Treize a Table

כעבריה גאה אני מקנאה בצרפתים על הצרפתיות האדוקה שלהם. כמעט כל שמות המקומות כאן הם בצרפתית, ורבים מתוכם כוללים משחקי מילים. כתלמידת צרפתית מתמידה אך איטית, לא תמיד אני מצליחה לפענח את כפל המשמעות. אבל את משמעות השם של Treize a' Table – שולחן לשלושה עשר – אני יכולה לנסות להבין בעצמי, אם רק אתן לחרדות שלי להנחות אותי: נניח שאת מארחת, אפילו אחת שאיננה צרפתיה, והזמנת חברים לארוחת ערב. תריסר. לא מעט, אבל תעמדי בזה. יש מקום לכולם. לפתע התברר שאחד האורחים מביא איתו חבר שנמצא במקרה בעיר, יהיה זה אפילו האפיפיור שהתאהב לגמרי בפריז בביקורו האחרון והחליט לחזור. אבל הסט שלך הוא רק לתריסר, כמקובל.

אהה. האימה.

או קיי. זאת חנות שבאה לחלץ אתכם מצרה, וזה כשלעצמו כבר די יפה מצידה. כן, אני יודעת שהתייר הממוצע לא מעסיק את עצמו בסוגיה הזאת, אבל החנות הזאת יכולה לחלץ גם אתכם ממשבר אחר: מתנות. לפעמים פשוט אין ברירה וצריך להביא. בינינו, אין בה שום דבר שאי אפשר להביא מהחנויות המקבילות לה בישראל, אבל להביא את זה מפריז זה משהו אחר לגמרי: סט קערות צבעוניות שנסגרות בואקום, תבניות עוגה בצורת זן, מגשים עם הדפס של בית קפה פריזאי, מחבתות קטנות וממזריות שעושות חביתות בצורות ושאר טריקים וגאדג'טים שונים ומגוונים למטבח, יש להודות שכשתמיד אפשר לציין כשמגישים אותם לשולחן שזאת מתנה מפריז, הם זוכים לשדרוג מיידי, כאילו גילחתם מעליהם פטריית כמהין ריחנית. זה יעיל, זה יפה, זה לא מאוד יקר, וקל לסחוב את זה במזוודה.

Treize a

ב-Treize a' Table שלוש קומות של דברים נחמדים, שימושיים ורכישים למדי, ואף אקווריום קטן שבו מתקיימות סדנאות בישול. שאלתי, וכן, בתיאום מראש יש סיכוי שידברו בהן אנגלית. אבל מה'כפת לכם לבדוק איך זה לבשל באמת בצרפתית.

Le Pick Clops. תפוזים סחוטרי

בית קפה מתוק ונעים על פינת הרחובות המוצלחת Vielle Vieille du Temple ו-Verrerie (נראה אתכם מאייתים את זה נכון בהכתבה הבאה; לעזאזל, נראה אותי מאייתת את זה נכון). שום דבר גדול לכתוב עליו הביתה, פרט לצבעוניות, מרחב, ידידותיות למשתמש ומעט קוסמופוליטיות. יש עיתונים, אין אינטרנט מהיר, אבל מותר בהחלט לעבוד עם מחשב (הלו, עד לצהריים. מעט התחשבות בבקשה בפרנסת הבעלים).

מיצתפוזים סחוטרי (אבל כאן) בכוס הכי נדיבה האפשרית בפריז (כלומר הבסיסית שתקבלו בישראל): 4.5 יורו.

לא רחוק משם:

אוי, הכל. הוטל דה וויל, הפופיק הנפלא של העיר. המארה כולו, ובמיוחד פריפ'סטאר הוינטג'ית, מאז' המקומית ופומפידו. כן, בהחלט אפשר לעבור לגור כאן.

Les Bas Fonds

אמא שלי לימדה אותי שפיצה אוכלים בפיצריה וסטייק בסטייקיה. אבל המסעדה הזאת מתעקשת להיות גם וגם. וגם. לכן הופתענו כשאכלנו בה טוב. Les Bas Fonds היא מסעדה ומועדון גם יחד, ויאללה – גם בר יין. משחק המילים שהיא בחרה לשמש לה כשם מעלה על נס דווקא את הסלאמס, אבל גם מדגיש את העולם התחתון שלהם, הדיסקוטק במרתף המסעדה, שפועל בחמישי, שישי ושבת, עם ריקודי שנות השמונים.

הם היו כל כך נחמדים מחד, וכל כך לא מקצועיים, מאידך – פיליפ, הגבר הנחמד בז'קט לקח את כל ההזמנות מכל האורחים והגיש להם את המנות וגם ענה לטלפונים וגם הוציא את הפח וגם שכח לתת לנו תפריטים, שחששנו לגורל המנות שלנו. אבל לא פיליפ הכין אותן, והן היו טובות. העוף היה רך ועסיסי מאוד, ברוטב עדין וטעים, וגם הברוקולי והקישואים בצד נותרו חיוניים אחרי ההקפצה. גם הרוטב של הפסטה בקארי עם שרימפסונים זעירים היתה מצוינת אם כי הפסטה עצמה היתה עשויה מדי, ואת שני אלה אכלנו אחרי קרפצ'ו מצוין ממש, שחלקנו לראשונה. רק פונדנט השוקולד לקינוח, היה לא טוב.

Les Bas Fonds: Les Plats

גם יין הבורדו בשלושה וחצי יורו לכוס היה טוב מאוד, והעובדה שהם היו נחמדים אלי עוד כשרק ישבתי שם לבדי עם מחשב במשך שעתיים על כוס יין, גם היא משחקת לטובתם, כולל הזיתים שנתנו לי  (יש להם חיבור לאינטרנט אבל לזכותי ייאמר שלא ניסיתי אותו).

הדיל הוא כזה: בצהריים יש עסקיות  (formule midi)  של 12-16 יורו. בערב היא גולשת באלגנטיות למסעדות השלושים יורו, כשבערבי הדיסקו, הדיסקו כלול במחיר.

היא לא הטובה מבין מסעדות 30 היורו לארוחה מלאה (זאת, זאת וזאת טובות קצת יותר) אבל היא טובה מספיק, נחמדה לאללה ובטח שווה בארוחת הצהריים הזולה יותר. ויאללה, דיסקו.

לא רחוק משם:

חנות נטולת שם ועמוסת מותגים בשבעים אחוזי הנחה

חנות מוזרה ומעניינת לבגדי צבאות העולם

לה וילרה, בר יין ומסעדה טובה ממש ויקרה יותר באוברקמפף

Cojean. לאתנחתא אחרי הלובר

מטר מהלובר, ליד Le Fumoire המפורסם, ביניהם מפרידה רק גינה פורחת וכנסיה שמצלצלת יצירות שלמות בשעות עגולות, נמצא הדבר הכי הפוך ללובר עצמו: CoJean.

שתיתי שם קולה זרו, והיא היתה מצוינת, כך שלא מדובר בהמלצה על עילוי גסטרונומי. אבל המקום עצמו עשוי כל כך יפה, שנמשכתי אליו שוב ושוב עד שהזדמנה האפשרות לנסות שם את אותה דיאט קולה של סוף העשור. זה מזנון שאפשר לאכול בו גם סלטים ואם מתעקשים אפשר גם לאכול בו סוג של ארוחה חמה. אבל אני חשבתי עליו בעיקר על מקום למנוחה נעימה אחרי הסיור המפרך בלובר, במקרה (הסביר, בואו נודה) שקר מדי לנוח בחצר הרבועה של הלובר או על פונט מארי, על הסן הקרוב מאוד. קו ז'אן צבוע בתכלת נעימה, עם שולחנות פורמייקה ושאר אביזרי סיקסטיז-בואכה סבנטיז ועם מוזיקה טובה במערכת מצוינת שמשחררת לחללים הגבוהים צלילים נקיים ומדוייקים. הולך מצוין עם דיאט קולה.

CoJean, 3 Place du Louvre, 1er

Metro: Louvre-Rivoli

לא רחוק משם:

שה לה וייל, האלטרנטיבה לארוחה רצינית וטובה

vivaduc des arts

זה ממש מהמקומות הקלאסיים לקטגורית "אם אתם כבר בסביבה". כי הויואדוק דז ארט והפרומנד פלאנטה הם נחמדים ברמה המקומית ודוגמא נהדרת לפיתוח עירוני, אבל הייתי משקיעה בהם זמן, רק, אם למשל, יש לכם שעתיים פנויות עד לאופרה שבבסטיליה.

הויואדוק הוא בעצם מוביל מים עתיק, שבין קשתותיו נפתחו חנויות, גלריות ובתי מלאכה. פריז, כידוע, היא לא ניו יורק, ולכן בתי המלאכה והגלריות מרתקים יותר במלאכת יד קפדנית וטובה מאשר ביצירתיות וחדשנות. מבעד לחלונות הזכוכית הגדולים כיף להציץ לאלה שמאיירים כלים בעבודת יד, בונים כינורות וטווים חוטים ואורגים בדים. יש גם חנויות של כלי בית וסירים מהודרים ומצוינים וגלריות. אבל לא נראה שזה מקום טוב במיוחד לשופינג. המלצת הקניות היחידה שם היא Tissus Malhia, בית מלאכה לאריגת בדים יפהפיים ומיוחדים, יושבות שם נשים ובוחרות חוטים שונים ומשונים וממש אורגות אותן לכדי בדים משגעים, שאפשר לקנות גם בתצורתם המקורית או כצעיף, חצאית או ז'קט. ז'קטים נעים סביב המאתיים יורו, חצאיות בהרבה פחות ויש גם פינת מציאות, אבל זה מסוג הדברים שאחרי שמתאהבים בהם מאוד קשה לבחור אחד אחר רק כי הוא בחמישים אחוזי הנחה.

אם מחליטים כבר לעשות את הויואדוק, אפשר לחזור אחר כך לכיכר הבסטיליה דרך הפרומנד פלאנטה, השדרה שהוקמה על גבי הויואדוק, במקום פסי הרכבת שהיו שם קודם: יש למצוא את גרם המדרגות הקרוב, וללכת בתוך שדרה פורחת, תלויה שלוש קומות מעל מפלס הרחוב, ולהתפעל ממה שזה עשה לפיתוח הסביבתי ולבתים הצמודים אליה. אם תיסחפו עד קצה הטיילת, תגיעו לגני Ruilley בשדרות Daumesnil, מקום נחמד לפיקניקים.

Tissus Mahlia, 19, Ave. Daumesnil, 12eme. 01.53.44.76.76

Métro: Bastille

Rey, 20 rue de Tournelles, 4eme.

Metro: Bastille, Saint-Paul 

Evi Evane, 10, rue Guisarde, 6eme. 

Metro: St. Sulpice, St. Germain-des-pres, Mabillon

Les Trois Ours. 35, rue de Turenne, 3eme. 01.40.29.03.78

Metro: St. Paul ou Chemin Vert

Jacques Antoine, 11, rue des Tournelles, 4eme. 06.11.39.11.42

Parc Monceu

מפתיע ביופיו, Parc Monceau נמצא ברובע השמיני, והתחושה בו היא כאילו פתחו את הגנים המלכותיים לציבור הרחב, וזה, מצידו, יודע להעריך את זה ומתנהג באצילות המתאימה.

יש בו את כל הפעילויות הרגילות של הגנים והפארקים בפריז, פונים וכו', גם ארגז חול גדול – בפריז הרי אין ים, אז את החול בנעליים צריך להשיג בארגזי חול מלאכותיים – ומצחיק לראות איך הילדים הלבושים כל כך יפה מתפלשים בחול למרגלות הארמונות של עשירי העיר (שאגב, לא צריך להתאמץ הרבה כדי להציץ לתוכם; מבחינתי זה בונוס רציני). 

M: Monceau

parc monceau 8eme