Le Baratin. הלוואי שכל הפריזאים היו שיעתוק של הקהל של לה בראטן

שלום, חזרנו.

אין זמן טוב מזה לחלק בנדיבות את פרטי המסעדה הכי כיפית בפריז של הפריזאים. שמה Le Baratin, היא נמצאת בבלוויל, על התפר שבין הרובע ה-19 ל-20, ואומרים ששם אוכלים השפים הגדולים ביום החופשי שלהם. אנחנו לא באמת יודעים לזהות את איל שני וחיים כהן המקומיים כשהם משילים את הכובעים הלבנים הגבוהים שלהם וטונות הפאסון, אבל רקל, השפית במסעדה הצפופה, השמחה והספונטנית הזאת, מבשלת אוכל צרפתי בסיסי, פשוט בטיפול חכם ומקורי. האוכל שם לא גאוני אלא פשוט, מוצלח מאוד ומעניין. ויכול להיות שזה, ולא גינונים ופינפונים, בדיוק מה שמתחשק לשפים לעשות ביום האחד בשבוע שבו הם לא מנהלים את פלוגות הבישול שלהם.

(המשך…)

Le Marsangy. לוח היינות המקומיים, זולים וטובים

אין סיכוי שהיינו בוחרים בו לפי מראהו החיצוני. ולא כי הוא נראה רע, לגמרי לא: הוא קטן, קירותיו מצופים במראות ובלוחות שמלאים בהצעות והיו בו גם כמה סועדים כשנכנסנו. ביסטרו.

חיפשתי מקום לארוחה משפחתית מוצלחת. לא התחשק לנו שום דבר מפונפן או יקר במיוחד וביום גשם כזה גם לא התחשק אפילו להרחיק, חיפשנו מקום שיהיה נעים וטעים, ואם אפשר, גם קצת מיוחד. שיתאים לטעמים שלנו ולזה המפותח אך השמרני מעט יותר משלנו, של הוריו. בגיליון מיוחד שהקדיש מגזין גורמה לפריז כתב אלכסנדר לוברנו סדרת כתבות שהכתירה את הרבעים הנידחים יחסית, תשיעי, עשירי, אחת עשרה, שתיים עשרה היקר והטוב, תשע עשרה ועשרים -  כ"הגדה השמאלית החדשה". תודה אלכ. זה גרם לי להרגיש הרבה יותר טוב לגבי השכונה שלי (לא שהיו לי הרבה אפשרויות בחירה בזמנו). בכל אחד מהרבעים שעומדים אוטוטו להיות הדבר הבא, המליץ על המסעדות השוות. Le Marsangy אוזכרה שם.

אבל כאמור, היא נראתה נחמדה ודי סתמית מבחוץ, וכמו שתמיד קורה, כשאני אחראית לבחירת המקום – ואיכשהו תמיד אני אחראית לבחירת המקום – אני קצת מוריקה בכניסה. בשביל זה הבאתי את כולנו עד הלום?

כן, לגמרי. ובצדק.

(המשך…)

Le Pamphlet

לה פמפלט היא מסעדתו היפה, הנעימה והטעימה עד מאוד של השף אלאן קארר, שנראית שהיא נשענת ובחוכמה על הקרבה שלה לשוק הילדים האדומים. זאת מסעדה בת עשר, שבשנה שעברה עברה מתיחת פנים מוצלחת, ונמצאת בחלק השווה של המארה העילי, ליד רחוב שארלו וברטאן. מניו הצהרים והערב עולה 35 יורו לאדם, מעט יותר מהמקובל למסעדות מזן הביסטרונומיק, אבל יש בה אוכל מעולה, יצירתי ומוקפד, ושילוב של נחמדות יוצאת דופן עם קצת גינונים של פאר ופינוקים.

(המשך…)

Les Bas Fonds

אמא שלי לימדה אותי שפיצה אוכלים בפיצריה וסטייק בסטייקיה. אבל המסעדה הזאת מתעקשת להיות גם וגם. וגם. לכן הופתענו כשאכלנו בה טוב. Les Bas Fonds היא מסעדה ומועדון גם יחד, ויאללה – גם בר יין. משחק המילים שהיא בחרה לשמש לה כשם מעלה על נס דווקא את הסלאמס, אבל גם מדגיש את העולם התחתון שלהם, הדיסקוטק במרתף המסעדה, שפועל בחמישי, שישי ושבת, עם ריקודי שנות השמונים.

(המשך…)

Le Hide. משפחה מטריארכלית של אוהבי כלבים ואופנה

המסעדה החדשה של השף הייד קובאייאשי, חניך של ז'ואל רובושון ואחרים, נחשבת לביסטרו החם בעיר, ובוודאי לעסקית הטובה ביותר בה ב-29 יורו, צהריים או ערב, לראשונה, עיקרית וקינוח. זה מפתיע, אם כן, כשמגיעים אליה, ומגלים שמדובר במסעדה, שהיא לא רק קטנה ומכילה חמישה-שישה שולחנות, אלא נראה כאילו שכחו לעצב אותה לפני שמיקמו בה את הביסטרו החדש. היא פשוט נטולת עיצוב לחלוטין. מה שאי אפשר לומר על המשפחה הכה יפנית שישבה לידינו, עם שתי בנות ושני בנים שנראו לבושים במיטב פראדה ואנה סואי ובתסרוקות מעולות, ואם המשפחה בראש השולחן בלא פחות מקימונו של ממש.

(המשך…)

המלצה מנצחת לארוחה טובה תוך כדי הסתובבות במארה. מטר מרחוב Francs Bourgois, בו מבינים ששם התואר בורגני איננו רק עלבון, ומרחק יריקה מסוגננת מפלאס דה ווז' הנצחית, על בתי הקפה התיירותיים שלו, נמצא הביסטרו הקטן והמודרני הזה, שמצליח להיות מקומי בו זמנית ובו זמנית להסביר פנים לתייר, ולהגיש אוכל מהסוג האהוב עלי: עשוי טוב, צרפתי במקורו אבל קליל, עם טוויסטים יצירתיים וקצת אוריינטליים, ושמן סומסום לכל.

(המשך…)

הביסטרו של גי סבואה הוא צבעוני ואופנתי, רועש וצפוף ויצירתי במידה, לא מוקפד מספיק בעבור מחירו, לא בשירות ולא באוכל. המיקום שלו, הוא ברובע השישי, על גדות הסן, מה שנהוג לכנות תוסס, ככה שיחד עם ארוחה די מוצלחת אך לא מושלמת, הטיול באזור לפני ואחרי מרכיבים ערב מוצלח בהחלט. מרק הארטישוק המפורסם של סבואה, כולל פרוסות דקיקות של כמהין, מוגש גם שם, והוא טעים כמעט כמו אחיו התאום היוקרתי שהוא חלק מרכזי בארוחה שעולה פי שלוש במסעדת שלושת הכוכבים של גי סבואה.

(המשך…)

עוד המלצה משובחת של יונתן, שהודיע שיהרוג אותי אם אספר עליה למישהו. אבל מכיוון שגיום שהוא כה אהב נסגרה לטובת קפה רוז', נותר לי רק קפה נואר להסגיר מתוך נכסיו הרוחניים בפריז. אז נכון שההמלצה כאן היא לחלוטין בלתי מסתייגת, וזה מקום פשוט מצוין, אבל בבקשה תשתדלו לא להגיע לשם כשהמשפחה של יונתן מגיעה לבקר אותו בפריז, כדי שזה ימשיך להיות המקום הקבוע שלהם.

(המשך…)

הרובע ה-11 נהנה ממעמד ביניים: הוא יפה ומעניין, מרכזי למדי, אבל עוד לא מהודר וממוצה כמו החלקים הידועים של העיר, כמו המארה למשל. יש בו, בתפזורת, חנויות נחמדות, לא מעט של יד שניה, ומסעדות טובות וחמודות ולא יקרות.
אחת מהן היא או טמס דה טמס, מזמן לזמן, שמציעה בצהרים ובערב מנו של 30 יורו לאחד, שלוש מנות ולא כולל יין.

(המשך…)

Le Villaret זאת מסעדה קטנה באזור אוברקאמפף (הרובע ה-11), חדשה יחסית, אבל שמאז פתיחתה קיבלה ביקורות טובות מאוד, על האוכל, על השירות ועל תפריט היינות המוצלח שלה. היא מקום קטן ויפה, עם קורות עץ כפריות, מפות שמנת וכלים יפים.

(המשך…)