Terrace, St. Severin and Notredame............................Photo: Zeev Ben Nahum

בכל פעם שאנו מבקרים בפריז אנו מתאכסנים באותו מלון, באותו החדר. לחדר מרפסת בצורת "ר", הפונה לכוונים דרום ומזרח. זו נקודת המוצא לכל טיול שלנו בעיר, ועליה אני חושב לקראת כל גיחה.
מספר פעמים ביום אנו יושבים במרפסת – בבוקר, עם הקיצנו ובטרם נצא לשיטוט; לקראת חשכה; ובעת חזרתנו מבילוי הלילה.
הגם שאין המרפסת בעלת פנורמה מושלמת, הרי היא מעניקה זוית ראיה מעניינת לפנים שונים של העיר, שכולם במרחק הליכה קצר: היסטוריה, תרבות, בילוי, אוכל, חיים אקדמיים, חיי יומיום, ועוד ועוד – וכמובן יופי שאינו נגמר.

מצפון נשקפים מגדליה של קתדרלת נוטרה-דאם על "אי העיר". שם החל הכל: על האי הגדול בנהר התיישב לו שבט הפריסיי לפני כ-2,300 שנה, והוא שהעניק לעיר את שמה. קתדרלת  נוטרה-דאם ראתה אירועים היסטוריים רבים, אולי המשעשע בהם הוא הכתרתו העצמית של אחד מגיבורי התרבות המערבית – נפוליאון. למרות שהזמין את האפיפיור להכתירו, בחר לקחת את הכתר ולשימו על ראשו בעצמו.
מול המלון נמצאת כנסיה קטנה, בגודל בית כנסת עירוני מצוי. יש לה תואר והדר, ואם תתעקשו – אפילו יחוד ארכיטקטוני חשוב כלשהו. למישהו. עבורי, יש בה משהו ביתי, מקומי, שכונתי. כדברי יאיר גרבוז: לו גרתי שם, זו היתה הכנסיה שלי, בה לא הייתי מתפלל.
מדרום נשקף לו הפנתיאון, העומד במקום בו היה מרכז העיר הרומית שנבנתה אחרי כיבוש הישוב הקדום. בפנתיאון קבורים להם כיום גדולי האומה, שהצטיינו בתרומה לתרבות הצרפתית. מעניין: אף נשיא אינו קבור שם! הפוליטיקאי המפורסם היחיד ששרידיו נמצאים שם הוא גמבטה, שתרם את ליבו למדינה, ואכן ליבו הוא שנמצא שם. [צאו וחישבו מי ראוי להיטמן בפנתיאון שלנו ואיזה חלק מגופו היינו רוצים לראות שם.] משעשע במיוחד הוא הטויסט הצרפתי שהוסף למקום זה: עם כל הכבוד לאתר הקבורה, ממרכז הכיפה הגדולה תלויה לה מטוטלת גדולה של פוקו, שתנועתה מוכיחה את תנועתו של כדור הארץ. סמליות מכוונת או שלא, בבחינת: היה חשוב ככל שתהיה, ואף על פי כן נוע תנוע.

Pantheon at night from the loveable terrace.............Photo: Zeev Ben Nahum

בין הקתדרלה לבין הפנתיאון פרושה לה כל ההיסטוריה הצרפתית. ומה לנו ולהיסטוריה זו? כבן לעם שההיסטוריה שלו ארוכה מן ההיסטוריה הצרפתית כמעט פי שלוש, אני מתייחס להיסטוריה הצרפתית כאל סיפורי אגדות קסומים, של קיסרים, מלכים, רוזנים ודוכסים; של כבוד, יוקרה, גינונים; של שאיפות אימפריאליסטיות לצד כשלונות צבאיים מהדהדים; ושל ערש התרבות המערבית המודרנית. נזכרתי בדברי מל ברוקס המשחק את לואי ה-14 (בסרט "ההיסטוריה המשוגעת של העולם"), וצובט בעכוזה של אצילה כלשהיא. הוא פונה למצלמה ואומר: אח, איזה כיף להיות מלך.
למי שמחפש מאפיינים קרקסיים – כדוגמת הגברת בעלת הזקן – גם אלו כמטחווי רגל: שתי דלתות מן המלון מצוי הבית הצר ביותר בפריז. ניתן להניח כי יש עוד מתחרים על תואר זה, אך מה זה חשוב. רוחבו כ-2 מטרים בלבד. צאו וחשבו כמה עולה בית זה, ומה גודל הוילה בסביון שניתן לקנות באותו מחיר.
במרחק מספר פסיעות מגיעים לגינה קטנה, כיכר ויויאני, ובה כנסיה עתיקה והרוסה בחלקה של ג'וליאן העני. במחירי הנדל"ן בפריז כיום – לו היה חי, עני הוא לא היה. מי יודע, אולי צאצאים כלשהם יצוצו ויממשו הירושה.

בגינה העץ העתיק ביותר בפריז. הוא נתמך, ככל קשיש בא בימים, בסמוכות. אין זה כה פשוט להיות העתיק מבין 478,000 העצים שיש בפריז (נתוני העיריה). אגב, כמה עצים יש בירושלים? שכחתי לרגע.

Eiffel in the Clouds...................................................Photo: Zeev Ben Nahum

סביב למלון איזור מסעדות הומה בכל לילה. אין אלו מסעדות עליהן יכתבו המבקרים ויודעי החיך, אלא מסעדות עממיות, חלקן אתניות מכל סוג ומין. עם זאת, המקום מלא עד אפס מקום כל עונת התיירות. בין מסעדה למסעדה חנות מזכרות עמוסת שמונצעס חסרי ערך שיקשטו בבוא היום את מיטב בתי ישראל – על הויטרינה בסלון. חיפשתי חומוס, ואין. במסעדה מצרית ניסיתי לשכנע את הבעלים בתועלת הכלכלית בהכנסת אב מזון זה. תשובתו היתה: אה, זה לא ילך. והרי הודעה ליזם שיקים שם את החומוסיה הראשונה: אני חשבתי על זה קודם, על כל המשתמע מכך! למעוניינים: יש דווקא פלאפל.
פסיעות משם מספר מועדונים המשמיעים מוזיקה מכל סוג: ג'ז, שנסונים צרפתיים ועוד. מה עוד יכול אדם לבקש?
במרחק 10 דקות הליכה נמצאים גני לוקסמבורג המפורסמים. מה זה מפורסמים? כנסו לגוגל. יש "רק" כ- 857,000 דפים העוסקים בהם. על כן, לא אתאר מאום. קיראו את שכתבה כנרת (והערה שלי). לקורא היחיד שאינו יודע מהם גנים אלו (אתה, כן, אתה) אסביר: זוכר שלקחת את הילדים לפארק השכונתי? הם רצו לכל עבר, השתטחו על הדשא והתנדנדו בנדנדות. זוכר? אז כזה – אבל בפריז. דע לך שכל יתר הקוראים – חוץ ממך – התעלפו כרגע מצחוק. בקר ותבין.
במערב ניצב לו מגדל האייפל, לעתים ראשו לוט בעננים, שנבנה לטובת תערוכה בינלאומית בתחילת המאה ה-20 ועדיין עומד על תילו בלי למצמץ. אז זהו, שבלילה הוא דווקא כן: בלילה מואר האייפל באלפי נורות. אנו נוהגים לשבת במרפסת ולהמתין עד שיכבה הזרקור בראש המגדל בשעה 1:00, ו-5 דקות לאחר מכן יכבו גם אלפי הנורות. זהו הסימן שהגיעה שעתנו לפרוש למנוחת הלילה.
לקראת יום חדש, תמונה יומיומית קטנה עושה לי את היום: מול המלון בית דירות ישן, ובקומתו העליונה דירה קטנה בה דרים זוג צעירים. לשמחתי ולצערם, יש להניח, חדרי דירתם נשקפים מן המרפסת. [תאמרו: לא יפה להציץ. ואני אומר: מז'תומרת? זה כלול בכרטיס!]
כל בוקר אני צופה בטקס שאינו שכיח במקומותינו – ארוחת בוקר. הצעיר יורד לרחוב, קונה מצרכים שתוקפם פג מיידית במכולת לרגלי הבניין, ומכין לזוגתו ארוחה במטבח\חדר כביסה: פורס את הבאגט הטרי, מכין צלוחית ריבה, שופת קפה מהביל ומזמין אותה לסעוד עימו. כל בוקר נמשך הטקס כ-20 דקות, לאחריהן הם סוגרים את חלונות הדירה ונעלמים בהמולת העיר המתעוררת.
ואילו אנו, נתחיל עוד יום עמוס, מלא חוויות מכל זן וסוג, ונחזור עייפים אך מאוהבים.
בפריז.

– ד"ר זאב בן-נחום, לפעמים עובד (פסיכולוג, יועץ ארגוני), ובעיקר אוהב את פריז.