שירת המזגנים. אב-אלול תשע"א. איורים: יזהר כהן

1) יזהר כהן חי בפריז ומאייר בעיתונים ברחבי העולם, בספרים, ומדי פעם גם בשדרות, למשל. אחת מגאוותיה של "פריזאית" היא על המדור האישי שלו, שהבליח כאן בתחילת דרכה.

זו כבר השנה השניה שעיריית תל אביב מוציאה לוח שנה שמלווה באיוריו של יזהר. כל אחד מהאיורים מהלוח של שנת תשע"א (שנה שמוכרחה איורים נהדרים כדי לפצות על שמה, הנתקע בגרונות) גרם לנו להאנח. לא רק מול הקו של יזהר, שמצליח להיות בה בעת פשוט ומתוחכם, והרעיונות שלו, שהם בו זמנית ריאלסטיים ופנטסטיים, אלא בגלל שהוא, דווקא משבתו במרחקים, הצליח לא רק לתפוס בכל אחד מהאיורים איזו ליבה של הווייה תל אביבית, אלא גם להגיש לנו אותה, הילידים, כזיכרון מתוק מההווה המתמשך שלנו כאן.

שיא השיאים, היה כששאלתי אותו, איך בדיוק הצליח לתפוס את מוריאן, אלילת העבר הנקודתית של הרחובות לינקולן-כורש-וילסון, כדי לאייר אותה כך. על מוריאן אפשר לשפוך הררי מילים נפרדות, וגם נשפכו זה מכבר. לעניינו, די אם יסופר שהיא היתה עולה חדשה מצרפת, עם סיפור חיים נפתל ומרתק, שפתחה בין "התחתית" ל"פסטה מיה", פעוטון מפנק שסיפק גם את החיתולים ומעדני החלב, אבל גינה לא היתה לו. לכן מוריאן היתה מובילה אותם, שבעה ילדים בשני עגלולים ועוד כלב או שניים (לכלב שלה היה שם פנטסטי כשלעצמו, הרקול או רמבו) לגינה הקרובה. את כל זה עשתה, אם זכרוני אינו מטעה אותי, על עקבים גבוהים ואיפור ערב מוקפד. כבר כמה שנים שמוריאן נעלמה, ואיש אינו יודע בדיוק לאן ומדוע. חשבנו שיזהר הפליא לתפוס את אותה ציפור נדירה, ולהיזכר בה שנים אחר כך.

כניסתה של מוריאן אל הלא מודע הקולקטיבי. כסלו-טבת תשע"א

אלא שליזהר לא היה מושג על מי אני מדברת. מה שאומר, שאו שמוריאן, כמו שעושים נשים מיתולוגיות, הפכה לארכיטיפ יונגיאני ולחדור ללא מודע הקולקטיבי, או שיזהר המציא בעצמו אישה גדולה מהחיים, קיצר את שערה וקיצץ את עקביה, ושתל אותה ברחובותינו, כאחד האדם.

למיטב ידיעתי, אי אפשר להשיג את לוח השנה הנהדר הזה, אלא אם מטפחים קשרים עם לשכת דובר העירייה, או מארגנים איזו סיבה לביקור שם (את דו"חות החניה כבר שילמתם?), ובינתיים בודקים אם יש לוח שמסתובב חופשי מבעלים על שולחנה של פקידת גביית החובות. לפיכך, כשירות לציבור, קבלו כמה חודשים עבריים מובחרים.

פיאצ'לה ביאליק. תשרי-מרחשוון תשע"א

12 השליחים. טבת-שבט תשע"א

מפגשים מהסוג התל-אביב-יפואי. שבט-אדר א' תשע"א

פקקים ירוקים מאומצים. אדר א' - אדר ב' תשע"א

ג'ט לג או פער הדורות. אייר-סיון תשע"א

2.

"סיפור קטן ומלוכלך" של חברתי, העיתונאית והסופרת, רוני גלבפיש, יצא בקיץ האחרון, כשעוד חשבתי שהקיץ הזה יסתיים בשלב כלשהו ויהפוך לסתיו, ואולי אחר כך לחורף, ומשם כבר יידע בעצמו מה לעשות. זה לא קרה, הקיץ נותר קיץ, והספר של רוני נותר רענן וחדש כפי שהיה כשנולד: סיפורו של איתן, שאיזה סיפור קטן ומלוכלך מעברו, זוקף פתאום את ראשו ומהפך את חייו (או את חייהם: של איתן, של אשתו ובתו, של השחקנים המרכזיים בסיפור ההוא, וגם את עצמו הוא מהפך ומהפך שוב, הסיפור הקטן). על גבי הפייסבוק ובבלוג שלה רוני שיתפה בפתיחות בתהליך הכתיבה, אחר כך בהתרגשות בתהליך העריכה, ובסופו של דבר, נדמה לי שיותר מאשר רק קומץ קרובי משפחתה צהלו איתה כשתמונות של הספר הנכרך זלגו מבית הדפוס החוצה, לעולם הגדול. מאז יציאתו לאור, צבר הספר ביקורות טובות וקוראים אוהדים.

נערה הייתי וגם זקנתי, ולא, לא אפול לפח הבלתי אפשרי של לכתוב ביקורת על ספר של חברה. לכן, כל שנותר לי הוא לספר (1), שבמשך שלושה לילות לא עזבתי את הספר עד שסיימתי אותו, שהשפה שבה הוא מנוגן נעמה מאוד לאזניי, בישירותה ובעומקיה, ושהוא השאיר אחריו שובל של הרהורים, ולא רק על הסיפור הקטן והמלוכלך שלו רומזת הכותרת שלו. וכל שנותר לי הוא לספר (2), שעד סוף חודש נובמבר אפשר לרכוש אותו ב-19.90 בחנויות הספרים העצמאיות.

"סיפור קטן ומלוכלך" מאת רוני גלבפיש

3. גם עם "חיי מדף", הספר של נעה ידלין, שכנתי וחברתי משכבר הימים, אני לא הולכת להסתבך. עם שגיא גרין, עורך מוסף הספרים של "הארץ", אולי דווקא כן (טוב, טיפונת. יש גבול לאומץ שלי). כמי שחי בצנטרום של הפיילה שמתאר הספר, עולם הספרות וביקורת הספרות, גרין התמוגג מהספר: "כי בין כל ספרי השכול והכישלון, השואה והגבורה, המפלה והתקומה שיוצאים פה למאות, סוף סוף ראה אור רומן עברי אחד שמגלגל אותך, שגורם לך להשתנק באמצע הקריאה. זה דבר כל כך נדיר ומקורי ורק בזכות הדבר הזה זהו ספר מוצלח". משם מצטברים השבחים והולכים, בעיקר בזכות אבחנותיו החדות וצליפותיה של נעה בכל אחד מהמגזרים המקופחים: עיתונאים, סופרים ומשוררים, שמאלנים, אנשי רוח, דיאטניות (כן, דיאטניות. מה יש, לדיאטניות לא מגיע ייצוג הולם בסאטירה הישראלית?).

אבל אני בכלל לא התגלגלתי מצחוק בעת הקריאה. הספר אירוני, אין מה לומר, וכתיבתה של נועה, כתמיד, היא חריפה ושנונה והעברית שלה ללא רבב ונטולת הצטעצעויות. אלא שמתחת לכל אלה, עקבתי, בעניין ובדאגה, בהתפתחותן של הקריקטורות הנלעגות לדמויות של ממש, שיש להן רצונות והן מעזות להתיימר ומתמודדות על השמעת קולותיהן, והן מעיזות לקוות לאהבה או לנאהבות או לשאוף לחיים בעלי משמעות, רחמנא ליצלן. והן עושות את זה, הדמויות, אחת אחת. תופסות נפח וחיים ועניין, ומה שכל כך בזוי בהן בתחילת הקריאה – היומרנות, הפחדנות, הפשרנות, הכישלון, הפחד מהעין החיצונית והרעב לה – הם בדיוק אותם הדברים שגורמים לך, בסופה, להתעניין בגורלן, לרצות בטובתן. אני לא יודעת אם הוא משתתף במבצעי הכמה-בכמה שמתחילים להשתולל עכשיו כאילו כולנו צועדים לקראת שנת חורף ארוכה ומלאת קריאה מול האח, אבל הוא נמצא על לא מעט מדפים בחנויות, מפיח בהם חיים.

"חיי מדף" מאת נעה ידלין

חילופי בתים / הריאליסט, שבוע 25 / אסף חנוכה

סוף סוף מישהו הצליח לסתום לי את הפה.

כש"הריאליסט", הטור השבועי האחרון של אסף חנוכה המוכשר כשד הופיע אצלי בעמוד הפייסבוק, נאלמתי דום.

זה הבית שלנו. כלומר, כמו שאני מזכירה לבנותיי, זה היה הבית שלנו. משפחה אחרת חיה שם עכשיו (ואני מקווה בשבילם שהם כבר מבעירים את האח. השארנו להם עצים במרתף).

מצא את ההבדל בין ילדים רגילים והילדים של אורלי איורים: עתר יובל

ילדים שהוריהם טסים להם לחו"ל, מכינים, במקרה הטוב, מכתב למטוס, שמאחוריו מודבקת במקריות מעושה טבלת להמרת מידות ומשקלות. כבר פגשתי אמא אחת שהילדות שלה ציידו אותה בדפים שלמים מודפסים מהאתר של H&M. לא עתר יובל. כשאמא שלה, אורלי מזור-יובל, נסעה לפריז עם אחיה ואמה שלה, היא ציידה אותה ביומן מסע, שהיה גם אוסף תפזורות לשעות הפנאי, גם חוברת עבודה לחופש, ואם תשאלו אותי – גם סוג של מכתב אהבה.

הכנה למסע. היומן שהכינה עתר לאמא שלה

זה מה שאורלי כתבה, וזה מה שעתר ציירה:

שער יומן המסע איור: עתר יובל

הקדשה. הכי חשוב

תוכן. תוכו כברו

ממה מורכבת פריז

והתפזורת

כל הדרכים מובילות

לורה אינגלס בגרסה גאלית

ומקום לטקסט חופשי. שנשאר חופשי

- עתר יובל, בת 20, פנויה להצעות עבודה.

- יזהר כהן, מאייר לעיתונים בישראל, צרפת, אנגליה וארצות הברית. חי בפריז. כרגע. מדבר מיליון שפות; בימים אלה עושה את צעדיו הראשונים בסינית. לכל הטורים של יזהר ב"פריזאית".

איור: יזהר כהן

ואלס עם בשיר נפתח בסצינת כלבי רחוב מזרי אימה, נוטפי ריר ופעורי לסת, שדוהרים במה שנדמה לשדרות רוטשילד בתל-אביב. הסצינה מעולה ומטלטלת ובכל זאת אני הצלחתי להתמקד בעיקר במופעים החולפים של רחובות העיר שעזבנו מאחור. הנה הקיוסק שמול הגן, זה הרחוב שליד הבית, הנה הספסל של הטיול עם הכלבה. תל-אביב בפריז.

ידיד הבלוג ומאייר הבית מזכיר משהו מהחוויה הזאת מהכיוון ההפוך: המטרו שלנו מכאן הישר בטבורה של השדרה האהובה שלנו משם. ואם זה לא ברור, גלובס השיק תחרות ראויה ומעניינת של איורי שדרות רוטשילד. 12 איורים לא חתומים, אם כי מזוהים למדי, ניצבים לבחירה. כל האיורים מוצלחים, כמה ממש נפלאים. אחרי שתגמרו להתרשם אתם מוזמנים להצטרף לגל המתרחב של תומכים באיור מספר 3.

___

עדכון:

שוב הוכיחה פריזאית את כוחה האלקטורלי. המטרו כבש את גלובס וניצח בפער מוחץ (אם כי לא משפיל כיאה לקהל קוראינו התרבותי). היה מי שמיהר לשלוח את תמונת הניצחון. אנא ראו זאת כתודה אישית.

איור שמסביר את עצמו

(מושיק)

עכשיו באים? פריים מתוך "ואלס עם באשיר"

מחר, כלומר בשישי, 6.2, ב-11:00 בבוקר יוצג בהקרנה מיוחדת הסרט הישראלי הנפלא, עטור הפרסים והמועמד לאוסקר "ואלס עם באשיר" של ארי פולמן. "ואלס" הוצג כבר בפריז בהקרנות מסחריות וזכה להצלחה לא מבוטלת, אולם הפעם יפתח את ההקרנה דוד פולונסקי, המאייר הראשי, המוכשר כשד, של הסרט, שבאמתחתו עבודות יפהפיות אחרות, כמו למשל "לילה בלי ירח" הפנטסטי, שכתבו אתגר קרת ושירה גפן, אבל האיורים משחקים בו תפקיד, שקול לפחות לטקסט (המצוין גם הוא).

ב-13:30 יחתום פולונסקי על הספר "ואלס עם באשיר", שהוא ספר הסרט בתמונות-תמונות, סתם כי מוזר לקרוא לזה קומיקס. אפשר פשוט לקרוא לזה BD, השם הצרפתי המקובל לכל האמנות הזאת שבאה איורים-איורים, כרוכה ונמכרת באחת (או יותר) מהחנויות הרבות המוקדשות לתחום.

MK2 Bibliothèque
128-162 avenue de France 75013 Paris
tél : 0892698484

metro: Bibliothèque François Mitterrand, Quai de la Gare‏

- יזהר כהן, מאייר לעיתונים בישראל, צרפת, אנגליה וארצות הברית. חי בפריז. כרגע. מדבר מיליון שפות; בימים אלה עושה את צעדיו הראשונים בסינית. לכל הטורים של יזהר ב"פריזאית".

- יזהר כהן, מאייר לעיתונים בישראל, צרפת, אנגליה וארצות הברית. חי בפריז. כרגע. מפלט טונה אדומה בדייקנות של מנתח.

לטור הקודם של כהן בפריז.

- יזהר כהן, מאייר לעיתונים בישראל, צרפת, אנגליה וארצות הברית. חי בפריז. כרגע.