Le Marsangy. לוח היינות המקומיים, זולים וטובים

אין סיכוי שהיינו בוחרים בו לפי מראהו החיצוני. ולא כי הוא נראה רע, לגמרי לא: הוא קטן, קירותיו מצופים במראות ובלוחות שמלאים בהצעות והיו בו גם כמה סועדים כשנכנסנו. ביסטרו.

חיפשתי מקום לארוחה משפחתית מוצלחת. לא התחשק לנו שום דבר מפונפן או יקר במיוחד וביום גשם כזה גם לא התחשק אפילו להרחיק, חיפשנו מקום שיהיה נעים וטעים, ואם אפשר, גם קצת מיוחד. שיתאים לטעמים שלנו ולזה המפותח אך השמרני מעט יותר משלנו, של הוריו. בגיליון מיוחד שהקדיש מגזין גורמה לפריז כתב אלכסנדר לוברנו סדרת כתבות שהכתירה את הרבעים הנידחים יחסית, תשיעי, עשירי, אחת עשרה, שתיים עשרה היקר והטוב, תשע עשרה ועשרים -  כ"הגדה השמאלית החדשה". תודה אלכ. זה גרם לי להרגיש הרבה יותר טוב לגבי השכונה שלי (לא שהיו לי הרבה אפשרויות בחירה בזמנו). בכל אחד מהרבעים שעומדים אוטוטו להיות הדבר הבא, המליץ על המסעדות השוות. Le Marsangy אוזכרה שם.

אבל כאמור, היא נראתה נחמדה ודי סתמית מבחוץ, וכמו שתמיד קורה, כשאני אחראית לבחירת המקום – ואיכשהו תמיד אני אחראית לבחירת המקום – אני קצת מוריקה בכניסה. בשביל זה הבאתי את כולנו עד הלום?

כן, לגמרי. ובצדק.

(המשך…)

שה ז'אנו הוא ביסטרו פרובנסאלי מוערך ואהוב, על ידי תיירים ומקומיים כאחד. אז ככה: הוא אכן מגניב מאוד, הכיכרונת שבו הוא נמצא יפהפיה, כשנכנסים אליו בהחלט מרגישים שמגיעים למקום הנכון, ולכך מוסיף היחס שנע בין נחמד למתנשא של מלצריות המקום. הוא לא יקר במיוחד, וגם לא יוצא דופן באיכויותיו הקולינריות. נחמד לפגוש את התיבול הפרובנסאלי – עשבים עשבים ועוד קצת עשבים באוכל, אבל הפרשנות המקומית היא בסיסית וטעימה.

(המשך…)

Aux Lyonnais

או ליונז היה ביסטרו פריזאי עתיק יומין, מ-1890, שהגיש אוכל מאזור ליון. עד שהגיע אלאן דוכאס, השף ואמפריית האוכל, קנה אותו, שכר אנשים שצחצחו אותו וחידשו אותו, והפך אותו למקום אופנתי, שבו אפשר לאכול את האוכל של ליון בטוויסט אופנתי, ולטעום ממגע הזהב של דוכאס במקום בכמה מאות יורו, בכמה עשרות. לא רע.

(המשך…)

Les Bas Fonds

אמא שלי לימדה אותי שפיצה אוכלים בפיצריה וסטייק בסטייקיה. אבל המסעדה הזאת מתעקשת להיות גם וגם. וגם. לכן הופתענו כשאכלנו בה טוב. Les Bas Fonds היא מסעדה ומועדון גם יחד, ויאללה – גם בר יין. משחק המילים שהיא בחרה לשמש לה כשם מעלה על נס דווקא את הסלאמס, אבל גם מדגיש את העולם התחתון שלהם, הדיסקוטק במרתף המסעדה, שפועל בחמישי, שישי ושבת, עם ריקודי שנות השמונים.

(המשך…)

mon ami pierre

גילוי הביסטרו הזה שמור לחמי וחמותי, שבאים לבקר אותנו כאן מספיק כדי לאמץ מקום קבוע משלהם. באזור האהוב עלי ברובע ה-11, ליד Faubourg St. Antoine,  Square Trousseau ו-rue Charron המוצלחים, יש רחובצ'יק שחבל לפספס, רחוב יד הזהב, Rue de la Main D'or. יש בו תיאטרון קטן, וחנות יפהפיה של מרצפות שעושה חשק להחליף את הגרניט פורצלן במשהו יותר מיוחד וגם את הביסטרו הזה, הביסטרואי כל כך וידידותי למשתמש, של החבר שלי פייר. 

(המשך…)

chez-la-vieille

בעקבות המלצה של אלכסנדר לוברנו, הגענו למסעדה הזאת, שנמצאת דקות מהלובר. תפריט הצהריים של 26 יורו כולל ראשונה, עיקרית וקינוח. Chez La Vieille היא אכן מתוקה ומאוד מסורתית.

(המשך…)

Cote Bergamote

עם עסקית של עיקרית מוצלחת וקלה ומעניינת קצת וסלט ב-12 יורו, קוט דה רון מוצלח ביחס לזה שמוגש לרוב בכוסות, והכי משמח: קפה טוב. ממש מוצלח. וזה עוד כשלא סופרים את מקל השוקולד ולרונה שמגיע איתו.

(המשך…)

נכון, האוכל כאן לא משהו. פעם פעם, היה בבניין המיוחד ברחוב פיקרדי אינטרנט בר מגניב, ואחר כך, כשפריז התרשתה לחלוטין באינטרנט חינמי ומהיר (נגיד), פעלה שם המסעדה של גיום, מסעדת הבית של חברינו יונתן וניקולא, שסיפרו לנו בהתלהבות על המקום, והתעקשו לקחת אותנו בעצמם לשם. עד שזזנו, התברר שגיום ארז מטלטליו ונסע לחופשה ארוכה, שאני לא יודעת מה זה אומר לגבי שפים צרפתיים, אבל איכשהו זה לא נשמע לי פסטורלי בכלל.

(המשך…)

עוד המלצה משובחת של יונתן, שהודיע שיהרוג אותי אם אספר עליה למישהו. אבל מכיוון שגיום שהוא כה אהב נסגרה לטובת קפה רוז', נותר לי רק קפה נואר להסגיר מתוך נכסיו הרוחניים בפריז. אז נכון שההמלצה כאן היא לחלוטין בלתי מסתייגת, וזה מקום פשוט מצוין, אבל בבקשה תשתדלו לא להגיע לשם כשהמשפחה של יונתן מגיעה לבקר אותו בפריז, כדי שזה ימשיך להיות המקום הקבוע שלהם.

(המשך…)