בין בלוויל למנילמונטנט. מתחדש, מעניין, לא תיירותי

גלובליזציה גלובליזציה, אבל חופשות הפסח של פריז ותל אביב עדיין לא מתואמות היטב. מי שיש לו את הפרווילגיה לבחור לעצמו את תאריכי החופשה שלו, ובמקרה הוא גם מצויד בדירה במרכז תל אביב, מוזמן לבחון את האפשרות להחליף דירות עם אלינוער ובתה. דירתן נמצאת ברובע ה-20, בין פארק בוט שומונט ופארק דה בלוויל.

הספה הנפתחת בדירה של אלינוער

הדירת מרווחת ושקטה, בת שני חדרים, 55 מטר רבוע. יש בה ספה, הנפתחת למיטה זוגית, מיטה נוספת ליחיד ומיטת תינוק.

האזור, סביב תחנת מטרו יורדן, הוא אזור מתחדש, בין שני הפארקים היפהפיים, בוט שומונט ובלוויל. זהו רובע אומנים שהפך יותר ויותר סטייליסטי עם השנים. לא תפגשו בו אפילו אוטובוס תיירים אחד אך תוכלו להגיע לפופיק של העיר,  Chatelet, בנסיעה של 10 דקות במטרו, ללא החלפות (קו 11).

חדר הילדים המתוק

במרחק 10 דקות הליכה מהדירה בית הקברות Père lachaise וכן איזור Belleville, הצ'יינה טאון של פריז, וממש מתחת לבית, בתי קפה, חנויות אוכל מעולות, מסעדות וקולנוע.

לפרטים: אלינוער, elinoarzw בג'ימייל.קום.

* ואם אין לכם דירה להחליף, מלונות מומלצים אפשר למצוא ב-Booking chez Parisait.

פארק בלוויל. מבט על כל העיר: מי מוצא את פומפידו?

לזכותה של חברתי דונה אפשר לומר לא מעט דברים, אבל בהיותי הבחורה השטחית שאני, תמיד אנצור בליבי את מסיבת הגן הבלתי נשכחת שהיא ארגנה ב"ריץ" (ואת ההתאוששות הארוכה של הרגליים שלי מלילה מקסים על זוג נעליים מקסים עוד יותר ועוד יותר מזה – בלתי אפשרי). בימים אלה דונה, יזמית אמנות/סביבה/חברה/מוזיקה/כיף חיים (כן, זה מקצוע, ודונה מצטיינת בו), מחלקת את זמנה בין פריז ומרסיי, כך שבחודשים הקרובים דירתה המוצלחת תהיה פנויה להשכרות קצרות טווח וארוכות יותר.

סלון. Chez Dona

סלון 2. Chez Dona

חדר שינה. Chez Dona

זוהי דירת שני חדרים, 32 מ"ר גודלה, עם רצפת עץ עתיקה, אח וממתקים אחרים, השוכנת בבניין פריזאי עתיק בכיכר מוריס שבלייה ברובע העשרים, באזור שבין מנילמונטנט ופר לשז, בשולי הרובע ה-11 (מטרו: מנילמונטנט, פר לשז, פרמנטייה, קווים 2 ו-3, אוטובוס ותחנת וליב – במרחק של דקת הליכה מהבית). הדירה מצויידת לחלוטין,  והיא יכולה להכיל שני אנשים ברווחה, ועד שלושה אנשים. יש בה חדר אוכל עם מיטת פוטון נפתחת, מערכות אודיו ווידאו, וחדר שינה שמתאים לשניים, וכנהוג – מטבח קטן ומצוייד לעילא. הדירה תהיה פנויה להשכרה מעכשיו ועד סוף הקיץ.

550-650 יורו לשבוע, תלוי בעונה.

1500 יורו לחודש.

לפרטים:

Skype : DonaOk
Mail : donao@free.fr

מסוף השבוע של דלתות פתוחות בבלוויל בשנה שעברה. ליהוק משובח, הלא כן?

האביב מוציא את העיר מדעתה ואת הפריזאים מעורם. זה אפילו לא עניין של השמש, כי בימים האחרונים די אפור כאן (והסליחה מראש עם כל העתידים להגיע לעיר). ממאי עד אוגוסט, העיר שוקקת חיים, וכן, תיירים גם הם סוג של צורת חיים. ולכבודם, כלומר לכבודכם, מתארגנות אינספור יוזמות ואירועים, ובלב אפשר להודות שהפריזאים, אפילו אלה שיכולים לספור את פריזאיותם דורי דורות אחורה, די מבסוטים מההמולה.
ובכן, לרגל האביב והלילות שהפכו נעימים, יתקיים בשבת, ה-16 במאי,  ליל המוזיאונים. על ליל המוזיאונים במאי חלים אותם עקרונות של הלילה הלבן הנודע מאוקטובר: מוזיאונים פתוחים, בחינם, בשעות הלילה. גם הפעם, לרוב הכניסה היא לאוסף הקבוע בלבד ולא לתערוכות המתחלפות, יש המון אנשים, אבל באירוע מסוג זה יתרון דווקא, ופתוח-כל-הלילה זה עניין יחסי: הכוונה, היא, לרוב, עד חצות.

כמעט כל המוזיאונים בעיר משתתפים בחגיגה, אבל מעניין לעבור על הרשימה, גם כדי להזכר במבחר המוזיאונים המשונה והמרתק שבעיר הזאת. בין המוזיאונים שישתתפו יהיו מוזיאון האמנויות הדקורטיביות המוצלח מאוד, האורנג'רי בטיולרי, הלובר, מרכז פומפידו, מוזיאון העשבים המיועד לילדים שלא הולכים לישון בזמן, הקרנבאלה, arts et metiers, קה בראנלי, מוזיאון פיקאסו הקטן והמקסים, בית ויקטור הוגו, מכון העולם הערבי שהוא יצירה ארכיטקטונית מודרנית ידועה, מוזה ד'אורסה המקסים, מוזה רודן היפהפה, וגם הגראנד פאלה, ובו הרטרוספקטיבה המדוברת של אנדי וורהול.

אבל הרשימה מספקת גם תזכורת מעניינת למוזיאונים אחרים הקיימים בפריז, ובאמת לא היתה עד עכשיו סיבה, או הזדמנות, להיות מודעים לקיומם, כמו למשל מרכזי תרבות שונים – שוודי, פולני, הולנדי, סרבי והונגרי, וכן מוזיאונים מהתמחויות שונות: מוזיאון הציד והטבע, אוסף המינרלים על שם פייר ומארי קירי, מוזיאון העזרה הציבורית, בתי החולים של פריז, מוזיאון השירות הרפואי-צבאי, מוזיאון הכסף (שם מוצגת התערוכה המדוברת של דייויד לה שאפל אבל בערב עצמו יוצגו רק כמה עבודות מתוך התערוכה וחבל), מוזיאון המינרלים בבית הספר לכרייה של פריז (!), המרכז הלאומי להיסטוריה של ההגירה, מוזיאון הספורט, מוזיאון הדואר, ומוזיאון הארכיטקטורה בפאלה דה שאיו, שהוא פשוט עשיר ומרתק, ושווה לבקר בו במיוחד בימים אלה, כשהוא מציג את התכניות למטרופולין פריז.

סוף השבוע של דלתות פתוחות באטליות האמנים של בלוויל מתקיים באותו זמן בדיוק, זאת השנה ה-20, ליתר דיוק בין ה-15 במאי (שישי) ל-18 בו (שני). מנסיון השנה שעברה, השיטוט בין הסטודיות (איזו מילה נהדרת) של אמני בלוויל היא החוויה הכי פחות מוזיאלית שיכולה להיות, שכן המגוון רחב עד מאוד, כמו גם הרמות המשתנות של האמנים ואיכות העבודות. אבל זה כיפי, זה שכונתי, זה בוהמייני במידה, ונחמד להחליט בעצמך מה אתה חושב על אמנות בלי הוראה מגבוה. מצד שני, לך תסביר את זה לאמן שאצלו אתה מתארח.

vintage 77

אם עומדים באמצע הכביש ברחוב Ménilmontant, ומביטים לכיוון הכביש היורד מטה, אפשר לראות את האופק. בחיי. אנשים עומדים באמצע הכביש הסואן ברחוב הקצת אלנביסטי הזה, לפעמים עם מצלמות אדירות-זום, כדי לראות את האינסוף כפי שהוא נשקף ממנילמונטנט. רק היזהרו שאף אוטובוס לא יקטע את קו האופק הפרטי שלכם. גדות הרחוב עשויות מצירוף רב-לאומי של מסעדות סיניות ולבנוניות, סופרמרקטים זולים, חנויות שאפשר לקנות בהן מיטות קומותיים במאתיים יורו בגימור שמזכיר את סיני וגם מאפיות שמוכרות לאפות במקום בגטים ודוכני שיש קאבאב. לא המקום הקלאסי לשיק פריזיאן, אבל בהחלט המקום לשיק מנילמונטאנטיאן.

כך שביניהן בולטת בורוד מזעזע החנות המתוקה והדי מצוינת Vintage 77. זאת חנות וינטג', אבל לבעלים שלה, Djé, יש כנראה שילוב די נדיר במקומותינו של טעם טוב ונחמדות.כרגיל, וינטג' אמיתי של מעצבי העל עולה הרבה כסף, וגם כאן, ומחיריהם של רוב הפריטים נעים בין 100-150 יורו. יש כאן שמלות ומעילים בעיקר משנות השבעים, במצב מצוין, ודג'ה מציגה אותם כמו ממתקים, מזמינה לדפדף בהם ועושה חשק. נניח, למשל, לשמלה הורסת שחורה, עם שורות כפתורים אלכסוניים שנפתחים באופן הכי רומזני ועם זאת בטוב טעם. אולי 150 יורו זה לא המון. כלומר זה כן המון, אני יודעת, אבל די שווה. יש שם גם פריטי יד שניה מהשנים האחרונות של מעצבים כמו פול אנד ג'ו ושל זאדיג אה וולטייר, והם לא כל כך יקרים, ויש לה גם כמה פריטים חדשים ונחמדים במחירים ממש זולים.

באותו עניין:

וינטג' בפריזאית: שאלות ותשובות.

ההרלד טריביון נותן סימנים בחנויות הוינטג' בפריז.

חנויות הוינטג' הנפלאות והיקרות בפאלה רויאל.

חנות וינטג' ענקית ומקושקשת לגמרי, עם סיכוי למציאות ממש בזול במארה.

בריכה גדולה של עודפי מעצבי על במארה.

אי אפשר לכתוב על יד שניה בלי להזכיר את kiliwatch.

חנויות הסטוקים ברחוב אלזיה ברובע ה-14.

ויסטריות נוטפות בפארק בלוויל

אם מחליטים לחרוג ממסלול התיירים הרגיל לכיוון בלוויל, שווה לנוח בפארק היפהפה הזה, שהוא כולו גבעה גדולה נוטפת שיחי ויסטריה (כאן עקרות הבית הנואשות מסתתרות מאחורי התריסים בבתים הגבוהים שמחיריהם מתחילים סוף סוף לעלות). ראיתי מעט מאוד גבעות תלולות שכל כך מזמינות לטפס עליהן כמו הפארק המקסים הזה, שכרגיל מחביא בו שבילים נסתרים וספסלים שלא ברור אם יותר כיף להתבודד בהם יחד או לבד.

מפארק בלוויל יש תצפית מצוינת על כל פריז, מהאייפל עד לסאקרה קר.

לא רחוק משם:

מזון דה מטלו: בית לתרבות אלטרנטיבית.

ברי זברה: בר ומקום להופעות ותערוכות.

קריאה נוספת:

"פריז אחרת", ורדי פרידמן על בלוויל וסביבותיה, "על השולחן".

maison-des-metallos1

אם במקרה תרצו לקנות מסבחה, כלומר מחרוזת תפילה, או מזרן שמתאים לכריעה במסגד או בגדים רחוב ז'אן פייר טימבו הוא הרחוב בשבילכם. בין איטליזים בהכשר מוסלמי "(הלאל), חנויות לספרות קודש קוראנית בעיקר, ובגדים צנועים בכל המידות, אפשר למצוא רמזים לשיקום המדובר של בלוויל. בכיכרונת מתוקה ומתחדשת, נתקלים פתאום בקפה שהוא לא רק של גברים שיושבים בלי סוף על קפה שחור, אלא כאלה שמצליחים לשלב תושבים אחרים של הסביבה.

מזון דה מטלו הוא הצד היפהפה של ההתחדשות. זה מבנה שהיה עד לפני כמה חודשים מט לנפול ושיפוצים מסיביים חיזקו והפכו אותו למקום יפהפה ומיוחד, ויותר מזה, לבית לתרבות אלטרנטיבית. יש שם ערבי היפ הופ ותערוכות קבוצתיות של אמנים פלסטינאיים, קונצרטים, הרצאות, סדנאות של ריקוד ותאטרון, הצגות יחיד ומופעים לילדים. וחוץ מזה, עושים שם לפעמים פורימונים לילדי השכונה, סתם ככה בלי סיבה. כדאי לבדוק באתר מה יש שם לפני שאתם מגיעים ואם אתם בסביבה, לקפוץ סתם כדי להתרשם מהמקום שנראה שישחק תפקיד חשוב בסצנה האלטרנטיבית בפריז.

Maison des metallos – establissement culturel de la Ville de Paris

94 rue Jean-Pierre Timbaud, 11eme

M: couronnes, Parmentier

www.maisondesmetallos.org

01.48.05.88.27

לא רחוק משם:

סקירה מקיפה של רחוב Timbaud, אחד מרחובות הבארים והבילויים המקומיים והמעניינים.

ברי זברה. תאטרון של הפתעות

בלוויל אמורה להיות, נניח, הפלורנטין החדשה. האזור הערבי-סיני שעובר ג'נטריפיקציה, כלומר התחדשות והתייקרות שעתידים להפוך אותו למקום מגניב, ובהמשך ראוי למגורים, ובהמשך יוקרתי ובהמשך בובואי, הוא עדיין, במבט על, אזור די נידח, די מכוער, עם פינות חמד, כן, אבל אין ספק שדרושה שם עוד הרבה עבודה כדי שהאזור יהיה באמת נעים, שלא לומר מגניב באמת.

בתי קפה שהומלצו על ידי מיטב המדריכים היו כה רעועים שממש לא התחשק לנו לשבת בהם. בלה ברי זברה, לעומת זאת, יצא לנו לשתות קפה טוב, וזה כשלעצמו ממלא אופטימיות ביחס לעתיד האזור כולו (זה, ופארק בלוויל המקסים בתכלית). בכל אופן, מתברר, שברי זברה מנסה לקיים את ההבטחות שבלוויל לקחה על עצמה: מוצגות בו תערוכות מעניינות של קומיקס שיצא מדעתו, כמעט מדי ערב יש שם הופעות וקברטים אלטרנטיביים, ואוירה היא משהו שקשה להתחייב עליו לאורך זמן, אבל למי שמתחשקים קצת שוליים פעילים, זה מקום טוב להתחיל בו. מה גם, שקפה סביר, בפריז, זה לא מעט.

Le Berry Zebre, 108 Bd de Belleville, 20eme

Tel: 01.43.15.99.29

M: Belleville

www.myspace.com/lebarduberry