כל המאמרים המתויגים תחת "שירה"

שירה / איריס אליה כהן // קו פרשת המים 6

יום שישי, 26 בדצמבר, 2014

 

Evening Wind, Edward Hopper, 1921. Harris Brisbane Dick Fund, 1925

וּבְכָל יָרֵחַ צֵל חַמָּה, פְּרוּדוֹת הַיּוֹם

שֶׁהִתְקַבְּצוּ אֶל לַיִל

וּבְכָל מִדְרוֹן תְּבוּסַת הַמִּישׁוֹרִים

וְהֶהָרִים וּבְכָל שָׂדֶה עֵדוּת לַחֹרֶף שֶׁנָּסוֹג,

סִדְקֵי תַּמּוּז וְאָב חָרְצוּ דִּינוֹ

וּבְכָל עֲצֵי הַגַּן נִפְסָד הָרוּחַ

וּבְכָל פַּרְפַּר חֶלְקַת אֲוִיר שֶׁנִּכְנְעָה

לַכֹּחַ הָרָהוּט שֶׁבֵּין כְּנָפָיו

וּבְכָל הַחֲדָרִים נִרְפָּה הַקִּיר

מוּלִי וּבְכָל מִטָּה אִשָּׁה

וּבְכָל הַגּוּף נִגַּף הַגַּעְגּוּעַ

וּבְכָל הַלֵּב שֶׁלִּי

גִּדּוּל מַמְאִיר שֶׁל אַהֲבָה

כָּעֵת כְּשֶׁהִתְפַּשַּׁטְתִּי

(more…)

על העבודה / תהל פרוש

יום ראשון, 22 ביוני, 2014

אֶתְמוֹל רָאִיתִי פֶּרֶק שֶׁל מֶד מֶן וְהֵבַנְתִּי שׁוּב שֶׁעֲבוֹדָה

זֹאת אִשָּׁה בְּמָחוֹךְ הָדוּק מִדַּי

וְגֶבֶר אִינְפַנְטִילִי וְכָעוּס שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁתּוֹת כְּדֵי לִשְׁכֹּחַ

מַה יֵּשׁ לוֹמַר

הָעֲבוֹדָה הִיא הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּנוּ כְּבָר אַלְפֵי שָׁנִים

וְיֵשׁ לָהּ שׁוֹט זָהָב וְסֶקְס אַפִּיל שֶׁל סָאדוֹ-מָאזוֹ

(more…)

השמלה / ענת לוין

יום שישי, 14 ביוני, 2013

דליה רביקוביץ. כרטיס ביקור

רויטל אמרה שסיפרה לה עליי. "אמרתי לה שגם את כותבת שירים. שאת ראש מועדון המעריצים". "מה זאת אומרת, גם, יא מצחיקה? איך אפשר בכלל להשוות ביני לבינה. היא בונה גופים אמיתיים שקמים לדהור מקצה הדף ועד סופו כמו סוסים, איילות, כבשים ירוקות. היא, כמו משוררות אמיתיות, מחוללת ניסים". "ומה את עושה?", "אני סתם מחברת מילים אחת לשנייה, מקווה שהדבק יחזיק".

היא אמרה "לא הבנתי כלום", ועוד אמרה, "זה כל האנשים שכותבים שירים הם ככה משונים?". "כן". וצחקנו, כלומר הייתה בינינו לרגע קרבה כזאת פרטית, יחד מתייקות את התיקים לפי סדר האלף-בית בארכיב הממשלתי. אחרי יומיים, אני הייתי בריש, רביד, רבינוביץ', רוזן, רויטל נכנסה ואמרה, "דליה רוצה שתבואי", "דליה דליה?", "הקוסמת שלך, נו, הרביקוביץ'". היא קראה לה בשמה הפרטי. ואז בשם משפחתה. "קבעתי איתה ביום שישי אחרי העבודה, היא תחכה לך, תבואי פונקט בשעה שלוש".

(more…)

היום הכי טוב בשנה או איך הצלחתי סופסוף להיות פריסמה ולא להתנפץ / נעם פרתום

יום ראשון, 13 בינואר, 2013

 

זורחת ככל יכולתה, ועוד הרבה יותר מזה.

נדרשו לי כמעט שבועיים כדי להתיישב ולרקוח סופסוף את הפוסט הזה. זו היתה משימה מורכבת כנראה משום שזו היתה שנה משמעותית להפליא ומכוננת זהותית עבורי – שנה של  נעיצת עוגן עצמיות בלתי מתפשר בקרקע המציאות. והנסיון לפרוט ולהמיר למילים ולניסוחים צלולים כמה מרגעי הקתרזיס וההתעלות הרגשיים שעיצבו את השנה הזאת פירושו לפרום את פקעת האושר הדחוסה, הגולמית והערפילית לסלילי תובנות דקים, מפורשים ובהירים וכמו לחשב את ההוויה שלי לאחור בטפיפות רכות של גמד ליל. וזו חוויה מסובכת, מרגשת ומלחיצה עד לאין שיעור. אז כדרכי בקודש – התמהמתי. אבל עכשיו סופה שורקנית משתוללת בחוץ והמחשבות הנימוחות מתגנבות אל הלב במתינות נדיבה ופתאום אני נובעת שפעת הבנה והבלבול מתגבש לצורות רטוריות והכתיבה פורצת ממני בנחשולים של וואלה וואלה וואלה.

(more…)

יום מושלם / חגית גרוסמן

יום חמישי, 10 בינואר, 2013

 

שַׂקֵּי הַמִּחְזוּר נֶעֱרָמִים בַּמִרְפֶּסֶת
בַּקְבּוּקִים רֵיקִים בְּתוֹךְ שַׂקִּיוֹת פְּלַסְטִיק שְׁחוֹרוֹת
כְּתִיבַת שִׁירָה הֶכְרֵחִית עַכְשַׁיו
כְּשֶׁהַמַּחְשֵּב סָגוּר וְאַיָּלָה יוֹשֶׁבֶת בַּסָּלוֹן
מְכַרְסֶמֶת שׁוֹקוֹלָד וְלַחְמָנִיָּה מְתוּקָה.
פָּגַשְׁנוּ אֶת חַיִּים בְּאֵר במקרה בַּרְחוֹב
וְהשֶׁמֶשׁ זַרְחָה. שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ בִּמְקוֹמוֹ
אךְ זֶה יוֹם מוּשְׁלָם בְּיָפְיוֹ
זְרִימָתוֹ אִיטִית וּמְלֵאַת סַבְלָנוּת,
אֶפְשָׁר לְהֵעָצֵר וְלַחְלֹם אוֹ לְהִתְבּוֹנֵן
בַּרַקְדָנִיוֹת שֶׁבְּלֵב הַסְּטוּדְיוֹ
מוֹתְחוֹת אֶת שְׁרִירֵיהֵן,
רוֹקְדוֹת לְצַד גְּבָרִים אוהבֵי גְּבָרִים
בְּמכנסים קְצרִים וּמוֹרֶה בִּסְוֶדֶר שָׁחֹר
שָׁר לָהֶם פְּלִיֶה, גֶ'טֶה, וְאַפְּ
אַפְּ אַפְּ אַפְּ אַפְּ.
חַיְדַקִּים לא אוֹהֲבִים את אוֹר השֶׁמֶשׁ
צָריךְ לצֵאת אֶל הָאוֹר וּלְהִשְׁתַּחְרֵר,
מִכָּל הַכִּינִים וְהַתּוֹלָעִים שֶׁהֵבֵאנוּ הַבַּיְתָה
מֵהַגָּן הָעִירוֹנִי.

חגית גרוסמן היא משוררת, סופרת, ומנחת סדנאות כתיבה. ספרה "היכן שאינם" יצא ב-2012 בהוצאת "ידיעות אחרונות".

לכל הפוסטים בפרויקט "היום הכי טוב בשנה".

 

היום הכי טוב בשנה / יחזקאל רחמים

יום ראשון, 6 בינואר, 2013

 

עַכְשָׁו תִּשְׂמַח לִבִּי תִּפְרַח כְּמוֹ פֶּרַח מְעָרוֹת נִפְלָא.

עֶשְׂרִים שָׁנִים בַּמְּעָרָה, רַק קֶרֶן אוֹר אַחַת,

וְרִיד מַעְיָן קָלוּשׁ, בְּלִי הֵד אוֹ רֵעַ לְהָבִין.

פִּתְאֹם צִלְצֵל שָׁעוֹן אִלֵּם מֵעֵבֶר פְּקַק שִׂיחִים נֶחְלָץ,

אֲוִיר טָרִי וְאוֹר בָּהִיר שׁוֹטְפִים.

 

קַח נְשִׁימָה טוֹבָה לִצְלֹחַ רֶגַע סַנְוֵרִים,

אַחַר תַּבִּיט-תִּרְאֶה אֵיךְ לְבָבוֹת זָעִים מִמְקוֹמָם

רַק לִכְבוֹדְךָ.

 

תִּשְׂמַח לִבִּי תִּפְרַח כְּמוֹ פֶּרַח מְעָרוֹת נִפְלָא,

נוֹשֵׁם בָּאוֹר הָרַךְ.

 

– יחזקאל רחמים הוא משורר ועורך וזוכה בפרס ראש הממשלה לשנת 2012.

לכל הפוסטים בפרויקט "היום הכי טוב בשנה".

לחם, עבודה, כתיבה // פרויקט חגיגי

יום רביעי, 15 בפברואר, 2012

(פורסם במקור בדצמבר 2011, וכאן אסופות כל הרשימות המשתתפות בפרויקט).

 

משחקת באש 1

סתם, שתדעו.

– – –

שורת כותבים משובחים מספרים כאן מה הם עוד, חוץ מכותבים. כן, זאת ההקדמה (והסיכום) לפרויקט חג המולד הקרוב של "פריזאית".

דקלה קידר מספרת על כתיבה כחלום רומנטי, שהעבודה והפרנסה היא חלק אינטגרלי ממנו.

רועי חן על הבריחה מהתיאטרון אל הכתיבה ומהכתיבה אל התיאטרון ועל החשק פשוט לישון.

חגית גרוסמן על הכסף, צואתו של השטן, שדווקא מאוד מעריך משוררות חרוצות.

עדי עסיס כבר תרם במשרד. את גופו. וברכות על הזכיה בפרס אקו"ם.

ענת לוין (שבינתיים זכתה בפרס אקו"ם) על הפואטיקה של חיי המשרד. וחודשיים אחר כך הפציעה אצלה עם ההודעה המרגשת הזאת.

ענת עינהר, על ההחלטה להפסיק לעבוד ולהקדיש את עצמה לכתיבה גם אם כלום לא יקרה אם לא תפרסם עוד ספר.

ואני – על שתי המחברות שלי בתיק, שתי האונות, שאחת מוקדשת לייעוץ הארגוני ואחת לכתיבה, ולמה חתכתי את האיבר שמחבר ביניהן.

– – –

בשנה שעברה, תבענו את זכות השיבה לפריז, לונדון, שטוקהולם, ניו יורק, בוסטון, אמסטרדם, ציריך, לתל אביב ושוב לניו יורק ולפריז.

לא, לא גמרתי להתגעגע לפריז. אם תכריחו אותי, אני מוכנה להודות שהגעגועים הפכו כלליים יותר: אני כבר פחות מתגעגעת לפריז, אלא יותר לחיים במקום אחר. והשנה, אני מודה, מעסיקות אותי שאלות אחרות. עכשיו, אולי יותר מתמיד, אני עסוקה בקשר שבין הכתיבה לעבודה.

(more…)

תָּרַמְתִּי אֶת גּוּפִי לַמִּשְׁרָד / עדי עסיס

יום שני, 26 בדצמבר, 2011

~ פרויקט מיוחד לחג המולד 2011: לחם, עבודה וכתיבה ~

0

טרוף טורף. מתוך "חנות קטנה ומטריפה"

0

הַמִּשְׂרָד מְחַכֶּה לִי. הַמִּשְׂרָד

פּוֹקֵחַ אֶת עַפְעַפַּי וְשָׂמֵחַ

לְגַלּוֹת שֶׁאֲנִי עֲדַיִן.

הַמִּשְׁרָד כּוֹסֵס אֶת צִפָּרְנַי

בְּתִקְוָה דְּרוּכָה שֶׁאֶתְאוֹשֵׁשׁ.

(more…)

כל נורת ניאון היא קרן שמש / ענת לוין

יום שישי, 23 בדצמבר, 2011

~ פרויקט מיוחד לחג המולד 2011: לחם, עבודה וכתיבה ~


חלון. אפשרות של

את עומדת בפתח. רואה, כמו בכל בוקר, את השטיח מקיר לקיר, שמספר כתמי קפה מפוזרים עליו כמו איים בודדים, כאילו להזכיר לך מחדש בכל בוקר, שמישהו כבר היה פה לפנייך, היה מישהו שעבר את ערבות השטיח, מישהו חי, ככל הנראה, ובאופן כללי היו פה חיים קודמים, הרבה לפנייך, שהיה בהם קפה ונשפך, והמישהו אולי התרגז וקפא, היה צורך להסתיר, לכסות ולנקות, בלי שאפשר וכך נותר, כפי שנותרו עוד מאז הכיסא, המחשב, השולחן. מכל הזמנים את נכנסת אחת עכשיו לתוך השעות. ולעומק החדר.

אין לך חלון.

(more…)