

כשחברה שלי שמעה שאני נוסעת לגור שם היא אמרה: "ציריך – נו, לא בדיוק פריז…".

כשהגעתי לציריך ביולי 2003, בטיסה ישירה מוושינגטון, ירד גשם. אבל ממש ממש גשם. היו לי שתי מזוודות גדולות אחרי שנת לימודים בניכר וחתולה עצבנית בתיק נשיאה אופנתי.

לא היה לי מושג איפה אני ומה אני עושה שם. הייתי בת 29.

לא, לא בדיוק פריז. בדיוק לא פריז. אין לה את הסטייל, אין לה את השארם, היא לא אהבה ממבט ראשון. לפעמים גם לא בשני. אבל היא זוחלת אליך, ציריך. היא מחזרת אחריך בקטנות, מרגילה אותך לקסם שלה, ממכרת אותך לשקט שבה  עד שאתה מבין שקשה בלעדיו.

(more…)

הכי טוב שיש / ז'אק ז'נאן, שוקולטייר

יום רביעי, 14 ביולי, 2010
גן עדן לאובססיביים. מיסייה ז'נאן מבריק שוקולדים

גן עדן לאובססיביים. מיסייה ז'נאן מבריק שוקולדים

לצרפתים יש ביטויים מעודנים לתיאור פעולות חיים בסיסיות, אבל בכל הנוגע לאמנות הפיתוי יש להם מילים מפורשות בהחלט, וז'אק ז'נאן, ככל הנראה השוקולטייר הטוב בעולם, משתמש בכולן ובעוד כמה. את שיחות הטלפון שקדמו לראיון הוא חתם בנשיקות, ומשם רק הלך והסלים. ליד שולחן שיש גדול במעבדת השוקולד שלו, הוא הולך לרגע וחוזר עם קרמל צהוב מאוד של פסיפלורה ומנגו, שזה הרגע נעטף בצלופן שקוף, מגיש לי אותו, ומסביר: "זה כדי לפתות אותך".

(more…)

מי החביא את סלון השוקולד שלי? / שאלות ותשובות

יום חמישי, 26 בפברואר, 2009
שוקולדים מרהיבים של מישל קלוזיאל ברו דה סנט הונורה

שוקולדים מרהיבים של מישל קלוזיאל ברו דה סנט הונורה

"היי כנרת!
הגעתי אלייך דרך הבלוג המעולה שלך שאני קוראת בו זה מכבר, עקב אהבתי לפריז.
יוצא לי להיות בפריז כפעמיים בשנה והבלוג מאוד עוזר לי לתכנן את מסלול הטיול בכל פעם, אז ראשית- תודה!
אני מתכננת טיסה לפריז סביב מרץ-מאי לסוף שבוע קצר ודיי גמישה מבחינת תאריכים. חברה שלי הייתה לפני מספר חודשים בפריז בתערוכת שוקולד ופטיסרי ואני מעוניינת מאוד לבקר בתערוכה דומה. ניסיתי לחפש דרך הבלוג שלך ודרך אתרים בהם יש מידע על פריז אך ללא הצלחה.
האם את יודעת היכן ניתן לברר אילו תערוכות יש במרכז התערוכות שם? או אם את יודעת מה השם המדוייק שלו כדי שאחפש באינטרנט? או אם את יודעת על תערוכה ספציפית בנושא האוכל זה בכלל יהיה נהדר.
תודה על העזרה/ניסיון לעזרה!
יום טוב,

ר'"

(more…)

זיווג מושלם: טיולרי ואנג'לינה

יום שישי, 3 באוקטובר, 2008
Angelina. Chocolat chaud et qq crayons

Angelina. Chocolat chaud et qq crayons

חשבנו מה לעשות ביומולדת ארבע. את יורו דיסני אנחנו עדיין שומרים למשבר הגעגועים הביתה לישראל, בלונה פארק – היינו כבר כמה פעמים, לגנים אנחנו הולכים כל הזמן וים – פשוט אין כאן. הבילוי האולטימטיבי, אם כן, לילדה עם גנים דומיננטיים של חיבה לשוקולד כמו שלה, היה מובן מאליו – ללכת  לשתות את השוקו הכי טוב בפריז.

(more…)