רסטות. עשר בבוקר, שני מבקרים משקיפים על הערימה של בולטנסקי

ראשית, צריך להזהיר מפני ספוילר. אם אתם מתכוונים לבקר בעצמכם במיצב של כריסטיאן בולטנסקי בגראנד פאלה אל תמשיכו לקרוא.

אני רצינית: אם ייצא לכם להיות בפריז עד ה-21 לפברואר, תקפצו לגראנד פאלה, אבל אז אל תביטו גם בתמונות, אל תלחצו על "לקרוא את ההמשך", פשוט תגללו למטה, יש טור נחמד על אוכל טוב ועל הדרכים הצרפתיות להימנע ממנו.

(המשך…)

תקראו לו גנן, תקראו לו מטפח השראה. עובד חיוני בגן של מונה בז'יברני

מוזה, כידוע, זאת המצאה של עצלנים. אליזבת גילברט, מחברת רב המכר "לאכול להתפלל לאהוב", הרצתה על יצירה והשראה (להשיג באתר TED, שמגייס את טובי המרצים בעולם להרצאות מצולמות, בסניף האינטרנט הסמוך לביתכם). ממרום מיליוני העותקים שמכר ספרה, מעלה גילברט בהרצאתה הסוחפת הצעה שאי אפשר לסרב לה: עזבו אתכם מהשראה. השראה היא דבר נפלא, אלא שהיא עצמאית כמו הרוח, באה והולכת כאוות נפשה. רוצים ליצור? לכו לעבוד.

(המשך…)

העיר הלבנה בעיר באפור

כבר דיברנו על זה, אני יודעת, אבל מה לעשות שהעיר הזאת לא מפסיקה לפתות אותך באירועי אירועים. אפילו בדרך ליום סידורים אפרורי (אבל בקו 6, העילי, שזה כבר משפר הכל). די לאסוף את גיליון A nous Paris שמחולק חינם בימי שלישי בכניסה למטרו, לעבור על לוח האירועים שבתחילתו ולעשות פרצוף פריזאי של רווחה ושל "שום דבר גדול", ואז להמשיך לדפדף ולרצות לגזור לפחות ארבע תזכורות לעצמנו.

(המשך…)

עבודה של ביאטריז מיליאזס לפונדסיון קרטייה

לפעמים מוכרחים לשמוח בעובדה שהכסף הגדול מתעקש לשמש כפטרון האמנויות (בתנאי, כמובן, שיש עוד מתחרים על המשרה האלגנטית). פונדסיון קרטייה, הגלריה לאמנות מודרנית ששוכנת במבנה הזכוכית-ברזל-צמחיה-אור שתיכנן ז'אן נובל, ברובע ה-14, הוא יצירת אמנות נהדרת. ולמרות שהמבנה כל כך יפה, חכם ומרתק כשלעצמו, הוא משאיר מספיק מקום ליצירות שמוצגות בו. והוא נותן תירוץ מצוין להגיע לאחד האזורים היפים כל כך ברובע ה-14.

(המשך…)

מסוף השבוע של דלתות פתוחות בבלוויל בשנה שעברה. ליהוק משובח, הלא כן?

האביב מוציא את העיר מדעתה ואת הפריזאים מעורם. זה אפילו לא עניין של השמש, כי בימים האחרונים די אפור כאן (והסליחה מראש עם כל העתידים להגיע לעיר). ממאי עד אוגוסט, העיר שוקקת חיים, וכן, תיירים גם הם סוג של צורת חיים. ולכבודם, כלומר לכבודכם, מתארגנות אינספור יוזמות ואירועים, ובלב אפשר להודות שהפריזאים, אפילו אלה שיכולים לספור את פריזאיותם דורי דורות אחורה, די מבסוטים מההמולה.
ובכן, לרגל האביב והלילות שהפכו נעימים, יתקיים בשבת, ה-16 במאי,  ליל המוזיאונים. על ליל המוזיאונים במאי חלים אותם עקרונות של הלילה הלבן הנודע מאוקטובר: מוזיאונים פתוחים, בחינם, בשעות הלילה. גם הפעם, לרוב הכניסה היא לאוסף הקבוע בלבד ולא לתערוכות המתחלפות, יש המון אנשים, אבל באירוע מסוג זה יתרון דווקא, ופתוח-כל-הלילה זה עניין יחסי: הכוונה, היא, לרוב, עד חצות.

(המשך…)

התמז דרך הטייט מודרן. קלאסיקה

יש בה עדיין אוטובוסים אדומים וסנאים בפארקים היפהפיים והביג בן וריח טעים של אוכל שמנוני, אבל חוץ מהם, לא מצאתי בה, בלונדון, שום דבר לונדוני

(המשך…)

עבודה של צ'אי גו ג'אנג בפומפידו, שחיכיתי להזדמנות להשתמש בה

אם אתם מתחת לגיל 26.

גם אם באופן אישי איחרנו מעט את הרכבת (אני יודעת שאנחנו לא נראים דקה יותר מ-25, בכל זאת), עדיין אלה בשורות משמחות, בחלוקת ההוגנת יותר של משאבי האמנות כאן.

(המשך…)

ArtParis 2009. מסחרי, אקלקטי, מעניין

שני ירידים גדולים של אמנות מתקיימים בפריז: FIAC  בסתיו ו-ArtParis  בתחילת האביב. ארטפארי, שמתחיל מחר (היום הפתיחה למוזמנים) אוסף בחלל היפהפה והגדול מדי של הגראנד פאלה את  העבודות של האמנים המובילים של 115 גלריות צרפתיות ומרחבי העולם. זה אירוע מסחרי בעיקרו, במובן שאין בו אוצר-על שבוחר את הטובים שבהם. אבל בעיני זה אירוע מרתק, בגלל הגודל ורוחב היריעה והפלורליזם, הוא בכל זאת נותן תמונה רחבה של סוג האמנות שבה הגלריות מאמינות בימים אלה. בשנה שעברה ראיתי שם גם הרבה עבודות יפות.

עדכון: הייתי. רחב יריעה, מסחרי, צבעוני, כיפי. אם מוכרחים לבחור בינו ובין אנדי וורהול הצמוד, הייתי בוחרת בוורהול (עוד לפני שראיתי את התערוכה), אבל אם יש זמן וכוח, למה לא לעשות את שניהם.

(המשך…)

מבט מהז'ה דה פום על גני טיולרי: צמרות אדומות, בניינים סדורים, אפור צונן

אני מוכרחה להסתובב קצת ברחובות שלי כשאני חוזרת הביתה. ברגע שאני נוחתת בישראל, צריך לעבור ביהודה הלוי ומשם בשדרות רוטשילד, לחלוף באגביות נרגשת עד לסרעפת בקפה בשדרה, לראות אם אני עוד מכירה שם מישהו, אם מישהו עדיין מכיר אותי שם, לעשות את הסיבוב של שינקין ואחד העם, שדרות בן ציון, לפעמים להגיע עד לים, לפעמים לעצור בבית קפה, עם עיתונים, עם מחשב נייד, עם חברים, לבד.

(המשך…)

סופי ר. מקיפה את גני טיולרי בקצת הוואי

זה לא שהתערוכות שיש ב-Jeu de Paume לא טובות. לעתים קרובות כן. שתי התערוכות הנוכחיות, אחת של רוברט פרנק מצלם את ארצות הברית של אמריקה ואת פריז, עוד ידובר בה (כלומר, אני עוד מתכוונת לדבר בה), והשניה של Sophie Ristelhueber (סלחו לי על הצרפתית, לכו תעתקו את זה בעצמכם), שיש בה צילום של אדמות פצועות, עירק, לבנון, ואנשים פצועים. שתיהן מעניינות מאוד, שונות זו מזו. אבל מעבר לאמנות שבפנים, הז'ה דה פום (שאינו מיץ תפוחים, כפי שאפשר היה לחשוב בטעות, אלא גרסה עתיקה ומלכותית של טניס, כלומר משחק יד) ניחן בעיקר במיקום נפלא, או כמו שקראו לתכנית בריטית בערוץ הטלויזיה שהיה האהוב עלי בעולם כולו: location location location.

(המשך…)